מסע הג'יפים בפסח ללב ממרוקו נקבע ותוכנן היטב מזה זמן. המשתתפים, אשר הגיעו בוזוגות, כולם נהגים ונהגות ותיקים אך ללא ניסיון בנהיגת שטח.
המסע תוכנן והתחיל כהרפתקה קלה ודי מהר התעצם והפך למאתגר. בזכות המשתתפים, אחריותם ולכידותם כל הרפקתה הפכה לחוויה טובה, אפילו נמשכה לעבר חצות הלילה.
מאת: Ofer Ogash
12/05/2016
מיד לאחר ליל הסדר יצאנו לדרך - מתל אביב דרך רומא עד קזבלנקה שבמרוקו ובהפרש זמן של שעתיים מהארץ. באופן מפתיע לא פגשנו בשדה התעופה עוד קבוצות מישראל (אולי כי טסנו דרך איטליה) ואת החתמת הדרכונים עם הויזה הדרושה והוכנה מבעוד מועד עשינו בזריזות. פרטנו דולר ויורו לכסף מקומי (דירהם מרוקאי), עלינו לאוטובוס שחיכה לנו ויצאנו לדרך לעבר הרי האטלס.
בוקר קסום בהרי האטלס ואנו לאחר ארוחת הבוקר ''חותמים'' על כלי הרכב ויוצאים לדרך. מתדלקים וקדימה לשטח. במהרה מסתבר לנו כי טויוטה ומיצובישי יודעות לייצר גם כלי רכב שנוסעים היכן שנראה שאין רכב יכול (או מסוגל) לנסוע. משלבים 4X4 וכשצריך אז הילוך כוח (LOW) וכלי הרכב מתגלגלים במעלה הרי האטלס.
את הבוקר פתחנו בליבו של עמק האושר - השלווה פסטרולית והקור לא כמצופה (או לפחות חם יותר מהתחזית). ארוחת בוקר ברברית, מוגשת בטאג'ין, ויוצאים לדרך, הפעם למסלול קצת שונה מהמסעות הקודמים (קישור). בטיול שלפני שבועיים (קישור ליומן המסע) ראיתי כי לצידו של שביל העיזים ,אותו רכבתי עם אופנועי שטח באחד מהמסעות בעבר, עובדים טרקטורים ובאגרים גדולים ופורצים דרך במעלה ג'בל מגון 4071 מטרים - אחת מהפסגות הגבוהות על רכס הרי האטלס.
קניון הדאדס
בוקר בהיר בדרום הרי האטלס. ארוחת בוקר מאוחרת (שמונה בבוקר) ויורדים לעבר קניון הטודרה. מים זכים זורמים בערוץ הנחל ודוכנים של רוכלים מקומיים נפתחים לכבודנו (ולכבוד עשרות האוטובוסים שעוד יגיעו לקראת הצהרים). החב'רה מתרגלים קצת מאומנות המו''מ (הסוחרים המקומיים טובים ומיומנים הרבה יותר!) ומעט קניות אותנטיות נאספות למזוודות. חוצים את הכרך הגדול של טינריר ועוזבים את הכביש לטובת שבילי עפר מאובקים ההופכים לשבילים סופר מהירים בליבו של רכס האנטי אטלס - תענוג אמיתי, במיוחד למי שאוהב לנהוג! הבנות המאוכזבות מכך שטרם פגשנו שוק אמיתי (כזה שיש בו רק דברים של מקומיים שלא ממש עושים חשק לקנות) אך מבינות ותומכות (בכול זאת המדריך חושב שהוא גבר שצריך תמיכה) ולפתע זה הגיע! (האמת שהיו סימנים מקדימים של מקומיים החוזרים לביתם עמוסי קניות על חמורים וטוסטוסים). אנחנו עוצרים בלב הכפר איקיניו, מסביב המון רכבי מסחר קטנים וגדולים ואנו נשאבים פנימה ללב השוק. חבורה של ישראלים, חמושים במצלמות, היינו ממש אטרקציה למקומיים לא פחות משהשוק היווה אטרקציה עבורנו. הכול בזול, הכול פשוט, הכול אותנטי ובעצם אין כל כך מה לקנות (שוב אני מאכזב את הבנות...). לבסוף אנו מתפשרים על שני אבטיחים, קצת תבלינים ושקית עוגיות. מטפסים למעבר ההרים הגובה של רכס האנטי אטלס / גבל סהרו ובשמו טיזי-טאזאזארת (2,200 מטרים), כאן אנו עוצרים לארוחת צהרים. יורדים משיא הגובה חוצים כמה ערוצים וכפרים קטנים, מטפסים לרמה גדולה ויורדים שוב עד לכביש שלוקח אותנו לטאזארין - עיירה בינונית השוכנת בקצה הצפוני של מדבר הסהרה. לכאן אנו מגיעים (באופן מפתיע...) עוד באור יום ונהנים מרוגע ובריכה לשחיינים. ארוחת ערב בטאג'ין (כרגיל) וקדימה לישון.
