שטח 4X4

מבחן דרכים רנו קדג'אר Renault Kadjar, נובמבר 2016

הקדג'אר של רנו חולק הרבה עם הקשקאי. האם מנוע מחוזק ותיבה שונה ייצרו הבדל גדול?

21/11/16

עם מעט עזרה מידידי

הקשר של רנו לשטח החל ב–1970 עם רודיאו 4, רכב פתוח וספרטני שהתבסס על רנו 4, והמשיך לאחר מכן כרודיאו 6 שיוצר עד 1987. אבל היה צריך לחכות עוד 20 שנים כדי שרנו תיכנס לתחום הפנאי;

ב–2008 הציג היצרן הצרפתי את הקוליאוס - שעטנז ממרכיבים ותכנון של ניסאן, בנייה של סמסונג ועיצוב של רנו - אך זה נראה אפרורי בתחום בו הפוזה היא כמעט סיבת קיום.

אבל רנו אוהבת להישען על ניסאן בעלת הניסיון העשיר בתחום; לאור ההצלחה המתמשכת של הקשקאי היא חזרה להתבסס עליו בתקווה לעשות זאת טוב יותר עם הקדג'אר שהוצג לפני שנה וחצי בז'נבה.

שניהם חולקים אותה פלטפורמה מודולארית חדשה של הקבוצה, אותו אורך של בסיס גלגלים, וגם מכלולים מכניים רבים, מתגים ובקרת אקלים. אפילו לשם אותו מקור השראה; קשקאי הוא שמו של שבט תורכי החי באיראן;

קדג'אר הוא שמו של שבט תורכי שבניו שלטו באיראן (1785–1925). שמות של שבטים אסייתיים או אפריקניים בעלי שם אקזוטי הפכו מצרך מבוקש עם פריחת התחום.

ולמרות כל המשותף, גרסת הבנזין של הקדג'אר שונה בשני מרכיבים מהותיים ביחס לקשקאי (קישור למבחן דרכים קשקאי). מנוע ה–1.2 ליטר המוגדש בקדג'אר מייצר 130 כ''ס, ואילו בקשקאי 110 כ''ס; התיבה ברנו היא דו–מצמדית (7 הילוכים), בשעה שזו בניסאן רציפה. האם שידוך זה יכול לענות לביקורת שספג הקשקאי ביחס למנוע/הילוכים/ביצועים?

התשובה

בניגוד לפעם הקודמת בה פגשנו בקדג'אר, הפעם התייצב הרכב ברמת הגימור המהודרת ‘אינטנס' שכוללת חישוקי ''19 נאים ופסי גגון כסופים. למרות שרנו השתמשה בצללית שהוצגה בקליאו, איך שהוא הרכב נראה מעט כבד, וחסר את התחושה הצעירה והקלילה שיש לקשקאי ולקפצ'ר. הצד השני של המטבע הוא שהרכב של רנו נראה גדול וקשוח יותר והוא בולט מאוד, בייחוד במהדורה הזו.

רמת הגימור הזו שופעת כל טוב מרשים, החל מציוד בטיחותי עשיר - מניעת תאונה עירונית, התרעה על סטייה מנתיב, רכב בשטח מת, הקרנת שלטי מהירות, מצלמה וחיישנים היקפיים (עצבניים מדי) - דרך שילוב עור בריפוד, מולטימדיה מקורית שופעת אפשרויות, מחוונים מוקרנים ועד מפתח חכם וגג זכוכית.

מה שקצת פוגע באווירה היא התחושה שהחומרים וההרכבה לא מספיק איכותיים, והדבר בולט גם במתגים ובמנופי הכיוון. הפלסטיק ברובו קשיח למגע ובעל תחושה חלולה, ויותר מדי פעמים במהלך הנסיעה הוא קרקש. לכך נלוו לעיתים רעשי רוח צורמים בחוץ (בייחוד במהירות כביש 6), ורעשי מיזוג בפנים.

מערכת המולטימדיה מצריכה כנראה הסתגלות; היא שופעת אפשרויות (כמו התאמת המחוונים המוקרנים למספר נהגים), אך רק להבין אותן, להתרגל לתפעול, ולהגיע לפרטים הקטנים נדרש יותר מדי זמן, והרגשנו לא בטוחים לבצע שינויים בזמן נהיגה. ייתכן שאחרי שבוע היינו מסתגלים אליה באופן מוצלח יותר. בנוסף, למרות אפשרות ''להחליף'' מחוונים, הם אף פעם לא נראים קלאסיים מספיק ותמיד מקושטים מדי;

אפילו מד הדלק נראה יותר כקישוט. גם הארגון אינו טוב תמיד; לדוגמא, מיקום תפעול בקרת השיוט או העובדה שלמרות שההגה עמוס במתגים, מתגי השמע נמצאים דווקא מאחוריו. הקרבה לקשקאי בולטת במספר מתגים ובבקרת האקלים, אבל באופן מיותר גם בפתיחת מיכל הדלק, הנעשית באמצעות ידית מכאנית מתוך הרכב.

