שטח 4X4

מבחן דרכים אינפיניטי Infiniti QX60

האח מהפרברים - רכבי הפנאי של אינפיניטי קנו להם אוהדים בארץ, עוד בימי היבוא האישי, בזכות עיצוב וביצועים ספורטיביים. ה-QX60 מציג צד אחר של המשפחה - זה שגר בבית עם גדר לבנה ומדשאה מטופחת

מאת: ניצן אביבי - מגזין אוטו

צלם: אילן קליין

09/02/15

המפגש הראשון שלי עם רכב של מותג אינפיניטי היה באמצע העשור הקודם. בימי היבוא האישי, עוד לפני שאינפיניטי הגיעה ארצה באופן מסודר (ובעצם, עוד לפני תחילת השיווק באירופה).

זה היה FX, שקורא נאמן הפקיד בידינו למבחן – מבחן שגרם לנו לתהות האם אינפיניטי מצאו את נוסחת הקסם למכונית ספורט גבוהה. כי למרות כל החסרונות – והיו כאלו! – הוא כבש אותנו באופי הסוער שלו, במנוע הברוטאלי ובעיצוב היפיפה.

והרוח הכללית המשיכה ועברה כחוט השני בכל המפגשים שלי עם אינפיניטי מאז: מכוניות לא לגמרי ''עגולות'', עם לא מעט פינות חדות, אבל גם המון קסם, אותו ''משהו'' חמקמק שיכול לגרום לך להתאהב במכונית למרות מגרעותיה. עד ה-QX60.

גדר לבנה

זה מתחיל בעיצוב. הוא לא מכוער, חלילה, אבל גם לא יסובב אחריו יותר מדי ראשים. הקווים נאים, נעימים לעין, משום זווית הוא לא נראה מסורבל ואף חלק לא נראה כאילו עוצב לאחר מעשה. ועדיין, אין לו אפילו שמץ מאפקט ההגעה של ה-FX ההוא. (קישור למבחן דרכים FX50s)

זה ממשיך במכאניקה - בניגוד לאחיו, ה-QX70 וה-QX50, הוא מבוסס על פלטפורמת הנעה קדמית. וורסיה מוארכת של המוראנו של ניסאן. גם המנוע – V6 בנפח 3.5 ל' - מגיע מהניסאן, וכך אנו נאלצים להסתפק כאן ב-265 כ''ס ''בלבד'' לעומת ה-320 כ''ס שמפיק מנוע ה-3.7 ל' שאפשר למצוא ברב דגמי המותג.

התיבה מגיעה אף היא מאותו מקור - והיא רציפה, בניגוד לתיבת השבעה הילוכים שמשרתת את מרבית דגמי החברה. אבל רגע, אני מקדים את המאוחר.

עמדת הנהג מפגינה מיד את ה-DNA המשפחתי. הדמיון ל-Q70, שביקרה אצלנו לא מזמן, בולט. יש כאן את אותו שפע קימורים וכפתורים שמצליח להקרין עושר ועומס ויזואלי בו זמנית.

חומרים טובים ואבזור שופע – ובגרסת ה'עלית' שהגיעה למבחן (תוספת של 40,000 שקלים, מעבר למחיר הבסיס שעומד על 399,000 שקלים), מדובר בהחלט ברשימת אבזור נדיבה – משלימים את תחושת הפרימיום בתא הנוסעים.

במפתיע, המרחב לברכי הנהג מוגבל, אבל זו התלונה היחידה – קל למצוא תנוחת נהיגה טובה והמושב המתכוונן חשמלית נוח.

השורה השניה מרווחת גם היא, וזוכה לאזור נפרד בבקרת האקלים, כמו גם למסכי LCD ושקע 110V – נחמד, אבל היה נחמד יותר אם היה ''מגויר'' ל-220V על ידי רשות ההגירה.

השורה השלישית מציעה מושבים מפתיעים לטובה – הם בגובה סביר ונוחים יחסית, אך מרווח הראש מגביל את השימוש בהם בעיקר לילדים. מרווח הברכיים סביר, בתנאי שמזיחים קדימה את מושבי השורה השניה.

קיפול מושבי השורה השלישית מתבצע בקלות גם מתא המטען (שסובל מרצפה גבוהה יחסית, שמקשה על ההעמסה).

גג אדום

המנוע ניעור לחיים באותו בעבוע חרישי שאופייני למנועים אמריקאים עתירי נפח. צליל שחביב עלי מאוד. הוא נשאר שקט גם כאשר העומס עולה, ומכל הבחינות מספק היטב את הסחורה - בעיר, בכפר ובשבילים.

אין לו את הצליל והמשיכה בסל''ד גבוה של מנוע ה-3.7 ל', אבל הוא גמיש וחלק, ובאמת שלא צריך יותר מ-265 סוסים ברכב כזה. התיבה משתפת איתו פעולה בצורה יעילה, ובזכות תכנות נכון רב הסיכויים שלא תשימו לב שמדובר בתיבה רציפה.

