סיכום מסע חוצה נגב - פסח 2017

מסע חוצה נגב

טיול חוצה נגב בן שלושה ימים בפסח הפך מבחינתי ל-MUST  וגם השנה קיבלתי החלטה להוציא קבוצה למסע שכזה. להבדיל מהפעם הקודמת, שום דבר לא היה בהפתעה. בניתי מסלול שבועות מראש, העליתי לאתר ו.... גורנישט. ההרשמה התנהלה בעצלתיים. כמה ימים לפני המועד גירדתי בפדחת בעצבנות. סיכוי אמיתי שהטיול לא ייצא בשל מיעוט נרשמים. ''אל תדאג'' צחק אמיר שמרכז את ההרשמה במשרד – ''הרוב נזכרים להירשם רק בימים האחרונים''. אמיר בעל הנסיון צדק כמובן, ויום-יומיים לפני שעת השין, הטיול התמלא ''עד הפקק'' עם 13 כלי רכב שייסעו בעקבות הסופה שלי.

המסלול יחתוך את הנגב באלכסונים – נתחיל במסלול נחל ערוד המאתגר לכל אורכו ונלון בארות עדה, למחרת נחצה את שמורת הנחלים הגדולים ונלון בדיונות של נחל כסוי, וביום האחרון נרד במעלה שחרות, נטפס בנחל עתק ומעלה סיירים ונקנח בנחל שלמה לסיום על שפת ים סוף, בין נמל אילת לטאבה.

תחזיות מזג האוויר

את השקט שלפני הסערה (תרתי משמע) מפרות תחזיות מזג האוויר. אחרי חורף שחון למדי עם לא מעט ימים חמימים ויבשים, מזהירים החזאים שיום חמישי 13.4, היום הראשון של הטיול שלנו, יעמוד בסימן ''אם כל הסערות'' של סוף החורף, בעיקר בנגב, עם גשמי זעף ואזהרה מפורשת מפני שטפונות.

העיתונים ומהדורות החדשות הופכים כדרכם את הכל לכדי דראמה גדולה עם אותיות צבעוניות, מומחים למזג אויר ולטיולים שמזהירים לא לצאת לטייל בדרום ופחות או יותר מציירים את תמונת סוף העולם שאו-טו-טו מתרגש עלינו.

כמי שהעביר חצי חיים בדסק חדשות של עיתון, אני יודע שידיעות דרמטיות עשויות להיות מנופחות על מנת להשיג רייטינג ותו לא, אבל מצד שני בד''כ יש מאחוריהן גרעין של  אמת וכאן גם אולי דאגה אמיתית לבטיחותם של המטיילים. ועל כן אולי אין צורך לבטל את הטיול, אבל בהחלט יש צורך לתכנן מסלול חלופי ליום הראשון, למקרה שיתברר שהחזאים והכתבים צדקו...

היום הראשון: עבדת – נחל ערוד – בארות עדה

הדרך מהמרכז לעבדת מספיק ארוכה על מנת להציץ כמה פעמים במכ''ם הגשם, והוא, הפלא ופלא, מבשר על שמיים נקיים מעננים מעל לכל מרכז ודרום הנגב, לפחות עד אחר הצהריים.

המסלול החלופי יישאר לשמחתנו מבויש ללא שימוש, במעמקי תיבת הדוא''ל. האם שוב החזאי ''מא....ן חלקית''?....

