המשתתפים הם הכול! מסע ג'יפים מרוקו - פסח 2016

מסע הג'יפים בפסח ללב ממרוקו נקבע ותוכנן היטב מזה זמן. המשתתפים, אשר הגיעו בוזוגות, כולם נהגים ונהגות ותיקים אך ללא ניסיון בנהיגת שטח.
המסע תוכנן והתחיל כהרפתקה קלה ודי מהר התעצם והפך למאתגר. בזכות המשתתפים, אחריותם ולכידותם כל הרפקתה הפכה לחוויה טובה, אפילו נמשכה לעבר חצות הלילה.

מאת: Ofer Ogash

12/05/2016

שתף:
שלח
הדפסה

הפתעה ראשונה - מרוקו ירוקה!

מיד לאחר ליל הסדר יצאנו לדרך - מתל אביב דרך רומא עד קזבלנקה שבמרוקו ובהפרש זמן של שעתיים מהארץ. באופן מפתיע לא פגשנו בשדה התעופה עוד קבוצות מישראל (אולי כי טסנו דרך איטליה) ואת החתמת הדרכונים עם הויזה הדרושה והוכנה מבעוד מועד עשינו בזריזות. פרטנו דולר ויורו לכסף מקומי (דירהם מרוקאי), עלינו לאוטובוס שחיכה לנו ויצאנו לדרך לעבר הרי האטלס.
הכביש הוא כביש אגרה מהיר ומסביב אין ספור שדות פורחים, ירוקים וצהובים כאלו שלא רואים את הסוף שלהם... וסביבם אדמה, סלעים ובתים אדומים. יורדים מהכביש המהיר במחלף, לא רחוק ממרקש, ופונים מזרחה לכביש המתפתל בין יישובים חצי עירוניים ובהם בתים אדומים והאספלט הופך צר ככול שהכביש מטפס בגובה. לבסוף בחשיכה, כשירח מלא זורח מעלינו (בדיוק אמצע חודש עברי), אנו נכנסים לכפר/עיירה בשם דמאנאט, השוכנת למרגלות הרי האטלס הגבוה. חוצים את העיירה ומגיעים לנקודת השינה של הלילה הראשון.
החדרים זוגיים, שונים אחד מהשני, זרם המים משתנה בהתאם לחדר אך לאחר ארוחת ערב טובה כולם ישנים חזק.

המצגת המסכמת שהכין נתן גלילי

מחלון האוטובוס בדרך למרגלות הרי האטלס

מתל אביב עד דמנאט בפחות מיממה

הפתעה שנייה - יש יותר מידית הילוכים אחת ברכב

בוקר קסום בהרי האטלס ואנו לאחר ארוחת הבוקר ''חותמים'' על כלי הרכב ויוצאים לדרך. מתדלקים וקדימה לשטח. במהרה מסתבר לנו כי טויוטה ומיצובישי יודעות לייצר גם כלי רכב שנוסעים היכן שנראה שאין רכב יכול (או מסוגל) לנסוע. משלבים 4X4 וכשצריך אז הילוך כוח (LOW) וכלי הרכב מתגלגלים במעלה הרי האטלס.
השדות מעובדים בטראסות קטנות, הגברים אינם נראים, חלק מהילדים בכיתות בתי הספר וחלקם עם הנשים - שואבות מים במעיין, מכבסות בערוץ הנחל הזורם, או נושאות את התבואה הקצורה על גבן. הכוונה הייתה לבצע סדנת העצמה לנשים ובבסיסה ''מכבסת - תולה'' אך מהר מאוד הסתבר שלא רק אני הגבר האומר את המילה האחרונה בבית (''כן אישתי'') ובשביל לשרוד את הטיול אני חייב ''להנמיך פרופיל'' בעניין.
ג'בל ראט, 3,807 מטרים גובהו, כמעט שאינו מושלג והשבילים נוחים לנסיעה (אם לא בוחרים את השבילים הבוציים במורדות הנחל...). השביל הצר נכנס לתוך הכפרים ונוסע היכן שכלי רכב לא נראים (ולא נוסעים!) לבסוף מגיעים לאוכף גבוה ובו כתובות ברבריות / פאגניות עתיקות המצביעות על אוכלוסיית האטלס הגבוה לפני אלפי שנים. יורדים לעבר הדרך הראשית החוצה כפרים חקלאים ולראשונה פוגשים עוד כלי רכב החוזרים מיום שוק כשאנו בכיוון ההפוך בדרך לליבו של עמק האושר.
מכיוון שאי אפשר לסיים את היום כשהשמש בשמיים, אנו יוצאים למסע טיפוס קצר ורגלי לעבר תצפית על עמק האושר - מקסים! עולים, מתנשפים, נפעמים ויורדים היישר לחנות/סדנא של נשים שהקימו קואופרטיב קיבוצי לטוויה של שטיחים ומחצלות. לעת חשיכה מגיעים לג'יט, בכפר תאבנת, שישמש לנו מקום לינה ואוכל להלילה. אם נתרגם ג'יט לעברית מדובר בצימר אבל בתרגום מדויק ומקומי יותר מדובר בהארחה ביתית - בית של מרוקאי, ברברי הררי, המותאם גם לתיירים. שוב חדרים שונים לזוגות (נחמה מנסה לעודד חילופי זוגות, רביעיות ושישיות - אך עדיין מוקדם לטיפול פסיכולוגי). ארוחת ערב בה מלקקים את הכלים ופורשים לישון.

