לבה רותחת, גושי בזלת נמסים בתוך לוע של הר געש, בריכות של חומצות צבעוניות, גייזרים מבעבעים, ימת מלח אין סופית ושבט אחד קשוח במיוחד - שבט האפר המתפרנס ממכירת בלוקים של מלח ומשלוח בשיירות גמלים לאורך 200 ק"מ. מסע ג'יפים ראשון בנהיגה עצמית לחבל ארץ קשוח במיוחד - פברואר 2015
השמועות, הכתבות והתמונות על שקע דאלול, הר הגעש הפעיל ארטה-אלה, שבט האפר הקשוח ושיירות הגמלים האין סופיות במדבר המלח של דאנקיל נאספו במשך שנים כשמידי פעם אחד מחברי הקבוצה ''מלבה את האש'' (או את הלבה) עם עוד תמונה או סרטון מנפלאות הטבע של צפון אתיופיה. אך במקביל לחלום נערמו המכשולים - אין נהיגה עצמית באתיופה! שבט האפר או אולי כנופייה מארתריאה חטפה קבוצת תיירים מגרמניה ורצחה כמה מהם! אין שירותי תיירות במדבר הקשוח! סכנת מלריה! ועוד מקלות וקשיים...
אבל ההחלטה נפלה - נוסעים!!, התאריך שוריין וכרטיסי טיסה הוזמנו. עכשיו רק צריך היה למצוא את ''המשוגע'' המקומי שישכיר לנו כלי רכב טובים (ללא נהגים מלווים, לא ברכב ולא ברכב מלווה, ולא בשיירה במקביל), את החברה שתעניק לנו שירותי תיירות במדבר החם, ואת האנשים שיודעים להתנהל מול כל הגופים, האנשים והשבטים הקשוחים לאורך הדרך.
סרטון מהלבה המתפרצת של הר הגעש ארטה-אלה בלילה ובבוקר שלמחרת
שיירות גמלים בדרך למדבר המלח
שיירות גמלים בדרך למדבר המלח
טסים לאתיופיה
עם מעט ''פרפרים בבטן'' נחתנו באדיס אבבה וזכינו לארוחת בוקר ולסיור מודרך במרכז העיר. המוזיאון הלאומי - מוזנח אך עם מוצגים היסטורים מדהימים מתקופות פרה-היסטוריות ועד מוצגים מהעת החדשה. כשלוסי - שלד של האישה העתיקה ביותר בעולם - בת 3.2 מליוני שנים היא ללא ספק המוצג המרשים ביותר. בשוק המקומי ההומה והמעט מאיים, לפחות לקבוצת ה''לבנים'' היחידה שהסתובבה בו זכינו לליווי של שוטרים מקומיים (זה כי הם כנראה ידעו שבסוף הליווי הם יקבלו תשר). טיפסנו לתצפית על העיר, ביקרנו במפעל אריגה ידני וקינחנו בארוחת צהרים במסעדה מקומית - ספק תיירותית, ספק מקומית.
אחר הצהרים המראנו בטיסה פנימית צפונה לעיר מקלה שם פגשנו את הג'יפים שלנו למסע ויצאנו לדרך שאנו נוהגים בכלי הרכב ללא מלווים מקומיים - הקלה משמעותית!!!
130 ק''מ צפונה על כביש מספר 1 של אתיופיה בין כפרים נוצרים לכפרים מוסלמים עד כשעה לאחר חשיכה הגענו לעיר קטנה, בשם אדיגראט, ובה מלון מפתיע המארח מקומיים ומעט תיירים. ארוחת ערב שהגיעה באיחור של שעה (ומעכשיו למדנו את הטריק ובעיקר את לוחות הזמנים) ולילה טוב אתיופיה.
בשוק במרכז אדיס אבבה
בשוק במרכז אדיס אבבה
אדיס אבבה
היום השני - יורדים לעבר המדבר
משיא גובה של 2,800 מטרים פנינו מזרחה לעבר כביש צר היורד לעבר שקע דאלול. הכפרים משנים צורה והופכים להיות קטנים וארעיים יותר. בתי האבן המסודרים מתחלפים לבתי עץ ובהמשך לבתי בוץ וקש. האנשים הופכים להיות קשוחים יותר וההתנגדות לצילום מתחזקת (כמה ביר, הכסף המקומי, מפחיתה את ההתנגדות עד כדי שיתוף פעולה).
