אגדת שטח: מוביל הטנקים M26 דרגון וואגון

בסופו של קיץ 1941 ערך צבא ארה''ב את אחד התרגילים הגדולים ביותר בתולדותיו. 400 אלף חיילים, חולקו לשני כוחות שווים בגודלם, ניהלו במשך חודשיים משחקי מלחמה במדינת לואיזיאנה, על שטח שגודלו כשליש ממדינת ישראל. את הכוחות המשוריינים בתרגיל ייצגו משאיות שעל צידן נכתבה המילה ''טנק'' – ולא מטעמי חסכון חלילה, אלא משום שלצבא האמריקאי כמעט ולא היו טנקים בתקופה ההיא. רק לאחר ההתקפה היפנית על פרל הרבור והצטרפותה של ארה''ב לכוחות בנות הברית במלחמת העולם השנייה, החלה התעשייה האמריקאית, שגויסה כולה למאמץ המלחמתי, לייצר טנקים במספרים משמעותיים.

תחילה ייצרו רק את הטנק הקל M2, על דגמיו השונים, ובמקביל החלה עבודת תכנון ופיתוח של טנקים נוספים. תוך זמן קצר יחסית, הגיח מפסי הייצור הטנק שהפך לטנק המערכה העיקרי של מרבית כוחות בנות הברית באותה מלחמה – ה-M4, הידוע יותר בכינויו ''שרמן''.

כדי לשנע את כוחות השריון, השתמשו בשנים הראשונות של המלחמה במוביל הטנקים M19, שהורכב ממשאית דיאמנט טי (Diamond T) אליה נרתמה עגלת פול-טריילר נמוכה עם 24 גלגלים. למרות יכולת נשיאה מכובדת – כ-40 טון – התגלה כי הדיאמנט טי שהיתה בעלת הנעה 6X4 בלבד, מתקשה לנוע באזורים בהם אין דרכים סלולות. כמענה לכך, פותח מוביל הטנקים M26, סמי-טריילר עם יכולת נשיאה של 50 טון והנעה 6X6.

לא היינו מטריחים אתכם בכל ההקדמה הזו, אלמלא ה''סוס'' (הגורר) של המוביל הזה, שהיה פנינה טכנולוגית במונחי התקופה ההיא. את הגורר פיתחה Knuckey Truck Company שהתמחתה בייצור ציוד למכרות, אך משום שהמפעל שלה היה קטן מדי, הייצור בפועל בוצע על ידי Pacific Car and Foundry Company (סיפור מוכר, לא? זה קרה גם לחברת בנטאם, שבעצם המציאה את הג'יפ המקורי).

הגורר, שקיבל את הזיהוי M26 וכונה על ידי החיילים Dragon Wagon, נבנה כדי שיוכל גם לחלץ טנקים פגועים משדה הקרב. לשם כך, הוא קיבל תא נוסעים משוריין, עמיד בפני ירי נק''ל ורסיסי פגזים שהגן על הצוות שכלל שבעה חיילים. שתי כננות מכניות ענקיות שימשו לחילוץ הטנקים ולהעלאתם על הנגרר. הגורר צויד במנוע בנזין ענק, שש בוכנות בטור בנפח של כמעט 18 ליטר שסיפק 240 כ''ס ובגיר עם ארבעה הילוכים כשההילוך הראשון קצר במיוחד. תיבת העברה עם שלושה מצבים - נמוך, רגיל ואובר-דרייב - איפשרה גמישות מספקת בכל תנאי דרך כמעט.

אבל החלק המעניין ביותר בגורר היה העברת הכוח לגלגלים האחוריים: לדרגון היה סרן אחורי אחד בלבד, ובקצה כל צירייה הותקנו שני גלגלי שיניים בריאים. שרשראות מסיביות העבירו את התנועה מגלגלי השיניים אל הגלגלים האחוריים (ההסבר המילולי קצת מסורבל. הביטו בתמונות ותבינו בדיוק במה מדובר). תפיסה דומה שימשה גם את חברת דאף, בערך באותה תקופה.

לקראת סוף המלחמה פותחו כלי רכב זחליים לחילוץ הטנקים הפגועים והדרגון שימש כמוביל בלבד, ולפיכך נבנה ללא התא המשוריין. בסך הכל יוצרו כ-1300 דרגונים מכל הדגמים, והם שירתו בצבא ארה''ב ובצבאות נוספים עד לאמצע שנות ה-60. בודדים מהם שרדו, ואפשר למצוא אותם בעיקר במוזיאונים צבאיים גדולים.

החברה שבנתה את הדרגון, Pacific Car and Foundry Company, שראשיתה בחברה משפחתית קטנה שנוסדה ב-1905 על ידי ויליאם פיגוט (William Pigott) היא היום אחת מיצרניות המשאיות הגדולות ביותר בעולם שתחת כנפיה נמצאות החברות פטרבילט, פודן, קנוורט, דאף, ליילנד ועוד.

M19 דיאמנט טי (Diamond T), הוחלפה על ידי הדרגון וואגון