 08:30 בבוקר. תחנת הדלק בעבדת. המשתתפים מתאספים אחד-אחד, ולהפתעתי חלקם אפילו מקדימים להגיע ובשעה היעודה כולם חונים בשורה מסודרת, מתודלקים ומוכנים. התחלה טובה. יש לנו כאן את דידי ובתו שיר בג'ימני, מרינה (נהגת מצויינת שאני מכיר מטיולי מועדון סוזוקי) בג'ימני נוסף, ג'ימנאי ותיק נוסף – בוקי, הפעם התחדש בג'יפ רוביקון לבן דנדש ועתיר שיפורים ותוספות, בטיול בכורה. יגאל בלנדקרוזר קצר שחור ומשפחת מכנס בלנדקרוזר ארוך לבן, את אהוד בפראדו ארוך, שני פאג'רו ארוכים שחורים חדשים של משפחת בשארי בהרכב מלא ושל בועז ובתו רוני, פאג'רו קינג קצר של עופר, אבנר ואהובה - מטיילים ותיקים במסגרת אתר השטח, בדיסקברי 3, יואב אנגלישר והילדים בטראנו הלבן, משפחת כהן ברקסטון חדש-דנדש, ואחרון חביב – משפחת סבן – הראל על ההגה, אחיו לידו ואבא מאחור – בדאצ'יה דאסטר בנזין. ממוגן גחון אמנם, אבל לא מוגבה ועל צמיגי כביש סטנדרטיים.... מי שלא מכיר רכבי שטח יהיה בוודאי מודאג מהדאסטר – ג'יפון רך, ללא הילוך כוח, במסלול כה טכני כמו נחל ערוד?.... אותם ספקנים יהיו בטוחים שהדאסטר ייתקע ו/או יישבר ולכל הפחות יעכב את כל השיירה. אני, מנסיוני והכירותי את הכלי הרומני הממזרי, הג'יפון היחיד ללא הילוך כוח שאני מוכן לקבל לטיולים בעבירות שלמעלה מבינוני כמו היום הזה, יודע שאם הראל ינהג בו כמו שצריך ויישמע להוראות ולכיוונים, לא יהיו לנו בעיות כלל.

מתחילים

הטיול מתחיל בנהיגת כביש מעבדת לצומת הרוחות על כביש 40, ואז פניה ימינה לכביש 171 המפותל, חולף על פני בה''ד 1 והמטווחים עד לכניסה לשטח מול הכניסה לבורות לוץ.

בתחילת השביל המסומן בכחול עוצרים להוציא אוויר מהצמיגים בנקודת ביקורת של רשט''ג ופקחית חביבה מעדכנת אותנו שכרגע אין היתכנות לשטפונות משמעותיים בנחל ערוד ''אבל צפוי גשם אחר הצהריים אז אל תתעכבו''.

נכנסים לשביל. כל ההתחלות קלות ואנחנו מתנהלים בניחותא על הציר הכחול, עוברים את מעלה ערוד ובפיצול השבילים עולים על הציר השחור והרפתקאת נחל ערוד מתחילה – קטע העבירות הראשון, עם סרפנטינות וירידת מדרגה שמצריכים תמרוני קדימה-אחורה והכוונה מבחוץ, אבל הקבוצה הגדולה עוברת מהר וחלק, ללא גירודי גחון וללא כל דראמות. כולל הדאסטר. התחלה טובה כבר אמרתי?...

בערוד אין רגע אחד משעמם

זהו ציר שכולו חגיגה של נהיגת שטח טכנית עם מראות נוף מטמטמים. בכל כמה מאות מטרים יש איזו מדרגונת או מעבר טכני.

לנוכח רמת הנהיגה הטובה שמפגינה הקבוצה, ועם עדכונים שוטפים שאני מקבל משיר, ''קצינת הקשר'' שלי בג'ימני המאסף, מהר מאוד אני מפסיק לדאוג ולא כל מכשול קטן מצדיק עצירה לכיוונים.

הפסקה ראשונה בבארות עודד, עוד אחת ארוכה יותר להסברים ולאוכל ליד סלע טוביה, והשמיים אולי עוד לא שחורים, אבל בהחלט מעוננים. פה ושם אני מרגיש טיפה גדולה שמתנפצת לי על הראש. תזכורת להאיץ באנשים לקפל את הצידניות ולהמשיך בדרך, לפני שיתחיל הגשם.

קטע העבירות הבא כבר מעכב אותנו קצת יותר, מורכב מכמה וכמה אלמנטים וחברי הקבוצה מסייעים זה לזה בהכוונות. כמה מהסלעים קצת גבוהים עבור הדאסטר – אני משפר לו עם אבנים והראל לא מתבייש להיות יותר אגרסיבי ועובר בהצלחה לנוכח עיניהם המשתאות של הצופים מקבוצה אחרת שממתינה לתורה לעבור.

לפני שהטפטוף ייהפך למבול

אבל הבעיה שלנו היא לא עבירות – ה''טיפה פה, טיפה שם'' הפכו לגשם. עדיין לא חזק, אבל בהחלט טורדני. משהו שמזכיר שוב ושוב להזדרז לכיוון חניון הלילה בבארות עדה, כמאמר שירו של אהוד בנאי – ''לפני שהטפטוף ייהפך למבול''.

