סיכום טיול סוכות 4 ימים בנגב 21/9/21 – 24/9/21

בין כל טיולי חוצה ישראל שרצים מהר קדימה מרחקים גדולים מדי יום מול סטופר, החלטתי לעשות בסוכות האחרון טיול שמתמקד רק בנגב. כזה שבו נוסעים לאט ורגוע, נכנסים ליותר מקומות באיזור שלטעמי הוא היפה והמרתק ביותר בישראל, לא מוותרים על אתגר העבירות היומי וגם מסיימים בכל יום בחניון הלילה בשעה סבירה, עדיין באור יום.
ארבעה ימים בנגב, מחולות חלוצה לנחל הבשור, שדה בוקר, דרב-אל-סולטאן וירידה לנחל נקרות דרך מעבר שלוחת צלמון (מעלה מרזבה המפורסם), לאורך הערבה דרך מעלה עשוש לתלם עשת, עמק דממה והארמון, ולפינאלה של היום האחרון, הרפתקאת נחל ערוד וטיפוס מעלה רמון.

למוד נסיון וכמי שמעדיף להתעורר בשעה נורמלית ולא לפנות בוקר, אני יורד דרומה כבר בערב שלפני, כדי ללון אצל חבר יקר המתגורר במושב שדה-ניצן שבפתחת שלום הסמוכה לנקודת המפגש בבוקר תחילת הטיול. כי אין כמו להתחיל טיול כשאני רענן לאחר שנת לילה טובה, מקלחת מרעננת וארוחת בוקר מפנקת, בלי לחץ....

היום הראשון

בתחנת "פז" בצומת מגן הולכים ומתאספים משתתפי הטיול. חלק מהמשתתפים מוכרים לי מטיולים קודמים ומהדרכות הנהיגה, אנחנו עורכים תדריך כללי לטיול ותדריך ספציפי להיום, מחלקים מכשירי קשר ויוצאים לדרכנו.
כניסה לשטח מצומת אבשלום, ריקון אוויר מהצמיגים וחיש קל אנחנו למרגלות הדיונה הגדולה.

כמה מהקבוצה לא מוותרים על נסיונות הטיפוס על הדיונה – לרנגלר וויליס הקצר החדש עם מנוע טורבו עצבני זה ממש קל, ללנדקרוזר דיזל הארוך קצת יותר קשה... אבל לאחר נסיונות נוספים וריקון של עוד כמה PSI מהצמיגים, גם הוא למעלה.
אחרי שבאנו על סיפוקנו בדיונה עולים על ציר "מצדה" המפורסם הנמתח לאורך החולות בכיוון דרום מזרח. מין רכבת-הרים חולית-מדברית מענגת לנהיגה, שמביאה אותנו לצומת בו אנו פונים לכיוון חורבות העיר הנבטית רחובות בנגב ולאחר מכן חוזרים לציר הראשי שמסתיים על כביש 211. כאן, לאחר כברת דרך קצרה על אספלט, עוצרים להפסקת צהריים ארוכה באחד הלימנים המוצלים שלצד הכביש. זמן למנוחה קלה והרגעת הרעב, לפני שנכנסים לנחל הבשור לעימות מול אתגר העבירות היומי – מעלה משורה.

מעלה משורה מטפס בכיוון דרום על שלוחה של גבעות משורה, בסמוך לפיתול הראשון ימינה של נחל הבשור. בתפריט – דרדרת קשה, פיתולים חדים, מדרגות סלע. המעלה הזה אינו חלק מנבחרת "המעלות הקשים" אבל ביום רע שלו הוא יודע לעשות צרות ומי שלא מיומן או שובר משהו, בהחלט יימצא במצב לא נעים. אני מסביר לחבר'ה שלי על המעלה בעזרת לוח מחיק ומנתח אותו באופן כמעט מדעי, כדי להבטיח הצלחה בנסיון הראשון – מה שאכן מתבצע בפועל. כולם עולים בנסיון הראשון באופן מעורר התפעלות, אני לקחתי בחשבון שאולי יהיו קשיים מסוימים שיקחו את הזמן שלהם, מה שלא קורה - מבט בשעון מלמד שאנחנו ממש טובים בזמנים וניכנס לחניון הלילה שלנו מוקדם יחסית.

