שטח 4X4

מבחן דרכים דיסקברי ספורט Discovery Sport

דיסקברי בטרנינג - לנד-רובר ישראל השיקה את הדיסקברי ספורט שהוא לא בדיוק דיסקברי ולא בדיוק ספורט.
שלחנו את עכבר הכביש שלנו לטעום מעט שטח...

מאת: אוהד אלגוב - מגזין אוטו

צלם: רונן טופלברג

25/06/15

כל אחד והעדפות שלו...

מודה. כחי''רניק לשעבר שטח תמיד התחבר אצלי יותר לרגליים מאשר לגלגלים. רכבי שטח קשוחים עשו לי צרבת-מילואים, ורכבי פנאי רכים הרגישו כמו צעצוע נחמד ותו לא – הרי אין בהם מקום להתקין מ''ק... (מכשיר קשר, ע.א.).

אני מעדיף לשים תיק על הגב ולצאת לדרך, מבלי להזדקק למישהו שיכוון אותי מבחוץ ויצעק הוראות כמה גז לשים ואיך לכוון את ההגה כשמגיעים להצלבה.

עד שמגיעים לחולשות...

אבל יש לי חולשה גם בתחום הזה. לנד רובר. משהו שנצרב בפרסומות הקאמל טרופי של פעם, עם דיסקברים צהובים על רקע נופים אקזוטיים. ככה זה, מה שנצרב בשני העשורים הראשונים לחיינו נשאר בדרך כלל לכל החיים.

והעורך ידע ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים והצליח לשכנע אותי לנטוש את המשרד המאובק והמחניק ולצאת ליומיים של שבילים, טבע ופינוקים בצפון האביבי עם הדיסקברי ספורט החדש. מניפולטור מרושע שכמותו...

שושלת לנד רובר

הדיסקברי ספורט, כמו הפרילנדר שהוא מחליף ואחיו המסוגנן (קישור לפרילנדר), האיווק (קישור לאיווק), מבוסס למעשה על פלטפורמת המונדיאו היוצאת, זכר לימים בהם לנד-רובר היתה שייכת לפורד. הפרילנדר, ראשון הלנד-רוברים נטולי שלדת הסולם וה-LOW, ננטש מאחור במסגרת הנסיון המתמיד של לנד-רובר לטפס בסולם היוקרה.

הקישור השמי לדיסקברי, למרות העדר כל קשר מכאני, אמור לעזור לבן החדש במשימה. תוספת שורת מושבים שלישית אמורה להקנות לו נקודת יחוד בתחום הפרימיום פנאי (הוא היחידי עם שבעה מושבים בקטגוריה הקומפקטית), שתעזור להצדיק את המחיר.

לכתבה מגניבה: דיסקברי 3 מול דיסקברי TDI במבחן של ראש הממשלה

דיסקברי ספורט

הדיסקו-ספורט נוטש את העיצוב הרבוע והחסון של הפרילנדר (ולנד רובר באופן כללי) לטובת קווים רכים יותר, מנסה להידמות לאיווק הסקסי, אבל לא ממש מצליח.

הוא מתיימר לתת יותר מהפרילנדר בכל התחומים: איכות, אבזור ויכולת. איכות חומרי הפנים שודרגה, ויש אפשרות לבחור דיפון דו-גוני, כהה למעלה ובהיר למטה. אבל העור והחומרים הרכים (למעלה, למטה המצב פחות טוב, כרגיל) לא מצליחים להסתיר איכות גימור והרכבה מעט מאכזבת. בטח ביחס לסטנדרט בקטגוריה הזו.

צג מגע גדול שולט במרכז הקונסולה, שתחתיה מוצב בורר הילוכים עגול כמקובל היום בלנד-רובר (והאחות יגואר). המושבים הקדמיים (החשמליים, כמובן) נוחים, אבל כיוון הגובה מרים רק את חלקו האחורי של המסעד. מוזר. למרות זאת, קל למצוא תנוחת נהיגה טובה.

הדיסקברי ספורט ארוך רק בתשעה ס''מ מהפרילנדר (460 ס''מ), ובסיס גלגליו צמח רק בשמונה ס''מ (274 ס''מ), ולמרות זאת בלנד-רובר הצליחו כאמור לדחוס בו שורת מושבים שלישית. מקום לא חסר מלפנים, לא לראש ולא לרגליים, וגם לא בשורה האמצעית, הודות למושב שיכול לנוע על מסילה לאחור.

