יפן על אופנוע – מסע גילוי

טוקיו הגדולה. אני פוגש את האופנוע על מדרכה רחבה מרוצפת אבנים משתלבות אדומות. הכביש מבריק מהגשם שירד כאן קצת בלילה. בנייני משרדים גבוהים משתקפים בו בכתמים של אי-בהירות. ריח נעים עולה משדרת העצים הרטובה, המפרידה בין נתיבי הכביש. אני חושב לרגע על מדינה שלווה. ארץ בלי גבולות או גדרות, רק ערים, כפרים וטבע שנפרס עד האופק.
הקצב בעיר סוחף ומסעיר. זה בדיוק הזמן למנה נדיבה של טבע ומרחבים ירוקים. אני מכוון את האקספדישן צפונה אל האלפים היפנים.

למסע הקרוב הקליקו כאן

הקיסרות האחרונה
ביציאה מכביש אגרה, אני שולח יד לכיסי ומגלה שכרטיס האגרה אבד בדרך. אני מסביר, ביפנית תרגומונית, לפקיד המעבר והוא פותח זוג עיניים מלוכסנות לרווחה בהשתאות. סוגר את העמדה שלו ומבקש ממני להצטרף אליו למשרד שבקצה הרציף. השעה קרובה לשקיעה ולפניי עוד כברת דרך למלון. במשרד אני פונה לפקיד עם מדים מעוטרים ומבקש לשלם בהקדם. הנחתי בהכנעה שפשוט ייגבו ממני תשלום עבור המקטע המלא, כי לא ידעתי את שם המחלף בו נכנסתי. המבט על פניו של הבכיר היה המום. האירוע הסעיר את כל יושבי המשרד, שהתחילו לרוץ עם האצבעות הקטנות שלהם על מפת כבישים גדולה, שנפרשה על קיר שלם בכיתובים יפנים. הם נקבו בשמות של תחנות המעבר, כדי לנסות להבין היכן בדיוק נכנסתי.

כשזה לא הצליח, הם ביקשו ממני, בסליחה וסבלנות, לשבת מול מסך טלוויזיה, כשהם מעלים את סרטי האבטחה של הנתיבים בתחנות שעברתי. כדי שחלילה, לא אשלם ין יפני אחד יותר מהנדרש. ברגע הזה, הבנתי שאבלה כאן שעות. חזרתי מיד למפה הגדולה והצבעתי על שם של תחנה, שאין לי מושג איפה היא ומה בכלל המרחק שלה מכאן. המנהל הביט במפה בעיניים קפוצות, ואז חזר עם מבט מחויך ובוחן אליי, כדי לוודא שאני בטוח. הנהנתי מיד וחיזקתי עם בוהן זקופה לאישור. חזרתי עם האופנוע לקופה, שילמתי חיש 450 ין ומאז לא אבד לי אף שובר אגרה.

יפן מורכבת מארבעה איים גדולים באוקיינוס השקט, ללא גבול יבשתי מדיני. בידוד זה תרם בעת העתיקה להתפתחות תרבות ייחודית, נטולה כמעט לגמרי מהשפעת ארצות המזרח השכנות. אמנם יש קווי דמיון בתווי הפנים ומבנה הגוף, אך התרבות שונה.

יפן נחשבת כיום למעצמת היי־טק ובשילוב עם מוסר עבודה גבוה היא מוכרת כמעצמה כלכלית. לתושביה מעמד סוציואקונומי גבוה והפערים הנמוכים באוכלוסייה, מעידים על חוסנה של החברה. השפע ניכר, ואם מדובר במדד, הרי שבקילומטרים הרבים שעברתי לא נתקלתי בכלי רכב ישנים כלל. גם משאיות הסחורה היו חדשות. בקיסרות האחרונה בעולם תוחלת החיים היא הגבוהה ביותר בתבל. והיפנים, אנשים מאוד אדיבים וצנועים עם תרבות מרתקת ומעוררת השתאות.