בשוק המקומי בכפר איקיניו
שבילים מהירים מהנים לנהיגה - כמעט ראלי מרוקו
יוצאים בבוקר מטאזארין לעבר מדבר הסהרה. קטע טרשי על רכס הרים בקצה מדבר הסהרה מביא אותנו ל''בית חוה'' בו מגדלים אביטחים (של פעם, כאלו עם גרעינים) ומים הנשאבים מבאר באמצעות מנוע של רנו קנגו הדואג גם להזרימם בתעלות ההשקיה לחלקות השונות. האירוח נפלא וכייף לפגוש במשפחה שעם השנים הפכנו ''חברים''. הם מצידם מפנקים אותנו בתה ואבטיח טוב ואנחנו בחיבוקים, מתנות (וגם קצת כסף בשביל התחושה הטובה). יוצאים לשבילים המהירים ששימשו בעבר את מירוץ ''פריס - דאקאר'' וזוכים ל''הופעה חיה'' - באר בעומק 30 מטרים בתהליך של כרייה. 3 אנשים עובדים למעלה ועוד שני חופרים עמוק בתוך הבור, חופרים, מעמיקים ומחפשים את מי התהום (לא טריוואלי שהמיים מגיעים אלינו לברז הבייתה). אנו ממשיכים מערבה ונכנסים לתוך עמק הדראא - עם ''מיליון'' עצי הדקל והחלקות התחומות בחומות של בוץ. עצרנו באחד מהכפרים המשפחתיים ונכנסו לסיור בתוך הקסבה - מפתיע! אותנו ואת המקומיים!! את הדראא אנו חוצים על גשר ונוסעים דרומה עד לעיר המחוז - זאגורה (מי אמר/אמרה ארטיק (גלידה???) ולא קיבל?). אנו ממשיכים דרומה לכיוון מחמיד, הנמצאת בקצה הכביש ורגע לפני סופו פונים ימינה (ומערבה), נכנסים לשבילים חוליים ופוגשים את ארוחת הצהרים בקצה הדיונות של הסהרה (שיעור חולות ראשון לפתיחת התיאבון - תרתי משמע). מכיוון שיש עוד מספיק ''שמש בשמיים'' אנו מנצלים את אור היום לתרגול נהיגה בשטח חולי. כאן אנו מגלים את הפתעת ההפתעות - קשה לו לרכב ויש ''לתת בגז'' אחרת ''כוח העבודה'' מוזמן לדחוף את הרכב (ואם זה לא עובד אז אחת מרצועות הגרירה תעשה עבודתה). כך שבהנאה רבה (לפחות של המדריך) והנעה כפולה אנו מתקדמים בערוץ החולי. מידי פעם שוקעים, דוחפים, מחלצים, גוררים ואם צריך משתמשים גם ברצועת הקסם (רצועה אנרגו-קינטית). לעת חשיכה אנו ''יוצאים החוצה'' מהערוץ החולי והדיונות הקטנות וחוזרים לשבילים המהירים המובילים לעבר המאהל של הלילה. תצפית כוכבים במדבר (וזה כבר מסורת), רגע לפני המאהל - פיצול קטן בשיירה ואור מבלבל מושך חלק מכלי הרכב הצידה - כמה דקות ואנו שוב ביחד יורדים לעבר המאהל שמחכה לנו בלב החולות של שגגה. אירוח למופת, ארוחת ערב טובה, אוהלים לזוגות, מקלחת חמה, ואפילו חשמל - למי שצריך חשמל עד האוהל, וקדימה לישון טוב (במדבר השינה הכי טובה! וזה בדוק!!).
בית המשאבה - מנוע סיטרואן, באר 30 מטר והמון עניין אצל החבורה...
