שטח 4X4

מבחן דרכים טויוטה היילנדר Toyota Highlander

גדול, שחור ועם ניחוח אמריקאי - הטויוטה היילנדר מגיע לארץ דרך היבוא המקביל של אלבר. איך הוא משתלב בנוף המקומי?

17/02/15

כמו שיודע כל מי שקנה בגדים בארה''ב, הכל שם יותר גדול, כך שלא פלא שלטויוטה היילנדר, על 485 הס''מ שלו, הם קוראים ''רכב פנאי בינוני''. אם אתם רוצים כן להתפלא, דעו שהרכב משמש גם כמונית בניו-יורק.

הטויוטה היילנדר מגיע אלינו במסגרת ערוץ היבוא המקביל של אלבר. זהו הדור השלישי של הדגם, שהוצג בתחילת 2013. הוא חולק פלטפורמה עם הקאמרי, ופונה לשוק האמריקאי.

אלינו הוא מגיע בינתיים ברמת גימור אחת, LE, עם מנוע 2.7 ל' והנעה קדמית. בדרך נמצאת גם גרסת XLE מאובזרת יותר, עם הנעה כפולה ומנוע 3.5 ל'.

מחיר גרסת המבחן 255,000 שקלים ומחיר הגרסה הבכירה הוא 279,000 שקלים, עם אחריות לשלוש שנים או מאה אלף ק''מ בשני המקרים.

בתדמית האמריקאים אלופים, ו'במבחן הפוזה' בחניון ההיילנדר מרשים. המידות שלו – בין סנטה-פה לאקספלורר – הם נקודת פתיחה טובה, שאותה מתגברים גריל מגודל ומוקף ניקל ויחידות תאורה גדולות. משלימים את המראה חישוקי ''18, חלונות שחורים וספוילר אחורי, בקיצור, הוא לא יתאים למופנמים.

תא הנוסעים של ההילנדר מזכיר את השורשים האמריקאים שלו כאשר הוא מקבל אותנו עם שפע של תאי אכסון, החל מתא עצום בין המושבים, תא כפפות גדול, ומעין מדף לרוחב תא הנוסעים, שהוא רעיון פשוט נהדר – כולל חור יעודי להעביר כבל טעינה.

המרווח מלפנים מעולה והמושבים נוחים, וכך גם בשורה השניה, שנהנית מרצפה שטוחה לגמרי לטובת הנוסע במרכז.

מושבי השורה השניה זזים לפנים-אחור, ואפשר לכוון גם את זווית המשענת, כך שכל עוד לא צריך להתחשב בנוסעי השורה השלישית, המצב מעולה, כולל ראות מצויינת החוצה. חבל רק שהמושב האמצעי צר ונוקשה יותר, ופחות שימושי. ברכב בגודל הזה אפשר וראוי לעשות שלושה מושבים מלאים.

נציין לטובה את השליטה הנפרדת על המיזוג לאחור, ואת פתחי המיזוג היעילים בתקרה בשורה השניה והשלישית. חשוב מאוד במדינה חמה כמו שלנו. השורה השלישית מציעה על הנייר שלושה מושבים, מה שאומר 8 בסך הכל. הבעיה היא שזה נכון רק לאנשים בעובי נייר.

אחרי כניסה לא הכי נוחה אל השורה השלישית, תגלו מושב נמוך, קצר וצר. רק ילדים קטנים – ורזים – ירגישו בו (אולי) בנוח. מרווח הראש והרגליים (אם מזיזים את השורה השניה מעט קדימה) דווקא מספק, אלא שהמושב עצמו פשוט לא נוח. אגב, גם פה ניתן לכוון את זווית המשענת – לא עניין נפוץ.

תא המטען בעל נפח שימושי גם כשכל המושבים בשימוש, וקיפול חלקי של השורה השלישית (שליש-שני שליש) כבר ידאג לנפח הטענה נדיב. אבל אם אתם חושבים שהכל טוב, אתם טועים.

נכון שהצד הפרקטי טוב (עם הערה לגבי השורה השלישית), אבל אחרי הרושם החיובי מהעיצוב החיצוני, תא הנוסעים מאכזב, הן בעיצוב והן באיכות. זה מתחיל עם מושבי בד שנראים מעט פשוטים, ממשיך עם לוח מחוונים לא מרשים, ולא נגמר בשעון דיגיטאלי, שכמו בקורולה, נראה כמו עודפי יצור משנות השמונים.

כל זה לצד חומרים נוקשים ופשוטים והרכבה לא מדויקת. גם האבזור לא מרשים – יש אומנם בקרת שיוט, מצלמת רוורס טובה, קישוריות בלוטות', חיבור USB למערכת הקול ומערכת מובילאיי בהתקנה מקומית שמגיעה כסטנדרט.

