שטח 4X4 > מבחני דרכים > רכבים מיוחדים

באגי - גRיפין*

* יצור מיתולוגי שמשלב גוף של אריה עם כנפיים וטופרים של נשר

בביקור מקרי בסדנת רסטה אני קולט חצי ברקודה – באגי מתכנון אוסטרלי שאחיו התאום עושה חיל במרוצי הבאחה בארץ – חונה בפינה. החצי הקדמי, כולל המתלים ותא הנהג, עומד מולי – אבל הזנב, עם המנוע והסרן האחורי, איננו. נוסר באבחת דיסק.
‘‘מה הקטע?’‘ אני שואל את צדי, והוא בדברנות האופיינית לו, פשוט מצביע לכיוון רייזר שחונה במעמקי הסדנה. מבט בוחן יותר מגלה כי מה שנראה מלפנים כמו רייזר תמים הוא למעשה פאזל בשני חלקים, משחק ילדים מוטורי – אל חלק קדמי מושלם של רייזר שודך החצי החסר של הבראקודה, כולל מנוע ה-R1000 המושתל בו. אני חוזר אל צדי עם סימן שאלה בגודל חצי טקסס מעל הראש והוא יורה במורס ‘‘זה של יובל שרון. הפרונט של הבראקודה דורש המון ריכוז ונורא מעייף, אבל החלק האחורי סבבה. אז חיברנו אותו לרייזר’‘. פשוט, לא? אז פשוט לא יכולנו שלא לקבוע עם יובל שרון דייט ליום מבחן...

יובל, שם קבוע על הפודיום במרוצי הראלי, שלט ביד רמה (וארוכה, וחזקה) בקטגורית הטרקטורונים, אבל בשנתיים האחרונות הוא עבר לקטגורית ‘‘רכבי השטח הקלים’‘, או במילים אחרות – רייזר. למה? ‘‘אני כבר אבא, ולמרות שטפו-טפו אף פעם לא נפצעתי על הטרקטורון,
עדיין צריך להתחיל לחשוב גם על הבטיחות’‘. כנראה שהכל יחסי בחיים... אולם למרות ההתלהבות הרבה שלו מהרייזר באופן כללי, מהרגע הראשון חסרו ליובל קמ’‘שים. חמישים הסוסים המקוריים הם אומנם די והותר לשעשועי שבילים, אבל במרוצים – ובעיקר בקטעים הארוכים לאורך הגדר בחוצה ישראל – המהירות המירבית פשוט נמוכה מדי. יובל, אגב, לא ממש לבד בעניין, ולא חסרים מתחרים אחרים שניסו ומנסים לשתול מנועים חזקים יותר ברייזר.

ויובל? הוא ‘‘לא אוהב להמציא דברים’‘ כדבריו, ולנסות להתאים מנוע חזק יותר לרייזר נראה לו מסובך יותר מאשר לזווג בין טרקטורון משא אמריקאי לבאגי אוסטרלי. כן, שאלתי אותו פעמיים, ואני בטוח שלזה הוא התכוון... ‘‘פולאריס יצרו כבר איזה מליון חתיכות מהרייזר, והבחור האוסטרלי כבר יצר כמה אלפי חתיכות מהברקודה, כך שכל מחלות הילדות כבר נפתרו. אז החלטתי שבמקום לנסות ולהמציא המצאות כדי לשים מנוע חזק יותר ברייזר או לטפל בפרונט העצבני של הברקודה, אני פשוט אחבר בין התכונות הטובות שלהם. קצת עבודה עם דיסק וקצת יותר עבודה עם רתכת (שביצע ‘‘מזור הנדסה’‘ ביד אמן) ו-וואלה, יש לי בדיוק את מה שרציתי!’‘.
 ומה שהוא רצה, כמובן, זה כלי שיודע לנסוע מהר בשבילים – באדיבות מנוע שנלקח מ-R1000 מודל 2003, ומפיק בערך פי שלושה וחצי סוסים מהמנוע המקורי.

