חוצה ישראל לג'יפונים - פסח 2017

לחצות את ישראל עם ג'יפונים!

כבר לאחר ערב ההכנה, שנערך כשלושה שבועות לפני היציאה, אמרתי לחברי המדריכים שניראה שיש לי קבוצה איכותית במיוחד ואכן התחושה החזקה שהייתה לי לא הטעתה אותי. שלושה שבועות מאז המפגש, צללנו יחד (המשתתפים במסע ואני) להרפתקה שהייתה הראשונה לרוב המוחלט מהחבר'ה בקבוצה - יצאנו לחצות את ישראל, עם ג'יפונים!

בהמשך אפשר לקרוא ולראות לפי התמונות והווידאו שהג'יפונים הללו בסך הכל כלי רכב לשטח בכלל לא רעים ובשילוב עם המערכות החכמות היודעות, בתפעול נכון, לעשות את העבודה.

כמו בהרבה קבוצות של ג'יפונים בהן לא מעט מהחבר'ה טיילו בשטח אבל רובם לא ממש נשארו ללון בו, שלא לדבר על לעבור חמישה ימים או בעצם שישה ללא מקלחת... 

הריגוש מחוויית המסע עולה עוד לפני היציאה, כשבקבוצת הווטסאפ מגיעות התמונות של כלי הרכב עמוסים עד אפס מקום. התחושה שהמסע עומד להתחיל וההתרגשות של החבר'ה בטרם היציאה לדרך מורגשת היטב... 

 

היום הראשון

לאט לאט נאספנו כולם, הורים וילדים, חלקם וגם אני בתוכם ''צמצמו טווח'' ערב קודם וחלקם הגיעו מוקדם בבוקר לרבות רננה, יניר והילדים שדיווחו על פנצ'ר כשהיו כבר ממש קרובים, אבל גילו תושייה והצליחו למצוא פנצ'רמאכר ב 07:00 בקריית שמונה ועוד ביום חג!

בבוקר היציאה כולנו היינו מוכנים להרפתקה כשבאופק תחזית מזג האוויר לא ממש סימפטית... התחזית: שיטפונות ביום/יומיים הקרובים.

לאחר שכולם הגיעו התחיל התדריך לגבי המסע ולגבי ג'ים (הכלב שלי)... בינתיים פנינה, העוזרת ההולנדית – הארכאולוגית – המשיחית - הצעירה  - והנמרצת שלי חילקה את מכשירי הקשר, ושלי טימר האחראית על אודי טימר ביצעה בדיקת נוכחות. אודי ושלי זה באמת סיפור אחר... אותם הכרתי בחוצה ישראל הראשון שהובלתי. הם היו חלק מקבוצה שחצתה את ישראל לפני שנתיים וחצי או אולי שלוש ומאז קבוצת הווטסאפ נשארת הומה עם לפחות 30 הודעות ביום, קבוצה מגובשת שנעשתה קבוצת חברים טובים לחיים. אחד הדברים הכי יפים ומרגשים שיצא לי לעבור בחוצה ישראל. כך שמידי פעם אני נעזר במישהו מהקבוצה של אז בלהיות הרכב הסוגר והמאסף בשיירה, עם כל האחריות הנלוות לכך.

כשבועיים לפני החוצה שמתי לב שעדיין אין לי רכב סוגר. אודי מיד התנדב ויצא לקבל אישור מהאחראית, שלי, קיווינו ששלי לא עייפה מידי... אבל מה לשלי ולעייפות?! כשאודי הצטרף אלי ידעתי שבאמת הכל יסתדר. אודי אדם מיוחד, מקרין קור-רוח, עמוס בידע והכי חשוב ידע על האדם. זכיתי אני וזכתה הקבוצה לאדם כזה או לצמד כזה שמלווים אותנו. 

מתחילים בצפון הארץ

יצאנו לדרך מהשיפולים הדרומיים של החרמון והתחלנו לרדת מהרמה... כשהנוף מקסים למרות האובך בשמיים.

