דרושים מתנדבים- לטיול שטח מיוחד

קבוצת ''יוצאים לחיים'' נוסדה בספטמבר 2000 ומורכבת כולה מחולי סרטן לשעבר בגילאים 20 עד 30 וממתנדבים. הקבוצה באה לענות על צרכי המחלימים בנושאים שונים . הקבוצה תומכת במחלימים מספקת להם עזרה בתחומים שונים כגון : עבודה, בילויים, חיי חברה, טיולים, וגם עונה על הצורך שלהם לחלוק את הקשיים שלהם עם משהו במצב זהה . מידי כמה חודשים יוצאת הקבוצה לטיול ג'יפים ברחבי הארץ, בילוי מועדף על כל חברי הקבוצה ! למרות המוגבלות הפיזית של חלק מחברי הקבוצה , מצליחה הקבוצה לערוך טיולים מהנים ומאתגרים לכולם, ( הטיול האחרון כלל סנפלינג ממצוקי דרגות ) .

לטיול הנוכחי טיול לילה - (חמישי-שישי לאוקטובר ) הקבוצה זקוקה לנהגים עם ג'יפים שמוכנים להגיע בהתנדבות ולקחת חלק פעיל בקבוצה. הטיול הוא טיול לילי שיכלול במסלולו את הר סדום, זרעון-שפך זוהר, נחל פרצים, מערת הקמח ועוד ... דרגת הקושי: קלה מתאים גם לנהגים חובבים. שעת יציאה : יום שישי 18:30 שעת חזרה : יום שבת בצהרים (נתון לשינויים קלים)


לאתר של הקבוצה

לפרטים נוספים : יוסי שקדי 053-415004

קטע מתוך:'' מחויותיה של לליב גל'' - 03/10/00

ראש השנה תשס''א אני והחבר'ה ביוון בלי להזכיר פעם 1 את המילה ''סרטן'' אני כותבת לכם ומנסה להעביר חוויה מסוימת (או בעצם הרבה חוויות)... שקרו בשבוע הזה שהייתי ביוון ואני חושבת איך בעצם אפשר להעביר את זה, שחור על גבי, למישהו שלא היה שם. יש משפט שהולך איתי כל הזמן לכל מקום שאמרה לי מישהי שעברה דברים דומים למה שאני עברתי באותה מחלקה באותו הבית-חולים כמה שנים לפני'' :כולם אתך כל הזמן, החברים שלך והמשפחה, והם כולם נורא אוהבים אותך ורוצים לעזור לך, אבל הם בעצם אף פעם לא יידעו את ה... טעם של זה''... אז אני מנסה לכתוב בלי לתת לעצמי להיסחף על גבי גלי ה''קיטש'' הגבוהים, ואפילו לי זה קשה, כשכל שיר שאנחנו שרים כולם ביחד בג'יפ פתאום מתקשר לי להמון דברים שלא אני, ובטח לא מי שכתב אותם, חשב להתכוון אליהם קודם. על ''פסגת העורבים,'' בגבהים כאלה של 2,500 מ( 'בערך-נו בגובה כזה-אף אחד כבר לא סופר)... נראה לי פתאום שאני יכולה לא לחשוב על שום דבר בעצם. אני עומדת למעלה על איזה סלע ואני מרגישה את המרחבים ו... (סליחה-אבל אני חייבת להשתמש פה בקלישאת המרחבים) אבל פתאום אני מבינה שרק מי שהיה כל כך הרבה זמן בחדר סגור, וכל העולם פתאום מצטמצם לי לכמה דברים קטנים (ביחד עם הקילוגרמים שיורדים גם הם, והרופא שלי טורח להזכיר לי ש'' :לליב, פה זה לא מכון הרזיה )''! כמו למשל מובייל כזה של אפרוחים עם נוצות צהובות שהיה תלוי לי בחדר בבי''ח, וכל היום רק שכבתי במיטה והסתכלתי עליו ? אני רואה את הנוצות הצהובות שלהם ברוח וחושבת מתי אני כבר יוכל לעוף מפה, לפחות לקצת זמן. ובאמת בפסגת העורבים אני מרגישה איך אני פתאום יכולה קצת לתת לעצמי לעוף. ואני כמעט מתפתה להסתכל למטה ולראות אם הרגליים שלי באמת עדיין מחוברות לסלע, אבל אז אני חוזרת לכאן ועכשיו ושומעת את לבנה צועקת לי מרחוק: ''לליב אני הבטחתי לאימא שלך להחזיר אותך הביתה בריאה ושלמה-''!בטח-מי אני שאפר הבטחות? ואנחנו נוסעים ושומעים את גידי גוב שר על פגישה באמצע החיים, ואיך שהגענו אל עצמנו ממקומות כל כך שונים (אולי בכלל הוא התכוון למקומות שהוא אכל בהם חומוס בעכו)? הוא שר לי על מעגל של שינויים. אחרי זה הוא שואל אותי '' :אז מה עבר עלייך ומה מביא אותך לפה''? ואם כבר גידי גוב אפילו שואל אותי-אז אני משתדלת לא לסרב פקודה וכבר אני מכינה את התשובה, וחושבת איך אני באמת יכולה לכתוב מה עבר עליי-איך אפשר בכלל להוציא כל כך הרבה במילים? כשיש לך המון דברים במחשבה אבל כשרוצים לכתוב לא יודעים מאיפה להתחיל ולתרגם את הרגשות שלך ככה שכולם יבינו-או לפחות יבינו קצת... ואני רואה שהתחושה הזו משותפת להרבה אנשים פה בטיול, ואם הם גם קוראים את זה עכשיו הם בטח מבינים טוב מאוד למה אני מתכוונת... שאיך פתאום להכל יש משמעות ו כשאתה מבין שאתה חולה יש אפילו מילים שאתה מפחד להגיד אותן, ואפילו לא ברור לך בדיוק למה, אני רק יודעת על תחושות ומחשבות יישארו איתי לתמיד, ואיך כל הדברים אף פעם לא יהיו בשבילי אותו דבר כמו קודם.