ביר אלה, כפר בגובה של 600 מטרים, מסמן את קצה הגבולך בכניסה לשטח של שבט האפר. כאן שוכרים מראש השבט המקומי מלווה בשכר המצטרף לג'יפ המוביל וממשיכים לרדת מטה.
בקצה ההרים אנו פוגשים שיירה גמלים ארוכה, ומיד אחריה עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת... ומצטרפים לדרך המאובקת של השיירות.
לאחר 215 ק''מ של נהיגה אנו מגיעים לסוף הכביש-שביל בגובה של 0 מטרים לכפר שכולו בתי קש בשם אחמד-אלה. כאן כבר אין כלום!! באר מים לשיירות של הגמלים, אנטנה סלולארית הניזונה מגנרטור, מתחם צבאי רעוע שהוא המקום היחיד שמוכר בירה (לא קרה), אזור מגודר חדש בו התחילה לעבוד חברת כרייה הלוקחת דגימות קרקע כהכנה לקראת ''העלייה לקרקע'' וכריית הפוספטים בעתיד הקרוב וכמה סוכות ובינהן מיטות קש עליהן נישן הלילה תחת כיפת השמיים. השירותים בר בשטח והמקלחת מג'ריקן שהגיע מהבאר של הגמלים.
יורדים למדבר
בכניסה למדבר דאנקיל
בכניסה למדבר דאנקיל
היום השלישי - מטפסים להר הגעש
נסיעה מדברית ארוכה דרומה בין מליחות טובענית, שבילי מדבר מאובקים, שדות אדירים של תפוח סדום וכפרים קטנים עשויים מקש בלב השממה.
מידי פעם באר מים, סביבה שוקת לגמלים וילדים המופתעים לראות מכונות מהירות על ארבע גלגלים. קצת מתנות שחילק מושי, רופא המשלחת, משחק כדורגל מאולתר (הכדור מישראל אך כמובן יוצר בסין), חלוקת סוכריות לילדים, מעט תמונות משותפות והמשכנו הלאה ללב המדבר השומם.
לארוחת צהרים עצרנו בסוכה של ראש הכפר קוסיראת. כאן גם משלמים על השוטרים והמלווים שיטפסו איתנו להר הגעש הפעיל שמחכה לנו הלילה.
עזבנו את משטחי הפודרה האין סופיים של מדבר דאנקיל וטיפסנו עם הג'יפים בין ועל סלעי הבזלת לעבר המחנה הצבאי בסוף השביל ובגובה 130 מטרים. רק בשביל להסביר: 'מחנה צבאי' - אוסף של סוכות נצרים המחוזקות בשורה של אבני בזלת בבסיס. אבל החיילים עם מדים ונשק! צבא!!
השמש כבר במערב, אך עדיין חם ואנו המתנו לשקיעה ואכלנו ארוחת ערב בין הסוכות. עם החושך יצאנו למסע של 10 ק''מ בטיפוס רגלי לעבר הלוע של הר הגעש. מרחוק אפשר כבר לראות את ההילה האדומה של הלבה המתפרצת ומעל השמיים בהירים ומלאי כוכבים.
הדרך ארוכה ומטפסת, הגמלים והמלווים עזרו לנו להגיע יחד כקבוצה לגובה של 600 מטרים. מתחם טרסות, הנראה פרה-היסטורי, מעל המכתש הענק בקטע הרדום של הר הגעש ומעבר לו הילה אדומה בוהקת בחושך אדיר.
השעה חצות ואנו חוצים את המכתש בו הקרקע בזלתית אך פריכה ומתייצבים מעל הלוע המבעבע והלוהט של הר הגעש - ארטה-אלה. מקסים, מדהים, מרגש, מפחיד, מעצים ושום מילה אינה יכולה לתאר את ההתרגשות המיוחדת האוחזת במי שרואה את לב האדמה פורץ החוצה, רותח באלפי מעלות, משפריץ, זורם, נע באיטיות, בוער וזוהר באמצע הלילה - חוויה של פעם בחיים!
כל הסביבה חמה, אדים לוהטים עולים מהסדקים בקרקע ויש להיזהר שלא ליפול לתוך הלבה או לסדר מעושן. לאחר כשעתיים בהן היינו כמהופנתים חזרנו למתחם הטרסות שעל המכתש, פורסים שק שינה בין טרסות נמוכות ונרדמים עד תחילתה של הזריחה.
