מועדון סובארו בגב ההר ובדרום בקעת הירדן

נפגשנו בתחנת הדלק בכניסה לכפר אדומים. כולם מגיעים בזמן, תדריך קצר, חלוקת מכשירי קשר ויוצאים לדרך. הטיול עמוס וחבל לבזבז זמן יקר.

אנו עולים על התוואי הישן של דרך ירושלים-יריחו, עוצרים להנות מיופיו של וואדי קלט. ממולנו תחנת הקמח ושרידי עמדות הצבא הבריטי ששמרו על מפעל המים שהעביר מים לירושלים.

מעל ואדי אבו דבע, מיובלי וואדי קלט (נחל פרת), שרידי גשר מהתקופה הערבית הקדומה של אמת המים שהעבירה מים מוואדי קלט למבצר קיפרוס שמעל יריחו.

צמחייה ירוקה ודקלים, מהווים ניגוד מרשים לנוף המדבר סביב.

מנזר סנט' גורג' הוא אחד המנזרים בוואדי קלט החצוב בדופן המצוק. כת נזירות מדבר יהודה התפתחה באיזור זה, בשל התנאים המיוחדים שאיפשרו התבודדות עם קירבה יחסית למרכזי ההשפעה בירושלים.

המנזר הוקם במאה החמישית לספירה ועבר תהפוכות רבות במשך השנים. לאחרונה, נצבעו הכיפות הכחולות המפורסמות שלו, בצבע אדום.

אנו ממשיכים מזרחה ונכנסים לשטח באיזור מבודד. ניתן לראות מייד, שאנו רכבי השטח הראשונים שנוסעים בשבילים מאז השטפונות, ובאמת, לכל אורך המסלול (למעט נקודה אחת), לא פגשנו מטיילים נוספים. נוף ירחי של חוור הלשון עוטף אותנו ואנו נוסעים בין גבעות ועמקים, הצבועים לבן.

המנזרים באיזור פעילים גם היום ואנו מבקרים במערות התבודדות פעילות. למערות אלה,מגיעים נזירים באופן קבוע ובמשך שעות, מצטנפים בכוכים קטנים המוארים בנרות והאפופים עשן קטורת.

לאורך הדרך שרידי מבנים וחקלאות בדווית, ירדנים ואף מוקדמת יותר. בשל התנאים המיוחדים של הבקעה, פרחה בה החקלאות העתיקה. ובעקבות הרווחים הגדולים שגרפו החקלאים ממכירת תוצרתם, השתלם יבוא מומחים פרסיים לחפירת מערכת בורות מתוחכמת (פוגארות) להשקיית השטחים החקלאיים. שרידי הפוגרות קיימים לאורך מזרח ישראל, מאילת ועד מרכז הבקעה.

בדרום הבקעה, נמצא אחד האתרים המקודשים לנצרות– אתר הטבילה. על פי המסורת הנוצרית, במקום זה הטביל יוחנן את ישו ונוצרים מכל העולם מגיעים לכאן כדי לטבול. המסורת היהודית, מייחסת למקום זה את נקודת הכניסה של בני ישראל מעבר הירדן לכנען ואת מקום אירוע כריתת הירדן.

אנו מתרשמים מקבוצת אריתראיים שהגיעו למקום במיטב המחלצות וממשיכים.

במאי 1977 נפל באיזור הבקעה מסוק יסעור ועליו צנחנים. כל חמישים וארבעת החיילים שהיו בו, נהרגו. אנדרטה הוקמה לזכר האירוע במקום ההתרסקות ואנו עורכים הפסקה במקום ומעלים את זכר האירוע ואיך נסיבותיו המיוחדות, השפיעו על צריבתו בזיכרון ובדרך ההנצחה.

לאחר הגשמים הרבים שוצפת מגלשת העוג'ה במלא העוצמה. המקום שהיה תחנת עצירת חובה בטיולי הנוער בשנים עברו, נשכח קצת בשל האירועים הבטחוניים של העשורים האחרונים, לאחורנה, הוא חוזר לתודעת המטיילים.

לאורך הבקעה יש מלחות (סבח'ות) שהן מעין אמבטיות ללא ניקוז. המים המצטברים בהן עומדים ומחלחלים אט אט. תופעה זו יוצרת נוף מיוחד שאינו מוכר בארץ. אנו חוצים את המלחה סבוכת הצמחייה ומתחלים לטפס מזרחה לשביל טרשי, המספק אתגרי נהיגה גם לטובים שבנהגים. סכין צרה מאוד, מעברים טכניים, בורות והצלבות, הם חלק בלתי נפרד מהדרך, אך כולם מסיימים את החלק הזה בהצלחה.

דווקא בקטע הזה, אנו פוגשים קבוצת ג'יפאים בעלי רכבי שטח קשוחים וגלים שוב שבלי הרבה דרמות ובלי החצנה מיותרת, הסובארואים עוברים באותה דרך ובקלות לא פחותה.

אנו מסיימים את הטיול ליד המושב פצאל בשעות בין ערביים.

כמו תמיד, אך בייחוד בטיול מגוון כזה, המצריך נהיגה מקצועית, אך גם התעניינות בנושאים שאינם קשורים לנהיגת שטח, לאיכות הקבוצה משמעות מכרעת בהצלחת הטיול.

לאורך כל הטיול נהניתי מקבוצה מתעניינת, קשובה ומקצועית, שבאה לגלות דברים חדשים וגם להנות מנהיגת שטח מאתגרת.

תודה מיוחדת יש לומר לחברת יפנאוטו יבואנית רכבי סובארו שמקפידה על חיבור רכבי השטח שלה לשבילי הארץ ונופיה.

להתראות בטיולים הבאים.