מסע של מרצדס ליבשת יוון

נאמנות למותג!

נאמנות למותג!

היום הראשון למסע ביוון

אחרי לילה ללא שינה נחתנו באתונה ומיד לקחנו את כלי הרכב (סוזוקי ג'ימני למי ששאל). חלוקת מכשירי קשר תדריך ולדרך. נסענו לאורך ''האיילון'' של אתונה עד למחלף לכיוון טיבה שם עצרנו לקנות מטעמים לארוחת צהרים והפסקות קפה. עוד קצת על הכביש ההררי ואז לתוך השדות לנהיגת שבילים מהירה עם בוץ ושלוליות. משם עלינו להר אליקונאס לתצפית על הפלטיאה - מישור אדיר שם נלחמו צבאות יוון בכובש הפרסי, אותו נפגוש מאוחר יותר בתרמופיליי. בתצפית זכינו למזג אויר מעולה עם ראות עד האופק ויותר. מתחתנו לכיוון דרום נפרש המפרץ הקורינתי והרי הפלופנסוס. לאחר התצפית ירדנו בדרך ''לא ידידותית'' לכיוון היערות ובקרחת יער מצאנו משכננו לארוחת צהריים. מושיק התחיל לפרוס את הלחם ונתן דוגמא אישית ולאט לאט ובחשש התחילו כול אנשי מרצדס לשתף פעולה והעמידו ארוחת צהריים לתפארת היוונים. ירדנו מדושנים מההר והתחלנו למשוך לכיוון דלפי. את קתדרלת אוסיו לוקאס ראינו מהכביש כי מצב העייפות היה מתקדם, ולכן המשכנו בנסיעה עד לטברנה על הר בין העצים עם מעיין בכניסה לארוחת צלעות כבש מדהימות. אפילו דימיטריס מהמנגל לא הבין איך חבורה של 12 איש מסוגלת להוריד כ-8 ק''ג צלעות. ולנו לא היה פנאי להסביר לו כי פינו היה מלא צלעות... מהטברנה של ארוחת הערב נסענו ישירות למלון בדלפי לשנת לילה טובה. מגיע לנו!

בתאטרון בדלפי

בתאטרון בדלפי

אגם התמנון

אגם התמנון

היום השני למסע ביוון

לאחר ארוחת בוקר ירדנו לעתיקות של דלפי. ביקרנו את האוראקל ואת מקדש אפולו, עשינו פאדיחות בתאטרון ואפילו קיבלנו שריקת כרטיס צהוב מאחת הפקחיות :) . בסיום הסיור בדלפי ירדנו לאמפיסה - בירת המחוז, והסתערנו על הסופר מרקט לצייד את עצמנו ליומיים הבאים מכל הטוב של יוון, כשבזמן ''הפשיטה'' על הסופר נסעתי (אני - החתום מעלה) לקנות לחמים ותופינים... המון תופינים... מאמפיסה התחלנו לטפס לרכס גיונה - טיפוס של כמעט 2,000 מטרים דרך היערות ונופים מדהימים. ברור שהנוף והאויר הצח פתחו את התאבון, אז עצרנו על קרחת יער בראש כיפה ופרסנו ארוחת צהריים מהסרטים. הפעם אף אחד לא חיכה לפקודה וכולם הסתערו על הכנת האוכל. המשפט הנפוץ היה ''אי אפשר להפסיק לאכול...'' וזה נכון, הצלחנו ''לפרק'' ציידה ליומיים בארוחה צהרים אחת. בנס הצליחו הרכבים לסחוב אותנו במעלה ההר עד ללוע ההר שקרס פנימה ויצר דולינה ענקית. ירדנו ללוע ועלינו מצד שני על הסכין לשיא הגובה. נסענו על קו פרשת המים ופתאום נגלה לעיננו במלא הדרו אגם התמנון - מורנוס. כל כך יפה וחלק ורגוע, כאילו קורא לנו לבוא... אז ארזנו את עצמנו ובאנו. ירדנו לאגם ושם התחלקנו לשלוש קבוצות: האמיצים - שקפצו מיד למים... הדואגים - שאמרו שהם דואגים לאמיצים ולכן יכינו בינתיים קפה... והפחדנים שאין להם תרוצים! יצאנו מהאגם והתחלנו לדהור לכיוון המלון -איזה כבישים יש ליוונים האלו!!! רק לתת בגז ול''השכיב בסיבובים''. נסענו מהר ובהנאה על הכבישים המפותלים כמו עדר סוסים שרץ לעבר האורווה - אבל איזו אורווה!!! מלון השוכן בתוך היער על פסגת הר ומשקיף על הנוף של מצוקי גיונה ומצוקי ורדוסיה. יצאנו לארוחת ערב בטברנה השוכננת בכיכר היפה של הכפר. שם כבר חיכה לנו כבש שהסתובב על הגריל ומעדני כבד כבש עטופים בכבש, עם עוד קצת כבש בצד. הדבר היחידי שלא היה עשוי מכבש זה הסלט. חזרנו למלון רק כדי להתעורר בבוקר מול הזריחה העולה מההרים.

