מיצובישי ראליארט

מיצובישי ראליארט מנסה לגנוב לקוחות משני כיוונים שונים של עולם הרכב. בצד אחד נמצאים הלקוחות הממוצעים יותר, שמחפשים משפחתית משודרגת עם יותר - כוח, אבזור, פוזה ומחיר. בצד השני נמצאים חובבי ההגה הפסיכים, אבל בעלי תקציב מוגבל, שרוצים קודם כל ליהנות מהנהיגה, להיות מהירים–עם–חיוך וכל השאר פחות מעניין אותם.
על הנייר הרעיון להציע מכונית אמצע הדרך כזו נשמע נהדר - אולם יש סיכון ליפול בין הכסאות. להיות גם לא מספיק קרבי וגם לא מספיק שימושי. אז נכון שלפי אנשי מיצובישי הגרסה הזו קרובה יותר דווקא ללקוח הרגיל מאשר לפסיכו–טורבו, מצד שני עם שם כמו ראליארט, חובבי ההגה המכורים (אנחנו, ואתם - אנחנו מקווים) בטוח יתעניינו בה, אז למי היא מתאימה יותר?

בעמידה

לא תפספסו את הראליארט, והיא לא תתאים למי שלא אוהב להתבלט. קשה לפספס את הספויילר האחורי המגודל, פנסי הקסנון, הג'אנטים הכהים ומכסה המנוע הקרבי - והצבע הכתום (הנאה מאוד) של רכב המבחן לא הוסיף לאנונימיות. התוצאה הסופית נאה (אם כי העיצוב הבסיסי של הספורטבק מעט קשה לעיכול ולא אהוב על כולם - ובארץ לא מוצעת גרסת הסדאן), אבל מהצד האגרסיבי של הסקלה. תא הנוסעים, נקודת חולשה בלאנסר הנוכחית, לא מצליח להתגבר על הגנים המשפחתיים. נכון שיש גג שמש, בלוטות' מקורי ומערכת קול משודרגת, אבל הפלסטיקים זולים ופשוטים כמעט בכל מקום והתחושה רחוקה מלספק את ניחוח האיכות הראוי לתג מחיר של 256 אלף שקלים. מי שמצילה מעט את המצב היא ידית ההילוכים הנאה והקרבית, שעשויה מעור וזוכה למסגרת נאה. גם ההגה זוכה לציון לשבח -  וזהו. אפילו צמד המושבים הקדמיים נראים רגילים לחלוטין, ללא נטיות ספורטיביות - מה עם איזה כיתוב ראליארט קטן על משענת הראש? בפינת המוזר נוסיף גם את העובדה שההגה לא מתכוונן למרחק ופוגע בתנוחת הנהיגה עבור נהגים גבוהים. לא הכל שחור בתא הנוסעים - מושב הנהג נוח, ולמרות המראה הפשוט מספק אחיזה סבירה (אבל ברכב כזה לא היינו מתנגדים לעוד קצת), המרווח מלפנים טוב, למרות גג השמש המקורי, המרווח מאחור בסדר גמור, בעיקר לרגליים אבל גם לראש. היתרון בכל הנושא הוא שרוב הסיכויים שתוכל לשכנע את אשתך שמדובר בסתם לנסר עם תוספות קרביות מבחוץ... הצד הבטיחותי מלא עם 7 כריות אוויר, בקרת יציבות כסטנדרט וציון ריסוק של 5 כוכבים.

ההנעה

 כוח יש בשפע, זמין ושימושי, אבל התחושה היא כאילו מדובר ב–200 כ''ס פלוס, ולא 295 כ''ס מינוס - אין כאן זיקוקים מלווים בבעיטה אגרסיבית בגב שתגרום לנוסעים להפסיק לדבר, אבל יש מספיק סוסים לפקודת רגל ימין. שלא תבינו לא נכון, זמינות הכוח לא באה על חשבון עליית הסל''ד - למעשה המנוע רץ בכזו התלהבות כלפי עליית, עד שלא פעם התנגשנו במפתיע במנתק ההצתה במצב הידני. ההגה, שמסתיר לא מעט ממד הסל''ד, תורם לכך גם הוא. עוד דבר שחסר כאן זה צליל מנוע בשרני. אומנם הוא נשמע בתא, אפילו מעט יותר מדי, אבל הצליל הוא של שכיר ליסינג עסוק ולא שרירן מלהיב. ובכלל, יש תחושה מאוד ''מכאנית'' באוטו - מרגישים שהוא עובד, שההילוך נכנס, שהמנוע מתאמץ. אנחנו די אהבנו את זה, אבל לא כל אחד יתחבר. דלק? כן, תודה, והרבה. במהלך ימי המבחן המהירים הראליארט דרשה בממוצע ליטר אוקטן 98 כל שישה קילומטרים, ובקטעים הדינאמיים מחשב הדרך סיפר על פחות מארבעה ק''מ לליטר. כך שדווקא יש כמה פרמטרים שיגרמו לכם להרגיש כאילו אתם נוסעים באיוו 10...

