אנפילד 500 מעפיל גבוה

פשוט אופנוע!

אופנוען במאה ה-21 הוא טיפוס ייעודי, מוכוון משימה ובהתאם לכך הוא מתאים לעצמו את סוג האופנוע הספציפי למטרתו. יכול והוא יהיה רוכב רב תחומי - אבל אז הוא יאלץ להחזיק בחנייה מגוון של כלים דו גלגליים: הארד אנדורו, טריאל, שבילים, ראלי, מוטוקרוס, סופר קרוס, טורינג, ספורט, סופר ספורט, מסלול וזו רק רשימה כללית מבלי להיכנס לדקויות והתאמות אישיות. לעומתם בתת היבשת ההודית מיוצר אופנוע שהוא שריד לתקופת עבר שלא עונה לאף הגדרה ולא מתאים לאף קטגוריה או תת קטגוריה בתחום הדו גלגלי והוא פשוט אופנוע!

אופנוע ''כמו של פעם'' כזה שיש לו זוג גלגלים, כידון ומושב וצריך לדעת לעשות הכול. שום דבר הוא לא עושה טוב, אקדים כבר את שורת הסיכום, אבל את הכול הוא עושה בסדר! או לפחות מסתדר בכל מצב.

סיטואציה ראשונה - הכביש המהיר

80 קמ''ש , כמעט הכי מהר שאפשר עם האנפילד, ולרוחב הכביש הסלול באספלט חדש וטוב תעלה בעומק 40 ס''מ וברוחב של מטר מצד לצד. בלימה מכסימאלית מורידה מעט את הפרונט והאנפילד ממשיך לרוץ לעבר התעלה המאיימת. האופנוע נחבט בתעלה, סוגר מתלה קדמי - שומעים ומרגישים את ''הבומבה'', אני עומד על הרגליות (לא ממש נוח) ומחכה לרע מכל אבל באורח פלא המתלה הקדמי נפתח חזרה, האופנוע שומר על יציבות ואני קצת בהלם ''צריך להיזהר כאן בהודו - לא האופנוע ולא הדרך בנויים ל-80 קמ''ש''. אני יוצא מהתעלה ה''רעה'' בשלום, ממשיך לרכוב וליהנות ורק בהפסקה אני מגלה כי מיישר הזרם התנתק/נשבר מהתושבת והבורג המחזיק אותו נתלש. לא נורא - שני אזיקונים פותרים את הבעייה ומעכשיו, ועד עולם, התושבת שנשברה תישאר כך ומובטח כי לא תישבר שוב.

ההודים העתיקו (ברישיון) אופנוע בריטי משנות ה-40 הוסיפו לו את השם המלכותי והמחייב ROYAL ומאז מייצרים כמעט את אותו הכלי. עם השנים הבלמים הפכו דיסק, ההצתה לאלקטרונית, הזנת הדלק עברה להזרקה ממוחשבת ועוד כמה התאמות לתקינה אירופית עדכנית, אבל האופנוע נשאר בצורתו והתנהגותו כמו פעם.

ואפרופו 80 קמ''ש - למהירות הזו הרויאל אנפילד מגיע לאחר שעה ארוכה של אספלט משובח ובירידה - אל תצפו לעקיפות זריזות, לכוח מתפרץ, או לעליה מהירה בסל''ד. האנפילד לא שם. מכסימום הוא יכול לעקוף עגלה עם שור.

סוזוקי אלטו או משאית בד-פורד לפניכם? זו סיטואציה המחייבת את הרוכב לחשוב פעמיים, שלוש ולבסוף לוותר ולנסוע אחריהם ב- 60 קמ''ש - כך בטוח יותר לכולם.

סיטואציה שנייה - מי המטומטם שנוסע עם אנפילד על הדיונה?

הדיונות של עמק נוברה קטנות בשטחן אך מהכביש היורד מלמעלה הן מפתות וכך הגענו עם הכביש הצר ההופך לשביל לפאתי החולות - היכן שהדיונות קוראות לך בעוצמה ''בוא! כנס פנימה, מה אכפת לך...''. וברגע של חולשה שכולם עומדים ומסתכלים מזנק לו האנפילד קדימה לעבר החולות החלקים. טוב אז אין לו כוח מתפרץ והוא מאוד כבד, ויש המון אוויר בצמיגים אבל באופן מפתיע האופנוע הזה נוסע, מטפס מעלה, יורד בשיפועים החדים, מסתובב כשצריך והכי חשוב מתקדם פנימה ללב החולות. האנפילד נמוך, הכוח מגיע כבר מסל''ד 0 ועם קצת עזרה מרגלי הרוכב ובחירת ציר תנועה נכון הוא נוסע פנימה ולא נעמד, וכול זה בגובה של 4,000 מטרים - היכן שהאוויר גם קצת דליל.