מבקרים חבר ותיק
טוארגי ''של פעם''
ברוכים הבאים למדבר הסהרה
"כוח עבודה" בפעולה
לילה טוב מדבר הסהרה
בוקר מפציע על המאהל בשגגה ואנחנו מתכוננים לחווית הדיונות - מורידים אוויר בצמיגים ו''מסתערים'' פנימה אל עומק הדיונות ופסגות ה''סכינים'' של הסהרה. מטפסים, יורדים, שוקעים, מחלצים, מנסים שוב ולאט לאט מתקדמים לעומק הדיונות. הדיונות הופכות גבוהות יותר אך במהרה הנהגים מנוסים יותר ויותר, ועם הטכניקה ''בא התיאבון''. עוד קו רכס ועוד סכין ואנו מחליפים נהגים בלב הדיונות וממשיכים לטפס ולרדת וכמובן גם לשקוע ולחלץ, ולהחליף מצברים בשביל להניע ועוד ועוד...
בוקר במלון טוב בוארזאזאת חושף אותנו לצד האחר של מרוקו - התיירותית והמפנקת. יוצאים לעבר חציית הרי האטלס הגבוה לכיוון מרקש ובמקום לנסוע על הכביש הראשי אנו נכנסים לעמק המקסים של אית-בן חדו המטפס לכיוון טילוואת וחזרה לכביש המרכזי של הרי האטלס.
במרכזו של הכפר, ספק אתר צילום, אית בן חאדו ניצבת קסבה גדולה ומרשימה שעם השנים הפכה לקניון של חנויות ולאתר צילום לסרטים וסדרות בינלואמיים, כמו: גלדיאטור (1999), בבל (2005), משחקי הכס (2012) ועוד רבים.
מטפסים דרך העמק של טילוואת חזרה לכביש הראשי החוצה את הרי האטלס. עוצרים לצהרים במסעדה לצד חנות של ארגן, שמנים וסבונים על רכס האטלס ונהנים מארוחת צהרים טובה וסיור קצר בחנות השמנים.
חוצים את טיזי טישקה - מעבר ההרים הסלול הגבוה באטלס (2,260 מטרים). מפלסים את דרכנו מטה למרקש ופעמיים נעצרים ע''י המשטרה (קו לבן - מה זה? ומהירות - 60 קמ''ש ?) פעם אחת ''משתחררים'' עם בקשה לקבלה ופעם שנייה עם קצת מרשרשים (לטובת משפחתו של השוטר) וממשיכים הלאה על הכביש העמוס לעבר מרקש.
מתמקמים במלון 5 כוכבים בשדרות מוחמד השישי וכאן גם תם החלק האתגרי וההרפתקני של המסע - עכשיו מחכות לנו הערים הגדולות של מרוקו - מרקש השוקקת וקזבלנקה שעל האוקיינוס האטלנטי.
מראש תיכננו שני לילות מפנקים ורגועים בעיר השנייה בגודלה במרוקו. הבוקר התחיל בבריכת המנרה בחלק המערבי של העיר (הבריכה סגורה ל''שיפוצים''). המשכנו לגנים המטופחים של איב סאן לורן משהו שונה, מטופח ועם אווירה אחרת בלב הכרך הגדול ומומלץ למי שיש לו זמן רגוע לטייל במקום. נכנסנו לעיר העתיקה דרך באב אלגד'יד, למרגלות המסגד העתיק אל כתוביה עם הצריח בגובה 77 מטרים, וצעדנו דרך השוק המקומי וארמון המלך להופעה הטובה בעיר -ב''בית המרקחת'' המקומי (זהו מילאתי את חובה לאומה למטיילים בענייני הקניות).
רגע לפני שחזרנו בטיסות ארצה ביקרנו בקזבלנקה - הבירה הכלכלית של מרוקו. חצינו את העיר הגדולה מערבה עד לאוקיינוס האטלנטי. ביקרנו מחוץ למסגד חסן השני - המסגד השלישי בגודלו בעולם הערבי על שמו של המלך חסן השני, אביו המנוח של המלך הנוכחי - עבדאללה השישי). המסגד שנבנה על אדמת ים שיובשה בולט בזכות הצריח האנדלוסי המיוחד בצורה המרובעת רק למרוקו ולספרד, נישא לגובה של 210 מטרים (כמו 70 קומות). רחבת המסגד הענקית מזמינה עד 80,000 מתפללים ולתוך המסגד נכנסים עוד 25,000 מתפללים. המסגד נחנך בשנת 1993 לאחר כ-7 שנים של בנייה אינטנסיבית בהן העם המרוקאי, שלא מגיע להתפלל במסגד, תרם מכספו.
תודה לחברי הקבוצה שהסכימו לנסוע אחרי (חלקם אפילו במרחק של רק 9 מטרים).
1 תגובות
1
אורח/ת
13 במאי 2016 ב 18:30
כולם
מעל כולם טיול ומסלול מהנה לאורך החיים
תגובות