סיור מיוחד בעומק המדבר

הטיול בעצם מתחיל, כשבוע קודם. שאלות ובירורים, מה ואיך וכמה צריך לקחת, ומי מביא מה, וצריך לקנות ציוד מתאים, וסוללות גיבוי וספיירים, כאמור, מסלול הטיול היה לא ברור. בכלל, לא היה ברור שניתן לבצע אותו. מה שכן היה ברור, שלא מדובר בטיול המתאים לג'יפאי הממוצע ושתנאי הסף לטיול, יהיו גבוהים:
על המשתתפים להיות מסוגלים לנהוג בעצמם, בכל סוגי השטח ובכל רמות העבירות (מבלי הצורך לעצור ולכוון), להקים מחנה לילה, בכל מקום ובכל תנאי מזג אויר, לקחת עליהם את כל ציוד הטיול (כולל דלק ומים), לטייל בלי לדעת לאן ואיך נוסעים ומה רמת העבירות הצפוייה, להבין, שיתכן שבסוף יום נהיגה ארוך, נגיע למבוי סתום ונצטרך לחזור את כל הדרך חזרה ולעמוד בכל אלה, ללא תקלה מכל סוג שהוא (מנוע, חשמל, צמיגים ובריאות).
הגמול היה לי ברור: בדידות מזהרת בשטח, טיול באיזורים בהם לא טייל אף אחד, נופים לא שגרתיים ותחושה ברורה, שאנו חווים טיול, שאינו מקובל במקומותינו.

היכן נפגשים?

התכנון המקורי היה להיפגש איפשהו בבקעת עובדה. הבעיה היא, שאין תחנת דלק קרובה לצורך תדלוק אחרון. מכיוון שכל משתתפי הטיול חושבים רק על עצמם ומגיעים עם רכב שטח מונע בנזין, לא הייתה ברירה, אלא להתרחק מהמסלוול המקורי, לבזבז זמן יקר ולהיפגש בתחנת הדלק הקרובה ביותר - חניון יטבתה. לפחות אפשר להנות משוקו טרי, עד שגם המאחרים יגיעו. נפגשים, מוודאים שלכולם יש הכל, שאין תקלות, ויוצאים לדרך. חוזרים לבקעת עובדה, חוצים אותה ונכנסים אל המישורים הרחבים של סיני הישראלי. אני מסתכל לאחד הצדדים ומבין, שמפאת קוצר זמן, פיספסנו ביקור באחד האתרים הסודיים והמסקרנים ביותר בנגב, אם לא במדבריות המזרח התיכון כולו. הנוף יפה אך גם מפחיד. ההמלצה שלא להכנס לאזורים האלה, צועקת אלינו מכל פינה ואף מחלחלת לחלק מהמשתתפים, הרומזים שכדאי לשקול את הדבר שנית. אנחנו עושים כאילו לא שמענו, רושמים את הספקנים ברשימה השחורה וממשיכים.

אנו לא צפויים לפגוש אנשים במהלך הטיול ומכיוון שכנראה גם בשגרה האיזור די נקי מאדם, בעלי החיים מסתובבים ללא חשש ואף מתקרבים להצטלם. מידי פעם אנו עוברים לנסיעה בשורה, כשכל נהג בוחר לעצמו את נתיב הנסיעה ונהנה מנוף יפה מלפנים. הדרכים אינן דרכים רגילות ואת רוב השבילים, קשה מאוד למצוא בשטח. לשמחתינו, אנו לא נתקלים בבעיות ניווט מיוחדות וממשיכים לפי התכנון.

היום מתחיל לערוב. הסתכלנו כה וכה והבנו שהנקודה בה אנו נמצאים, היא נקודת חניון הלילה. אין מה לחפש בסביבה כי אין מה למצוא. עוצרים על מצע נוח ושטוח, ומתארגנים לחניון לילה. תחושת הבדידות מעניינת. שקט סביב, אין סימני מדורה או לכלוך סביבנו ואין לנו מושג, איך, או כמה קשה יהיה ההמשך. לשמחתינו האויר עומד. קר, אך אין ולו משב רוח קליל. בתנאים כאלה, ההתמודדות עם הקור פשוטה. ארוחת ערב מתארגנת, האוהלים ממוקמים, שיחה ערה מתפתתת עם לשעות מאוחרות ופורשים לישון. בבוקר, מגלים שהציוד מכוסה שכבה ממשית של קרח. מתארגנים לארוחת בוקר, מחכים שהציוד יתייבש וממשיכים. הלילה הראשון מאחורינו.