ביום הראשון עברנו דרך גבעת עזז, חלפנו מעל קיבוץ שמיר וירדנו דרך גונן לירדן ההררי וגשר הנשיא נחשף אלינו כשעוצמת המים מרשימה ביותר, לאחר הנסיעה הפחות נעימה בשבילי רמת הגולן הציר של הירדן ההררי הרגיש מאוד נוח.

לצד מטעי הבננות דילגנו דרומה על כביש 90 ועלינו למצפה שליד מאגר המים שניהם ע''ש של נח כינרתי - ממייסדי אגודת המים של עמק הירדן. המשכנו לגשר הקנטרה הנושק לצפון בית שאן - מקום יפיפה, רק חבל שהמים במקום היפה הזה הם מי מפעלים עכורים.

בשל מזג האוויר הצפוי -  גשמים שצפויים לרדת במהלך הלילה ואובך לא נעים, החלטתי שנישן במקום הנוח ביותר למקרים כאלו -  מפעל התרופות הנטוש באזור התעשייה של בית שאן. כך נהיה מוגנים מהגשם והרכבים יהיו זמינים ויבשים (גילוי נאות: גם במסע חוצה ישראל הקודם השתמשנו במפעל הזה כשהיה לילה קריר וגשום מאוד...). והתוצאה: על אף הדיווחים בדבר גשמים בצפון ובדרום עלינו לא ירדה עלינו אפילו טיפה ונהנינו מלילה יבש ושקט. 

הקבוצה והצלמת

לאט לאט התגבשה לה הקבוצה כשהיום הראשון הוקדש להכרת המשתתפים: רמת הנהיגה, מי קשוב יותר ומי פחות, מי צריך להיות בתחילת השיירה ומי יכול להיות במאסף, מי ממש מתחיל בשטח ולמי יש כבר ניסיון. בקבוצה הזאת היה לנו באמת מגוון של הכל מהכול כשלפניינו מחכים לנו אתגרי העבירות בבקעת הירדן ובצפון מדבר יהודה.

החלטתי להעביר קדימה את חברתי אורית - הצלמת של החבורה, שזה כבר החוצה השני שלה איתי. אורית הגיעה הפעם בתור נהגת עם שני ילדיה המקסימים. לאורית (על אף צניעותה) יש ניסיון לא קטן בשטח והכי חשוב שהיא צלמת מופלאה. זה גם הזמן להודות לה על התמונות המדהימות וקטעי הווידאו ביומן מסע זה. 

היום השני למסע חוצה ישראל

לאחר ארוחת הבוקר התכנסנו כולנו לתדריך (מינוס רכב אחד שעזב בסוף היום הראשון). את היום הזה - היום השני, אני אוהב במיוחד. פעם ראשונה כי מגיעים למגרש הביתי שלי, בקעת הירדן, עם הנוף הבראשיתי המיוחד כל כך ועם המרקם האנושי המעניין והחזק כל כך. פעם שנייה כי הבקעה מסמלת לי את הכניסה למדבר, שכל פעם מצליחה לרגש אותי מחדש. ובפעם השלישית כי כאן גם מתחיל ''השטח האמיתי'' של המסע, מתחילים להרגיש איך אנחנו מנתקים מגע מהציוויליזציה ומתחילים באמת להיות אחראים איש לרעהו.

לאחר שחצינו את מעבר בזק - הכניסה הצפונית לבקעת הירדן, התחלנו לטפס לשמורת אום-זוקא. זה מאוד נחמד להתחיל במינוס 170 מטר ולסיים טיפוס ב-250 מטר כשהבקעה הישראלית והבקעה הירדנית פרוסות לפניך. תוך כדי הודיעה לי דפנה שבנה עושה טירונות בבסיס כפיר ואם יש אפשרות היא הייתה מאוד שמחה, גם אם לא לראות אותו, לראות את המקום שהוא נמצא ומתאמן בו. כמובן שתירוץ כמו אנחנו לחוצים בזמן נשמע לי מגוחך מול אמא שרוצה לראות מה בנה עושה ולכן כל השיירה סטתה מעט מהדרך בשביל סיבוב או ביקור במטווחים (שהיו פעילים) ומקום האימונים של הטירונים. דפנה מאוד התרגשה ולשמחתי לא נשמעה אפילו טרוניה אחת מהקבוצה כמו למה עושים את זה וזה בכלל לא חלק מהמסלול.