הציר מתפתל בנחל הבשור לכיוון שמורת חלמונית, רכס בוקר וסכר הרועה, שם אני שובר שמאלה לכיוון מזרח דרך חוות נחל בוקר והאוהלים האינדיאניים, חוצים את כביש 40 לנחל נוקד ולאחר כמה דקות עומדים גלגלינו מתחת לעץ השיטה הענקי המפורסם של נחל נוקד, העץ הזה כה ידוע, עד שיש כאלה שקוראים לנחל על שמו – "נחל העץ". כאן נלון בלילה.
אבל השעה עדיין לא ארבע! יש לנו עוד שעה וחצי-שעתיים של אור. האם לנצל אותן לעוד גיחה קצרה בסביבה ולחזור אחר כך לעץ?.... אני מזכיר לקבוצה שהמקום הזה פופולרי מאוד בקרב קבוצות ג'יפאים מטיילות ונפלה בחלקנו זכות גדולה לתפוס אותו ראשונים – אם נחזור בעוד שעה-שעה וחצי, כבר לא יהיה לנו מקום במשטח הנוח שמתחת לעץ וניאלץ להתפרס בקצוות החניון המלאים אבנים... הסבר הגיוני שמשכנע את כולם ואנו נכנסים לנוהל חניון. מקימים אוהלים ופורסים כסאות ומטבחים, ריח בישולים באוויר, בקבוקי בירה קרה, יין אדום נמזג לכוסות, נוהל חניון כהלכתו. רק הרוח החזקה האופיינית למקום מפריעה מעט בהתחלה אבל שוככת בעשר בלילה בערך. מנוחה טובה לקראת היום הארוך והאינטנסיבי שמחכה לנו מחר. לילה טוב!

היום השני

בבוקר חוברים אלינו בתחנת הדלק בשדה בוקר מיכאלה ואריה עם הבת יעל בלנדקרוזר הקצר ואנו יוצאים דרך הסרפנטינות ויורדים לכיוון נחל צין. הרחצה המתוכננת בעין עקב לא תצא לפועל בשל הכרזת רט"ג על זיהום במים (אמיתי או מדומיין, אבל זה הוציא את הרוח מהמפרשים וכולם העדיפו לא לקחת את הסיכון) ואנו נעים לאורך נחל צין ונחל צינים ונכנסים לנחל חווה.

השבילים הנוחים מתחלפים בקרקע טרשית, והתנועה איטית יותר. אנו עוברים את הר ארחות בצומת של דרב-אל-סולטן, פונים שמאלה ומתחילים במגמת ירידה לכיוון שלוחת צלמון והירידה המאתגרת ב"מעלה המרזבה" – המעבר ההכרחי שמחבר את האיזור הגבוה של הר טרף ושלוחת צלמון עם נחל נקרות והערבה. הציר מתפתל, מטפס וגולש בשיפועים תלולים והנוף דרמטי. בקצה העליון של מעבר מעלה המרזבה זה המקום לעצור, ולצאת ברגל, לבדוק מה קורה במעלה המפורסם, שגבה עד היום לא מעט התהפכויות.

המעבר צר, מורכב מ"במה" צרה ברוחב רכב (+ כמה סנטימטרים) או לחילופין, ירידת מעבר צר עם בולדרים עצומים שיאתגר כל רכב שאינו בעל מרווח גחון עצום. הירידה ב"במה" הצמודה לקיר סלע ומצידה השני נפילה של 2-3 מטרים, אמנם לא מציבה כל אתגרי עבירות, אבל היא בשיפוע צד וחלקלקה מאוד. קל מאוד להישפך הצידה ולהתהפך. ומעבר לזה, המעבר תפוס כרגע על ידי שלושה רנגלרים/רוביקונים משופרים של "סופרג'יפ" (סדנת שיפורים ידועה לרנגלרים) שמנסים לטפס אותו.