ג'בל ראט לבן מפוספס עם חום ושדות ירוקים למרגלותיו

מתחילים לטפס בהרי האטלס

מכבסת - תולה

ברברים וכתובות פאגניות בל הרי האטלס

בראש הגבעה בליבו של עמק האושר

סוף יום בלב האטלס

הפתעה שלישית - השבילים צרים והם על קצה מצוקים

את הבוקר פתחנו בליבו של עמק האושר - השלווה פסטרולית והקור לא כמצופה (או לפחות חם יותר מהתחזית). ארוחת בוקר ברברית, מוגשת בטאג'ין, ויוצאים לדרך, הפעם למסלול קצת שונה מהמסעות הקודמים (קישור). בטיול שלפני שבועיים (קישור ליומן המסע) ראיתי כי לצידו של שביל העיזים ,אותו רכבתי עם אופנועי שטח באחד מהמסעות בעבר, עובדים טרקטורים ובאגרים גדולים ופורצים דרך במעלה ג'בל מגון 4071 מטרים - אחת מהפסגות הגבוהות על רכס הרי האטלס.
המקומיים מדווחים כי טרם ידוע מה מצב הדרך החדשה ולנו זו הזדמנות טובה לנסות, ואם זה יצליח... ואכן הצלחנו! הדרך מתפתלת ומטפסת במעלה ההר. כלים הנדסאיים גדולים עוד עובדים להכשרתה ואנו נדרשים לתמרן איתם ובניהם על מנת להתקדם הלאה. באחד ממעברי ההרים פגשנו מקומי בפיג'ו 504 ענתיקה התקועה במעלה הדרך המבוכבשת, דרך חתחתים למדקדקי השפה. מיד שלפנו את רצועות הגרירה מתיק החילוץ, ''חבקנו'' את השלדה מקדימה (אין ווי גרירה בפיג'ו) וגררנו את ה-504 במעלה קטע הדרך שטרם נכבש.
ירדנו לעמק מג'ון - שעד השנה, כאמור, היה עמק מבודד שהגישה אליו הייתה רק ברגל או על חמורים (או עם אופנועי שטח) ומעכשיו נגיש גם בדרך לרכב. המים זורמים ובשפע, מקומיים רועים עיזים וכבשים, ומשפחות גרות בקסבות עשויות טיט של בוץ וקש ואפילו ספרנו 3 כלבים (בשביל מירב). המשך הדרך צרה, עם שיפועי צד וחלקה במקומות המפחידים (מתואם במיוחד בשביל הריגוש הקבוצתי).
הדרך הצרה מתפתלת מעל מצוקים גבוהים ומקסימים ולפעמים נדרש הילוך כוח כדי להתקדם בעלייה או להאט במורד. טוב שהנהגים זהירים! ובזכותם אנו מתחברים שוב לדרכים הראשיות בדרך דרומה. אנו חוצים מעבר הרים של 3,000 מטרים (פחות 4 מטרים בשביל הדיוק) לרכב - זהו מעבר ההרים המוטורי הגבוה ביותר בהרי האטלס! וכאן אפילו קר!! (נא לא לשכוח כי ביקשתי להביא מעיל).
וממשיכים דרומה ומזרחה חזרה לתוך הערוץ הזורם של המג'ון. 110 ק''מ של נסיעה בשטח מגוון ומקסים מביאים אותנו לכביש למרגלות האטלס הגבוה כשהשמש עוד בשמיים. אז מה עושים? נוסעים לבקר את המעוק של קניון הדאדס - מקסים ביופיו! עולים ויורדים לאורך הכביש הצר המפתל בין הכפרים שבלב הקניון, המוני אופנועי טורינג מכל רחבי אירופה המשתתפים ברייד ענק, עוקפים ונעקפים בדרך הדאדאס (מסתבר שבסיפור הדרך שלהם יש טיפוס ועלייה לראות את הקניון מלמעלה). אנו יורדים חזרה לבומאל ומשם לעיר הגדולה טינריר - קצת תיקוני צמיגים ועד שמסיימים את הקפה אנחנו שוב בתנועה.
מטפסים בחושך לתוך קניון הטודרה ומגיעים למלון שבו ארוחת ערב בשעה 22:00 (וזה כבר יותר מתאים ל''רפיוטשיין'' ''המפוקפק'' של המדריך).