הרמוניה ירוקה
כבישי נוף מרהיבים ומשובחים מעלים איתי בגובה. ככל שהכביש יותר צדדי, הטבע פולש יותר לתוכו, צובע את שוליו בפריחה ירוקה. בחצייה של מעבר הרים גבוה, אני מגלה לפתע טופוגרפיה וגאוגרפיה שונים לגמרי מעבר לרכס. הדרך חוצה אתר סקי מלבלב, שם המעליות ממתינות ללא תנועה לשלג הראשון. סביב עמקים רחבים וגבעות מתונות עם בתים קטנים וצבעוניים, תחת גגות מעוטרים בפיתוחים רבי רושם. אסתטיקה בהרמוניה של יופי ודיוק.

האופנוע מתגלה כנוח מאוד לטיולים. כשרוכבים קילומטרים רבים, יום אחרי יום, מהווה מדד העייפות אבן בוחן מצוינת לטיב הקשר עם האופנוע. שלושה ארגזים קשיחים, ארזו לתוכם ציוד רב בקלות. המושב הרחב ומיגון הרוח הגבוה מנעימים את הדרך. הבולמים, שמוכרים לי לטובה מהשטח, עבדו מצוין גם בכביש. מהמורות קלות לא הורגשו ושינויי כיוון מהירים בכבישים המפותלים הרבים, עברו בשלווה ודיוק. במעברי ההרים הגבוהים והקרים, לא הייתי צריך לעצור כדי להוסיף שכבת ביגוד. פשוט הפעלתי לשעה קלה את חימום הידיות והמושב.
אני רוכב ומביט על הנופים שסביבי. על צלע ההר שלצידי יערות צפופים וירוקי עד. צמרות עצי המחטים המשוננות טוֹווֹת בהרמוניה ירוקה את דפוס המרבד האינסופי של הרכס. מן העבר השני של הרכס, עיירה קטנה. גגות הבתים מעץ, בנויים בשיפוע חד, כמו המשך טבעי של אותו מרבד משונן.

מנהרת ההפתעות
בכניסה למנהרה צרה אחת, החצובה בסלע, נתיב יחיד לכל כיוון. בשוליו, על הקירות, שבשבות קטנות עם מחזירי אור על הכנפיים. התנועה במנהרה יוצרת גל רוח שמפעיל את השבשבות, המלווה את תנועת כלי הרכב ומדגישה לכל כיוון את התנועה שמנגד כמו גל מתואם של קהל מעריצים באצטדיון.

רבות הדרכים, המגלות התחשבות בטבע ולכן ביפן ההררית חוצים מנהרות רבות. כל מנהרה שונה מקודמתה והיציאה ממנה מרגישה כמו לידה. יציאה מבטן האדמה אל הלא נודע, וככל שהמנהרה ארוכה יותר, כך גוברת הסבירות והציפייה שהיציאה תהיה לבריאה שונה יותר.

החלקה יפנית
הערים הגדולות ביפן מקדשות את תרבות השפע. קיוטו - על מרכזה התרבותי והקולינרי. אוסקה - עיר המקדשים והרוח. וטוקיו הבירה - המטרופולין הגדול בעולם, עם למעלה מ- 30 מיליון תושבים. הרכיבה בערים פחות זורמת ונפח ההתרחשויות שסביב נראה כמו סרט עתידני על ממריצים ללא מרשם. אלו היו בדיוק ההזדמנויות לאוורר את ציוד הרכיבה במלון מרכזי, להחליק לתוך נעליים נוחות ולצאת להליכה עירונית, שהקלה על החושים לקלוט את שפע המראות והטעמים בין מקדשים מפוארים ושווקים תוססים. שווקי הדגים עשירים במגוון כה רב ועשיר, אך מה שהדהים אותי הוא שהשוק אינו מסריח. שילוב של סחורה טרייה ותנאי תחזוקה נקיים וקפדניים.

