מסע אופנועים הרפתקני ברחבי קירגיסטאן

עונת הגשמים הסתיימה לה במאי, ואנחנו לקראת סוף יוני בגשם סוחף יוצאים מבישקק, האדם מתכנן תוכניות והאל צוחק מלמעלה, מהר מאוד, יותר מדי מהר, גילינו כי מגפי הרכיבה אינם נגד גשם, נהפוך הוא, הם סופחי מים, וכל שלולית נכנסת ישר לגרבים, מעכשיו ועד סוף הטיול, נרכב עם גרבים רטובות.

הגשם הסוחף מפסיק אחר זמן מה, אבל התנועה הצפופה, והמוניות המשתוללות בפראות על הכביש העמוס גורמת לאי אילו פירפורי הלב, ניתנת הנחיה , מפה כ 50 ק''מ אנחנו לא פונים, ולכן כל רוכב לעצמו, ואכן אנחנו מצליחים להיות לפני התנועה, והשיירה מתנהלת בזריזות.

התנהלות הבוקר אטית משהו, אתמול הגענו ל son kul-אגם מקסים בגובה כ 3000 מטר, הקור חודר את כל השכבות, והגשם שזרזף, רק הגביר את עוצמת הקור, קבענו לשמונה בבוקר, אבל יפי המקום, השקט, השלווה, והעננים החוסמים את אור השמש, משפיעים על החשק לצאת מהיורט הנעים אל השבילים הבוציים.

מכת גז אחרונה ויאללה, לתוך הנחל, האדרנלין מרקיעה שחקים, עוברים מטרים ספורים, מים רדודים ואז נופלים לעומק ולזרם המכה, האופנוע כמעט נסחף בנחל הגועש, התפילה בליבי חזקה, שרק לא ידם הטרטור המנחם הזה מלמטה, אני מטה את המשקל נגד הזרם החזק, כולי רטוב במים הקפואים, הרגלים משתדלות למצוא אחיזה לאזן את האופנוע המגמגם, הקלאטש כבר לא מתפקד מהקור והמנוע נדם...

אני בכוחות רבים מתאמץ להחזיק את האופנוע ואותי מעל המים הגועשים המאיימים לסחוף אותנו במורד הנחל השוצף, החברה שהוצבו מבעוד מועד מוכנים אלי חילוץ, לופתים בעוז את האופנוע ובמשיכה ודחיפה והרמה, מצליחים לחלץ אותנו מהמים המאוכזבים.

וכך אנחנו מעבירים אופנוע אחד אחרי השני, המיים הקפואים משביתים את רוב המנועים, לפני שאני ניגש להעביר את האופנוע האחרון, אני מנקה קצת סלעים מתוך הנחל השוצף, מניע את ה-XT ומחליט, נותן גז עד שיתקע, המחלצים מוצבים במקומם הקפוא, אני נכנס בשעטה, תקיעה קלה במרכז הזרם, אבל המנוע נותן מכה נוספת והקלאטש איכשהו מגיב, ואנחנו בצד השני.

עכשיו מכה הקור, אבל אין ברירה צריך להמשיך ולמצוא מקום לינה וכך אנחנו ממשיכים ועולים בדרך המתפתלת לאורך הנחל הגועש, והתפילה מבקשת רק למצוא בית מקלט לפני שנדרש לחצות את הנחל שנית.

נו מה, לא עוברים מספר מטרים ושוב הדרך חוצה, עברתי את הנחל ברגל, מצאתי מסלול סביר, ואכן כולם עוברים בנסיעה, ועכשיו תורי, יודע שזה אפשרי, אבל אללי, הקלאטש, חוטף מכת קור וממאן לתפקד, המון רעש מנוע וכלום לא קורה, לאחר מספר דקות השמן מתחמם שוב והפעם בלי רחמים ובלי קלאטש, עברנו.

לאחר הסיוט הזה, הנחל אינו מציב לנו אתגרים, לעומתו השמים נפתחים וגשם עליז מקשה על הראות , השביל בוצי משהו, אבל למזלנו הקרקע חולית ומנקזת את המים היטב,

מרחוק מספר חוות, אנחנו בודקים בתקווה למצוא מפלט ללילה, רובן שוממות, אבל הינה אחת נחבאת מעבר לסיבוב, יש בה אנשים חייכנים.

כן יש מקום, כמה אתם? 13, הממ, לא בטוח, לבסוף בעזרת המכונאי המתורגמן, הם מפנים לנו שני חדרים בבית, (כל המשפחה נדחקה לחדר אחד), אין להם אפשרות להאכיל אותנו, אבל הם נתנו לנו 2 כיכרות לחם טעים, לפחות ישנו יבשים וחמים...

הבוקר נאה והשמים כחולים, נפרדים ממארחינו החביבים (עדין ללא אוכל) ויורדים לכיוון הכפר הקרוב, הדרך סחופה כדבעי, ואנחנו גולשים בינות למניפות סחף שעלו על גדותיהן, והינה הקרקע משנה צבע והקוליסים העמוקים מראים את אשר יגורנו,. בוץ עמוק וחלקלק, בשילוב עם עליה אימתנית – בדיוק חלומו של כל אופנוען, לאחר זמן שנראה כנצח, אנחנו למעלה, השמש מייבשת את הבוץ, ואנחנו עוצרים ליד חווה של דבוראים, שאלנו אם אפשר לקנות אוכל, וקיבלנו 2 לחמים ובקבוק דבש, טעים טעים טעים...