בערוץ של עמק מג'ון

עובדים וגוררים בדרך

הזמנו אותו להשתתף שנה הבאה בגרוטאשטח

עמק מגון

ארוחת צהרים לתפארת הברברים

110 ק"מ של חציית האטלס הגבוה

קניון הדאדס

הפתעה רביעית - שוק מקומי באמצע הרי האנטי אטלס

בוקר בהיר בדרום הרי האטלס. ארוחת בוקר מאוחרת (שמונה בבוקר) ויורדים לעבר קניון הטודרה. מים זכים זורמים בערוץ הנחל ודוכנים של רוכלים מקומיים נפתחים לכבודנו (ולכבוד עשרות האוטובוסים שעוד יגיעו לקראת הצהרים). החב'רה מתרגלים קצת מאומנות המו''מ (הסוחרים המקומיים טובים ומיומנים הרבה יותר!) ומעט קניות אותנטיות נאספות למזוודות. חוצים את הכרך הגדול של טינריר ועוזבים את הכביש לטובת שבילי עפר מאובקים ההופכים לשבילים סופר מהירים בליבו של רכס האנטי אטלס - תענוג אמיתי, במיוחד למי שאוהב לנהוג! הבנות המאוכזבות מכך שטרם פגשנו שוק אמיתי (כזה שיש בו רק דברים של מקומיים שלא ממש עושים חשק לקנות) אך מבינות ותומכות (בכול זאת המדריך חושב שהוא גבר שצריך תמיכה) ולפתע זה הגיע! (האמת שהיו סימנים מקדימים של מקומיים החוזרים לביתם עמוסי קניות על חמורים וטוסטוסים). אנחנו עוצרים בלב הכפר איקיניו, מסביב המון רכבי מסחר קטנים וגדולים ואנו נשאבים פנימה ללב השוק. חבורה של ישראלים, חמושים במצלמות, היינו ממש אטרקציה למקומיים לא פחות משהשוק היווה אטרקציה עבורנו. הכול בזול, הכול פשוט, הכול אותנטי ובעצם אין כל כך מה לקנות (שוב אני מאכזב את הבנות...). לבסוף אנו מתפשרים על שני אבטיחים, קצת תבלינים ושקית עוגיות. מטפסים למעבר ההרים הגובה של רכס האנטי אטלס / גבל סהרו ובשמו טיזי-טאזאזארת (2,200 מטרים), כאן אנו עוצרים לארוחת צהרים. יורדים משיא הגובה חוצים כמה ערוצים וכפרים קטנים, מטפסים לרמה גדולה ויורדים שוב עד לכביש שלוקח אותנו לטאזארין - עיירה בינונית השוכנת בקצה הצפוני של מדבר הסהרה. לכאן אנו מגיעים (באופן מפתיע...) עוד באור יום ונהנים מרוגע ובריכה לשחיינים. ארוחת ערב בטאג'ין (כרגיל) וקדימה לישון.

