אגדת שטח: פיאט פנדה 4X4 דור ראשון

קונצרן פיאט של היום הוא קבוצת ענק גלובלית, עם שמות מוכרים ומפוארים בתחום הרכב, חלקם אפילו מותגי יוקרה: קרייזלר (שבה כלולים המותגים הנוספים דודג', ראם וג'יפ), לנצ'יה, אלפא רומיאו, מזראטי, פרארי, אבארט' ועוד. אבל בעבר, לאורך שנים רבות, ה''לחם והחמאה'' של פיאט היו המכוניות הקטנות, החל מהפיאט 500 ''טופולינו'' שיוצרה מאמצע שנות ה-30 עד אמצע שנות החמישים, פיאט 600 של שנות החמישים והשישים, ה-126, ה-127 – וגם הפנדה הקטנטונת.

הפנדה המקורית (היום אנחנו כבר בדור השלישי) הגיחה לעולם בשנת 1980 ולאורך שנות קיומה (עד 2003) נמכרו ממנה 4.5 מיליון יחידות. זה היה רכב פשוט וזול, קל לתחזוקה, הקנייה אידיאלית לצעירים או למי שצריך להתנייד בתוך עיר. על העיצוב הרבוע (מקדם גרר 0.44...) הופקד המאסטרו ג'ורג'טו ג'וג'ארו מסדנת איטל-דיזיין, שאמר בראיון שנערך איתו בזמנו שעיצוב הפנדה נעשה תוך מחשבה על מכנסי ג'ינס – פשוט ויעיל.

אבל הפנדה המעניינת ביותר הגיעה לייצור בשנת 1983, עם הנעה 4X4. בנסיעה רגילה רק זוג הגלגלים הקדמי השתתף בעבודה, בתנאים קשים יותר גם האחוריים הצטרפו לחגיגה, במשיכת ידית, כמו בג'יפ אמיתי... מערכת ההנעה לדגם הזה תוכננה ויוצרה על ידי חברת שטייר-פוך האוסטרית, שהיתה אחראית גם על תכנון ה-G של מרצדס, ועל תכנון וייצור ההפלינגר והפינזגאואר. בזמנו התכנון נחשב למהפכני, מכונית ראשונה עם מנוע רוחבי והנעה בכל הגלגלים.

כדי לאפשר הנעה 4X4, הותקן מאחור סרך חי שנתמך על קפיצי העלים המקוריים של הפנדה. תיבת ההילוכים שונתה, עם הילוך ראשון קצר במיוחד (3.909:1), ונוספה יציאה לגל הינע שבו שלושה פרקים אל הסרן האחורי. מנוע הבנזין הקטן – 965 סמ''ק בסך הכל – נלקח מאוטוביאנקי A112 וניפק 48 כ''ס לבלימה.

למרות הצמיגים הקטנים (145X13) לפנדה היה מרווח גחון סביר של 18 ס''מ ועם ההילוך הראשון הקצר – יחד עם יחס העברה בסרנים של 5.455:1 – ומשקל נוצה שעמד על 740 ק''ג בלבד, היא ידעה לנסוע יפה מאוד בשטח... אפשר למצוא ברשת כמה סרטונים בהם מככבת הפנדה בנסיעה בשטח, כולל כמה מבחנים השוואתיים הזויים למדי (ראה בהמשך). הזינוקים, לעומת זאת, לא היו משהו: 18.2 שניות מ-0 ל-100, בדרך למהירות סופית של 135 קמ''ש.

הפנדה 4X4 היתה פופולארית מאוד באירופה, גם אצל כוחות ביטחון והצלה, במיוחד במדינות מושלגות. בשנים ההן עוד לא שמעו על רכבי שטח ''רכים'' או קרוס-אוברים למיניהם. הדבר היחיד שהיה קרוב לקונספט של הפנדה היה הליאונה 4X4 של סובארו, שגם היא נמכרה אז בכמויות יפות במדינות מושלגות.

הדורות הבאים של הפנדה 4X4 הפכו לרכרוכיים יותר ואיבדו הרבה מהפשטות ומהקשיחות בשל תקנות בטיחות וזיהום אוויר נוקשות יותר. נתון זה הפך את הדור הראשון למבוקש מאוד, ולא מעט פנדות כאלו עברו מקצי שיפורים שהגדילו עוד יותר את יכולותיהן בשטח.