אבל חסרו לנו פריטים שאנו מצפים למצוא ברכב במחיר כזה כגון ריפודי עור, גג שמש ובקרת אקלים. ואנחנו לא מדברים בכלל על ההגה הפלסטי...

יחידת ההנעה של ההיילנדר ''שלנו'' היא גרסת הדיאט של הדגם, במונחים אמריקאיים. זה אומר מנוע 4 ציל' בנפח 2672 סמ''ק, שמספק 185 כ''ס ו-25.4 קג''מ. הוא משודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 יחסי העברה ומשם לגלגלים הקדמיים. עם נתון משקל של 1875 ק''ג, העסק לא נשמע מבטיח על הנייר, אבל המנוע מפתיע לטובה.

ההיילנדר מגיב בזריזות כבר מהלחיצה הראשונה על הדוושה, הכח זמין מסל''ד נמוך והמנוע מושך בשמחה לעבר המנתק ב-6000 בסל''ד, הופך את המכונית לזריזה מהמצופה. וכל זה בשלווה ושקט, כשגם בסל''ד גבוה הוא לא נשמע עסוק או מיוסר.

תיבת ההילוכים עובדת טוב ופשוט, בלי התחכמויות מיותרות, תיבה יפנית קלאסית. ההיילנדר סיפק הפתעה טובה נוספת בנושא צריכת הדלק, כאשר בשיוט ממוצע נרשמו 12.5 ק''מ/ל' ובסה''כ בימי המבחן, כולל לא מעט נהיגה עירונית, קיבלנו ממוצע של 8.5 ק''מ/ל'. נתון בהחלט טוב לכלי בממדים ובמשקל הזה.

ההיילנדר הוא רכב נוח למדי, מבלי להיות רך מדי ו''אמריקאי'' במובן השלילי. שיוט ב-100 קמ''ש הוא עניין שקט ונינוח, עם בידוד טוב מרעשי כביש, מנוע ורוח, אם כי אלו האחרונים מתחילים להרים ראש במהירות של 120 קמ''ש.

המתלים סופגים ביעילות שיבושים הן בעיר והן מחוץ לה, אך שיבושים בינוניים וגדולים במהירות גבוהה, בעיקר ברצף, עלולים לבלבל אותו מעט.

במהירות נמוכה נוצר מדי פעם מעין רזוננס על שיבושים חדים וקטנים, כמו בכלים עם שלדה נפרדת, והוא מסתדר פחות עם בורות. אך הספיגה עדיין טובה ונטולת התרסקויות.

גם על שבילים טובים הוא מספק נוחות טובה בסך הכל, כאשר הצמיגים הגדולים וגבוהי החתך עוזרים לספוג את השיבושים הקטנים – וגם כאן רצף שיבושים יכול לגרום לו לקפץ.

בהקשר השטח יש לציין כי בקרת המשיכה של ההיילנדר לא מוצלחת, והרכב נוטה לסבסב גלגלים ולאבד משיכה בקלות יחסית. כך שגם ביחס לכלי הנעה-קדמית-בלבד אחרים, היכולת שלו על מצע דל אחיזה נמוכה יחסית. מצד שני, זוויות מרכב טובות וגחון גבוה למדי עוזרים לשמור על השקט הנפשי בטיולי שבילים.

בכביש המפותל ההיילנדר לא הפתיע, אבל גם לא אכזב. מצד אחד הוא מרגיש גדול וכבד בפניות, רך מדי ועם זוויות גלגול מורגשות. הנכונות לפנות לא מבריקה, ונראה שעוברת שניה בין הפנית ההגה (בעל משקל בינוני עד כבד, ושטח מת במרכז) ורק שניה אח''כ הרכב באמת פונה.

גם הבלמים מתעייפים מהר יחסית תחת עומס. מצד שני, בסוף הוא כן פונה, האחיזה בסדר, ובזכות המנוע הוא זריז.

תמורה חלקית

ההיילנדר הוא רכב פנאי שמבצע את המטלות הגדולות בצורה טובה. הוא נאה למראה, נוח למדי, שקט וחסכוני בדלק ביחס לממדים ולנפח.

הסדקים מתחילים להחשף כשיורדים לפרטים הקטנים – השורה השלישית פחות נוחה ושימושית מהמצופה, תא הנוסעים פשוט מדי ורמת האבזור נמוכה.כאשר לכל זה מוצמד תג מחיר של 255,000 שקלים – כמו סנטה פה כפול הנעה ומאובזר, או אקספלורר 2X4 עם אבזור עדיף – מתקבלת תמורה בעייתית למחיר.