הרוביקון הראשון -JK משופר מאוד על צמיגים גדולים, כבר עלה. אבל השני, רוביקון JL חדש על צמיגי 33' מקוריים והגבהה חוקית צנועה, מתקשה ונעזר בכננת אותה רותמים לפגוש האחורי של הרכב שעלה ראשון. שוב ושוב הג'יפ "נשפך" הצידה על סף התהפכות וגם הרוביקון שמעגן אותו נמשך לזוית מסוכנת. זה לוקח קצת זמן עד שמצליחים להעלות את הרכב השני, ועכשיו תורו של השלישי, JK קצר ומשופר בכבדות עם מנוע חזק מאוד, נהוג ע"י מור מ"סופרג'יפ-חדרה" שמצליח לעלות בנסיון הראשון – מצליח כל כך טוב, עד שמטפס על קיר הסלע וכמעט מתהפך... אבל מור נהג מיומן ומהיר תגובה ונמנע מהפדיחה בחלקיק השניה הלפני-אחרון...

עכשיו תורנו לרדת. אני ממנה לי מכוון מהקבוצה שמנווט אותי ביד אמונה ובדיוק מופתי ואלוהים עדי, אלה שניות מורטות עצבים עד שהסופה מתייצבת למטה בבטחה. עכשיו אני מכוון את יתר הכלים מהקבוצה, בהחלט מבין את החשש והלחץ שהם נמצאים בו... אבל כפי שנוכחתי כבר אתמול, כולם נוהגים היטב, ברוגע ובאחריות, ולאחר שעה קלה האתגר המפחיד מאחורינו. זמן טוב להתנחל מתחת לעצי השיטה באחד מערוצי המשנה של הנקרות לארוחת צהריים...
לאחר פרידה משלושה כלים שבאו ליומיים וחוזרים היום הביתה, אנו פונים אל נחל נקרות המרהיב ואל חווית הנסיעה בערוץ החצצי הרחב התחום בין מצוקים אדירים. שעת בין הערביים צובעת את צוקי הסלע האדירים בגוונים בוערים עוצרי נשימה ומרהיבי עין, ואנו מטפסים אל חרבת קצרה – מיצד נבטי משוחזר בחלקו הבנוי במרומי שלוחת עומר ומפנק בתצפית פנורמית על נחלי קצרה ועומר ועל הערבה.

מכאן יורדים במעלה קצרה ולאחר שעה קלה, כמה דקות לפני שקיעת השמש, כבר מתמקמים בחניון הלילה נחל עומר (מואה) הסמוך לכביש הערבה, עם "ראש האריה" המפורסם – זהו חניון גדול ונוח, עם משטח קרקע שטוח ונקי. מקום מצוין - וכאן גם אין רוח והטמפרטורה מעט חמימה יותר. זמן טוב למקלחת ואחר כך ארוחת ערב, שתיה וזיוני-מוח אל תוך הלילה כמיטב המסורת של ג'יפאים בחניוני לילה.... לילה טוב!

היום השלישי

בוקרו של היום השלישי לוקח אותנו לתחנת הדלק צוקים שעל כביש הערבה, לתדלוק והצטיידות. כאן גם חובר אלינו יוסי בפאג'רו המדוגם עם שני הילדים, ומשם זו קפיצה קלה לנחל עשוש ולאתגר של היום -מעלה עשוש המפורסם.

המעלה קצר אבל תלול, מדרגות הסלע חלקות מתמיד וכרגיל – אנו מתאספים וסוקרים את המעלה ברגל צעד-צעד על מנת ללמוד אותו ולדעת ממה להיזהר ואיפה לשים את הגלגלים. אחרי שהכירו את המעלה ברגליים, תדריך בטיחות וזהירות וקדימה - עולים. הסופה הנעולה-כפול לא באמת מסתירה את הפיהוק שלה כשהיא זוחלת באדישות למעלה. אני מסתובב ומחנה אותה עם הפנים לכיוון המדרון, מאובטחת היטב עם אבנים לפני הצמיגים ומוכן לקרוא למי מהקבוצה לעלות ברגל ולהתיישב מאחורי הגה הסופה, להתניע וללחוץ על הבלמים – למקרה שמישהו יתקשה בטיפוס ויזדקק לעזרת כננת.

אבל כמה לא מפתיע, הקבוצה המצויינת הזו משאירה את כבל הכננת שלי גלול על התוף להמשיך את שנת היופי שלו. יש כאלה שעולים בקלות כמו טל ברוביקון, מיכאלה ורונן בלנדקרוזרים הקצרים ויוסי בפאג'רו, ואחרים שלא רוקנו מספיק אוויר מהצמיגים, מחליקים וקצת מתקשים – ריקון אוויר נוסף פותר להם את הבעיה וכולם למעלה. כמו לפני יומיים במעלה משורה וכמו שאמר הרמטכ"ל חיים בר-לב ז"ל לפני מלחמת ששת הימים - "מהר, חזק ובאופן אלגנטי".

