הכי מזרחה שיש זה לא רק סלוגן אלא מסע לעומקה של ממלכת ירדן, ללב המדבר החיג'אזי והכי עמוק שאנו כישראלים יכולים לנסוע עם כלי הרכב שלנו לתוך חצי האי ערב. סיפור המסע המיוחד למזרח ירדן - מאי 2015 עם התמונות המדהימות של הצלם אלעד קורן. בהמשך גלריות עם תמונות שצילמו שאר המשתתפים.
התחלנו בבוקר חמישי במעבר הגבול בין ישראל לירדן בערבה. המעבר שומם ורק מעט ''עוברי רגל''בגבול ואנחנו - חבורה של 9 כלי רכב בתהליך הבירוקרטי של מעבר הגבול עם הרכב. לאחר כשעתיים שאנו מצויידים בלוחיות רישוי, ביטוח ורישיון רכב ירדני יצאנו מזרחה ממעבר הגבול והתחלנו לטפס על דרך המלך לכיוון המדבר הדרומי, צפונה לוואדי ראם.
מעט שבילים חוליים ל''חימום'', שקיעה אחת קטנה ועצרנו לארוחת צהרים במסעדה המקומית - הכי טובה שיש! אבל גם היחידה, בכפר הבדואי דייסה - DC. השירות עצמי ויש לעזור במטבח ובהגשה אבל הפלאפל הכי טוב שיש!!
עוזבים את דייסה צפונה לעבר הנחלים החוליים המהירים ומהר מאוד מתחילים לטפס בשטח הטרשי לאורכה של דרך הבשמים העתיקה. קצת עבירות ועצרנו על 'אבן דרך' נבטית עם הנחיות ברורות לאן ממשיכים הלאה.
בלב השממה, כשאין נפש חיה מסביב, אנו מטפסים מזרחה לעבר רמת המדבר כש'מעלה בובה' או בשמו הפשוט: ' מעלה שלוש העליות' מחכה לנו. מעט עזרה מהכננת (רק כי רצינו לצלם עבור מועדון הרנגלר את הכננת של סטנלי בפעולה) וכול השיירה למעלה בראש המצוק - בריאים ושלמים.
ערוצי נחלים קטנים, חלקם טרשיים וללא סימון שבילים, מובילים אותנו למצודה עתיקה מהתקופה העותמנית על דרך החאג' - דרך החוגגים בדרך לפטרה.
האוהלים נפרסים, גם המחצלות וארוחת הערב, שהגיע בטנדר מהצד השני, מוגשת. הולכים לישון... (רק שרון נשארת לשמור - היא טרם התעייפה).
היום השני למסע מזרחה
לאחר לילה בהיר ומלא כוכבים התעוררנו לבוקר בהיר בלב השממה. המארחים הבדואים הכינו לנו תה וארוחת בוקר ואנחנו ניצלנו את הזמן לביקור סביב המצודה העות'מנית של קלעת פצ'ועה עם קצת סיפורי איסלאם ועולי רגל בדרכם לחאג'.
תחנת העמסה של הפוספטים על הרכבת החיג'אזית מספקת לנו את תמונות הבוקר הקבוצתיות ומיד לאחריה חצינו את הכביש היורד למדוורה - מעבר הגבול לערב הסעודית, בדרכנו מזרחה לעבר השממה הגדולה של חצי האי ערב. ערוצים טרשיים ללא שבילים, בדואים שחיים כך סתם בשום מקום ותמיד מזמינים לאירוח בחלק הדרומי של האוהל, צמחיית מדבר ועצי שיטה בערוצי הנחלים והרבה שבילי חמדות סופר מהירים.
לאחר כשעתיים אנו מתייצבים על קו המצוק מעל הבקעה הארוכה והרחבה שהיא הגבול עם ערב הסעודית. ירדנו למטה ולאחר כשעה וחצי של נהיגה מהירה ורצופה הגענו לאבן הגבול שבין ערב הסעודית לירדן - חוויה!
עלינו במגמה צפונה לשבילי החמדות ההופכים להיות מהירים יותר ויותר, לא לפני ש'דגמנו' איזו דיונה קטנה, שהיא בעצם ששפך של חול על צלע ההר. קע ג'עפר חיכתה לנו בצהרים - לבנה בוהקת ומאוד מהירה. ולאחריה הכפר עם הפלאפל, תדלוק חלקי (כי נגמר הדלק בתחנה) וצפונה על כביש 'סדאם חוסיין' לעבר מעבר הגבול אל-אומרי המפריד בין ירדן לערב הסעודית.
לעת ערב ולאחר 415 ק''מ נהיגה הגענו לעיירת הגבול - אל אזרק. תדלוק, קצת קניות ולמלון שבו מחכה לנו ארוחת ערב, מקלחת ומיטה נוחה. (שרון עוד לא התעייפה).
היום השלישי למסע מזרחה
לאחר ארוחת בוקר יצאנו צפונה כשממשטחי החמדות השטוחות והבהירות עברנו לסביבה בזלתית שחורה וקשוחה. השפך של ג'בל דרוז' מגיע עד לחלק הצפוני של אל-אזרק ומשרטט קו גבול ברור בין התיישבות הדרוזים לשאר אוכלוסיית ירדן.