ההנאה

הראליארט היא מכונית טובה בכל הקשור לדינאמיות - תיכף נגיע לזה - אבל ההפתעה מגיעה דווקא מהצד היום–יומי. אומנם מדובר במכונית קשיחה, אבל על הצד הרך יותר של סקאלת הספורטיביות. היא נעימה למדי בשימוש יום–יומי, לא מתרסקת על שברים בתוך העיר, וגם מחוץ לעיר היא בהחלט בסדר. למעשה היא אפילו נוחה יותר מכמה מכוניות רגילות, ללא יומרות ספורטיביות. כך שהיא תוכל לשמש אתכם כמכונית משפחתית בכל יום מבלי שתקללו את התחביב שלכם בזמן הקפצת הילדים לגן. הראליארט יכלה להיות טובה עוד יותר בשימוש רגוע, אם היא הייתה שקטה יותר. שיוט נינוח ב–120 הוא חוויה רועשת למדי, עם רעשי רוח ומנוע שמורגשים יותר מדי. מזל שמערכת הקול טובה...
 ולדינאמיות - מצב ספורט לתיבת ההילוכים יהיה הכפתור הראשון שתחפשו, והשינוי לאחר הלחיצה גדול עד כדי כך שרוב הזמן לא ראינו סיבה להשתמש באופציה לתפעול ידני לגיר, ונהנינו מגז הביניים החינני בהורדת הילוכים. המנוע, למעט נושא הזינוק הראשוני, הוא שותף טוב, מושך בשמחה ומספק כוח זמין שרק משתפר עם הסל''ד. גם השידוך לתיבת ההילוכים נכון עם יחסי העברה קצרים. מרשימים פחות הם הבלמים, הם עושים את העבודה בקיזוז הקמ''שים אך דורשים לחיצה בריאה. אבל ההפתעה הנעימה כאן היא ההגה. בזמן האחרון יש פחות ופחות מכוניות עם הגה שמספר משהו, אבל כאן הוא עושה את זה בשמחה, מגלה לכם מה קורה עם הגלגלים הקדמיים במקביל לדיוק טוב ומשקל נכון. כן, גם לו יש עוד במה להשתפר, אבל בסה''כ הוא בהחלט מעל הממוצע הנוכחי בכלים ספורטיביים.

ואיך כל הדברים יחדיו? טוב מאוד, ולא רע. על כביש טוב, לדוגמא סדום–ערד, הראליארט זורחת - ואתם תזרחו איתה, במיוחד אם אתם נוהגים חלק ועם בקרה מחוברת. גם כך קל לזהות שהרכב חובב היגוי–יתר. הוא שמח לפנות ומרגיש חי בכביש המפותל. לעומת זאת בכבישי הרי ירושלים החלקלקים, המצב שונה. בנהיגה מהירה רגילה הראליארט בהחלט בסדר, אבל אם תלחצו אותה יותר על כביש חלק, הבקרה תפריע לכם. אפשר לנתק אותה, אבל אז תגלו שהרכב מרגיש טריקי - אפילו מאוד טריקי - על המגבלות. המעבר מתת היגוי להיגוי יתר מתרחש מהר מאוד, גם תחת פרובוקציות קלות, ולא בצורה עקבית.
תחת כוח, התוצאה הראשונה היא תת היגוי, העברת הכוח לאחור מעט איטית ואז מתקבל מעבר חד, שקשה לצפותו בדיוק, להיגוי יתר. בזמן החלקה ללא גז, קשה להיות בטוח מתי ועד כמה חזרה למצערת תיישר את הרכב, בגלל הזמן שלוקח להנעה הכפולה לשחק עם הכוח. שלא יהיה ספק, גם בכבישים הללו עדיין נהנינו, אבל מעט פחות מבכבישים אוחזים ומהירים יותר. חשוב לציין שני סייגים לנושא: הראשון, מדובר בנהיגה באמת מהירה וללא בקרה מחוברת (היא מפריעה מדי בכבישים דלי אחיזה, מצד שני אם אתם לא יודעים מה אתם עושים, תקבלו מהרכב ביס שיעלה לכם את המקיף); השני, רכב המבחן נעל צמיגים שחוקים למדי, ואנחנו משערים שעם גומי במצב טוב יותר היתה מתקבלת התנהגות מוצלחת יותר על כבישים חלקים.