כמובן שהגשם מהיר מאיתנו,  אבל שום דבר עדיין לא נורא. ממשיכים להתקדם עד שאני שומע בקשר – עופר עצר בגלל פנצ'ר. אני ממהר בחזרה אל הפאג'רו הקצר שעומד בצד הדרך – קרע גדול בדופן הצמיג  - את זה אי אפשר לתקן. רק להחליף גלגל.

ואז נפתחות ארובות השמיים בכל העוצמה. מבול סוחף שמשחק איתנו במטחי מים שביניהם הפסקות של כמה דקות במהלכן אנו מזנקים מהכלים לסייע מהר בהחלפת הגלגל.

המדבר מוצף

מה שרק לפני רגע היה מדבר יבש, נראה כרגע מאוד משונה. הצבעים אחרים לחלוטין - הצהוב המאובק הפך לשלל גווני חום, שחור ולבן שטופים ומבריקים שכאלה. שלוליות מים קטנטנות בין האבנים הפכו לזרזיפים, שתוך דקות ספורות גדלו לפלגי מים. הקוליסים בשביל החצצי ממהרים להתמלא ואני מאיץ בקבוצה להתקדם לפני שהשביל יוצף ויתחיל לזרום. לפנינו עוד לא מעט  קילומטרים טובים של נסיעה ואשר יגורנו בא – השביל אכן מוצף.

חניון לילה מאולתר

הג'יפים ממשיכים להתקדם, מתיזים לצדדים שפריצים יפים של מים בצבע אבק מדברי. ליד גרוטאת ה''האמבר'' ההסטורית אני עוצר להסברים אבל אף אחד לא מעיז לצאת מהרכב במבול הסוחף וכאשר גובה המים בשביל הולך ועולה, אנו מוותרים וממשיכים קדימה. השביל כבר לא סתם מוצף אלא זורם בעוצמה. יש לי כמה דקות להחליט מה הלאה, לפני שהנחל הזורם יהפוך לנהר עמוק וגועש ויכניס אותנו למצב סיכון – מה שלא בא בחשבון - ומקבל החלטה לטפס מכאן לגדה הדרומית של הערוד ולהיכנס לנוהל חניון לילה מאולתר.

בית הסרן הקדמי נשבר

השיטפון זורם סביבנו בעוז. מעברו השני של ''נהר'' הערוד, לכודות קבוצות נוספות. ואם כל זה לא מספיק, נשמע לפתע רעש חיכוך מתכתי מחליא מהג'יפ שלי שמבשר רעות ואני ממהר לבדוק מה קרה. במבט ראשון לא רואים כלום, אבל בדיקה מעמיקה יותר מגלה צרה אמיתית – בית הסרן הקדמי נשבר מתחת לחיבור לקפיץ הקדמי-ימני. ככל הנראה סדק ישן שהתחבא והתפתח במקום שקשה לראות, ותלאות היום הזה הכניעו אותו סופית. רעש החיכוך הנורא הוא הציריה הימנית שמתחככת בצידו הפנימי. אי אפשר להמשיך לנסוע כך אפילו סנטימטר נוסף, גם גרירה לכביש תהיה סרט לא פשוט... אבל ברגע זה יש לי כמה דברים דחופים יותר לטפל בהם.

מתארגנים ללילה

ראשית, איסוף הקבוצה ועדכון במה שקורה. זהו אינו חניון לילה מאושר אבל אנו נשארים ללון כאן, על משטח גדול, גבוה ויבש מחוץ לטווח סכנת השיטפון.

שלושה כלים שהיו אמורים לסיים בסוף היום הראשון את הטיול בכביש 40 ולנסוע הביתה ואין להם ציוד ללינת לילה – מישהו תורם אוהל רזרבי, אני נותן מזרון ושק שינה. מרינה הקטנטונת תבלה את הלילה בתוך הג'ימני שלה, כמו אבנר ואהובה בדיסקברי המרווח. משפחת בשארי תתחלק בין מושבי הפאג'רו לבין האוהל שנתרם ואני ממילא כבר לא אישן, כי עכשיו צריך לחשוב מה עושים עם הג'יפ השבור.