האנפילד הוא אופנוע נמוך, חלוקת המשקל ומיקום הרגליות והכידון הופכת את תנוחת העמידה לבלתי נעימה בעליל, כשמהצד הרוכב נראה כיצור מעוות והשליטה על האופנוע לא בהכרח משתפרת. ובקיצור תוותרו לאופנוע ובעיקר לעצמכם - שבו ותיהנו מהרוגע! אין מה לנסות לעבור מהר את המכשול כי שום דבר באופנוע הזה לא ישתף פעולה. אלא אם תחצו לאט ואז החיבור מכונה - אדם - קרקע מושלם.

סיטואציה שלישית - כיוון מתלים

רוכב כבד, כביש ושביל משובש - לא בטוח כבר מה עדיף: אספלט שרובו בורות ומדרגות או שביל כורכר מעלה אבק. אבל כל מפגש עם בור, כפל קרקע או מדרגה גורם למתלה האחורי להיטרק בעוצמה ולנער את כל הזנב של אופנוע. זה לא נורא, אבל קצת מעייף ומוריד מאוד החשק לדלג מעל המהמורות. וכי אז נשלף הכלי האולטימטיבי, פסגת הטכנולגיה מבית אנפילד, מכווץ הקפיץ האחורי. מסתברר שהיצרן ההודי צייד את האופנוע בקפיץ אחורי ולו 4 מצבים של עומס קפיץ. הקשחה של הקפיץ האחורי והאנפילד ממש כלי אחר - היודע להתמודד בגבורה עם תחלואי הדרך הסטנדרטים בהודו. ממש הקלה לרוכב.

למעט כיוון מתלה אחורי - שום דבר לא ניתן להתאמה או לשינוי. מדובר באופנוע שחלקיו ישנים, פשוטים ואמינים. ואם לא תישברו אותו ומערכת החשמל לא תנקום בכם (קראו את החלק של לימור) האנפילד הוא כלי שלא עוצר (גם כי הבלמים לא משהו). כבד ומסיבי, נמוך ויציב (במהירות נמוכה), פשוט ואמין - אלו הם מייתרונות וחסרונות האנפילד.

הדגם עם ההזרקה מתמודד לא רע עם גבהים מעל 5,000 מטרים וממשיך לסחוב קדימה, לאט אבל סוחב ולא מגמגמם. הוא נמוך בשביל אופנוע אנדרו ומשפשף בגחון אבנים על הכביש (מי שם אבנים על הכביש הראשי?), משפשף רגליות בפניות הדוקות, ואם תלחצו ברקס אחורי בהטייה הרגלית מיד תשתשף באספלט, והכי מורגש שאין מספיק ''גז'' בשביל להתרומם ולצאת מהר מהפנייה. אבל זה הכלי - גיבור מסוג אחר.

סיטואציה רביעית - מה לא עושים עבור הצלם?

שלולית בוץ עמוסה במים נמשכת לכל אורך השביל ומצידו. בני הצלם רק מחכה ל''תן בגז! בשלולית'' ובסתר ליבו מחכה יותר לתמונה ממה חששתי ''בוא נראה את האנפילד שוקע ונתקע בבוץ העמוק''. אבל לא! לא האנפילד הוא הכלי שיעצור בבוץ. לאט לאט הרוכב, זה הח''מ, צובר בטחון, המהירות עולה והצלם גם מתלהב עד אשר גל מים גבוה מתרומם מהשלולית עובר מעל הראש ודרך פתחי הקירור של הקסדה מרטיב את הפדחת - זהו הבנתי זו המגבלה של האופנוע בבוץ ובמים.

אני ללא ספק מאוהב! אפילו הצורה והצבע קוסמים לי. וכפי שינוקא (מוטי גלברט) אומר עליו ''האנפילד הוא תבנית נוף מולדתו''. האנפילד מספק לרוכב את ההפתעה והבטחון שהכול אפשרי.

