מחלת גבהים והתמודדות עם גובה במסע טיפוס הרים

קילימנג'ארו - 5,895 מטרים

כולם רוצים להגיע לפסגה

רובנו שואפים להגיע לפסגה, אך רק מעטים מוכנים להתאמץ ולכאוב בדרך לשיא. תופעה אנושית זו הופכת (לדעת הכותב) את הדרך הקשה דווקא לדרך הקלה יותר שכן הדרך הקשה אינה צפופה ומאפשרת להתקדם מעלה בקלות וללא דוחק. בדיבורים והצהרות זה קל ופשוט! בפועל טיפוס הרים מצריך כוחות נפשיים אדירים, כוח רצון עז ויכולת גופנית גבוהה על מנת להתמודד עם הקשיים הפיסיים והקשיים הנפשיים בדרך לפסגה.

אלברוס - 5,642 מטרים

אז מה קשה כאן?

את הקשיים בדרך לפסגה אפשר לחלק לקשיים נפשיים וקשיים גופניים. אך מכיוון שהנפש משפיעה על הגוף והגוף משפיע על הנפש - הקושי הוא אחד ואין זה משנה היכן הוא מתחיל - מה שקובע הוא היכן הקושי משפיע וכיצד מתמודדים איתו. הקשיים הנפשיים מתחילים באי ודאות, תחושת הניתוק ובהתרגשות שלקראת הטיפוס, ממשיכים בקושיים הפיסיים של ההליכה, הטיפוס, הקור, המשקל שעל הגב, תנאי הלינה, המזון הבסיסי ומגיעים עד קשיים גופניים בריאותיים החל מקלקולי קיבה, כאבי בטן, כאבי ראש, כאבי שרירים ומפרקים, כוויות קור/שמש, התייבשות ועד מחלת גבהים.

מון בלאן - 4,807 מטרים

מהי מחלת גבהים ?

מחלת גבהים נגרמת מחוסר חמצן ואוויר דליל וגורמת להיווצרות נוזלים והתנפחות של המוח (ולכאבי ראש) וליצירת נוזלים בריאות (דבר שמקשה עוד יותר על הנשימה).
בשפה מקצועית מחולקת מחלת גבהים לשני תסמינים: בצקת בראש HACE ובצקת בריאות HAPE. בצקת מוח - High Altitude Cerebral Edema - HACE בצקת ריאות - High Altitude Pulmonary Edema - HAPE

טובקל - 4,167 מטרים

מה התסמינים למחלת גבהים ?

ראשית: כאבי ראש, אובדן תאבון, חוסר חשק לשתות, בחילה, חולשה וקושי לישון. אחר: סחרחורות, הקאות, חוסר יכולת לאכול, פגיעה בשיווי משקל. ולבסוף: קוצר נשימה, דופק גבוה וירידה חדה בתפקוד לרבות בתפקוד המנטלי.

אקנקגוואה - 6,962 מטרים

איך מונעים מחלת גבהים ?

אז התשובה היא ברורה: אי אפשר למנוע! אבל אפשר לצמצמם את הסיכון לחלות בה.
ראשית צריך ואף חייבים לבצע אקלום לגובה. התאקלמות לגובה זו תורה שלמה הכוללת גם הרבה ניסיון לגבי כל הר והר, וכל טיפוס וטיפוס. כשתמיד המתח הוא בין אקלום לגובה לבין צבירת עייפות.
שנית יש לשמור על מצב גופני (ונפשי) טוב. לישון טוב, לשתות הרבה, לאכול טוב, לא לשתות אלכוהול, לא לעשן ולא לאמץ את הגוף ייתר על המידה (או היכן שלא נדרש).
שמירה על מצב גופני טוב יחד עם התאקלמות לגובה משפרים את הסיכוי שלא לחלות במחלת גבהים, או מקטינים מאוד את רמת המחלה. ובכול זאת גם מטפס מנוסה, אשר לא סובל ממחלת גבהים, יכול ובטיפוס מסוים ''יחטוף'' מחלת גבהים.

איך מתמודדים עם מחלת גבהים ?

ראשית : '' האדם הוא המעבדה של עצמו '' (אמר ד''ר זוהר שדה). זאת אומרת שכל מטפס ומטפסת צריכים לדעת להרגיש ולהכיר את הגוף שלהם. כאב ראש קל יש כמעט לכולם, לפעמים גם בחילה, גם עייפות ועוד תסמינים קלים. אבל כל אחד צריך לדעת מה קו הגבול ועד היכן הוא יכול ל''משוך'' את הגוף שלו.
התרופה הטובה ביותר היא לרדת למטה. וטרם נמצאה תרופה אחרת למחלת גבהים.
הסכנה היא ברורה! - מקרישי דם במוח ועד בצקת בריאות - שני דברים הגורמים למוות. ומכאן שיש להיות מאוד זהירים.
רצוי להשתמש בכדורי דיימוקס (אורמוקס, בשם המותג שבישראל) - כדורים המכילים Acetazolamide ובשימוש טרם הטיפוס ובמהלכו (בהתאם להמלצת רופא) הם מפחיתים את הסיכונים הנגרמים עכב מחלת הגבהים. גם שימוש בכדורי אספירין אמור לעזור ולהקל. וכמו בצבא - לשתות הרבה מים! זה תמיד עוזר!!! בטח כשלוקחים כדורים.

כללי אצבע לקבלת החלטות פעולה במקרה של מחלת גבהים

אם יש לכם כאב ראש קל יחד עם הפרעות אכילה והפרעות שינה קלות - אפשר להמשיך למעלה, אפשר גם לקחת כדור אספירין כנגד כאב הראש. אם יש לכם כאב ראש חזק, כדור אספירין לא מפחית מהכאב, הקאתם - יש לעצור למשך 12 עד 24 ולבחון התאוששות. אם יש לכם קוצר נשימה או הקאתם 3 פעמים או שאין לכם שתן או שהדופק גבוה מאוד (התייבשות) או עייפות קשה עם כאב ראש אדיר או כמה תופעות מהרשימה יחד - עליכם לרדת למטה.

חשוב לדעת:

ראשית - מאמר זה אינו מאמר רפואי, הכותב רחוק שנים רבות ממקצוע הרפואה, אין במאמר זו כל המלצה וכל הנכתב כאן הוא רק מניסיונו האישי של הכותב שכאמור אינו סמכות רפואית. ההמלצה הכי חשובה של הכותב היא להיות קשובים לגוף שלכם, לשמור על המכונה (הגוף), לטפח אותה, לשתות הרבה, לאכול טוב ובעיקר להכיר במגבלות שלכם. קישור ליומני מסעות טיפוס הרים שבאתר השטח

כאן 11: סיפורה של שירה רוט ז"ל