אבל בסיכום הצד הדינאמי אין ספק שהראליאט היא מכונה שתגרום לנהג לחזור שוב ושוב על קטע נהיגה - רק כדאי לוודא שיש תחנת דלק בסביבה. ולא רק בגלל היכולת, אלא גם בגלל החיבור לרכב, שמגיע מהתחושה התמידית שהרכב ''עובד'' תחתיך. זה אולי קצת פחות מעודן מכמה מהמתחרות, אבל כל הבוחנים, ללא יוצא מן הכלל, אהבו את שאריות הגסות הללו, שנתנו ''טעם של פעם'' וקסם מיוחד לרכב. 
למעטים שיעיזו
הראליארט מצליחה לעשות את מה שרבים וטובים נכשלו בו - להציע מכונית שהיא סבירה ליום יום, עם מתלים לא מרסקים, עם תא מטען ומרווח שימושיים, וללא דוושה שלישית לאלו שחוששים ממנה בפקקים. בצד השני של המטבע תמצאו דינאמיות ברמה גבוהה, הגה מתקשר, מנוע חזק, ותיבת הילוכים שמתפקדת טוב במצב ספורט–עצבני כמו גם בנסיעה נינוחה (ועדיין, למה אין ידני, למה?). אז נכון שיש לה כמה מינוסים, והם מורגשים - תא הנוסעים לא מספק מבחינת איכות, רגישות לכבישים חלקים וזינוק מהוסס מהמקום. אבל למי שרוצה מכונית שהיא קודם כל לנהג, ותא נוסעים ואבזור מגיעים רק למקום השני, צריך לחשוב ברצינות על הראליארט. בפרספקטיבה הזו גם המחיר הופך להיות הגיוני יותר, כי הראליארט קרובה יותר להיות איוו מינוס מאשר גולף GTI פלוס. מהראשונה יש לה פער של מעל 170 אלף שקלים, ומהאחרונה, ''רק'' כארבעים אלף שקלים. בקיצור, אם יש לכם את התקציב, זו מתחרה יותר מראויה (אך לא זולה) על מקום בחניה שלכם, אפילו אם השכנים יחשבו שאתם סתם ילדים מתלהבים. שיחשבו.

 מיצובישי ראליארט  מנוע
מנוע 4 ציל', אורכי, מגדש טורבו
תזמון  גל זיזים עילי כפול, 16 שס', תזמון משתנה
מהלך/קדח  94X85.6 מ''מ
הספק 241 כ''ס/6000 סל''ד
מומנט  35 קג''מ/ 2500 - 4750 סל''ד
 
 מרכב
הנעה /תמסורת הנעה כפולה, רובוטי כפול מצמדים,
הילוכים  6 הילוכים
מתלה קדמי  מקפרסון, מוט  מייצב
מתלה אחורי  רב – חיבורי, מוט מייצב
בלמים  קדמי/אחורי: דיסקים מאווררים
מערכות  עזר ABS, ESP
צמיגים  215/45-18
 מידות
בסיס גלגלים  263.5 ס''מ
אורך X רוחב  X גובה 458.5x176x151.5 ס''מ
משקל 1,595 ק''ג
תא מטען 344 ליטר
מיכל דלק  55 ליטר
 ביצועים
מהירות מרבית  220 קמ''ש (יצרן)
0-100 קמ''ש 7.1 שניות (יצרן)
צריכת דלק 6 ק''מ לליטר ממוצע (מבחן)
 
 מחיר ואחריות
מחיר 256,000 ש''ח (רכב מבחן)
אחריות 36 חודשים או