סיטואציה חמישית ואחרונה להפעם - למה לא לנסוע היכן שחסום

הכניסה והיציאה לעמק נוברה ידועים הם - מעבר הקרדונגלה 5,606 מטרים הפתוחים לנסיעה בקיץ ועמק נוברה מחובר לעמק של לה. אבל יש עוד דרך - צדדית, צרה שכולם אומרים שהיא חסומה במפולת סלעים ובשלג - אז למה לא להיות ''מטומטם'' ולנסות לחצות היכן שאי אפשר. שני רכבי הליווי מתיאשים מראש (מי אמר שאין שכל להודים). אבל אנחנו? לא מהסוג שמוותר (או חושב). וכך בדרך צרה, חלקה על סלעים, חלקה במעברי נחלים זורמים וחלקה בסינגלים צרים מטפסים למעבר ההרים שכולו שלג. והאנפילד הוא צוחק עלינו ''זה אתגר זה?'' ו-''מה לא הבנתם? היכן שאתם עוברים גם אני נוסע!''. וזו בערך תמצית האופנוע - שום דבר הוא לא מצטיין או אפילו עושה טוב, וכאמור לעיל אין לו שום קטגוריה אבל את הכול עושה ובלי חשש או פחד. תסתכל הכי רחוק שאתה יכול ואז תקרב את המבט, תן בגז אבל אל תצפה לעוצמה ובעיקר תאמין כי כבר אמרו חכמים ש''מי שמאמין לא מפחד!'' והאנפילד הוא לא עוצר! ומספק חבילת פשרות מצויינת, בטח כשמוסיפים למשוואה את המחיר.

שנתיים עם הבריטי - לימור תמים

קניתי אותו בטלפון, מבלי לדעת איך הוא נראה. רכבתי יותר מחצי שנה על ג'וירייד 200 שהיה נוח, ושקט, ואמין, ומשעמם עד אימה. רציתי אופנוע, הרשיון שלי היה מוגבל והוא היה הקלאסיק היחיד שעמד למכירה באותו הזמן. הרמתי טלפון למוכר והודעתי שאני באה לקחת, עוד לפני שידעתי באיזה צבע הוא. אני די משוכנעת שאני בין הבודדים שבחרו באנפילד בלי מטען של נוסטלגיה שמטה את הכף. כשקניתי אותו עוד לא הייתי בהודו, לא רכבתי על כזה מעולם. ידעתי שהוא נמוך, ידעתי שהוא לא מתלונן אם לוקחים אותו לשבילים, והוא נכנס לי בתקציב. לא היה לי מושג כמה אנחנו מתאימים, הוא ואני. תכננתי להחליף אותו תוך ארבעה חודשים, כשאוכל להגדיל את הרשיון. קצת קשה לי להאמין, אבל עברו שנתיים מאז.

הוא איטי, הבריטי שלי. הוא לא אוהב מהר, הוא לא אוהב בכוח. כשמניעים אותו הוא צריך דקה או שתיים להתעורר, להתמתח. זה לא שהוא לא יכול. אם תזנק עליו ותאיץ בו הוא יעשה מה שתגיד, אבל אפשר לשמוע שזה לא מוצא חן בעיניו. כשמרגיזים אותו הוא נוהם ורוטן. כשמאיצים אל מעבר למהירות שנוחה לו הוא מתנקם ומווברץ עד שכפות הרגליים שלך נרדמות. יש לו קצב משלו, לבריטי, והוא דעתן והחלטי ואם תכריח אותו לעשות דברים שהוא לא אוהב אין לו שום בעיה להסביר לך את זה. יש לו אופי. למזלי, הקצב שלו הוא בדיוק הקצב שלי.

זה לא שהוא עצלן, הוא פשוט באמת, באמת זקן. הוא שייך לזמן אחר, ולמרות שהבריטי הספציפי שלי נולד רק לפני כמה שנים, הוא בעצם אותו האנפילד של לפני חמישים או שישים שנה. טוב, אם מתעלמים מהזרקת הדלק. בהתאם לרוח התקופה בה הוא תוכנן- הוא יודע לעשות הכל. הוא יקח אותך על הכביש, אם זה מה שתבקש, אבל אין לו שום בעיה לקצר דרך השדות, על שבילים של טרקטורים, או על שבילי בקר. או בלי שביל בכלל, אם אתה מתעקש. הוא יכול. הוא לא מתרגש ממלכודות חול, לא מטריד אותו שירד גשם והשביל חלק ורטוב והוא מטפס מהעמק לרמת הגולן בקלילות שלא היית מצפה למצוא בערמת ברזלים ששוקלת כמעט מאתיים קילו.