על שביל ישראל, לפני הירידה לנחל צופר, אנו פוגשים את החבורה הגדולה, הצבעונית והשמחה של "גרוטראלי", המנוהלת ביד רמה ע"י חגית דוד-זיידנר הבלתי-נלאית. עצירה לחיבוקים והחלפת חוויות, קצת התפעלות וצחוקים מהאופן בו נהגי הגרוטאות 4X2 מתאבדים על העליה ומתקוטטים עם ההצלבות, ואנו ממשיכים לכיוון נחל ברק, עוברים את החממות של מושב פארן ועוצרים לצהריים בצל עצי השיטה במסעף עשת, לפני הכניסה לציר "תלם-עשת" המרהיב.

הר עשת הגדול נמתח ממערב לכיוון הערבה וציר תלם-עשת כשמו כן הוא - מעבר הכרחי על מנת לחצות את הרכס לכיוון רבדות עשת ומישור בוהר (אם לא מעוניינים לעקוף דרך כביש הערבה הסמוך). זהו מעבר הרים קלאסי – דרמטי, מפותל מאוד, עליות, ירידות, מצוק גבוה מצד אחד, סוללה נמוכה שמאחוריה תהום מצד שני... העבירות כאן לא באמת קשה, אבל מדרגה אלכסונית גבוהה ומלחיצה בדיוק באמצעו, מצריכה תשומת לב וכיוונים על מנת לא להחליק הצידה. את המדרגה הזו "הורגים כשהיא עוד קטנה" - מטפסים מימין כשהיא עוד נמוכה, מה שמקל על הגלגלים השמאליים לטפס על החלק הגבוה יותר כמה מטרים אחרי – כצפוי, אף אחד לא מתעכב כאן אבל אני מכוון בכל זאת, כדי להיות בטוח שאף אחד לא יסתבך. ביציאה משלוחת עשת אנו פונים ימינה לאורך מישור בוהר, עוברים את גבעת בוהר והאנדרטה שעל ראשה לאורך נחל שברים לכיוון גבעות מנוחה ועמק דממה, ציר מרהיב עין ובכמה נקודות אפילו עוצר-נשימה ביופיו. סמיכותו לכביש 13 לא גורעת במאומה מתחושת הבידוד, הניתוק והריחוק של מדבר-שממה אמיתי עם נופי בראשית של כוכב אחר. זהו ציר שאינו מטוייל מאוד והוא מוביל אותנו ל"ציר חמדה" -קטע קצר אבל מדהים ביופיו של "רכבת-הרים" מדברית – עליות וירידות ופיתולים חדים על קו רכס ו"סכינים" צרות שמצריך הרבה עירנות בנהיגה ומוביל אותנו לאטרקציה של ממש – "הארמון" – מעין נקבה צרה שהולכים בה ברגל כמה עשרות מטרים, אל פיר עגול ומרהיב החתור במצוקים גבוהים, תופעת טבע מרהיבה שאסור לוותר עליה בשום מחיר!

לאחר הביקור בארמון, כבר בין-ערביים ועוד מעט השמש תתחיל לרדת. אנו יורדים דרך ההצלבות של מעבר מנוחה לנחל ציחור המרשים, ונוסעים עליו צפונה, לכיוון המפגש שלו עם נחל פארן ודרך צוקי פארן, מגיעים לבאר אשלים ולמפגש עם כביש 40. כאן יש לנו שתי אפשרויות לחניון לילה – החניון הגדול והמסודר של באר אשלים שמימין, או החלופה שתמיד מועדפת עלי - ה"כוך" המפורסם שמעבר לכביש 40 המתאים לקבוצות קטנות כמו שלנו שיתרונו הגדול, מלבד האינטימיות שלו, הוא במצוקים הגבוהים המצלים משמש הבוקר ומאפשרים שינה מתוקה ולא מופרעת עד לשעות מאוחרות יחסית. אני מבקש מהקבוצה להמתין דקה ונוסע לכיוון הכוך על מנת לבדוק אם הוא פנוי. המקום אינו ריק. את מי אני מוצא כאן? את חברי משכבר הימים מנחם רוזנבך עם הדיסקברי הנצחי שלו + חבר נוסף עם ג'ימני. מנחם גם יחבור אלינו מחר לנחל ערוד.

