שפת העיצוב של שפת הצמיג

Design

לאחר הצגת שני הצמיגים החדשים של ג'נרל, שאלתי, רק כדי להיות בטוח שלא פספסתי: ''דיברת הרבה על שינויים בעיצוב הצמיגים, אבל לא הזכרת תרכובת''. ''נכון, לא נגענו בה'' השיב האיש.

באנגלית, המילה ''Design'' מתייחסת גם לתכנון במובן הטכני–מעשי וגם לעיצוב בהקשר של מה שהעין רואה. וכן, אנשי ג'נרל דיברו על Design גם בקטע של ההופעה. וזה, כך הם מספרים, חשוב עבור הלקוחות לא פחות מאשר ה–Design, בקטע של היכולת בפועל.

מבוא ענייני קצר

ג'נרל, חברת הצמיגים האמריקאית הוותיקה (נוסדה ב–1915), היא כיום חלק מהמארג הגדול של קונטיננטל. בוולנסיה השיקה החברה שני דגמים המיועדים לשטח, שניהם ממשיכים דגמים קודמים, שניהם עם סימון M S (בוץ ושלג) ומיועדים לנהיגה גם בשלג.
גראבר X3 מיועד באופן כמעט אקסקלוסיבי לשטח תובעני - ביחס שלל 80:20 - והלקוחות שלו הם רכבי שטח של ממש. ה–X3 מחליף את גראברר MT (מ–2012), והחזקה השלישית, לפי ג'נרל, נובעת מהתכנון שנועדד למקסם את יכולתו על סלעים, בתוך הבוץ וגם בעפר. לצורך כך תוכננו סוליתת הצמיג והדופן מחדש, עם קוביות חזקות אך גמישות לאחיזה מרבית ותמיכה צדית משופרת ודופן מחוזקת, תעלות לפינוי מהיר של בוץ וחריצים בעומק אופטימלי לנהיגה במצע עפר. צמיג זה מוצע ב–19 גדלים, בקוטר הנע בין ''15 ל–''19 וברוחב של 205 עד 317.5 מ''מ. הדגם החדש, כך ג'נרל, משופר מקודמו באחיזה בשלג (10%) ועל מצע רטוב (2%), הוא שקט (ב–3%) ועמיד יותר (5%).

גראבר AT3 מחליף את גראבר AT ומעניק שוויון הזדמנויות לשטח וכביש, 50:50, ופונה גם לרכבי פנאי שינועו הרבה בשבילים. לצמיג החדש קטעים מובלטים בזוויות משתנות, זיזי צד גדולים יותר וצלעות גמישות בעמידות משופרת, וחגורות המתכת תוכננו כך שיורידו את רמת הרעש והוויברציות של הצמיג.

ג'נרל טוענת ל''ביצועים גבוהים בשטח ולהתנהגות בטוחה בכביש''. הצמיג טוב מקודמו על אספלט בשלג (15%), בנסועה ובהתנגדות לבליה (7%) וברעש (5%). בשטח, הם משופרים בסלעים ובבוץ ב–5%. צמיג זה יוצע ב–64 מידות, בקוטר מ–''15 ועד ''20 וברוחב של 195 עד 285 מ''מ, ודירוג המהירות הוא 240 קמ''ש.

בשעה של–X3, מטבע הדברים, אין ציון יורו לייבל, יש כזה ל–AT3 (במידה 225/70–15): צריכת דלק, F; אחיזה בגשם, E; רעש, 72 דציבל.  

מבחן מעשי יותר ארוך

ואכן, הצמיגים מרשימים מאוד למראה - גם בכניסה לאולם, גם ברכבי המבחן. ללא ספק, ככל שזה קשור לעיצוב, הרי גראבר X3 בוטה, מרשים, מקצועני, הרפתקני, שוחר לטרף, טוחן סלעים ומפרק מעלות. ה–AT3 אינו חסר: משורג, שרירי, כוחני, נוכח, כותש שבילים ומכרסם משעולים.
בצמוד למסלול המירוצים של ולנסיה המתין צי קטן של טויוטה הי–לקס (קישור למבחן דרכים), כאשר חישוקיו נעולים ב–X3. לא שהיה לנו ספק שהצמיגים וטנדריהם עימם - בוודאי ב–4x4 וב–Low - יצלחו בקלות את המסלול שבחרו עבורם אנשי ג'נרל. פדיחה לא באה בחשבון.
ובכל זאת. המסלול בהחלט לא היה מהסוג המחניף, והיו מספר נהגים שהצליחו לא להצליח בניסיון הראשון במעלה כזה או בסיבוב שכזה (נו, טוף, הם לא היו בצה''ל שלנו ולא עושים את מעלה נעצוץ בשבת בבוקר). סלעים, מדרגות, שיפועי צד, זוויות מאתגרות, הצלבות, שבילי עפר עם יותר ופחות אבנים וגם דרדרת, מעבר הכרחי צר שחייב קו לא אידיאלי הפוגש בקיר, בריכת בוץ - הכל היה שם.