מטפסים להר הגעש ארטה-אלה
מהטיפוס עם כלי הרכב לטיפוס ברגל לעבר הר הגעש
ואז האדמה התחילה לזוז...
ואז האדמה התחילה לזוז...
היום הרביעי - העולם קשוח
קצת לפני הזריחה התעוררנו במתחם הטרסות ויצאנו שוב לעבר הלוע של הר הגעש. ההר רדום, הקרקע בתוכו קשה (כמו סלע) ואבנים שאנו זורקים פנימה נשארות על פני הקרום המאובן. ואז ברגע שרצינו לעזוב הקרקע התחילה לזוז! חריץ נפער בקרום!! ולבה התחילה להשפריץ מעלה!!!
אנחנו אדוני העולם אשר הגענו במעוף המטוס מרחוק, בג'יפ החוצה מדבריות ובעלי האלקטרוניקה המשוכללת קטנים ואפסים מול העוצמה האדירה של כדור הארץ - בסיסי, עוצמתי והכי קשוח שיש!!.
חזרנו למחנה והתחלנו לרדת מההר כשהחום עולה והשמש מטפסת בשמים והופכת יוקדת, כראוי למדבר הקשוח והחם בעולם. המקומיים, אשר חיכו לנו ליד כלי הרכב, שמחים מאוד על שחזרנו בשלום ושפכו עלינו מים לקרר את הגוף המזיע - אחים אנחנו, אפילו שהכרנו רק אתמול שלשום, אבל מול הטבע העוצמתי אין מי שעומד ומפריד. חוויה אדירה!
הנענו את הג'יפים וירדנו מההר הבזלתי לשבילים למרגלותיו, ושוב המדבר ושוב האבק, וקצת תקלות ופנצ'רים בכלי הרכב, וקצת מקומיים ששמחים לקבל ממתק. ושוב אנחנו בביר אלה, נהנים ממקלחת השדה עם הג'ריקן וכוס המים, הארוחה הטובה, ושוב השינה הנעימה במיטת הקש תחת השמים עמוסי הכוכבים כשמסביב החושך המוחלט.
הר הגעש ארטה אלה עם הזריחה
בדרך חזרה לביר אלה
משטחי מלח אדירים
משטחי מלח אדירים
היום החמישי - מלח ואדמה מבעבעת
כשעה לפני הזריחה שיירות הגמלים יוצאות לדרך והולכות לאיטן מזרחה עם כיוון השמש ללב מדבר המלח. אנחנו יצאנו עם הג'יפים על הדרך הכבושה מעט מעל אגם המלח הרדוד. האופק הופך לבן ואנו מתחברים לשביל לצד שיירות הגמלים הארוכות.
לאחר כשעה מגיעים הגמלים לשטח הכרייה. אנשי העפר חותכים את השכבה העליונה של הקרקע ומהקצעים את המלח ללוחות מרובעים. על כל גמל מעמיסים 20 לוחות והשיירה מטפסת מערבה 200 ק''מ במשך 5 ימי הליכה לעבר ההרים שם נמכר המלח. אנשי האפר הקוצרים את המלח מוכרים את תוצרתם במחיר של 2 ביר ללוח כשבעוד 5 ימים הם ימכרו בשווקים שעל ההר במחיר של 20 ביר (2 ש''ח) ללוח.
אנו נוסעים לפאתי מדבר המלח ומטפסים לגבעה עליה גופרית מבעבעת ומי חומצה זורמים וקופצים כשכול הסביבה צהובה. אין ללכת כאן חשופים וכל נגיעה בחומר הצהוב או במי החומצה קטלניים. מסביב לגבעה אגמים מבעבעים בצבעים מפחידים ואדי חום עולים מעלה. מעבר לגבעה של החומצות סלעי מלח גבוהים ובינהם אפשר למצוא מערות קרסטית ובתוכן זורמים מים מתוקים - העולם מוזר!
על שפת אגם המלח בו המים מלוחים ולא רואים את האופק אנו נפרדים משקע דאלול וחוזרים מערבה לעבר 'הציוילזציה' - הכפר אחמד אללה, להזכירכם: סוכות מקרטון וענפים, ללא חשמל, ללא מים זורמים והשינה במיטות נצרים תחת כיפת השמים.