השורה השלישית, לא במפתיע, מיועדת בעיקר לילדים, והיא מגיעה על חשבון נפחו של תא המטען. יציאות מזגן לשורה 2 ו-3 הן בשורה משמחת ליושבים מאחור בקיץ המתקרב.

מנוע והעברת כוח

ההנעה היא בבסיסה קדמית, עם שליחת כח לאחור במקרה הצורך, והמנוע רוחבי. להשקה הגיעו שני מנועים, האחד לוגם בנזין מוגדש בנפח 2.0 ליטר, 240 כ''ס – עוד שריד מימי פורד, שמשרת גם את האווק.המנוע השני לוגם סולר, בנפח 2.2 ליטר, והוא מפיק 190 כ''ס (בעתיד תגיע גם גרסה מוחלשת של המנוע, עם 150 כ''ס) פרי שיתוף הפעולה בין פורד ל-PSA.

כולם משודכים לתיבת הילוכים אוטומטית עם תשעה יחסי העברה. זה נותן שיוט במאה קמ''ש ב-1600 סל''ד בבנזין, בעוד שבדיזל אותו סל''ד שווה 120 קמ''ש, מה שבהחלט תורם לשיוט נינוח. אולם התיבה לוקה בהחלפות הילוכים איטיות מאוד, גם בפיקוד ידני.

מנוע הבנזין זריז אבל פחות כוחני מהמצופה. 8.2 שניות אורכת התאוצה מעמידה למאה קמ''ש ומהירותו המרבית מדגדגת את ה-200 קמ''ש מלמטה. מנוע הדיזל איטי במעט, ועוצר את השעון על 8.9 שניות בתאוצה הקלאסית, וגם מעט איטי יותר במהירות המרבית. אבל במציאות דווקא האחרון מרשים יותר עם זמינות כח שרירית ותחושה חסרת מאמץ.

מתלים וטריין-ריספונס

הדיסקברי ספורט מציע מתלים טובים, עם שילוב טוב בין תחושה מוצקה לגיהוץ יעיל של מהמורות קטנות, ורק שברי אספלט או בליטות חדות מצליחים להוציא אותו משלוותו. בשטח תפקוד המתלים מרשים לא פחות, ובהחלט נמנה על אחד הטובים בקטגוריה.

בורר טריין-ריספונס, כמקובל בלנד-רובר, מאפשר להתאים את מצב הרוח של הרכב לתוואי השטח, ובקרת גלישה במורד מאפשרת לשלוט במהירות במדויק בעזרת מתגי בקרת השיוט. חיים קלים.

זווית גישה של 25 מעלות יחד עם זווית נטישה של 31 מעלות ומרווח גחון של 21 מ''מ מעניקים יכולת עבירות לא רעה גם על שבילים מאתגרים יותר, אך אין כאן כמובן יכולת שטח ברמה של הדיסקו 4. בקרת המשיכה בינונית, וצליחת מכשולים דורשת לא פעם שמירה על מומנטום.

ההתבססות על האווק יצרה ציפיות בגזרה הדינאמית, שנכזבו – היכולת גבוהה, עם ריסון טוב והתנהגות ניטאראלית, אך חסרת חדוות חיים. הבלמים מעט מאכזבים עם עוצמה לא מרשימה.

בקטגוריה בה התדמית מהווה חלק משמעותי מהמהות, השם דיסקברי אמור לעזור לדיסקו-ספורט לטפס מדרגה לעומת הפרילנדר לא פחות מהעיצוב החדש בפנים ובחוץ.

החומרים העשירים והמתלים האיכותיים עומדים לזכותו, איכות הגימור לחובתו. אבל הבעיה העיקרית שלו נמצאת בקצה המפרט, בשורת המחיר – המחיר כרגע עומד על 470,000 שקלים לגרסת ה-SE, 540,000 שקלים לגרסת ה-HSE (לא משנה עם איזה מנוע) שמוסיפה קסנון, פנסי ערפל(!), ריפוד עור מלא, חישוקי ''18 ועוד, וזה הרבה יותר ממה שעולים יריביו הישירים (ראו מבחן בגליון זה).

עם מחיר כזה לא פלא שהיבואן מצהיר על יעד מכירות צנוע של 80 כלים בשנה – אנחנו מאחלים לו כי יצליח במשא ומתן המחודש מול היצרן, שימקם את הדיסקו-ספורט בנקודת מחיר הגיונית יותר.