שטח 4X4

מבחן דרכים: קאן-אם מאבריק טורבו 1000 XDS

מירוץ החימוש בשוק הצל"צים ממשיך בכל הכח, וגרסת הטורבו של המאבריק מגיעה להראות לנו למי יש הכי גדול.
היה כואב...
Maverick 1000 XDS Turbo?‏ Can-Am

מאת: אלדד אריה - מגזין אוטו

צלם: מגזין אוטו

04/08/15

מכונת מלחמה

הייתי צריך לצפות את זה. שילוב בלתי אפשרי (אך אופייני) של לו''ז צפוף, קשיים לוגיסטיים ועוד כמה דברים שהשתיקה יפה להם, אותתו לי כבר בשלב מוקדם כי אני צריך להירגע מעט. להיזהר.

פחות מיממה קודם, עוד עסקתי בסגירות אחרונות למבחן, מצליח לקשור את כל הקצוות ברגע האחרון. מרפי, חברי משכבר הימים, לא ממש התחשב בהישג, וחשב כנראה ששלוש שעות שינה יספיקו...

אם אתם מביטים בתמונות של המאבריק באוויר, דעו שלא מדובר בעבודת פוטושופ, אלא בקפיצה מופרכת בעליל, שאולי תוכננה בקפידה, אך בוצעה בדיוק בדרך ההפוכה. כך היא גם הסתיימה – הפוך.

המאבריק אומנם סיים אותה על הגלגלים, אך עשה זאת לאחר נחיתה על האף, צוקהרה עם בורג, ושוב מפגש בלתי נמנע עם אמא אדמה. התוצאה היתה, לא במפתיע – כלי מושבת, יד בגבס ואגו שעדיין יורק חול...

עוד לפני

ליאור, נציג היבואנית (זה המקום להודות לו על החילוץ והעזרה ברגעים הקשים ההם), נותן לנו סקירה מקיפה על השינויים והשדרוגים להם זכה המאבריק טורבו לעומת אחיו ''החלושים'', וטורח להזכיר לנו שוב ושוב כמה צריך להיזהר, כמה הוא חזק, וכמה צריך להיזהר כי הוא חזק. מאוד חזק.

מה שמוביל אותנו לבדוק מה באמת השינויים שנעשו לגרסת הטורבו (למעט המגדש עצמו, כמובן), ולמה ריבונו של עולם, זה מביא את המחיר של כלי-פנאי-לשעות-פאן ל-167,000 שקלים - מחיר של קומפקטית פרמיום מן המניין ...

המנוע, בנפח 976 סמ''ק (שני צילינדרים), קיבל מגדש טורבו ומצנן ביניים, שהעלו את ההספק מ-107 כ''ס ל-121 כ''ס. חובבי המגדשים מבינכם שמרימים גבה ופולטים ''זהו?'' מזלזל, יתנחמו במומנט, שצמח ב-%40 ל-13.4 קג''מ, ומגיע עכשיו מוקדם משמעותית.

תיבת ההילוכים הרציפה (CVT) עברה עדכון ושיפור, עם מצמד מחוזק ושיפור למערך הקירור (%68 יותר אוויר לטובת קירור הרצועה). מערך המתלים בגרסת ה-XDS, עם או בלי טורבו, שונה משל הגרסאות הקודמות (עצמות עצה כפולות מלפנים, זרועות נגררות מאחור.

מהלך של 38.1 ו-40.6 ס''מ בהתאמה), מה שהאריך את בסיס הגלגלים (223.5 ס''מ, 9 ס''מ יותר). בולמים מבית פוקס (2.5 PODIUM RC2 HPG) אמונים על הצמדת חישוקי אלומיניום מגודלים (אך הגלגלים עדיין בקוטר ''28) לקרקע.

גז ראשון

הכל מרגיש מוכר; המושבים הנאים והנוחים, לוח השעונים האינפורמטיבי, ההגה הנאה למראה ונוח לאחיזה – קאן-אם מאבריק. אנחנו מתחילים את הנסיעה במוד רגוע, עוצרים לתדלק, וממשיכים לחפש את השביל שייקח אותנו למחוז חפצינו – הדיונות הגדולות הסמוכות לאשדוד – תוואי בו המאבריק הבריון אמור לזרוח. לאט אבל בטוח אני מתחיל ללחוץ יותר על דוושת הגז (האלקטרונית) ומחכה לשערי השאול שיפתחו – הם לא.