איש שבט האפר כורה מלח
איש שבט האפר כורה מלח
כריית מלח ושיירות גמלים בשקע דאלול
הצבעים והריחות ברורים מאוד
הצבעים והריחות ברורים מאוד
החומצות המבעבעות של מדבר דאנקיל - שקע דאלול
חומצות מבעבעות בשקע דאלול
לא בדיוק מי שתייה - לא מריחים כך ולא מבעבעים כך
לא בדיוק מי שתייה - לא מריחים כך ולא מבעבעים כך
חומצות מבעבעות בליבו של השקע
חומצות מבעבעות בליבו של השקע
סלעי מלח בפאתי השקע
סלעי מלח בפאתי השקע
השמחה הגדולה על שפת ימת המלח של שקע דאלול
מטפסים חזרה אל שרשרת ההרים
מטפסים חזרה אל שרשרת ההרים
היום השישי - מטפסים חזרה להרים הגבוהים
עזבנו בבוקר את המדבר הקשוח ואת אחמד -אלה ויצאנו בדרך מערבה אל ההרים. מגובה 0 של מדבר המלח מטפסת הדרך אל לב ההרים ולאט לאט הנוף הופך ירוק ואפשר לראות יותר ויותר אנשים וכפרים בנויים בצידי הדרך.
היעד הוא הלודג' המיוחד במחוז טיגראי שבגובה 2500 מטרים. עד ללודג' אנו חוצים מעבר הרים בגובה של 2,800 מטרים ועוצרים לאכול צהרים, לתדלק ולשטוף את המלח מהג'יפים.
215 ק''מ של נהיגה על הכבישים בין משאיות, אוטובוסים, כרכרות עם סוסים או שוורים וריקשות שהן מוניות, כמעט ואין, או בכלל שאין, כלי רכב פרטיים, רק מעט ג'יפים המשמים את עולם התיירות, כולם עם נהגים אתיופים ובשיירה שלנו - 5 ישראלים נוהגים! מוזר, אבל עכשיו אפשר כבר לכתוב כי ''המעז מנצח!''.
חוזרים לאתיופיה ההררית
היום השביעי - כנסיות במרומי הצוקים
הכנסיות של מחוז טיגראי הם שם דבר באתיופיה וע''פ המסורת הן העתיקות ביותר באתיופיה ובעולם הנוצרי.
ההיסטוריה קושרת את מבני הדת, את התושבים ואת הארץ עוד לתקופה של מלכת שבא והמלך שלמה.
ע''פ המסורת המלך האתיופי מנליק הראשון הוא בנם של מלכת שבא והמלך שלמה. ולאחר שביקר בארץ ישראל אצל אביו חזר עם אמונה ומנהגים יהודים.
בכלל אפשר למצוא בכנסיות סממנים ושילוב של מנהגים משלושת הדתות.
טיפסנו כשעה ארוכה (שעה וחצי למען הדיוק) לכנסייה הנמצאת בראש צוק של 200 מטרים. נסענו בשבילים המאובקים בין כפרים בנויים מסלע ובהם כנסיות עתיקות יותר וחדשות יותר וספגנו 'אווירה אתיופית' רגועה ומכניסת אורחים.
לעת ערב חזרנו לודג' המפנק הנמצא לא רחוק מכביש מספר 1 החוצה את אתיופיה מדרום לצפון.
בכנסיות של חבל טיגראי
ימת המלח של שקע דאלול בלב מדבר דאנקיל - צפון אתיופה
ימת המלח של שקע דאלול בלב מדבר דאנקיל - צפון אתיופה
המסע הבא - בחורף 2016.
כפי הנראה בסוף ינואר, תחילת פברואר 2016.
אסיים עם יומן המסע ובמהלך אפריל נעלה את פרטי המסע הבא.
4
Ogash Ofer
05 באפריל 2015 ב 02:22
תם ולא נשלם
יומן המסע מפברואר 2015 נכתב והושלם עם התמונות ו-3 סרטים. אבל זו רק תחילת הדרך והמסעות למדבר הקשוח בחבל ארץ המיוחד הזה. המסע הבא מתוכנן לסוף ינואר - תחילת פברואר 2016.
תגובות