שטח 4X4

מבחן מהעבר - סוזוקי איגניס Suzuki Ignis 2002

דור המייסדים - האיגניס החדש הזכיר לנו את הדור הראשון, שגם הוא הציע הנעה כפולה ומרווח גחון נדיב.
יצאנו לסיבוב במשעולי ההיסטוריה של סוזוקי

מאת: מגזין אוטו

10/03/17

כשהדור הראשון של האיגניס הגיע לישראל בתחילת האלף, הגיעה איתו גם גרסת הנעה כפולה. אומנם לא היה לה ''איפור שטח'' כמקובל היום בגרסאות פנאי, אבל היה לה עוד סנטימטר שלם במרווח הגחון. 17.5 ס''מ בסך הכל, יותר מכמה וכמה רכבי פנאי רשמיים היום. עיצוב זקוף וגבוה, יחד עם פסי מטען על הגג, השלימו מראה ''פנאי'' למהדרין. אלא שאז אף אחד לא חשב לקרוא לאיגניס ''רכב פנאי''.

עיון במפרט מגלה דמיון מפתיע בין שני הדורות - אז מנוע 1328 סמ''ק, היום 1242 סמ''ק. אז 83 כ''ס, היום 90 כ''ס. הדור החדש מעט ארוך, גבוה ורחב יותר מהמקורי, כצפוי, אבל למרבה ההפתעה הוא קל יותר. ומרווח הגחון של הדור החדש הוא 18 ס''מ - חצי ס''מ בלבד יותר מאז.

כשקיבלתי את ההזמנה להשקת האיגניס החדש (קישור להשקה של האיגניס החדש), נזכרתי שלאחד ממכרי, נקרא לו ח', יש איגניס כפול–הנעה בחניה. הפיתוי לראות איך וכמה התקדם עולם הרכב ב–15 שנה במציאות, ולא רק בדפי המפרט, היה גדול, והביצוע פשוט יחסית. אז תיאמנו מפגש ויצאנו לדרך, כמו אז, לסיבוב בין רחובות, כבישים ושבילים.

רבותי, ההיסטוריה חוזרת

כניסה לתא הנוסעים הבהירה איפה עשו אנשי סוזוקי את ההתקדמות הגדולה ביותר. התא של האיגניס המקורי הוא כל מה שהיה רע בתאי נוסעים יפניים של פעם - שחור, פשוט, משעמם. יש שפע תאי אחסון - ואפס שאר רוח. ידית הילוכים דקיקה שמזדקרת מהרצפה, דשבורד שטוח שנראה כי תוכנן ולא עוצב... איפה זה ואיפה תא הנוסעים העליז והמקורי של האיגניס החדש.

בכל השאר, למרבה ההפתעה, ההבדלים הרבה פחות גדולים (לא אתייחס לתחום הביצועים, משום שלא נהגנו בהשקה בגרסה האוטומטית). המרחב הפנימי אז והיום מספיק לארבעה מבוגרים, עם יתרון קל לדור החדש, כמובן. גם תא המטען שמר על אותו גודל מספק–אבל–לא–יותר–מזה.

בהשקה התלוננתי על בידוד הרעשים - והוא לא מבריק גם בדור הראשון. מנוע ה–1.3 ליטר צוות אז לתיבת הילוכים עם ארבעה הילוכים קצרים יחסית, והתוצאה היא המולת מנוע נוכחת כמעט בכל מהירות ומצב נסיעה.

ועד כמה שיכולתי לשפוט, גם יכולת השטח דומה, בזכות דמיון במרווח הגחון וזוויות הגישה, וגם בזכות דמיון במערכת ההנעה - אז, כמו היום, מחבר ויסקוזי אחראי על העברת הכוח לאחור, ולא מערכת נשלטת אלקטרונית. אז, כמו היום, הוא עושה זאת בצורה חלקה ומהירה, ומוריד את הכוח ביעילות לקרקע. אם כי אז, כמובן, לא הייתה בקרת משיכה שתעזור להתגבר על הצלבות. ועניין לא אגבי: בשני הדורות ישנו סרן חי מאחור - עניין נדיר מאוד בכלים בגודל הזה.

סוזוקי איגניס על מסלול מרוצי הראלי

ואגב סרן חי - אחרי כמעט רבע מיליון קילומטרים, הבולמים כנראה התרככו קצת באיגניס של ח', ואיכות הספיגה הפכה לסבירה. נקווה שעד שיגיע האיגניס 4X4 החדש לארץ, מהנדסי סוזוקי ימצאו פתרון לבעיית הנוחות, פתרון שלא ידרוש רבע מיליון קילומטרים של ריכוך.

הדור הראשון של איגניס הוא רכב חמוד מאוד, שנתן תשובה מצוינת - לשאלה שאף אחד לא שאל בזמנו. היום השאלה הזו כבר הרבה יותר רלוונטית, והאיגניס החדש נותן לה מענה ראוי בהחלט.