חיסיון מפני הפללה עצמית
עזבו אתכם מטלוויזיה בטכנולוגיית קוונטים או רכב אוטונומי אמפיבי, העליונות הטכנולוגית ביפן שייכת לאסלת השירותים.
נתחיל עם זה שכל האסלות ביפן מחוממות. עד כדי כך, שכשחזרתי לארץ, ההתיישבות הראשונה הייתה לי קרה ומנוכרת. מעבר לכך, קיימת טכנולוגיה עשירה שתעניק לך חוויה אסטטית, סטרילית וחברתית. החל בנתזי מים בכיוונים שונים, עם עוצמות שונות, בטמפרטורות שגם אותן ניתן לכוון כמובן. סילון לכיוון החזית, אולי לאחור, שטיפה קלה או יסודית. ולקינוח, מה עם איזו זרימת אוויר נעימה באווירה של רוח קדים או אולי משהו צונן בניחוח ארקטי?

ושימו לב, לא מדובר בגימיק של רשת מלונות מסוימת, או גחמה של אזורים מסוימים. זה הסטנדרט בכל בית שימוש יפני, באשר הוא. מתחנת הדלק הקטנה, בתים פרטיים ועד בתי המלון. כפי שבישראל, למשל, מקובל שבכל חדר שירותים יש דלת.

על אחד הכפתורים התנוססה המילה "PRIVACY". סקרנותי לא ידעה רוגע. אחרי מחשבה ארוכה וריקה, לחצתי על הכפתור. לפתע בקע רעש של זרם מים חזק השותף בשאון קולני את האסלה. נבהלתי לשנייה מרעשי הניאגרה, אבל הסתבר שמדובר ברעש סרק – אף טיפת מים לא זרמה לשום כיוון. מתברר, שמדובר בהקלטה אותנטית של "הורדת מים" לטובת שחרור עלום של נפיחה קולנית. גאוני.
על כפתור אחר, ממש מתחתיו, היה רשום "wand clean", שזה בתרגום חופשי "שרביט נקי" – את הכפתור הזה לא העזתי לבדוק.

תור הזהב
העיר אוסקה פועמת על גדת נהר היודו. בסמטה צרה של אחד הרובעים המצוירים מתנופפים פנסי רחוב צבעוניים מנייר ושילוט ביפנית שמזמין את המטיילים לבקר בחנויות. בלב הסמטה נראה קיר אפור, שמעליו שלט אדום מרובע עם כיתוב ביפנית. לפתע נפתחה הדלת האפורה ודמות קטנה קראה לזוג שעמדו בשקט, להיכנס. בשנייה שהדלת נפתחה הבחנתי שזו מסעדה קטנה, ובשנייה הבאה, כבר שמתי לב שיש עוד קבוצה של שלושה מקומיים בתור. נעמדנו אחריהם כדי להתלבט על פשר המקום. לא עברו חמש דקות של התלבטות ומאחורינו הסתרח כבר תור של כעשרה מקומיים. נו, ברור אם כן שאנחנו נכנסים.

החוויה הקולינרית ביפן מאוד מוקפדת. מדובר לרוב במנות קטנות של מזון. כל מנה עשירה בצבעים וטעמים. כל פיסת מזון זוכה לטיפוח והשקעה מיוחדים. במרכזם של השולחנות הקטנים במסעדה היו פלטות חמות, עליהן הניחה המלצרית את המנות שהזמנו, והאכילה היא ישירות מהפלטה. אטריות, עם סוגי ירקות, רטבים ובשרים חברו יחד על הפלטה לכדי טעמים מושלמים. המנה ממשיכה לנוע על הפלטה ומשתנה תוך כדי הסעודה. כמות המסעדות ובתי האוכל ביפן אדירה, ועדיין הייתה זו אחת המסעדות הטובות ביותר במסע.

רטוב וחם
ביום החמישי, עברה הדרך במקביל לנהר רחב. היא ליוותה בנאמנות את התוואי הפראי של הנהר. סלעי ענק, שנפלו אל הנהר בבלייה עתיקה, נראו כמו ענקים שירדו לרחוץ בנהר. ופתאום סכר גדול, כשמיד אחריו מפל גדול ושוצף.