למזלנו הקרקע שוב חזרה להיות חולית ואנחנו שועטים במעלה שבסופו מחנה יורטים. לשאלתנו אם יש אוכל, עונים שאין, אבל מזמינים אותנו לתה, ליד התה, הם פורסים לפנינו שולחן אירוח שלא היה מבייש שום מימונה, מלאנו את כרסינו מטעמי הרמאדאן (מוסלמים) ויצאנו שמחים להמשך הרפתקאותנו. גילוי נאות – ביום הקודם, אני שכחתי לקנות מצרכים לערב, משום שחשדתי שנאלץ להתארח באחד הכפרים בדרך... וכך נקלענו לרעב הזמני הזה, למרות שבצהרים לפני, אכלנו מלא קיבולתנו, כך שלא היה נורא כל כך.

אור השחר המפציע מבעד לכיפת היורט, מגלה לי שהפעם אני כנראה ישן ביורט טיכסי, היורט קטן מאוד, בקושי מכיל את מיטת המכונאי ואותי - הישן על הריצפה. אבל מבעד לשרעפי השינה והאור הרך מתגלים הפרטים, העץ המעוצב של הקירות, דוגמת הסוס בבמבוק, החלון הקטן בצד הגג, נראה לי שזה יורט כלולות או שמאני, פשוט מקסים.

כבר ישנתי ביורטים רבים, כולם נוחים להפליא, מבודדים מהקור המקפיא בחוץ, ונעימים מבפנים, חלקם עשויים עץ, חלקם מתכת, בד הלבד העבה מבודד מרוחות הקרות והגשם שבחוץ, לבין הפנים החמים. לרוב הנוודים יורט אחד, לחלקם שנים, ואז אחד הוא מטבח והשני למגורים,

אנחנו מחפשים את היורטים הזוגיים, כי בהם קל יותר למשפחה לארח אותנו. חיש קל הם מעבירים את המצעים שלהם ליורט המטבח, ופורסים למענינו מצע מזרנים נוח העשוי משמיכות מיוחדות, והנה מלון אורחים מפנק, שגופינו הלאה וספוג המים הקפואים שמח לקראתו, תה חם ותבשיל מהביל, ואנחנו בגן עדן.

ומיד מצד שני של העמק מגיעים הרועים לברך אותנו, והסוסות נחלבות, להכין את משקה האלים – KCHUMUS קחומוס - שלא תיטעו, אין קשר לחומוס האהוב עלינו, משקה חלב סוסות מוחמץ עובר עישון (הבעיה שאין להם עץ לעישון ולכן הם משתמשים בגללים יבשים – והתוצאה בהתאם).

היום מצפה לנו הרפתקאה אמיתית, נסיעה בעמקים קסומים, מעבר מים רציני, מעבר הרים גבוהה, וסיום באגם חמים, יאללא אם לא נצא, לא נדע אם נצליח להגיע...

הדרך מתנהלת בקלילות, הנוף מהמם, והינה לקראת סוף הבוקר,מעבר המים, אכן כפי שזכרתי המים מאוד מהירים והקרקעית זרועה סלעים קטנים שיקשו מאוד על המעבר, והנחל זורם כל כך חזק שאני חושש שאופנוע שיתקע / יפול, עלול להיסחף!

מבית סמוך זימנו משאית קטנה, 4 אופנועים הועמסו בעליזות ואף ירדו ללא פגע, בדרך לנגלה (סבב) השניה, שקעה לה המשאית באמצע הזרם ללא יכולת לזוז, למרות כל מאמצינו, לא צלחנו לחלץ אותה, כמובן לא עזר שלא היה ברשותנו דבר שלא נשבר / נקרע בנסיונות הגרירה, לבסוף העברנו את שאר האופנועים בחסות המשאית ששימשה כמעין סכר / שובר זרימה, לבסוף כולם היו בצד הנכון של הסמבטיון (חלק מהרוכבים הועברו ע''י סוס שחצה בבוז את הנחל מצד לצד!).

והינה הקירגיזים שעזרו לנו והמשאית שלהם תקועה באמצעו של נחל גועש, פנו לחזור לביתם בשלוות נפש ראויה לשבח, בלי קללות ובלי כעס, פשוט מדהים, קראנו להם, ושילמנו להם את המגיע להם ואף יותר, מי יודע אם יצליחו אי פעם להוציא את המשאית מתוך הנחל הסוחף...

הדרך זרועה אבנים מתדרדרות, נראית כאילו הר געש התפרץ רק לפני מספר דקות, האופנועים מתפתלים בקלילות בין האבנים הזרועות על הדרך, מדי פעם אנו נדרשים לפנות סלעים כדי לאפשר לרכב הליווי לעבור, מניפות סחף אימתניות חותכות את הדרך ההררית, והלב שואל, האם נצליח כל פעם למצוא מעקף לדרך שנסחפה או כוסתה עד בלי הכר ע''י מפולות בוץ, והינה זה מגיע, הדרך נחתכה בצורה שאינה מאפשרת להמשיך.

