נקודה בשטח: מצוק העכברה

בסוף המאה ה-18, בעת שצר על עכו בניסיון לכבוש אותה, שלח נפוליאון חלק מצבאו לאזור נחל עכברה, היורד מכיוון צפת ומתחבר לערוצו של נחל עמוד. ומה היה לכוחות הצרפתיים לחפש במקום השמם הזה, שלא היתה לו שום חשיבות אסטרטגית? ובכן, הם חיפשו אוצרות... ישנה מסורת מסוף המאה ה-16, שמקורה כנראה בקהל מקובלי צפת, הרואה בנחל עכברה, במצוק שמעליו ובמעיין שבאפיקו - עין כחל - את המקום שבו נטמנו כלים ואוצרות מבית המקדש.

עכברה היתה יישוב יהודי עוד מתקופת בית ראשון, ויש עדויות שהתקיים בה יישוב כזה עד סוף התקופה הצלבנית ואולי מעט מעבר לכך (מאות 13-14). בתקופת המרד הגדול, התבצרו תושבי המקום על פי הוראתו של יוסף בן-מתתיהו במערות הרבות שבצוק, ומשם נלחמו ברומאים. עם הכיבוש העות'מאני של א''י, התיישבו במקום תושבים ערבים מוסלמים, שהשתמשו באבנים מהמבנים הנטושים לבניית בתיהם. כיום רוב אוכלוסיית היישוב – ששייך מוניציפלית לצפת - מורכבת מפליטי הכפר קדיתא.

ומה בקשר לאוצרות? בספר ''חיבת ירושלים'' של רבי חיים הורוביץ, נכתב: ''סמוך לעכברא, בדרך שהולכים בה מהעיר צפת לטבריה, יש בקעה גדולה ועמוקה מאד ובתחתית הבקעה יש מעיין מים צלולים שנקרא 'עין כחל' ועוברים דרכו ובצידו המזרחי יש הר גבוה מאד ובראש ההר חצוב כדמות שער סתום ובהר זה נגנזו הכלים הקדמונים והיקרים של בית המקדש''. חיזוק משמעותי לדברים אלה נמצא במגילת הנחושת שהתגלתה בשנת 1952 במערות קומראן. במגילה, הנמצאת במוזיאון בעמאן, מופיעה רשימת אוצרות ‏הכוללים כמויות עצומות של זהב, כסף, מטבעות וכלים יקרי ערך, לצד מקומות מחבואם של אוצרות אלה (שמשקלם הכולל מוערך בכ-100 טונות).

המקומות המוזכרים במגילה כאתרים בהם הוטמנו האוצרות אינם ידועים ברובם. גם לא ידוע מקור האוצר ולמי היה שייך, אך יש מספר השערות בנוגע לכך, שהעיקרית שבהן היא שמדובר באוצר בית המקדש השני שהוסתר טרם נפילת ירושלים בידי הרומאים. החוקר בן-ציון לוריא סבר שמדובר באוצרות שנאספו בתקופת בר כוכבא לקראת הקמת בית המקדש השלישי.

כך או כך, דבר מאוצרות אלו לא התגלה עד היום, וגם חייליו של נפוליאון העלו חרס בידם. אבל זה לא עוצר את המחפשים המגיעים לשם גם כיום עם זיק תקווה בעיניהם. עבורנו, אנשי השטח, זהו אחד המסלולים היפים שדרכם אפשר לעלות לצפת, בעיקר בתקופת החורף ותוכלו למצוא פירוט מסלול כזה כאן.