חברים טובים בדרך לעזור

ראשית – לעדכן את עופר אוגש שנמצא במרכז שייתכן ותידרש עזרה.  אחר כך שיחה זריזה לכמה חברים מקבוצת ה''פלינטסטורמס'' שמטיילת איתי. הפתרון הטוב ביותר עבורי יהיה סרן קדמי קומפלט – החלפה שאני מסוגל לבצע בעצמי, בוודאי עם עזרה. החברים מתחילים להפיץ את הבשורה ועד מהרה נמצא סרן למכירה. המחיר לא זול, כולל מין הסתם  את ''מקדם הלחץ'' של שעה מאוחרת ורכב תקוע אי שם בעומק המדבר שמנפחים את המחיר, אבל אין ברירה אחרת. איך הסרן יגיע לעומק נחל ערוד?... ''מה הבעיה'' אומר לי גיתאי נווה, חבר טוב, ''אנחנו יוצאים אליך''.

כדי שתבינו במה מדובר – הוא נמצא עם משפחתו ליד יקנעם שבצפון, בדרכם הביתה אחרי טיול. ''הסופה האדומה כבר עמוסה לטיול, הילדים רק רוצים להמשיך לטייל. אנחנו מגיעים''. ככה, בפשטות. יחד איתו שי יצחקי בדיפנדר 110, גם הוא תכנן לצאת למחרת לטייל בדרום ומבחינתו להקדים בכמה שעות זה לא ביג דיל. הם מעמיסים את הסרן על הדיפנדר ויוצאים לדרך הארוכה דרומה, רצופת כבישים מוצפים וחסומים וקיצורי דרך בשטח בוצי בחושך מצרים. 

היום השני: נחל ערוד - ציחור – צניפים – שער צניפים - גב צניפים -  מעלה עקוף – נחל כסוי

בארבע וחצי לפנות בוקר, אני מתעורר משנתי הטרופה למשמע הצלילים היפים ביותר בעולם – שאגת מנוע בנזין שש-בטור המלבבת של סופה וטרטור הדיזל המוכר של דיפנדר. גיתאי ושי הגיעו. אשכרה הגיעו!

קפה ראשון להתאפסות, הקמת האוהל למשפחתו של גיתאי כדי שיילכו לישון, ואנחנו פוצחים בנוהל מכונאות-שדה. בתחילה לאור ספוטים ופנסי ראש, אבל השמש עולה ואין בהם צורך, ואחרי שאבטחנו את הג'יפ היטב היטב לבל ייפול לנו על הראש, מתחילים לפרק אותו. גלגלים, בלמים קדמיים, ציריות, מערכת היגוי, בולמי זעזועים, יובולטים, צנרת האוויר של הנעילה הקדמית מפורקת בזהירות לבל תינזק (את הטיול נמשיך עם דיפרנציאל קדמי פתוח רגיל, אבל אחרי שנחזור הביתה צריך עוד להעביר את הנעילה לסרן החדש) ואחרי לא מעט זיעה ומאמץ הסרן השבור נשלף החוצה מהג'יפ.

הג'יפ הגיבור של המדריך מפורק לחלוטין

בינתים הקבוצה כבר התעוררה למחזה ההזוי – הג'יפ הגיבור של המדריך מפורק לחלוטין. שי, גיתאי ואנוכי, מטונפים בבוץ ובגריז, שוכבים תחתיו, חמושים במפתחות ובוקסות, ומרצ'טים במרץ. ראשוני המתעוררים עם כוסות קפה בידיהם, עומדים סביבנו ומביטים בעניין רב בהצגת המכונאות.

כאן המקום לציין שאני מכיר ג'יפ סופה בכלל ואת הסופה שלי בפרט - ושגיתאי הוא בעל נסיון טכני/מכונאי רב ביותר – במשך שנה וחצי הוא שיפץ בעצמו את הסופה האדומה שלו ובנה אותה מאפס, מרמת הבורג והאום הבודד, לאחר התהפכות בשטח. כל זאת בעשר אצבעות, בהשקעה כספית נכבדה ובאהבה אין-קץ, עם הרבה פירגון ותמיכה מחגית, האשה שאיתו, וכמובן קצת עזרה מהחברים שהגיעו בתורנות לתת יד (וללמוד מהמאסטר), אבל אחרי פרוייקט שכזה, החלפת סרן בשטח היא עבורו לא רק משחק ילדים, ניכר עליו שהוא פשוט נהנה מזה (...) כי הוא לא מפסיק לחייך ולצחוק.