בשנתיים שהוא שלי היו שלוש פעמים שהוא הגיע למכונאי שלו על גרר. שלושתן היו תקלות חשמל. הם לא חזקים בחיווט, ההודים, או אולי זה הבריטי בעצמו שמתעב את כל החשמל הלא-נחוץ הזה שלא היה שם חמישים שנה קודם. אני אישית לא מתלוננת. לי זה דווקא נוח ללחוץ על כפתור במקום להניע בקיק. גם הזרקת הדלק המודרנית- להכעיס יכולה להשאר, מבחינתי. צריכת הדלק הממוצעת שלנו עומדת על שלושים ושניים ק''מ לליטר. יש לי תחושה שעם קרבורטור לא הייתי יכולה להגיע מגבול הצפון לערבה התיכונה על מיכל דלק אחד...

ארבעים אלף קילומטרים עברנו ביחד. היינו כמעט בכל פינה בארץ. הלכנו לאיבוד יותר מפעם אחת, בעיקר באשמתי, אבל זה לא ממש אכפת, כשאתה על אנפילד. אנחנו מטיילים לבד בדרך כלל, רק הוא ואני, וזה ממילא לא משנה לאן נגיע. העניין הוא הדרך. המנוע שלו מפזם בקצב איטי ויציב, הויברציות העדינות שואבות אותך פנימה, הדופק שלך מסתנכרן עם השלווה הזו שלו, וזהו- לא אכפת לך כלום יותר. האנשים האחרים שאיתך על הכביש נראים כמו סרט מצוייר בהילוך מהיר, מתרוצצים מצד לצד, רודפים אחרי הזנב של עצמם. הבריטי ואני? אנחנו מתגלגלים בנתיב הימני, מצחקקים, מתקדמים באותה המהירות כמו אלה שסביבנו, אבל בקצב לגמרי אחר.

פסקת קישורים - הודו:

פסגת ההימאליה בהודו בתוכנית 1 על 2 - 01/06/2015
בתוך פרצוף שלך! הודו אופנועים - 18/05/2015
סרט ממסע האופנועים בהודו - אוגוסט 2014 - 10/02/2015
האתגר בהימאליה - ספטמבר 2014 - 08/10/2014
הודו אופנועים - אוגוסט 2014 - 01/09/2014

קישור לפרטים על מסע האופנועים הבא לצפון הודו
קישור לפרטים: מסע כלי הרכב הבא לצפון הודו

פרטים טכניים: רויאל אנפילד בולט 500 EFI

הנעה:

צילינדר יחיד, 4 פעימות	סוג
499 סמ''ק	נפח
90 X 84 מ''מ	קדח x מהלך
8.5:1	יחס דחיסה
27.2 כ''ס 5,250 סל''ד	הספק מרבי
41.3 נ''מ 4,000 סל''ד	מומנט
אלקטרונית	מערכת הצתה
רטוב, רב-דיסקיות	מצמד
5 הילוכים	תיבת הילוכים
הזרקה	הזנת דלק
חשמלית	התנעה

מידות ומשקלים:

1370 מ''מ	בסיס גלגלים
2200 מ''מ	אורך
800 מ''מ	רוחב
1120 מ''מ	גובה
187 ק''ג	משקל רטוב
14.5 ליטר	מיכל דלק

שלדה ומתלים:

צינורות פלדה	שלדה
מתלה טלסקופי, 35 מ''מ	מתלים קדמיים
130 מ''מ	מהלך קדמי
2 בולמי גז, 5 דרגות קשיחות לקפיצים	מתלים אחוריים
80 מ''מ	מהלך אחורי

צמיגים ובלמים:

3.25 X 19 אינץ'	צמיג קדמי
3.50 X 19 אינץ'	צמיג אחורי
דיסק 280 מ''מ שתי בוכנות לקאליפר	בלם קדמי
תוף יחיד, 153 מ''מ	בלם אחורי