לאחר חיפוש כה וכה, אנחנו מוצאים דרך שמובילה אותנו למטה אל הנחל ולאורכו מצליחים לעקוף את המכשול, עתה נשאר מעבר ההרים, שאין לדעת אם הוא חסום או פתוח.

מסתערים על העליה המשובשת, האופנוע מתנופנף אנה ואנה, אבל לבסוף רואים את המעלה עצמו, הוא נראה סביר ואנחנו מטפסים בעיקולים האין סופיים מעלה מעלה, מד הגובה מזמן עזב את ה 3,000 מטר, וגם הגוף מראה אותות קפיאה קלות, עומדים ועושים תנועות עם הידים, המנוע מספק קצת חום מנחם, ממשיכים לעלות, ולפתע סיבוב והינה פתח בסלע הגרנית המצולק, המקום נראה כמו השער לגיהנום.

סלעי גרנית מנופצים בכל עבר, עננים כהים מצידו השני של המעבר מטרידים משהו את האווירה, ולפתע מעלי עובר צל ענקי, ומתגלה לי נשר גדל מימדים עם מוטת כנפיים שנראית כמו 3 מטר, מרחף לו באצילות דרך המעבר ההזוי, ולי לא נותר אלה להתפלא, המוח אומר – צלם! צלם! אבל הידיים לא זזות ורק המבט עוקב אחרי הנשר האצילי במעופו המדהים אל עבר הצד השני.

המבט על מד הגובה מגלה 3,860 מטר, מעודי לא הייתי כל כך גבוה, ועוד רכוב על אופנוע.

ובצד השני – קרחונים, וברד שילגי מזרזף עלינו ממעל, בנסיעה למטה הגשם מכה בנו נמרצות אבל אני נשאר יבש, זה מה שקורה כשהגשם הוא בעצם ברד יבש.

שאר היום כבר בירידה, ואחרי 20 ק''מ אנחנו כל שפת אגם ISIKUL, נעוצים עם האופנועים בחול הרך, וחלקינו אפילו ישתכשכו במים – חיים קשים!!!

תם ונשלם הטיול הזה, מצפה לראותכם במראה בטיול הבא

גדנאור – אופנוען, מדריך טיולים

האופנוע:

כשהחבר'ה שמעו שהאופנועים שאנחנו נרכב עליהם יהיו YAMAHA XT 600E הם היו קצת מאוכזבים. ביום יום, הם רוכבים על BMW ומה זאת פחיתות הכבוד הזאת.

אבל האופנוע הקשיש (רובם משנות ה-90) נתן בראש והראה מדוע הוא היה ה''אבא'' של אופנועי טורינג-שטח, ואיך גם היום אחרי שנים רבות, ובלי תוספות מיוחדות למעט הסטרטר המשובח, הוא יכול להוות את האופנוע האולטמטיבי לנסיעות כאילו.

אז מה יש לנו פה, בסכ''ה גוש ברזל עם צמיגים וכיסא?

הגאונות של ימאהה, זה החיבור של הכל, מנוע חזק ומאוד מאוד גמיש, קירור אוויר , בוכנה אחת, מערכת חשמל בסיסית ללא אלקטרוניקה, מתלים בינוניים אבל מאוד אמינים, כיסא סביר, וצמיגים בסדר, קלאטש מכני, ברקס דיסק. על פניו נשמע כמו BSA משופר, ואכן זה מה שהסבא שלו היה ה XT500 המתולוגי.

מאז מהנדסי ימאהה שיפרו את כל הטעון שיפור (תאמינו לי, היה לי גם את הסבא וגם את האבא XT600 -קיקסטארט). והכי חשוב, לא נגעו בכלום שלא היה צריך לשנות, והינה יש לנו אופנוע המתאים במיוחד לטיול כזה, 2,000 ק''מ חלקם בכביש, רובם בשטח, רוב השטח קל, חלקו טכני קשה, והאופנועים הקשישים הללו, צלחו את כל המיכשולים בקלילות מרובה, וזאת למרות שרובם היו עם מעל 60,000 ק''מ, ובילו את חייהם בתנאי השכרה בדרכים המשובשות מאוד בהם נסענו. אפילו רוכבי ה BMW-המשופשפים נאלצו להודות שלמסלולים כאלו זה האופנוע המתאים – רווח לי.

לצערי הפסיקו לייצר את הפלא המוטורי הזה. YAMAHA החליטו ללכת על קו פופולרי יותר עם ה- TENEREE שהוא כבר אופנוע כבד יותר וחסר את הקלילות והגמישות של ה- XT600

קישורים להדרכות הנהיגה ולטיולים של אתר השטח בארץ ובעולם:

בקרוב נפרסם פרטים על המסעות של אתר השטח לקירגיסטאן... פרטים על הדרכות הנהיגה של אתר השטח - הקליקו כאן
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בארץ - הקליקו כאן
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בעולם - הקליקו כאן