שי עם הדיפנדר אולי מכיר פחות לעומק את הסופה ספציפית, אבל כג'יפאי ותיק, ידע טכני יש לו והוא סתם אוהב לעזור לחברים, פשוט כי הוא איש טוב כזה. אין מה לומר – אני זכיתי. זכיתי בחברים טובים באמת, כאלה שנמדדים בשעת צרה ומנצחים.

מרכיבים את הסרן החדש

תהליך הרכבת הסרן החדש מהיר יותר מהפירוק ובשעה עשר ורבע, מול עיני הקבוצה המשתאות הג'יפ יוצא לנסיעת נסיון מוצלחת.

קיבלנו חוויה כפולה ומכופלת – נסיעה בשטפונות, ''הילכדות'' בחניון מאולתר, ותצוגת תכלית של חברות אמיתית בין ג'יפאים - אנשים שעוזבים הכל ויוצאים באישון לילה לעזור לחבר בצרה. מי שמכיר את חבורת הפלינטסטורמס יודע שעניין כזה בקבוצה שלנו אינו כל כך חריג – אנשים יקומו וייצאו לסייע בכל מקרה שמישהו מהקבוצה נמצא בצרה. אבל עבור ג'יפאים פחות מנוסים זהו לא פחות משיעור חשוב ושני חבריי זוכים, ובצדק - למבטי הערצה.

מתחילים את היום השני

הגיע הזמן לצאת החוצה מהשטח לכביש 40. כן, אנחנו באיחור מול התוכנית. שלושת הכלים שאמורים להצטרף לשיירה – משפחת רזניק בגרנד ויטרה, מומי ומשפחתו בגרנד ויטרה נוספת וצחי ובנותיו בג'ימני, מתייבשים בנקודת המפגש על הכביש ואנו חוברים אליהם.

המים בערוד כבר ירדו אבל נחל פארן זורם בעוז וכביש 40 חסום לחלוטין, גם הציר לבארות עדה נחסם ע''י רשט''ג וזה המקום להחליט על שינוי מהיר במסלול הטיול של היום השני. במקום לנוע מעדה דרך הר צוריעז והר צניפים, נקצר לשער צניפים דרך נחל ציחור.

לאחר נסיעת כביש קצרה – מנוע הטויוטה של אהוד שרצר שכבר אתמול עשה קונצים, כבה שוב. מנורת צ'ק-אנג'ין דולקת, תקלת מחשב/ניהול מנוע שמעבר ליכולת הפתרון הטכני שלנו, מכונאים-חובבים של ברזלים. זו כבר תקלה משהו שמצריכה אבחון ובדיקה במחשב ייעודי במוסך מורשה טויוטה. אהוד, איש חביב ונהג מצוין, מזמין גרר ולצערו ולצערנו פורש מהטיול. אנחנו עוד נתראה בטיולים אחרים.

יום שני רגוע יותר...

המשך היום הזה כבר פחות דרמטי והרבה יותר רגוע לעומת הרפתקאות האתמול. התיקון יצא מוצלח והג'יפ נוסע מצוין. השיירה מתנהלת היטב, ללא עיכובים וללא תקלות נוספות.  

היום אין אתגרים טכניים – רק נהיגה מהירה וזורמת בשבילים החצציים הנמתחים לאורך נחלי ציחור וצניפים – אלא שהפעם הם מוצפים במים מהשטפונות של אתמול – זהו מראה מדהים ביופיו ונדיר ביותר. כמעט בלתי נתפס לראות שיירת ג'יפים מעלה שפריצים גבוהים של מים באיזור הזה. זה מדבר זה?....

ארוחת צהריים נינוחה בצל עצי השיטה בשער צניפים, ואנו משתאים מכמות המטיילים במדבר – אינספור קבוצות של ג'יפאים עוברות על פנינו. מי אמר שתחביב טיולי הג'יפים מת?.... עוד מפתיע לטובה הוא הנקיון בשטח. למרות כמויות כלי הרכב, נראה שכולם מקפידים לאסוף את הליכלוך עימם. חזון אחרית הימים?... ממש כך. ואם כבר הכל טוב – אז עד הסוף - כולנו נהנים מצ'ופר רציני ונדיר ביותר בטיולי המדבר – אין אבק. בכלל. ככה זה כשהכל רטוב ורענן חצי יום אחרי הגשמים והשטפונות.