החובה העיתונאית, וגם כמה נירונים לא סוציאליים בעליל, דחפו אותנו, הנציגות הישראלית, לנסות ובכל זאת לתקוע את העסק. אבל הוא לא; הצמיגים התגלגלו בחביבות ממכשול למכשול, מתארגנים מלוא שטחם על הסלע התורן או השביל שמוביל ממנו למדרגה הבאה. בכל האתגרים במסלול הזה - והיו - היכולת שהפגינו הצמיגים (באדיבות ההילקס, שהיה מאוד לא אדיב לנוסע מאחור, וגם לנהג) הייתה ללא דופי. גם בשביל שלאחר מעבר הבוץ, הפגינו הצמיגים יכולת ראויה תודות לניקוז יעיל. הצמיגים, בגלל התוואי, נשרטו לא מעט בצדיהם, אבל ככל שאפשר היה לראות, הם לא נפגעו כלל.

המפגש הראשון עם צמיגי AT3 היה באותו מסלול, בתוואי מעט יותר שבילי (והיו אבנים) ופחות טכני, וכאן על מיצובישי האנטר (קישור למבחן). מכיוון שההאנטר כל כך נוח יותר מההי–לקס של טויוטה (קישור למבחן השוואתי - מבחן השוואתי טנדרים PickUps x3 ), ומכיוון שהמסלול הטכני כמעט ולא היה זהה, קשה לדעת מי תרם יותר או פחות למה. ובכל זאת: היכולת באותם קטעים לא נפגעה - וכאן מדובר בהרבה יותר, ובהפרש, ממה שיעשו רכבי פנאי. מנגד, במעבר על סלעים, היה צריך לשים מעט יותר לב למיקום הצמיגים הפחות ממוקדים לעבודה כזו. 

ואז עלינו על פולקסווגן טיגואן - דור פורש, 2.0 ל' דיזל, ידני, צמיגים 235/65–17. קישור למבחן דרכים. והפלגנו ל–145 קילומטרים של דרך מהירה, כבישים מחוזיים, גם מקומיים שהיו הרריים, צרים ומאוד מתפתלים - ובאופן חריג–אך–מתבקש, דרכי עפר.

ג'נרל טענה כי הצמיגים החדשים שקטים. הצהירה, בדקנו - ואכן: אוושת הצמיגים בכביש המהיר הייתה נמוכה; כה נמוכה עד שהיה צריך לחפש אותה (מנוע בסרק, מזגן כבוי, שקט מהרדיו). אכן, שקט. התחושה במהירות גבוהה הייתה של ''ציפה'' מסוימת; שום דבר שהשפיע על האחיזה, כן השפיע על התחושה. ולמרות זאת, בקטעים מפותלים למדי ומוגבלי מהירות מטעם החוק, אפשר היה לנהוג בביטחון גמור במהירות כפולה.

ואז ירדנו לשביל ארוך, והיכולת הנאה הפגינה שיש שכר אחיזה לאותה תחושת ציפה. בהמשך, קראו לנו הכבישים המקורזלים לנהיגה מהסוג ההוא; אלא שהטיגואן ההוא בכלל וההגה שלו בפרט לא נועדו לכך, וגם צמיגי 50:50 לא נוצרו לנהיגה דינמית. אבל מה שהיה צריך לספק - סופק. כל עוד הקצב היה נכון, מתחשב וחברתי - כולל במהירויות הגבוהות מאלה המותרות שם, כולל באופן שהיה גורם לבני המשפחה לנתק אתכם כל קשר - הצמיגים סיפקו את האחיזה לה נדרשו, עם קצת רזרבה. כאשר התעלתה נפשנו ושמנו פעמנו לעבר נהיגת התחרעות, התריעו הצמיגים על אובדן אחיזה עתידי בקול ענות צווחה. הורדה קלה של הקצב והכל שב על מקומו בשלום.

ובקיצור: עם הצמיגים האלה, טיגואן (ובני מינו) יגרה פחות בכביש נס הרים, יציע הרבה יותר יכולת בשבילים היוצאים ממנו. ובינינו? הקטע של רכב פנאי הוא להיכנס יותר לשטח, פחות להיכנס לפנייה; לא ככה?

קישורים לכתבות נוספות בעניין צמיגים:

הורדת אוויר בצמיגים בירידה לשטח 
צמיגים ללא אוויר
המדריך למפונצ'ר 
פיצוץ בצמיג - העלאת צמיג על הג'נט באמצעות בנזין
בחירת צמיגים לג'יפונים 
כיוון לחץ אוויר במפחיתי לחץ 
צמיגים - טיפול נכון ובטיחותי 
צמיגים למתחילים 
הגיגים על החלפות צמיגים 
צמיגים