המתלים מצטרפים גם הם לרשימת מקבלי המחמאות, עם שילוב נכון ואפקטיבי מאוד בין יכולת ספיגה לריסון. כבישי מחוטטים מוחלקים באותה יעילות בה נספגים גלים בכביש המהיר. יופי.

המקום היחיד בו שיוועתי לקצת יותר ריסון היה בנהיגה מהירה בכבישים מפותלים – אלא שזה לא שדה המחיה הטבעי של מכוניות כאלו, ולא בטוח שעוד קצת ריסון הוא מה שהיה הופך את ה-QX60 לטורף פיתולים כמו ה-FX ההוא.

ההגה מעורפל מדי והחרטום מציית להוראות ההגה במין איטיות עצלנית, ושש להרחיב את הקו תחת עומס. הוסיפו לזה זוויות גלגול מוחשיות ובלמים שהתחילו לגלות סימני ספוגיות בשלב מוקדם יחסית, וקיבלתם רכב שמתאים הרבה יותר לכבישי מונטנה מאשר מונטה-קרלו.

כשחוזרים לכבישים המהירים, שדה מחיה הרבה יותר טבעי עבורו, מגלים שייט נינוח למדי – המנוע סובב ב-1500 סל''ד רגועים ב-100 קמ''ש, מהמהם לעצמו בהנאה.

אולם בידוד רעשי כביש בינוני למדי פוגם בחבילה. לגבי רעשי הרוח קשה לי להביע דעה – ימי המבחן התאפיינו במזג אוויר סוער ועתיר רוח, שהקשה על חריצת דין בנושא.

הכביש הישר מאפשר לי לסקור את שפע הכפתורים שמולי - על ההגה, משמאל להגה וכמובן על הקונסולה המרכזית. בין אביזרים נחמדים כגון הגה מחומם ומושבים מחוממים וממוזגים, אני מוצא גם מערכות עזר בטיחותיות וחשובות – כגון אתרעת סטייה מנתיב (אבל בלי תיקון אוטומטי) וניטור שטחים מתים.

מדשאה ירוקה

ה-QX60, כמו אחיו לסדרה, לא ממש מיועד לשטח – למרות הפרופיל הזקוף וההנעה הכפולה. אבל הכרמל כל כך יפה אחרי הגשמים הראשונים של הסתיו, שלא יכולתי להתאפק. והרי את דרך נוף הכרמל עשיתי גם בפרייבט...

אלא שמאז הביקור האחרון שלי כאן, חרצה הזרימה חריצים ועמקים בדרך הכורכר הכבושה, מזמנת לי הזדמנות לא צפויה לבדוק את יעילות מערכת ההנעה של ה-QX60 – שלא הכזיבה.

לא הייתי מרחיק לכת יותר מדי – הגחון לא משאיר רושם מוצק במיוחד – אבל אפשר בהחלט להתענג על טיול שבילים בלי לפחד ממעט בוץ או דרדרת באמצע העליה.

המתלים ממשיכים להרשים גם כאן, עם ספיגה יעילה של אבנים שתולות וחריצי מים קטנים, מאפשרים טיול שבילים נינוח והמנוע, כמובן, מספק כל גחמה סבירה.

צריכת הדלק בכלל ימי המבחן עמדה על 7 ק''מ לליטר, עם שיאים של 10 ק''מ לליטר בלופ בין-עירוני בבסיסו, ושפל של 5 ק''מ לליטר בנסיעה שכולה עירונית.

סיפור הפרברים

בעוד אחיו שוכבים על ספת המקעקע או מרוקנים עוד כוסית בבר חשוך, ה-QX60 מצא לו בחורה נחמדה והשתקע איתה בפרברים.

אין לו מנוע בריון או את הניצוץ המסתורי בעיניים ששובה את לב הבחורות, אבל הוא הרכב שכל אמא פולניה מאחלת לבת שלה – נחמד, מנומס, פרקטי (ועשיר).

הוא אולי לא סוחף אותך מעל רגליך בדייט הראשון, אבל צובר נקודות בעקביות בכל סעיף, לא נכשל כמעט בכלום. והוא נהנה גם מהעובדה שאין לו כרגע תחרות ישירה – רכבי פנאי-פרמיום עם שבעה מושבים עולים הרבה יותר, או כלל לא מיובאים ארצה.

כך שאם אתה קונה מכוניות מהראש יותר מאשר מהלב, הימים הפרועים שלך מאחוריך ויש לך שימוש בשורת מושבים שלישית על בסיס קבוע – כדאי לך להציץ לכיוון ה-QX60. מי יודע, אולי איתו תגשים את החלום האמריקאי.