תנוחת הנהיגה טובה, אך עיצוב מכסה המנוע, שיוצר תחושה של רכב גדול, גם מפריע לראות ולכן לתמרון בחניות. בזכות הסיוע מניסאן, לקדג'אר שימושיות טובה, עם מרחב נאה מאחור. תא המטען ענק והוא מחולק למחיצות, וניתן לקפל את המושבים האחוריים במשיכת לחצן. עם זאת המושב האחורי אינו נוח לנוסע שלישי במרכז וחבל שאין כאן פיצול למיזוג או מאחור כיסוי איכותי יותר לתא המטען.

השאלה

סימן השאלה הגדול שריחף סביב גרסה זו נגע לחטיבת הכוח. מנוע ה–1.2 ליטר המוגדש שסיפק 110 כ''ס יחד עם התיבה הרציפה לא היה משכנע בקשקאי - אבל כאן הבשורות טובות.

יתרון הביצועים מוחשי, ויחד עם התיבה הדו–מצמדית מייצרת יחידת הכוח תחושה טובה ויכולת שאינן נופלות מאלה שמציעות המתחרות הקוריאניות עם מנועי ה–1.6 ליטר והתיבה האוטומטית שלהן.

המנוע הזה שקט ונעים, נושם גם בסל''ד גבוה ומייצר כוח באופן יעיל. הקדג'אר אינו תזזיתי, אבל בפירוש מציע יכולת נאותה. אם יש לנו תלונה היא קשורה ליציאה עדינה מהמקום בעיר, שם נדרש מעט זמן למנוע–תיבה כדי להעביר כוח, ולפעמים הוא אינו מיוצר באופן הדרגתי ומגיע באופן בוטה מדי; התחום היעיל באמת של המנוע מתחיל ב–2000 סל''ד.
צריכת הדלק ליום ארוך ומגוון הייתה נאותה, ונעה בין 13.3 ק''מ לליטר בשיוט ל–8.4 ק''מ/ל' בנהיגה תובענית. בסופו של דבר סיימנו עם 10.4 ק''מ/ל', בהחלט נאה ביום חם במגוון כזה של תוואי נהיגה.

ההתנהלות

הקדג'אר יוצר תחושה של רכב מעט כבד ומגושם בתחילת הדרך, עם רכינה מורגשת בכניסה לפניות, והגה ''ארוך'' יחסית עם תחושה מלאכותית במרכז.

אבל לאחר הסתגלות קצרה, גילינו שגם אם אינו קליל ונמרץ הוא יציב, אוחז, בעל יכולת טובה ותגובות נכונות. נוחות הנסיעה, למרות החישוקים הגדולים, עדיין טובה רוב הזמן, כאשר רק שיבושים גדולים בעיר ומחוצה לה (או חיבורי כביש בולטים) מורגשים מדי.

אולי בגלל אשליית הגודל שהוא מייצר, גם בשבילים מעניק הקדג'אר תחושה מסיבית יותר מזו שמייצר הקשקאי. הבורות הגדולים קצת מציקים לו, אבל על שבילי קק''ל, אותם נוהגים רוכשי רכב כזה לפגוש, הוא מרגיש בבית. וגם כאן חבל שהוא מקרקש.

אופטימיות זהירה

חבל שרנו לא הקפידה יותר על איכות הפנים הן בתחושה והן בהרכבה. כי מעבר לכך, וגם אם הקדג'אר חסר את המופע הקליל שיש לקשקאי הוא מפתיע לטובה בגרסת הבנזין, עם יכולת שאינה נופלת מזו של המתחרים הקוריאנים, שימושיות וחיסכון עדיפים ואבזור עשיר ביותר ברמת הגימור שנבחנה; מחירה 153,000 שקלים, 13,000 שקלים יותר מאשר הבסיסית (‘לייף'), שאינה כוללת את חבילת הבטיחות וחסרה מפתח חכם, גג, מולטימדיה ובקרת אקלים. רנו למדה מניסאן - והפעם עשתה זאת נכון.