בשוק המקומי בכפר איקיניו

בקניון הטודרה

שבילים מהירים מהנים לנהיגה - כמעט ראלי מרוקו

מטפסים לאנטי אטלס

טיזי טאזאזרת

הפתעה חמישית - במדבר היום ארוך יותר ובחושך רואים יותר טוב את הכוכבים

יוצאים בבוקר מטאזארין לעבר מדבר הסהרה. קטע טרשי על רכס הרים בקצה מדבר הסהרה מביא אותנו ל''בית חוה'' בו מגדלים אביטחים (של פעם, כאלו עם גרעינים) ומים הנשאבים מבאר באמצעות מנוע של רנו קנגו הדואג גם להזרימם בתעלות ההשקיה לחלקות השונות. האירוח נפלא וכייף לפגוש במשפחה שעם השנים הפכנו ''חברים''. הם מצידם מפנקים אותנו בתה ואבטיח טוב ואנחנו בחיבוקים, מתנות (וגם קצת כסף בשביל התחושה הטובה). יוצאים לשבילים המהירים ששימשו בעבר את מירוץ ''פריס - דאקאר'' וזוכים ל''הופעה חיה'' - באר בעומק 30 מטרים בתהליך של כרייה. 3 אנשים עובדים למעלה ועוד שני חופרים עמוק בתוך הבור, חופרים, מעמיקים ומחפשים את מי התהום (לא טריוואלי שהמיים מגיעים אלינו לברז הבייתה). אנו ממשיכים מערבה ונכנסים לתוך עמק הדראא - עם ''מיליון'' עצי הדקל והחלקות התחומות בחומות של בוץ. עצרנו באחד מהכפרים המשפחתיים ונכנסו לסיור בתוך הקסבה - מפתיע! אותנו ואת המקומיים!! את הדראא אנו חוצים על גשר ונוסעים דרומה עד לעיר המחוז - זאגורה (מי אמר/אמרה ארטיק (גלידה???) ולא קיבל?). אנו ממשיכים דרומה לכיוון מחמיד, הנמצאת בקצה הכביש ורגע לפני סופו פונים ימינה (ומערבה), נכנסים לשבילים חוליים ופוגשים את ארוחת הצהרים בקצה הדיונות של הסהרה (שיעור חולות ראשון לפתיחת התיאבון - תרתי משמע). מכיוון שיש עוד מספיק ''שמש בשמיים'' אנו מנצלים את אור היום לתרגול נהיגה בשטח חולי. כאן אנו מגלים את הפתעת ההפתעות - קשה לו לרכב ויש ''לתת בגז'' אחרת ''כוח העבודה'' מוזמן לדחוף את הרכב (ואם זה לא עובד אז אחת מרצועות הגרירה תעשה עבודתה). כך שבהנאה רבה (לפחות של המדריך) והנעה כפולה אנו מתקדמים בערוץ החולי. מידי פעם שוקעים, דוחפים, מחלצים, גוררים ואם צריך משתמשים גם ברצועת הקסם (רצועה אנרגו-קינטית). לעת חשיכה אנו ''יוצאים החוצה'' מהערוץ החולי והדיונות הקטנות וחוזרים לשבילים המהירים המובילים לעבר המאהל של הלילה. תצפית כוכבים במדבר (וזה כבר מסורת), רגע לפני המאהל - פיצול קטן בשיירה ואור מבלבל מושך חלק מכלי הרכב הצידה - כמה דקות ואנו שוב ביחד יורדים לעבר המאהל שמחכה לנו בלב החולות של שגגה. אירוח למופת, ארוחת ערב טובה, אוהלים לזוגות, מקלחת חמה, ואפילו חשמל - למי שצריך חשמל עד האוהל, וקדימה לישון טוב (במדבר השינה הכי טובה! וזה בדוק!!).