אריק

אבל רגע, לפני שנרתם במושבי המרוץ אנו עושים סיבוב איטי מסביב לבן הכלאיים ושרון מצביע על הדברים המשמעותיים. מלפנים נמצא סט מתלים – זרועות ויחידת בולם קפיץ עם מיכל גז נפרד– של פאבטק.
אלא ששרון וצדי לא מרוצים מהם, ומתכננים להחזיר את הסט המקורי. ‘‘הפשרה שלו בין קשיחות לספיגה לא לטעמי והמיסבים בחיבור בין הזרוע לנאבה דורשים יותר מדי תחזוקה וגם קרובים מדי לדיסק. ואני, בתור מדיניות, מעדיף להקריב יכולת לטובת אמינות ועמידות’‘. אגב, אין לכם מה לחפש את הציריות מלפנים – ההנעה הקדמית בוטלה כמובן, לפחות עד שימציאו מנוע R1000 עם יציאה להנעה קדמית...

אריק

סביבת הנהג שונתה לחלוטין גם היא – מעבר למושבי המרוץ המתבקשים, נזרקו השעונים המקוריים לפח ובעמדת הנהג שולט עכשיו מד סל’‘ד גדול עם חיווי עד 11,000 סל’‘ד. על תצוגת המהירות אחראי ה-GPS, ולוח מתגים הוסף לטובת פיקוד על יחידות שונות כגון מאווררי המנוע וסוללת הזרקורים על הגג.
באזור הרגליים מצטופפת לה דוושה שלישית למצמד, במקום התפעול ממוט ההילוכים בברקודה (וצדי גם הסב את תפעול הכבל המקורי לתפעול הידראולי) ומוט ההילוכים המקורי מפקד עכשיו על התיבה הסיקוונסיאלית של האופנוע, במקום כבורר לתיבת ההעברה.

מאחורי תא הנהג נגמר הרייזר ומתחיל הברקודה, כשהשידוך בינהם נעשה בצורה אלגנטית במפתיע. אם היו טורחים לצבוע את שלדת הברקודה בשחור – ואם הרייזר לא היה כזה מחזה נפוץ ומוכר – יתכן ועין לא מנוסה היתה מפספסת את השידוך הלא טבעי.
זנב הברקודה נלקח כמות שהוא, על יחידות הבולם/קפיץ ארוך המהלך של פוקס, זרועות עצמות העצה הכפולות והארוכות, מיכל הדלק והרדיאטור. זה האחרון התברר כבעל מיקום בעייתי, והתקשה לספק קירור ראוי ואל הדגל נקרא הרדיאטור המקורי, המותקן מלפנים ומחובר אליו בטור. גם הבלמים הם שילוב של שתי המערכות, עם הדיסקים המקוריים של הרייזר מלפנים ודיסק בודד ומגודל מאחור, שמופעלים על ידי משאבת בלם אחת והדוושה האמצעית. יובל מספר לי שהם עדיין לא סגורים לחלוטין על רוחב הסרן האחורי, ומחפשים את הפשרה האידיאלית בין יציבות במהירות גבוהה ליכולת תמרון – נושא בעייתי בבאגי נטול הדיפרנציאל.
המשחקים הללו הם גם הסיבה לכך שליום החולות שלנו הוא הגיע נועל צמיגי בוץ של אינובה על הסרן האחורי, בחירה שתתברר כרחוקה מאידיאלית.

נשרק'ה

יאללה, חלאס בבל’‘ת – איך העסק הזה נוסע? או, זהו, שלפני שנוסעים צריך לזנק, וזה לא עניין פשוט בכלי הזה. המנוע רב און וסוסים, אבל לא בסל’‘ד נמוך, ומשקל החלקים הנעים בו אפסי. זה אומנם מייצר תגובת דוושה היסטרית, אבל עם מצמד נקודתי מתקבל שילוב שדורש הרבה רגש ונסיון כדי לזנק מבלי לדומם.
לא נורא, יובל אומר שזה קורה לכולם בפעם הראשונה (והשניה, והשלישית). אנחנו בתנועה מנהלתית, וההגה מרגיש קל ומנותק בדיוק כמו ברייזר – ‘‘בכלי הזה פונים עם רגל ימין, לא עם ההגה’‘ מדריך אותי יובל ואכן, נסיון לקחת פניה עם גז ניטראלי מסתיים בתת היגוי רחב מאוד. לקראת הסיבוב הבא אני כבר מבצע העברת משקל מקדימה ולוחץ קלות על דוושת הגז – מה שזורק מיד את הסרן האחורי הצידה. ועדיין, זה לא הכלי שהייתי בוחר לראלי צפוף בתוואי מפותל. אבל הדיונות נפתחות לפנינו ודוושת הגז יורדת. לוקח שניה לאפס את הסטנדרטים וללמד את האוזן שצריך להחליף הילוכים הרבה יותר מאוחר ממה שנשמע נכון. האקשן האמיתי מתחיל איפה שמנועי מכוניות גומרים את הקריירה, ושם צמיגי הבוץ האחוריים מתקשים להעביר את הכוח אל החול הלח.