התשובה חיובית וכולם כונסים אלי מהר כדי להתנחל במקום המדהים הזה, השקט והמבודד, לפני שמישהו אחר יתפוס לנו אותו. לטעמי האישי, זהו חניון הלילה הטוב והחווייתי ביותר בנגב וכמו בלילות הקודמים, גם הפעם אנחנו מספיקים להתארגן ללינה עוד לפני שהשמש ירדה ומתפנים לחובות הקדושות של חניון לילה בנגב – לעיסת בשר על האש, לגימת בירה ויין עד דלא-ידע, צחוקים ודיונים על עניינים ברומו של מדבר אל תוך הלילה. איזה כיף!

היום הרביעי

היום האחרון לטיול. זהו גם יום שישי ולאחר ארוחת בוקר מפנקת, עוזבים אותנו היום מיכאלה ואריה שומרי המסורת שצריכים להספיק לחזור הביתה לירושלים לפני כניסת השבת, ופרץ ואחיו בלנדקרוזר הארוך, ואת מקומם תופס מנחם בדיסקברי 2 המשופר, ג'יפאי מנוסה מאוד וחבר ותיק עוד מימי "ג'יפטריפ" העליזים, שמשוטט לו בנגב להנאתו בחול המועד ומתאים לו מאוד ללוות אותנו בנחל ערוד ומעלה רמון. היום הקבוצה מצומצמת וקלת תנועה – הסופה שלי בראש, טל ברוביקון, יוסי והילדים בפאג'רו, רונן בלנדקרוזר הקצר ומנחם מאסף.
נחל ערוד הנמתח לכיוון צפון-מערב נחשב תמיד לציר ארוך והרפתקני שצופן בחובו שלל מכשולי עבירות מאתגרים – אני מזכיר לכולם בתדריך הבוקר שזה יכול לקחת זמן ואם נגיע לבארות עודד אחרי השעה שלוש אחר הצהריים, הטיפוס במעלה רמון יהפוך לגבולי ועלול להימרח לתוך שעות החשיכה ואז ניאלץ לוותר עליו. אבל מתברר שהערוד אינו כל כך קשה כצעקתה - עם השנים נשארו רק הצ'יזבטים והזכרונות על ציריות שבורות וחילוצים מסמרי שיער, התמעטו הקשיים ונשאר רק היופי עוצר הנשימה – פה ושם עדיין מעברי סלעים שדורשים כיוונים, קצת סיפורים הההרפתקאה שלי עם סרן קדמי שבור בפסח 2017.... אבל שום דבר קשה במיוחד שיכול לעכב אותנו. עצירות להסברים וסיפורים ליד ה"האמבר" שננטש כאן במבצע עובדה במרץ 1949 וליד "סלע טוביה/פלמ"ח" בהמשך הדרך, בקטע הקניוני והמפותל של הערוד.

לארוחת צהריים אנו עוצרים בבארות עודד. כרגיל במסע הזה, גם היום הזמנים שלנו טובים מעבר לציפיות וללא ספק נמשיך למעלה רמון. אבל תחושת בטן מציקה מאותתת לי שמשהו לא כשורה ושכדאי לבדוק את הג'יפ – 32 שנות ג'יפאות לימדו אותי לייחס רצינות רבה לתחושות בטן ולאינטואיציה, ואכן, הבטן לא טועה: אני מאתר בורג של נדנדת קפיץ אחורי שמאלי בסופה שנכנע ונשבר – שום דבר דרמטי, תיקון קל שלא מצריך יותר מדי זמן – אבל כן מצריך שליפת הייליפט וכמה מפתחות מארגז הכלים. גם ברגים חלופיים מתאימים יש לי, ואחרי 20 דקות הכל מתוקן ומהודק כמו שצריך. את הסנדביץ' שלי אלעס כבר תו"כ תנועה.