פקק במדבר

שעה אחר כך, בגב צניפים – פקק של רכבי שטח רבים בחניון התחתון ועוד עשרות בחניון העליון. כנראה יש סיבה טובה להתקהלות הזו - הגבים מלאים במים והפכו לבריכות שחייה עמוקות, ילדים שוחים בצהלות שמחה.

ממש לונה-גל! מראה לא שכיח במדבר ויודעי דבר יספרו לי אחר כך שכבר שנים רבות הגבים לא התמלאו כמו הפעם.

חניון לילה שני

המשך הדרך כבר באמת לא מאתגר – ירידת מעלה עקוף החצי-סלול לכיוון בקעת עובדה, כניסה לדיונות של כסוי והתמקמות באחד משלושת חניוני הלילה של חולות כסוי שהם מיקום מנצח למשפחות עם ילדים – הקטנים מתרוצצים על הדיונות ומתגלגלים בחול בצווחות שמחה, בזמן שההורים יכולים להתפנות להקמת אוהלים, התנעת מנגלים ועריכת שולחנות.

כאן גם חוברת אלינו קבוצת ג'יפאים גדולה, החבורה הצבעונית והשמחה של חברי מועדון ה- CJ והסופה הישראלי, עם כמה וכמה ג'יפים אמיתיים של  פעם בני עשרות שנים, שזוכים להרבה עניין ומבטים סקרניים בעיקר מצד הילדים שבחבורה.

עבורי, אחרי יומיים קשים ולילה טרוף, זהו סוף-סוף ערב שקט לאכול משהו ולנוח. אני אפילו משקיע ומבשל פויקה – אלה שטעמו אמרו לי אחר כך שיצא טוב... אני נאלץ לסמוך על דעתם כי אני לא זוכר הרבה מהפויקה הזו שבקושי טעמתי ממנה... פשוט כי התמוטטתי באוהל לשינה עמוקה.

היום השלישי: מעלה שחרות –באר אורה – נחל עתק – מעלה סיירים – כביש 12 – נחל שלמה

היום השלישי והאחרון של הטיול נפתח גם הוא ברוגע, אם לא בעצלתיים. המסלול של היום קצר יותר ואין שום סיבה למהר או להילחץ. אחרי ארוחת בוקר וקיפול ציודים אנו יוצאים על הכביש לכיוון חאן שחרות.

מראה הערבה מראש מעלה שחרות מרהיב כתמיד ואנו מתחילים בירידה שמתגלה כאתגרית מאי פעם, ''בזכות'' גשמי הזעף של שלשום, שעשו שמות - ממש כך - במעלה שהוא ''סתם'' דרדרתי, מפותל ותלול בימים כתיקונם והיום נוספו לו גם בורות וחריצים עמוקים וקטעי שביל שהתמוטטו על סף תהום.

הגן הפולני-דאגני שלי מתעורר ולכמה דקות אני קצת חושש לכלים הנמוכים ולנהגים הפחות מנוסים שבחבורה, אבל אחרי יומיים של טיול כולם כבר מתורגלים היטב ומפגינים נהיגה בוטחת ללא רבב. זה הזמן לצ'פר את הקבוצה בהפסקת גלידה בפונדק יטבתה.....

המדבר עמוס

אחרי שהתפנקנו בגלידות ובשוקו קרים ומרעננים, אנו יוצאים שוב לדרכנו. הפעם על כביש הערבה עד באר אורה, שם אנו חוזרים לשטח ונכנסים לטפס במסלול נחל עתק ומעלה סיירים. זהו ציר  טרשי מרהיב ביופיו שמתפתל בתוואי נוף הררי פראי ומבותר וכולל נהיגה מעניינת ומראות מרהיבים של קניון נחל עתק ושל תופעת הצניפה ב''אצבע אלוהים''.

גם כאן אנחנו לא לבד – כבר שעת צהריים מאוחרת ואני מחפש נואשות צל למנוחה וארוחה, אבל כל העצים, המצוקים המצלים והפינות השוות כבר תפוסות ע''י קבוצות של ג'יפאים ואפילו חבורת רוכבי סוסים אחת...

אין לנו ברירה אלא להשתלט לשעה וחצי על מגרש החנייה של מחנה שגוב הסמוך, על כביש 12, עם תפאורה בדמות טנק מרכבה סימן 4, ולפתוח צידניות.

כדי שלא ייגמר...

אחרי נסיעת כביש לאורך הגבול עם מצרים, את הפינאלה לטיול מספק נחל שלמה עוצר הנשימה – השביל כאן קליל וזורם, מתאים אפילו לפרייבטים בנהיגה זהירה, אבל סלעי הגרניט האדומים-שחורים של הרי אילת מעניקים תפאורה דרמטית, במיוחד כאשר מבין ההרים נגלה ים-סוף בכחול עמוק במלוא הדרו. אני מודה שבנחל שלמה נהגתי לאט לאט פשוט כדי שלא ייגמר, אבל גם הטיולים הטובים ביותר מסתיימים לבסוף. לפנינו הכניסה לנחל שלמה והרי אילת, מאחורינו הים הכחול-כחול וההרים שמעל עקבה.

הג'יפים חונים בשורה וכולנו מתאספים לצילום משותף – הסתיים בהצלחה חוצה נגב פסח 2017 שהיה ''טיול וואו'' לכל הדעות – חווינו נופים מטמטמים, נהיגה מאתגרת, מזג אויר קיצוני ונדיר עם נהיגה בשיטפון. חווינו את המדבר כשהוא טבול במים כפי שעשרות שנים לא היה וזו זכות נדירה. עוד זכות נדירה היתה לכולם לחוות את עוצמתן של נחישות ושל חברות אמיתית בין ג'יפאים. טיול מוצלח שכמה וכמה ימים לאחר שהסתיים ואני עדיין מעלעל בתמונות ומתגעגע. היה מעולה – נתראה בטיולים הבאים!

תודה מיוחדת

לחברים יקרים - גיתאי נווה ושי יצחקי. אנחנו מכירים ומטיילים ביחד כבר תקופה ארוכה. בשנים האחרונות במסגרת קבוצת חברים מגובשת  שחורשת את מדינת ישראל לאורך ולרוחב, לגובה ולעומק, עם דגש מיוחד על איזור איו''ש. שם כל שביל, ג'בל או ואדי נידחים מקבלים את התייחסותנו וטועמים את סוליות צמיגינו. אנחנו רגילים לטייל בעבירות קשה ותקלות/תקיעות/שבירות הן עניין רגיל שלא עושים ממנו עניין גדול – מתקנים וממשיכים.

בקבוצה שלנו נסיעה באישון לילה למדבר והחלפת הסרן הקדמי התקבלו כרגיל בפירגון רב, אבל לא בהפתעה. כי ככה זה אצלנו. אם מישהו בצרה, החברים ייחלצו לעזרה.

אבל כמי שהפעם הגיע תורו להיתקע ולהזדקק לעזרה (ככה זה בתחביב שלנו. הסטטיסטיקה לא תפסח על אף אחד. תקיעה ושבירה הם לא שאלה של ''אם'', אלא של ''מתי'' ו''איפה''), לא יכולתי שלא להתרגש מעוצמת המחווה ועומק החברות.

זה לא עניין של מה בכך לחפש – ולמצוא - מכלול הנעה כבד ויקר בשעות לילה, לנסוע מאות קילומטרים, להיכנס לשטח מוצף  בחשיכה מוחלטת ואחר כך גם לבצע פרוייקט מכונאות כבד ועמוק כזה בתנאי שדה לא אידיאליים בלשון המעטה, עם כלים ידניים והכל בזמן כה קצר.

גיתאי ושי היקרים – בזכותכם הג'יפ שלי חזר לשעוט כמו אריה רעב והקבוצה המשיכה בטיול כמתוכנן. אתם דוגמה ומופת לחברים אמיתיים ואני אוהב אתכם באמת.

תודה גדולה ממני ומכל הקבוצה. 

לתמונות נוספות עברו לדף 2 >>>

קישורים להדרכות הנהיגה ולטיולים של אתר השטח בארץ ובעולם:

פרטים על הדרכות הנהיגה של אתר השטח - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בארץ - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בעולם - הקליקו כאן