בית המשאבה - מנוע סיטרואן, באר 30 מטר והמון עניין אצל החבורה...

בוקר טרשי במדבר הסהרה

מבקרים חבר ותיק

מי תהום במדבר הסהרה

טוארגי ''של פעם''

עמק הדרא

ברוכים הבאים למדבר הסהרה

"כוח עבודה" בפעולה

יש גם חול בסהרה!

להמשך יומן המסע וההפתעות בדיונות של מדבר הסהרה יש לעבור לדף 2 >>>

לילה טוב מדבר הסהרה

בלב הדיונות של מדבר הסהרה!

הפתעה שישית - יש חול בסהרה וגם לא מעט חול בנעליים...

בוקר מפציע על המאהל בשגגה ואנחנו מתכוננים לחווית הדיונות - מורידים אוויר בצמיגים ו''מסתערים'' פנימה אל עומק הדיונות ופסגות ה''סכינים'' של הסהרה. מטפסים, יורדים, שוקעים, מחלצים, מנסים שוב ולאט לאט מתקדמים לעומק הדיונות. הדיונות הופכות גבוהות יותר אך במהרה הנהגים מנוסים יותר ויותר, ועם הטכניקה ''בא התיאבון''. עוד קו רכס ועוד סכין ואנו מחליפים נהגים בלב הדיונות וממשיכים לטפס ולרדת וכמובן גם לשקוע ולחלץ, ולהחליף מצברים בשביל להניע ועוד ועוד...
ואדי שגגה המהיר מזמן לנו הרפתקאות וגם כמה תקלות. מתקנים פנצ'ר, מתקנים רדיאטור וגם מתחילים לגרור את אחד מכלי הרכב ש''תופס'' מנוע. 200 ק''מ של גרירה ''על'' רצועה באורך של 9 מטרים. תחילת הגרירה בוואדי שגגה החולי מחייבת מהירות גבוהה לאורך כל הקילומטרים של הוואדי, ההמשך בשטח טרשי מחייב תשומת לב גדולה אצל הנגרר והסיום על הכביש צפונה מחייבת לשלם קצת לשוטרים שלא מתלהבים משיטת הגרירה (לא שיש להם חלופה להציע). באחת מהערים שבדרך פוגשים את המשאית שיצאה ממרקש על מנת להעמיס ולגרור חזרה את הרכב למוסך ובכך מסיימים 200 ק''מ ארוכים ומאתגרים של גרירה (גם זה חלק מהמסע המאתגר).
חוזרים (רק ביומן המסע) לקצה של וואדי שגגה, אנו עוצרים בקצה של איריקי - מליחה ענקית ויבשה, ממלאים אוויר בצמיגים ויוצאים לדרך המהירה (והמהנה) מערבה. לאחר כחצי שעה מטפסים לשטח הטרשי של מדבר הסהרה ועוברים מתחת להרי השולחן הקטן (מודור ז'ריר) והגדול (מודור כביר) עד לכפר פום-זגוויד. כאן מחכה לנו ארוחת צהרים טובה ועוד כמאתיים קילומטרים צפונה על הכביש לעבר המלון המפנק בעיר וארזאזאת - עיר הסרטים של מרוקו, מגיע לנו!!

חול וחול ועוד חול

אין כמו גרירה מהירה בלב הסהרה (תודה לנגררים המרוכזים)

אית בן חדו

הפתעה שביעית - יש גם אתרי תיירות במרוקו

בוקר במלון טוב בוארזאזאת חושף אותנו לצד האחר של מרוקו - התיירותית והמפנקת. יוצאים לעבר חציית הרי האטלס הגבוה לכיוון מרקש ובמקום לנסוע על הכביש הראשי אנו נכנסים לעמק המקסים של אית-בן חדו המטפס לכיוון טילוואת וחזרה לכביש המרכזי של הרי האטלס.

במרכזו של הכפר, ספק אתר צילום, אית בן חאדו ניצבת קסבה גדולה ומרשימה שעם השנים הפכה לקניון של חנויות ולאתר צילום לסרטים וסדרות בינלואמיים, כמו: גלדיאטור (1999), בבל (2005), משחקי הכס (2012) ועוד רבים.