נוסעים לאורך נחל עודד ונחל נקרות המערבי לכיוון מזרח, פונים שמאלה למפער פיטם וגולשים אל מכתש רמון מרהיב העין, לתנועה בשביל השחור לאורך נחל רמון בואכה הכניסה למעלה רמון המטפס למצוקו הצפוני של המכתש. מעלה שאורכו כקילומטר וחצי, רובו סתם שביל דרדרתי בעליה, אבל עם כמה אלמנטים נקודתיים בעייתיים לאורכו. לפנינו קבוצת משפחות בכמה פאג'רואים ולנדקרוזר אחד, ולפי התנהלותם, לתחושתי יהיו להם בעיות במעלה.

התחושות שלי, נסמכות על נסיון של 32 שנים בג'יפים, לעולם לא משקרות. באחד המעברים, עם בולדרים גדולים וטיפוס תלול, אחד מנהגי הפאג'רואים מגלה שנעילת הדיפרנציאל האחורית שלו לא פועלת. עוד נסיון ועוד אחד, בקרת המשיכה של הפאג'רו לא מספיקה כאן והרכב לא מסוגל לזוז ממקומו ונדרש למשיכה. אבל זהו אינו המקום למשיכות ברצועה שכן זהו תרחיש חילוץ מהיר ואלים מדי וכאן דווקא נדרשת משיכה איטית וזהירה פן ינופצו פגושים ושאר איברי פלסטיק רגישים על הסלעים. ללנדקרוזר המוביל אותם יש כננת, אבל כמה צפוי, היא לא פועלת.... סיעור המוחות של הקבוצה הזו לא יעיל ולא מוביל לשום מקום, השמש הולכת ושוקעת וזה הזמן להתערב ולהציע להם את עזרת הכננת שלי – רק שיזיזו את הרכב התקול אחורה ויאפשרו לי לטפס.
לסופה הנעולה אין כאן בעיות, אני מנווט אותה בזחילה איטית וזהירה על הסלעים הגדולים מתמקם מול הפאג'רו בזוית שתאפשר לכננת לעבוד נכון. מאבטח את הסופה היטב לבל תתדרדר ומנחם רותם את הפאג'רו לכננת והיא מושכת אותו אל מעבר לבולדרים הבעייתיים וסוף-סוף משתחררת הקבוצה לדרכה, לא לפני שמודים לנו מקרב לב על עזרתנו.
עם כיוון קפדני, הקבוצה שלי לא מתקשה ומכאן ואילך כבר אין לנו עוד בעיות עבירות – עוד מעבר טכני אחד מלא בבולדרים גדולים שמצריך כיוונים כדי לא להסתבך, אבל הקבוצה שלי כבר מנוסה ומתפקדת כמו מכונה משומנת ולאחר עוד כמה דקות אפשר לבשר לכולם שהם יכולים לסמן V גדול על מעלה רמון!

תנועה מהירה דרך הכרמים ואנו מגיעים לכביש 181 הסמוך לבה"ד 1 כאשר השמש עוד לא שקעה. את סיכום הטיול ערכנו כבר לאחר ניפוח האוויר, התדלוק והקפה בתחנת דור אלון שבכניסה למצפה-רמון. זה היה טיול מעולה, מתוכנן היטב, שנלקחו בו בחשבון כל האפשרויות, ולכן גם עבר בדיוק לפי התכנון והזמנים – נסענו לאט, אבל הגענו מהר, ללא תקלות או בלת"מים, בלי פנצ'רים וללא בעיות מכניות כלשהן, בדיוק על פי התוכנית. מזג אוויר מושלם, לא חם מדי ולא קר. הקבוצה הפגינה נהיגה אחראית ומצויינת ולא נזקקה לשום עזרה או חילוץ, חניוני הלילה היו מושלמים, האוכל היה טעים, האלכוהול זרם כמים, האווירה היתה מצויינת וכמובן – מה שהכי חשוב בג'יפאות בכלל ובטיול ארוך כזה בפרט ומה ש"עושה אותו" והופך אותו לחוויה מיוחדת – אנשים נהדרים. כאלה שכל רגע במחיצתם הוא תענוג. ועל כך – תודה גדולה לכולם, תענוג לטייל איתכם ולהוביל אתכם. אנחנו ניפגש שוב!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן