דקאר 2016:סיכום אופנועים, טרקטורונים ומשאיות

במשך עשור שלטו מארק קומה וסיריל דפרה בצורה אבסולוטית בקטגוריית האופנועים בדקאר, כשהם מחלקים ביניהם את התארים באופן שווה, חמישה לכל אחד. הרוכבים הטובים האחרים נשארו כל העת הזו בצילם, כשבחלק גדול מהשנים בהם זכה האחד, השני היה מס' 2 שלו. הפרישה של דפרה, ואחריה של קומה, השאירה את הזירה פתוחה לכל אלה שבמשך עשור ראו בעיקר את הגב של הצמד... השנה גם היתה השנה הראשונה מזה זמן רב, שבין המתחרים לא היה אף זוכה עבר.

לכאורה, זאת היתה אמור להיות השנה של הוותיקים והמנוסים, אלו שעוד הספיקו להתרסק בדיונות של מאוריטניה, אלו שראו בעיניים כלות כיצד עוד תואר ועוד תואר נופל בידיים של דפרה את קומה. אבל מרבית הרוכבים האלה לא הצליחו לעמוד בקצב של חבורת רוכבים צעירים ונלהבים, וחמישה רוקי'ס, שהשנה לקחו חלק בדקאר בפעם הראשונה, הצליחו להתברג בעשיריה הראשונה: קווין בנווידס מארגנטינה במקום 4 (הונדה), אדריאן ואן בוורנן מצרפת במקום 6 (ימאהה), אנטוני מאו, גם הוא מצרפת במקום 7 (ק.ט.מ), ריקי ברבק מארה''ב במקום 9 (הונדה), וארמנד מונלאון מספרד במקום 10 (ק.ט.מ). עבור הזוכה בתואר השנה, טובי פרייס מאוסטרליה (ק.ט.מ) זה היה הדקאר השני בסך הכל. לאחר שבהופעת הבכורה שלו בראלי הקודם הפתיע את כולם וסיים במקום השלישי.

מבין ותיקי אפריקה, הלדר רודריגז (ימאהה) מפורטוגל הגיע למקום הגבוה ביותר – החמישי, והוא שומר על רקורד מכובד של סיום בעשירייה הראשונה בכל הדקארים בהם השתתף (10), מלבד 2015. ותיק נוסף הוא ג'ררד פארס גואל מספרד (ק.ט.מ) שסיים במקום 8. והיכן הוותיקים האחרים? ג'ורדי וילאדומס במקום 17, דוויד קסטיו 18, פרנס וארהובן  19, אוליבייה פאין במקום ה-22. מי שהיה יכול להציל את כבודם הוא פאולו גונקלבס (הונדה) שהוביל את הראלי לאורך כמה סטייג'ים, אבל התרסקות  קולוסאלית הוציאה אותו מהתחרות.

עוד שניים מהמתחרים הבכירים פרשו במהלך הראלי: חואן ברדה (הונדה) שרכב חזק כפי שהוא יודע והתמקם שלישי בסיום הסטייג' הרביעי, אבל כמו שהוא יודע לרכב מהר הוא גם יודע לעשות טעויות נמהרות -  נפל, נפצע ופרש. גם האוסטרי הצעיר, מתיאס ווקנר (ק.ט.מ), בדקאר השני שלו, הצליח להגיע למקום השלישי בדרוג הכללי וגם הוא נפל ונפצע – ופרש.

השליטה של קבוצת ק.ט.מ בדקאר עדיין חזקה, עם מקומות 1-2 ועוד שלושה נציגים בעשירייה הראשונה, אבל מתחילים לראות פייט רציני מצד הקבוצות האחרות, בעיקר הונדה, אך גם ימאהה והסקוורנה בתמונה. אלמלא הפרישה של שני הרוכבים הבכירים בקבוצת הונדה, גונקלבס וברדה, ייתכן שהינו רואים השנה צבעים אחרים במדרגה הגבוהה של הפודיום. ואולי נראה זאת בשנה הבאה.

בטרקטורונים, החזרה של האחים פטרונלי לא הותירה סיכוי למתחרים האחרים. בהתחלה עוד ראינו את אגנציו קסל מוביל עד לסטייג' הרביעי, אך לאחר שפרש שני האחים מארגנטינה דהרו קדימה ופתחו פער גדול מהדולקים אחריהם, כשהם מתחלפים ביניהם בהובלה. תחילה היה זה אלסנדרו ואחר כך מרקוס, שבסופו של דבר גם ניצח בפרש מזערי של 5:23 דקות מאחיו. בקטגוריה זו נשמרה ההגמוניה של חברת ימאהה, שטרקטורונים מתוצרתה לקחו את המקומות  1-5 ועוד שלושה התברגו עד למקום העשירי, כשהם מותרים מרווח קטן לשתי הונדות.

במשאיות ראינו מגמה הפוכה, כשלקבוצת קאמאז שהיתה דומיננטית במשך שנים, רק שתי משאיות בעשיריה הראשונה: אריאט מרדיב במקום השני ואדואד ניקולאייב בשביעי. מי שעשתה חיל היא קבוצת דה-רוי עם משאיות האיווקו. ג'ררד דה-רוי הגיע ראשון, פדריקו וילאגרה שלישי, טון ואן גנוגטן חמישי, ופפ וילה רוקה עשירי. בין לבין התברגו הנס סטייסי (מאן) במקום הרביעי, פסקל דה באאר (רנו) שישי, ירוסלב ואלטר (טטרה) שמיני, פייטר ורסלואיס (מאן) תשיעי.    

בסיכום קטגוריית המכוניות, הבאנו את דבריו של פטרהנסל שאמר שהשיג כבר את כל המטרות הגדולות שהציב לעצמו. ומה עם השוואת שיא הזכייה בקטגוריה אחת, שמוחזק היום על ידי צ'אגין (7 במשאיות) ואולי אפילו לעבור אותו? אנחנו בעד.