נשרק'ה

גם בשני התחושה היא שהסרן האחורי חופר כמו רוני שטרן לפני מסע לחו’‘ל במקום לייצר דחף, עד שבאיזה שהוא שלב (ה-GPS לא הגיע למבחן, כך שאפשר לנחש רק את המהירות) הכלי מתחיל לצוף על החול ולצבור מהירות בקצב מפחיד.
ועם ההיגוי הזה, כדאי שתכירו את הכלי טוב טוב – ותהיו נהגים מעולים – לפני שתפנו את החרטום מן הדיונה הפתוחה אל השבילים. אני נשאר בינתיים בדיונה, בכל זאת זה רק דייט ראשון, ופשוט מתמכר לכוח ולצווחת העיט-על-סטרואידים של המנוע בסל’‘ד חמש-ספרתי.
המתלים מספקים התנגדות מרשימה לסגירה וריסון מרכב מרשים – הביטו בתמונות בעצמכם וראו כמה מעט זווית גלגול יש – אבל הם לא בדיוק מגהצים. למרות שהכלי ממש לא מיועד לשעשועי עבירות, זוויות המרכב וכוח המנוע מאפשרים לתקל את הדיונות בכל זווית ומכל מרחק – ולנצח. מה שהכלי הזה היה יכול לעשות כאן עם צמיגי כפות...

ובכל זאת, בלי גיחה לשבילים אי אפשר. כאן הניהוג מזכיר את התאורים על נהיגת פרו-טראק בבאחה במקסיקו – מכוונים את הכלי בכיוון הכללי בעזרת הזנב, והמתלים מתמודדים עם מה שלא הצלחנו לעקוף.
אין מה לדבר כאן על ניהוג מדויק או ‘‘ריקוד בין הפניות’‘, למרות שהזנב דווקא חובב ריקודים לא קטן, וצריך ידיים דרוכות על ההגה והרבה עירנות כדי לנצח אותו במשחק התופסת התמידי שהוא כופה על הנהג בשבילים משובשים – וזה למרות בסיס גלגלים שהתארך משמעותית לעומת המקור. אני מעביר את ההגה ליובל לטובת הפוזות לטופלברג, שממלמל משהו על אישה בהריון שמחכה בבית ויודעת להשתמש באקדח, ומוצא את עצמי מודה מקרב לב למהנדס בפולריס שחשב על התקנת כידון הדמה מול הנוסע.

יובל אומנם נשמע רגוע מאוד בקשר הפנים כשהוא שואל אותי אם לקפוץ כאן או שם, אבל הידיים שלו עובדות הרבה מאוד כדי לנווט את הכלי בהתאם לגחמותיו של רונן. המתלים, מצידם, לא דואגים במיוחד להנעים את זמני וכליותי המסכנות מתחננות לרחמים כשיובל מתקל שוב ושוב את הצד התלול של הדיונה תחת פיקודו של טופלברג. הכלי דווקא מרחף ונוחת ברכות, אבל ההתנגשות בקיר בשיפוע כמעט אנכי במהירות מאה קמ’‘ש מצליחה לסגור את המתלים עד כדי כך שהזנב פוגע בקרקע. כואב...

עז עז

יובל שרון מכוון השנה לניצחון בראלי חוצה ישראל לא רק בקטגוריה, אלא בכללי, ובטוח כי בן הכלאיים שלו יעזור לו לעמוד במשימה. יש לו אומנם עוד כמה דברים קטנים לסדר ולכייל, אולם נראה שהצמד הזה בהחלט מסוגל לכך. לבאגי יש את היכולת והמהירות להביא אותו ראשון אל קו הסיום, וליובל יש את היכולת לשלוט בסוס הפרא הזה במהירות גבוהה, משימה לא פשוטה בכלל גם עבור נהגים טובים.

עז עז

תגובות

0 תגובות