דקאר 2019: תם ונשלם

אם באופנועים קיבלנו שוב את ק.ט.מ עם מקומות 1-2-3, את קאמאז במשאיות עם מקומות 1-2, במכוניות היתה השנה תזוזה: ניצחון ראשון בהיסטוריה לקבוצת טויוטה, כשאת ההישג רושם לזכותו נאסר אל-עטייה.

אופנועים

כבר ראינו באופק ניצחון של הונדה, אך ביום השמיני כשל המנוע באופנוע של ריקי ברבק. חשבנו לרגע שאולי פבלו קווינטנילה עם ההסקוורנה יפתיע, אך התרסקות קלה ביום האחרון של הראלי, שעלתה לו בפיגור של כעשר דקות, הרחיקה גם אותו מהתואר (בזינוק ליום העשירי והאחרון הפרידה דקה בלבד בינו לבין פרייס!). ומה נשאר? ק.ט.מ. כמובן, עם מקומות 1-2-3, כשהניצחון נופל בידיו של טובי פרייס, ואחריו מתיאס ווקנר וסאם סנדרלנד.

ההישג של פרייס לא מובן מאליו. מנצח הדקאר של 2016 הגיע לתחרות של השנה לאחר פציעה קשה, עם מפרק כף יד ימין פגוע וכואב. כדי להקל על הכאבים, אילתרו מכונאי ק.ט.מ מתקן שאיפשר לפרייס לקבע את ידית הגז בקטעי הקישור ולתת מנוחה ליד הפגועה. כשהכאבים היו חזקים מנשוא, תפעל פרייס את הגז עם יד שמאל, לא הדרך המומלצת במיוחד לרכב בראלי כל כך קשה ותובעני...

ווקנר ופרייס. עוד הישג לק.ט.מ

מכוניות

קבוצת טויוטה זכתה סופסוף לניצחון ראשון בדקאר, אותו השיג עבורה נאסר א- עטייה, שזכה כבר פעמיים בעבר, עם קבוצת פולקסוואגן ב-2011 ועם קבוצת X-ride ב-2015. מלבד הסטייג' השני, בו סיים במקום השמיני בלבד, אל-עטייה נהג ביציבות וניצח בשלושה מהסטייג'ים, תפס את ההובלה כבר בשלבים הראשונים של הראלי והשכיל לשמור אותה עד הניצחון, עם יתרון גדול על נאני רומה, השני בדרוג. לסבסטיאן לואב, שהגיע שלישי, היו כמה ימים מוצלחים מאוד בהם סיים ראשון את הסטייג', אבל היו גם ימים בהם סיים במקומות נמוכים יחסית, אם בשל תקלות טכניות ואם בשל טעויות ניווט קשות.

שלישיית הבאגים של קבוצת X-ride , עם סאיינז, דפרה ופטרנהסל על ההגה, לא זכתה להצלחה לה ציפו ממנה. דפרה, שהשיג את המקום הטוב ביותר הגיע חמישי, סאיינז סיים במקום ה-12 ופטרהנסל נאלץ לפרוש לאחר שנווטו נפגע בעקבות קפיצה לא מתוכננת ולא מוצלחת.

אל-עטייה. בפעם הראשונה לטויוטה

משאיות

שוב היתה זו שנה של קאמאז, כשאדוארד ניקולאייב מנצח בפעם השלישית ברציפות ובפעם החמישית בסך הכל, כשהניצחון הראשון שלו היה כמכונאי של צ'אגין ב-2010... את המקום השני תפש חברו לקבוצה, דימטרי סוטניקוב, כשבסיום מפרידות בין השניים כ-25 דקות. בניגוד למרבית השנים הקודמות, שני הנהגים הנוספים של הקבוצה, אריאט מרדיב ואנדרי קרגינוב, לא סיימו את הראלי. הראשון פרש לאחר שהתגלה סדק בבלוק המנוע של משאיתו, השני הורחק בעקבות האירוע בו פגע באחד מהצופים. ההרחקה לא באה בגלל הפגיעה עצמה (הצופה שנפגע עמד עם קבוצה של צופים נוספים במקום שכפי הנראה אסור היה להם לעמוד), אלא משום שקרגינוב לא עצר לבדוק מה מצבו של הנפגע. בחלל שנוצר, התברגו שתי משאיות של קבוצת דה-רוי, עם ג'ררד דה-רוי במקום השלישי ופדריקו וילארגה ברביעי, ובמקום החמישי אלס לופריאז עם הטאטרה.

בעין המצלמה

מטבע הדברים, המצלמות עוקבות בדרך כלל אחר המובילים, השמות המוכרים, אלה שמסומנים כמנצחים אפשריים של הראלי. אבל בעידן הדיגיטלי של היום, קיבלנו השנה לא מעט סרטונים שצולמו על ידי צופים, שתיעדו רגעים רבים שלא נקלטו במצלמות העיתונאים או באלו של צוות הצילום המקצועי של הדקאר. סרטונים מזוויות שפחות מוכרות לנו, של מתחרים ששמם לא בהכרח מוכר. וכך ראינו מקרוב מתחרים שנתקעו, ששקעו, שנשברו. ראינו צופים שהתגייסו לעזרה בניסיונות חילוץ. ראינו מקרוב את הזיעה, את הנחישות, ולעתים גם את הייאוש. התיעוד הזה איפשר לחוות את הדקאר של השנה בצורה אינטנסיבית יותר, ממש להרגיש בתוכו, תחושה פחות סטרילית מזאת המתקבלת מהתיעוד הרישמי המופץ על ידי מארגני הראלי.

הפינה של צ'רלי

הצוות של קלוד פורנייה וצ'רלי גוטליב הצליח במקום בו רבים אחרים כשלו: הם סיימו את הראלי כולו, והגיעו למקום ה-17 בדרוג הכללי הסופי בקטגוריית ה-SBS. ההפרש בינם לבין המנצח בקטגוריה, צ'לקו לופז, עומד אמנם על כ-21 שעות, אבל אנחנו מורידים את הכובע בפני הנחישות שהביאה אותם לקו הגמר.

צ'רלי חוגג בסיום