יד האדם מורגשת, אבל בצורה עדינה ומתחשבת. אחד המפגשים הפחות אהובים עליי בחיק הטבע הוא קיומן של יתדות מתכת, מעקות פלדה או מדרגות בטון. יש משהו בחומר הזר שמפר את היופי הסביבתי. אני מבין שמדובר כמובן בצורך בטיחות חשוב, אך עדיין אני מעדיף לטייל במקומות יותר טבעיים. ביפן, המדרגות חצובות בסלע המקומי והמעקות עשויים מעץ שגדל בסביבה. ההתערבות האנושית, לא מפרה בגסות את כללי החומר והנוף.

כחלק מטבעת האש, עשירה יפן בפעילות געשית נמרצת, היוצרת אלפי מעיינות חמים. הנכס הטבעי הזה אומץ על ידי היפנים מזה שנים רבות, בבריכות מקורות או חשופות. הברכות החיצוניות לרוב גדולות במיוחד, כדי שניתן יהיה לבחור את מידת החום האהובה, על פי המרחק של הישבן מהנביעה.
ישנן כמובן בריכות בחלוקה מגדרית, שם מתרחצים בעירום. וישנן בריכות מעורבות, שם ניתן לרחוץ עם בגדי ים. כך או כך, טבילה במעיין חם, אחרי יום רכיבה ארוך היא חוויה אורגזמית מהמעלה הראשונה.

במחשבה שנייה
לא הספקתי לתאר לכם את הרכיבה בנתיב השמאלי, בתי הקפה הנסתרים, טקסי התדלוק המוקפדים, מכונות השתייה העשירות, יער הבמבוק, הר פוג'י המהפנט, הביקור במקדשים, הגינות המטופחות, ההתמודדות עם הכתב היפני, רכיבת לילה אורבנית, הנוהג המוזר ללכת עם כלבים בעגלות תינוק, נערות האנימה המסוגננות ועוד נושאים רבים, שבמחשבה שנייה, מוטב להשאיר לכם לחוות זאת ממקור ראשון, בטיול הרכיבה שלכם על אופנוע ביפן.

רוב המטיילים בוחרים לתור את יפן ברכבות. מערכת נוחה ומדויקת, ללא צורך לנווט. התחנות עוצרות במוקדי התיור, שם תמצאו תיירים רבים ומדריכים דוברי אנגלית. הכול מאוד נוח, נגיש ולא ספונטני. או במילים אחרות, בדיוק מה שאני פחות מחפש.

אני מעדיף להגיע למקדש רחוק, בו רק שלוש מקומיות שבאו להניח פרחים. לעצור בכפר קטן ליד חקלאי מבוגר, התולה לייבוש את תבואת האורז של השדה הקטן שלו. במקומות כאלו אני חש קרוב יותר לבני המקום ולתרבות האותנטית שלהם, מאשר ברחבה המנוכרת של מגדל הפיזה המקומי. קוראים שכבר יצא להם בעבר לטייל במחיצתי, מבינים כנראה היטב למה אני מתכוון.

אסתטיקה וצניעות
אם כן, זוהי יפן, על קצה הצ'ופסטיקס שאני הכרתי במסע הגילוי עם האקספדישן. בטוקיו הגדולה אני נפרד מהאופנוע על מדרכה רחבה, מרוצפת באבנים משתלבות אדומות. הכביש מבריק מגשם שירד כאן קצת הלילה והטיול שעברתי משתקף לי בו בבירור. ארץ בלי גבולות עם נופים מדהימים שנפרסים בה עד האופק. תרבות עשירה של אסתטיקה וצניעות. ריח נעים עולה משדרת העצים הרטובה ושלכת כתומה כבר מסתירה את האדמה.

Let the wind blow through your heart, for wild is the wind
Don't you know you're
Life itself

למסע הקרוב הקליקו כאן