אגדת שטח: הג'יפ של דלאהיי

בסיומה של מלחמת העולם השנייה החלה צרפת - שעל אדמתה התחוללו חלק מהקרבות הקשים ביותר במלחמה ונגרם בה הרס גדול – לנסות ולשקם את עצמה. במסגרת זו החלו גם בשיקום הכוח הצבאי, שצויד בכלי רכב שעיקרם עודפים של צבא ארה''ב, שנטש אחריו עשרות אם לא מאות אלפי כלי רכב מסוגים שונים בכל מקום אליו הגיע. גם חלקי חילוף היו בשפע ובשנת 1946 החלה סדנה ממשלתית לשפץ ג'יפים צבאיים אמריקאים, גם כאלה שספגו פגיעות קשות והיו בגדר 'טוטאל לוסט'.

למרות המחסור והתנאים הכלכליים הקשים, שנה לאחר מכן כבר הכריז הצבא הצרפתי על ??תוכנית שאפתנית להצטיידות בכלי רכב חדשים, על טהרת התכנון והייצור הצרפתי (תוכניות דומות היו גם לצבאות נוספים, כמו לצבא הגרמני). התוכנית כללה רכב 4X4 למטען של רבע טון, 4X4 גדול יותר עם מעמס של שלושת רבעי טון, שלושה דגמים של משאיות 6X6 במשקלים שונים ועוד משאית אחת עם הנעה 8X8. על התכנון והייצור של הכלי הקטן ביותר הופקדה חברת דלאהיי (Delahaye), שטרום המלחמה ייצרה מכוניות נוסעים וספורט יוקרתיות עם עיצובים מרהיבים.

אב הטיפוס פותח במהלך 1948 והיה מוכן לנסיעות מבחן שנה לאחר מכן. התכנון היה מתקדם מאוד לזמנו: מתלה נפרד לכל גלגל, תיבה עם ארבעה הילוכים – כולם מסונכרנים, תיבת העברה עם הילוך נמוך ונעילות רוחביות לדיפרנציאלים. מנוע בנפח 2.0 ליטר סיפק 63 כ''ס והמהירות המרבית עמדה של 105 קמ''ש. הרכב החדש עבר את מבחני הצבא בהצלחה, הן בכביש והן בשטח, והייצור החל ב-1951.

הרכב אמנם ייצג טכנולוגיה חדשנית, אבל דווקא התחכום והביצועים הגבוהים הוכחו כבעייתיים. כשהג'יפים החדשים הגיעו לדרגי השדה והופקדו בידיהם של נהגים צעירים ולא מנוסים, שגם לא עברו הכשרה מתאימה, התאונות לא איחרו לבוא. האשימו בכך את המתלים, את הנעילות, אבל המציאות היתה שונה ומרבית התאונות נגרמו בגלל תחזוקה ירודה ופזיזות רשלנית (מזכיר לכם משהו? סיפור דומה לזה של ה-M151, המוכר לכם כגפ''ס הצה''לי).

בדלאהיי ניסו ל''פשט'' את הג'יפ שלהם, לשנות את גיאומטריית המתלים ולהוריד את הנעילות, אבל בצבא הצרפתי החליטו שאין מקום לכלים מתוחכמים מדי וחזרו לג'יפים האמריקאים. חברת הוצ'קיס (Hotchkiss), שהחזיקה בזיכיון לבנות ג'יפים של ויליס, החלה לייצר אותם בצרפת ולספקם לצבא.

אובדן החוזה עם הצבא וחוסר היכולת לשחזר את הצלחת מכוניות הנוסעים שלה בשל המצב הכלכלי, הביאו לסגירתה של דלאהיי בשנת 1955 והיא נמכרה – להוצ'קיס... בסך הכל יוצרו 9,623 ג'יפים של דלאהיי, רובם מדגמים צבאיים. חלקם יוצרו לשוק האזרחי, כשההבדל היחידי כמעט הוא מערכת חשמל של 12 וולט, במקום ה-24 הצבאית. קשה לדעת כמה מתוכם שרדו, אבל מדובר במספרים קטנים, שכן קשה לטפל בהם וקשה עוד יותר להשיג חלקי חילוף.

על דלאהיי

אמיל דלאהיי היה אחד מיצרני הרכב הראשונים בעולם, שהקים את המפעל שלו כבר ב-1894. הוא נאלץ למכור את החברה ב-1901 בשל בעיות בריאות אבל המכוניות שנשאו את שמו קנו לעצמן מוניטין של תחכום מכני, אמינות ויכולות כביש מצוינות, יחסית לאותם זמנים. כמו שעשו יצרנים רבים אחרים של מכוניות עלית, גם לדלאהיי היתה קבוצת מירוץ, שזכתה בתארים במירוצים של מונטה קרלו ולה-מאן. אבל חלק לא פחות חשוב במוניטין של דלאהיי היה העיצוב. כפי שהיה מקובל אז, החברה מכרה את המכוניות שלה עם מרכב בסיסי, אבל מי שרצה יכול היה לרכוש רק את השלדה והמכלולים המכניים, לפנות ליצרן מתמחה של מרכבים ולממש את כל הפנטזיות. כך התקבלו יצירות מדהימות, חלקן נבנו בעבודת יד בלבד, בפאר רב, ובשוק האספנים שמור לדגמים של דלאהיי מקום של כבוד.