המאבריק מאיץ אומנם בחוזקה, אבל לא מדובר ב''עולם אחר'' מהזכור לי מאחיו נטולי המגדש. תגובת הדוושה מעט חדה יותר, נכון, אבל הכח נשלט ולינארי. אנחנו מצליחים למצוא את המעבר מתחת לכביש 4, והדיונות סוף סוף נפרשות מולנו. אחת מהן, גבוהה ובשיפוע אחיד, נראית לניצן כמו המקום האידיאלי לדגמן קפיצות. ''תגיע על 40-50 קמ''ש, ונראה איך זה יוצא'' הוא אומר לפני שהוא פורק מהכלי, ומוסיף ''ואולי כדאי שתעבור למצב ספורט''. רק אז יורד לי האסימון – כל הזמן הזה נסעתי על מצב ''חסכוני''...

מעבר למצב ''ספורט'' והעסק מתבהר – הכלי הזה לא סתם חזק, הוא מכונת מלחמה. צבירת מהירות היא עניין קליל, וזה בכלל לא משנה על איזה מצע אתם נמצאים, תנו לו שניה או שתיים לבנות לחץ, והכח הופך לאין סופי, או לפחות ככה הוא מרגיש לאוחז בהגה. אני מתמקם מתחת לדיונה וממתין לפקודתו של ניצן. ואז מועך את הדוושה. מחוג המהירות מטפס מהר משציפיתי, אבל תוך כדי טיפוס אני מחליט לא לקחת סיכון (או שבעצם דווקא כן, בדיעבד) ונותן עוד קצת גז, כדי להיות בטוח שאמריא גבוה ויפה, וניצן יתרצה ונוכל להמשיך. טעות...

מתברר שלמאבריק טורבו אין שום בעיה להאיץ גם בזמן שהוא מטפס על הצד התלול של דיונה, ואני מגיע לקצה הדיונה הרבה יותר מהר ממה שתכננתי. כמו שכבר הבנתם, כאן נגמר יום המבחן הזה. אנחנו עוד ניפגש, אני והמאבריק הזה.

כחודש אחרי...

זה הזמן שלקח לי ולמאבריק להחלים, בערך. זה בעצם לא אותו מאבריק, כשזה הנוכחי מזווד עד הגג (מערכת שמע, מכשירי קשר ועוד) ונושף דרך צמד אגזוזי יושימורה, שיוצרים צליל הרבה יותר מאיים – כאילו שזה מה שהיה חסר לי...

כיול המתלים שונה הפעם, משמעותית – בולמי הפוקס הללו מציעים טווח כיוון רחב מאוד, וזה מורגש. במקום הספיגה המרחפת שזכורה לי מהפעם הקודמת, אני פוגש הפעם כלי חד ועצבני יותר, שמושפע הרבה יותר מפני השטח. הפעם אני מעבר את ניהול המנוע ל'ספורט' מהרגע הראשון.

התאוצה ברוטלית, לא פחות. ברב המקרים לא תצליחו לנצל את ההספק עד תום – קשה למצוא שבילים ארוכים מספיק. כיול המתלים גורם לכלי לרקוד, מקשה על יצור קצב מהיר ואחיד על שבילי הבמפים החוליים, והזמן קצר מדי לפתוח במסע לחקר אפשרויות הכיוון הרבות. גם בסיס הגלגלים, למרות התוספת, עדיין מרגיש קצר מדי על המנוע הזה. ההיגוי של הטורבו מדויק ומהיר, ואת מה שלא עושה ההגה עושה דוושת ימין, שמתפקדת כהיגוי אחורי אקטיבי לכל דבר ועניין. בלימת המנוע חזקה למדי, מה שחוסך לא פעם שימוש בבלמים, שדורשים רגל כבדה כדי להאט כראוי.

תנוחת הישיבה גבוהה מדי לטעמי, בטח ביחס לעומסי הצד שהמנוע הזה יודע לייצר, וזה דורש זמן הסתגלות. על הנטיה המוגזמת בפניות אני מניח שאפשר להתגבר, לפחות חלקית, בעזרת כיול מתלים קפדני. אבל השורה התחתונה ברורה לנו - במרבית הזמן אנחנו, וכנראה גם אתם, לא מסוגלים לנצל את מלוא הפוטנציאל של הכלי הזה, וכנראה שה-XDS נטול הטורבו היה עושה עבורנו את העבודה לא פחות טוב.

שיכרון הכח

תכל'ס, מעט מאוד אנשים באמת צריכים את גרסת הטורבו. בתור אחד שחצה את ישראל לאורכה על אחיו ''הרגילים'', אני לא יכול לחשוב על סיטואציה בה חסר היה לי כח מנוע.

אבל אנחנו הרי מדברים על קטגוריה שבה ''צריך'' משחק תפקיד שולי, ו''רוצה'' תופס את הבמה. ומי לא רוצה עוד כח ואת הכי הכי? קשה מאוד להצדיק את תוספת המחיר הנדרשת עבור (13,000 שקלים) בשיקולים ענייניים, אבל המאבריק ודומיו הם הרי צעצוע לילדים גדולים, ומתי ראיתם ילד צועק ''רוצה!'' מסיבות הגיוניות?