בקרחת היער על רכס גיונה

בקרחת היער על רכס גיונה

קצת בוץ

קצת בוץ

היום השלישי למסע ביוון

קמנו לנוף מרהיב! השמש האירה את ההרים והאויר היה נקי עם ראות מדהימה לטווח הרחוק. יצאנו מ''שום מקום'' בדרכנו להר איטי. התחלנו לטפס להר בערפל סמיך והגענו למקדש הרקלס. כשביקשתי שייצאו מהרכבים ויטפסו איתי לפסגה... נראו הפנים כלא מאמינות... ובכל זאת באומץ יוצא דופן יצאו כולם אל הקור המקפיא ויחד טפסנו לפסגה עד למקדש של הרקלס. מאחר (וכצפוי) ולא ראו כלום מסביב... סיפרתי להם על הנוף הנפלא שמסביב. חייבים להאמין לי, אין להם ברירה!! ירדנו למערת קטבוטרה - מערה עמוקה שמנקזת את כל הרמה שנסענו עליה. המים מחלחלים דרך נקבה בסוף המערה ויורדים כ- 1,800 מטרים עד לגובה פני הים שם הם יוצאים במעיינות חמים. המשכנו לרדת להפסקת קפה טעים עם עוגיות על שפת נחל קטן. והמשכנו לרדת. כולם היו בטוחים שהנה עוד מעט אנחנו על קו החוף... אבל המדריך חשב אחרת והחליט, ללא התייעצות, לטפס מחדש אל הרכס לתצפיות על מפרץ לאמיה. הנוף עוצר נשימה (מסתבר שהמדריך יודע לאן הוא נוסע - ע.א.) והדרך מתפתלת בסרפנטינות עד לתחתית ההר, שם חיכה לנו מעיין עם מים חמים ומרגיעים. מהמעיין המשכנו למלון, אחחחחח איזה מלון 5 כוכבים על שפת הים עם כל הפינוקים.!!! בבר של המלון חיכו לנו עם משקאות ומתוקים לקבלת פנים וקיבלנו חדרים הצופים לבריכה ולים. בריכות קרות וחמות כאילו הוזמנו במיוחד עבורנו על מנת להרפות את גופנו הדואב. אחרי מקלחת טובה ירדנו לחדר האוכל שם כבר חיכתה לנו ארוחת ערב עשירה עם מפיות מיוחדות של מ ר צ ד ס (הישג להפקה!).

יצא או לא ייצא

יצא או לא ייצא

קצת אומנות נוסח מרצדס - שלא יגידו שהמדריך לא משקיע

קצת אומנות נוסח מרצדס - שלא יגידו שהמדריך לא משקיע

היום הרביעי למסע ביוון

את היום פתחנו ''בנחת'' בארוחת בוקר וטבילות בבריכה. לאחר מכן כל החברים התבקשו להגיע אל הספא שם חיכו להם בריכות חמות ובריכות קרות עם בועות מלמטה, זרמים מלמעלה וסילוני מים ממקומות לא ברורים, ומסאג'יסטיות לפינוק מלא. לאחר שלשו אותנו, כמו בצק, מכל הכיוונים והיינו מרוחים בשמן, כמו עוף בגריל. יצאנו למסעדת דגים על החוף כדי לצבור עוד קצת קלוריות לפני החזרה לאתונה. אכלנו מכל טוב הים והמטבח המקומי. סיכום קצר של המסע וקדימה לעיר הבירה. הערה מקצועית של מדריך - כשייצרו את הסוזוקי ג'ימני, המהנדסים לא תיארו להם שהרכב ידע להגיע למהירויות כאלו (בזכות נהגים שרגילים למרצדס...). נסיעה שלוקחת בדרך כלל כשעתיים ורבע נגמרה בשעה וארבעים, וכל זאת בנהיגה שאם היו מביטים בה מלמעלה זה היה נראה כמו משחק מחשב, מכוניות שנעות בין המסלולים באלגנטיות תוך חיוכי הנהגים שלא רצו לעצור להפסקת קפה אלא להגיע כבר לאתונה. הגענו לעיר הבירה ופתאום כל הנהיגה המהירה הפכה להיות מדוייקת ומאופקת וכך הגענו בשלום ובשמחה לקניון ענק להפסקת קניות. מי שרצה עלה על הרכבת התחתית יחד עם הח''מ היישר למרכז העיר, לפלאקה -הרובע העתיק של אתונה שמלא בחניות ובעיקר בשמחת חיים. חזרנו מהעיר ואספנו את כולם וקדימה לשדה התעופה והבייתה. לסיכום אני רוצה להודות להנהלת מרצדס על האמון שנתנו באתר השטח ובי לטיול לא שיגרתי וקצת מחוץ לקופסה. אני רוצה להודות לחבורה הנפלאה שהתחילה כבודדים וסיימה כקבוצה אחת מלוכדת ומגובשת, גרמתם לי, מידי פעם, לדפיקות לב מואצות, אבל בעיקר מרחתם לי חיוך גדול על הפנים. תודה רבה ולהתראות בטיול הבא.

בסדר מופתי

בסדר מופתי

תודה רבה לכל המשתתפים ולהתראות בטיול הבא