מטפסים דרך העמק של טילוואת חזרה לכביש הראשי החוצה את הרי האטלס. עוצרים לצהרים במסעדה לצד חנות של ארגן, שמנים וסבונים על רכס האטלס ונהנים מארוחת צהרים טובה וסיור קצר בחנות השמנים.

חוצים את טיזי טישקה - מעבר ההרים הסלול הגבוה באטלס (2,260 מטרים). מפלסים את דרכנו מטה למרקש ופעמיים נעצרים ע''י המשטרה (קו לבן - מה זה? ומהירות - 60 קמ''ש ?) פעם אחת ''משתחררים'' עם בקשה לקבלה ופעם שנייה עם קצת מרשרשים (לטובת משפחתו של השוטר) וממשיכים הלאה על הכביש העמוס לעבר מרקש.

מתמקמים במלון 5 כוכבים בשדרות מוחמד השישי וכאן גם תם החלק האתגרי וההרפתקני של המסע - עכשיו מחכות לנו הערים הגדולות של מרוקו - מרקש השוקקת וקזבלנקה שעל האוקיינוס האטלנטי.

חוצים את רכס הרי האטלס בדרך למרקש

בגנים של איב סאן לורן, מרקש

יום שלם במרקש (ואין הפתעות לסיום...)

מראש תיכננו שני לילות מפנקים ורגועים בעיר השנייה בגודלה במרוקו. הבוקר התחיל בבריכת המנרה בחלק המערבי של העיר (הבריכה סגורה ל''שיפוצים''). המשכנו לגנים המטופחים של איב סאן לורן משהו שונה, מטופח ועם אווירה אחרת בלב הכרך הגדול ומומלץ למי שיש לו זמן רגוע לטייל במקום. נכנסנו לעיר העתיקה דרך באב אלגד'יד, למרגלות המסגד העתיק אל כתוביה עם הצריח בגובה 77 מטרים, וצעדנו דרך השוק המקומי וארמון המלך להופעה הטובה בעיר -ב''בית המרקחת'' המקומי (זהו מילאתי את חובה לאומה למטיילים בענייני הקניות).
המשכנו דרך סמטאות המלאח (הרובע היהודי העתיק) עד לבית הכנסת העתיק של מרקש - אלעזמה. שנוסד בשנת 1492 עם גירוש ספרד (גם כאן קצת מרשרשים עוזרים להיכנס לבית הכנסת הסגור). מסעדה טובה לארוחת צהרים וזמן חופשי לקניות (הסוחרים במתח). בערב אנו חוזרים לכיכר המחוסלים (ג'מא אל פנא) לסיור בין דוכני האוכל, המיצים ובעיקר ההופעות של המקומיים. ברכה טובה של 'עין הרע' וגם הגלב המקומי מחכים לנו.

מסגד חסן השני - קזבלנקה

ולסיום קזבלנקה

רגע לפני שחזרנו בטיסות ארצה ביקרנו בקזבלנקה - הבירה הכלכלית של מרוקו. חצינו את העיר הגדולה מערבה עד לאוקיינוס האטלנטי. ביקרנו מחוץ למסגד חסן השני - המסגד השלישי בגודלו בעולם הערבי על שמו של המלך חסן השני, אביו המנוח של המלך הנוכחי - עבדאללה השישי). המסגד שנבנה על אדמת ים שיובשה בולט בזכות הצריח האנדלוסי המיוחד בצורה המרובעת רק למרוקו ולספרד, נישא לגובה של 210 מטרים (כמו 70 קומות). רחבת המסגד הענקית מזמינה עד 80,000 מתפללים ולתוך המסגד נכנסים עוד 25,000 מתפללים. המסגד נחנך בשנת 1993 לאחר כ-7 שנים של בנייה אינטנסיבית בהן העם המרוקאי, שלא מגיע להתפלל במסגד, תרם מכספו.
לאחר מכן צעדנו קצת על הטיילת לאורך האוקיינוס עד לארוחת צהרים במסעדת דגים ומשם היישר לשדה התעופה בדרך לרומא ומשם חזרה ארצה.