למרגלות 'מטוס האלמנות' בצומת של ספאווי 'נתנו' תמונה קבוצתית לכבוד הבוקר השלישי ופנינו מזרחה על ציר ה-H לכיוון עיראק.
נכנסנו לשטח ופנינו צפונה לעבר הגבול שבין ירדן לסוריה (אל דאגה - זה הקטע הארוך והשומם של הגבול). בין מישורי חמדות בוהקים, מהירים וסופר מאובקים לבין שדות בזלת אמתניים הגענו למצודה הכי דרום מזרחית באימפריה הרומית - קצ'ר בורקו.
מים באמצע המדבר (בזכות הסכר העתיק), קשתות רומיות ושרידי מצודה בת אלפיים הבנויה כולה מאבני בזלת וטרם הגענו לצהרים...
עצרנו לתמונה על השלט - 75 ק''מ מעיראק, תדלנו, אכלנו צהרים וחזרנו דרומה לעבר משטחי החמדות הלבנות והקעות (מליחות) היבשות כשהמהירות עולה ועולה... קצת בזלות במפגש שחור ולבן, ערוץ חולי מגניב! וחצינו את קו הרכס לעבר ציר ה-TAP, קו צינור הנפט המגיע מסעודיה דרך רמת הגולן ללבנון.
קצת נסיעה מקפצת על הדרך הסלולה מאבני בזלת ובזכות אור היום חזרנו דרומה ללב השטח. ערוצי נחלים מהירים ואיטיים, ניווט למול השקיעה ולעת חושך עצרנו לקפה ולתיקוני שטח קלים (כמו בולם ההגה של ה'אביר הלבן' שהחליט שלא טוב לו לקפוץ, לחבוט בלסע ולהמשיך כאילו לא קרה כלום!).
הלילה יורד, ירח מלא זורח והמדבר מקבל אווירה מיוחדת. ניווט לילי בשום מקום לעבר אל-אזרק. רק עוד 100 ק''מ, מתוכם 70 בשטח, בדרך למלון. מידי פעם כשמטפסים גבוה רואים את ההילה הכתומה והרחוקה של אל-אזרק אך הדרך עוד ארוכה (ומהנה). לאחר כשעתיים של נהיגת לילה אנו מגיעים לקצה השטח החקלאי של אל-אזרק. חקלאים, שלא ברור שכל מה שהם מגדלים חוקי, מופתעים מהשיירה הנראית צבאית לכאורה המפתיעה אותם מלב המדבר. אבל לאחר רגע 'נשבר הקרח' ואנו מוזמנים לארוחת ערב, אך מסרבים בנימוס (בכול זאת כבר 22:30).
לקראת חצות מגיעים למלון באל-אזרק, 455 ק''מ על האודומטר מסביר את העייפות (ואפילו שרון מודיעה שהיא התעייפה ושותקת ל 7.5 שניות. מדדנו!. ואז חוזרת לדבר. הסוללה נטענה מחדש...). בהחלט יום מדברי משובח!!
היום הרביעי למסע מזרחה
יום של כביש עמוס באתרי תיירות מחכה לנו ורק הג'יפים המאובקים עד כלות מזכירים לנו את חוויות יום האתמול וקודם.
המצודה הצלבנית של אל-אזרק מקדמת את פנינו עם דלת בזלת בעלת שני כנפיים - כל כנף טון וחצי במשקל!!! הוילה המשופצת של עמרה עם ציורי הקיר מלפני 1,300 שנים והחאן הענק של חארנה, גם מהמאה השביעית לספירה, מקדמים את פנינו בברכה ולבסוף עוד קצת מערבה ונכנסנו לכרך של רבת-עמון.
כאן כבר התנועה לחוצה. משאיות, טנדרים, הולכי רגל והרבה ירדנים ביום עבודה נראים שלא מתרגשים מהשיירה הישראלית המנסה לפלס דרכה בסבך העירוני.
מוזיאון המכוניות של המלך חוסיין מאפשר לנו אתנחתא תרבותית ומיוחדת - הכי טוב להיות מלך!!!
צהרים, קצת מתוקים ונסיעה של שעתיים מראש המצוק לעבר בקעת הירדן ומעבר הגבול בין ירדן לישראל ממול בית שאן.
כולנו חזרנו בריאים, שלמים ומרוצים - כייף לנו! וכן יירבו!!
יופי של יומן מסע עופריקו ותודה רבה על הפרגון הענק!
כשאני קורא אותך כאן זה ממש עושה לי חשק להניע את הגיפ ולפגוש אותך שוב במעבר הגבול, ממש עכשיו ??
2
אורח/ת
14 במאי 2015 ב 13:20
מדהים !!
למרות שלא השתתפתי במסע הזה...עם התיאור הציורי והמרתק של עופר..והתמונות המדהימות...זה כאילו שהיית שם וחווית את המסע והשטח...בטוחני שגם גיא ומיכל נהנו מאד!!
3
אורח/ת
14 במאי 2015 ב 20:22
תענוג לראות שוב את הנופים והמקומות.
בסוף תפסתם את החרדון שברח שנה שעברה או שזה מערוץ דיסקוברי ?? :-) עפר -ישר כח
תגובות