היום השני

עד שכולם מתארגנים, אני יוצא לסיור רגלי בסביבה הקרובה, כדי לנסות ולהבין מה מחכה לנו מעבר לפינה. הדרך טרשית עם מדרגות, אך בנהיגה זהירה, ניתנת למעבר. פה ושם נותרו שלוליות מים, עדות לזרימה או לגשם טרי. מסלול היום השני, הוא המשכו של היום הראשון. נוסעים בכיוון כללי צפון ומקווים לטוב. המדבר כולו שלנו. השמש זורחת, השמים נקיים מענן, האוויר נקי, הקרקע לחה, אבק מינימלי ובתוך כלי הרכב, נעים וחם. תנאים אידיאלים לטיול מדברי.

הלילה השני

שעת אחר צהרים מתקדמת. אנו שוקלים אם לדחוף קדימה ולהספיק עוד קצת היום, או לעצור ולהתכונן ללילה. מחליטים להמשיך, מתחרטים ועוצרים לחניית לילה. ושוב, הערב קריר אך האויר העומד, מאפשר לנו לשבת בחוץ, עד השעות המאוחרות, להנות מאוכל טוב ושיחת רעים. כולם פונים לישון חוץ מבן, שנשאר לשמור על המאהל. בבוקר, מרחיקים אותו מהשלישות, כדי שלא ילך לחתום ויתור. הבוקר, אין קרח על הציוד. מתארגנים, אוכלים ארוחת בוקר, מקפלים את המאהל ויוצאים לדרך. הלילה השני מאחורינו.

היום השלישי מקרב אותנו אל הציויליזציה. אומנם לא בשעות הראשונות, אבל גם שרידי מוצבים ישנים ונקודות תצפית נטושות, מחזירים אותנו אל המציאות. אנו מתחילים את היום בטיפוס ארוך, שבקצהו נפרש נוף מרשים. קשה לא להתפעם מהמראות היפים של הטבע הבלתי מופרע (כמעט), של שרשרות ההרים והעמקים היפים שביניהם. עדר פראים חוצה את נתיב נסיעתינו ואנו עוצרים להנות מהמראה המיוחד הזה, בפעם האחרונה. עוצרים בבורות לוץ להשלכת האשפה ועולים על כביש 10 לנהיגה קלה, מצומת חריף לעזוז. הכביש הומה. מכוניות, אופנועים, רכבי שטח. נדמה, שכל עם ישראל בא להנות מהנופים היפים, המתלווים לנסיעה על הכביש המיוחד הזה.

סיום

ההגעה לחניון בארותיים, מסמנת את סיום הטיול. סיימנו שלושה ימי טיול לא שגרתיים, ועמדנו בכל המשימות. אני מניח שהעובדה שהיינו לבד לבד במשך שלושה ימים, מעידה יותר מהכל, על אופיו של המסלול. חמישה רכבי שטח מוכנים לכל משימה, כולם מותאמים לנסיעה בכל תוואי שטח, משתתפים שלא חסכו מזמנם ומכספם, טרחו ורכשו ציוד במיוחד לטיול הזה, באו מוכנים - ציוד חילוץ, מכשירי קשר, רכבים תקינים, ציוד קמפינג (חוץ מבן). לכולם היה הכל. הטיול עבר ללא תקלות וללא בעיות, ללא הפסד זמן בשל נהיגה לא מקצועית, מה שאיפשר לנו להקדיש את כל הזמן להנאה ולהספיק את כל מה שתכננו (כמעט). תודה לכולכם על שאיפשרתם לטיול להתקיים במתכונתו ושהפכתם אותו (לדעתי), לתענוג צרוף. היו נכונים ומוכנים לפעם הבאה. עד אז, להתראות בשבילים המקובלים.

קישורים להדרכות הנהיגה ולטיולים של אתר השטח בארץ ובעולם:

הדרכות נהיגה וניווט | טיולי ג'יפים בארץ
מסעות ג'יפים בעולם | טיפוס הרים | טיולי אופנועים