מהבקעה למדבר

המשכנו להתפתל בין הכרמים של בקעות, הסבר קצר בקשר על סוגי הכרמים, למה יש כרמים בחממות? ברשת? ובשטח פתוח? וירדנו לצומת בקעות דרך השטח. ראינו את בתי הבוץ הישנים ושוב אנחנו במשחק הכיפי הזה שיש בבקעה: עולים לראש ההר ויורדים לבקעה והנוף מכה בעוצמתו ובבראשיתו.

לאחר תדלוק וארוחת צהריים קלה באנדרטת הבקעה המשכנו דרך העוג'ה לצומת אלמוג ולכביש של נבי מוסא. התחלנו את החלק האחרון של היום בדיוק נפלא מבחינת הזמנים ונראה היה שנגיע מוקדם מהצפוי לחניון הלילה. אבל כמו שאומרים ציפיות יש רק בכיתן... ועוד נכונות לנו הפתעות בהמשך הדרך...

התחלנו בטיפוס אל הנוף המרשים במנזר דיר מרסבא שנקרא כך על שם מייסדו- הנזיר סבאס. המנזר פעיל ברציפות כ-1,500 שנה ונחשב למנזר הגדול מסוגו במזרח התיכון. הטיפוס אל ההר התחיל להעמיד את החבר'ה במבחן עבירות קליל יחסית. טיפסנו לאט ובקצב סביר בשביל אתגר אמיתי ראשון. הספקנו גם לרדת בזמן סביר אבל ללא עודף זמן כפי שהערכתי לפני. 

חלק וארוך בעומק השטח

המשכנו לעומק השטח והמעלה שהיה סביר בחוצה ג'יפונים קודם לפני כשלושה חודשים, היה לח ומחליק בזכות טפטוף הגשם. חלקנו טיפסנו בקלות וחלק התקשו והיו צריכים עזרה במעלה כך ש''נכנסנו'' ללילה והגענו רק ב-22:00 עייפים אך מרוצים אחרי ההרפתקה של לילה.

לא עשינו לעצמינו הנחות והיה ברור לכולם שעמדנו בסוף ביעד שלנו, שהיה לא פשוט ועם לא מעט ק''מ באותו היום (כ-150 ק''מ כשתחילת תנועה ב-08:00 בבוקר וסיום ב 22:15 בלילה!!) מה שבאמת הרשים זו העובדה ששום תלונה לא הגיע מהילדים למרות שהיו איתנו כל הזמן, הם עודדו וידעו גם להיות בצד ולא לגרום לנו להתעסק בבטיחות, מה שמאוד עוזר במצבים שנקלעים אליהם במסע שכזה. בסופו של היום גם מי שהיה צריך ''להתרגל'' לישון תחת כיפת השמיים (או באוהל) התרסק כמו בניין והתמוטט לשק''ש. 

דממה דקה נחתה על מחנה הלילה שלנו... 

היום השלישי

את היום השלישי פתחנו בחניון הלילה המשופר והנעים של מצוקי דרגות (עשו שם באמת עבודה טובה). המשימה להיום - לא פשוטה, כ-95 ק''מ בשטח עד ערד, עם הרבה אתגרי עבירות לא קלים בכלל. עקב התנאים שנוצרו בשטח מרוב הג'יפאים שעברו, חרצו, הזיזו סלעים והעמיקו בורות, ידעתי שתהיה התמודדות לא קלה עם תוואי הדרך, אבל סמכתי על הקבוצה ועל הצוות שלי שהוכיחו כבר שהם מסוגלים לכל אתגר כקבוצה קשובה ללא אגו ו''גיבורים שיודעים הכל''. ידעתי שגם אם נסיים מאוחר הקבוצה תצליח לעמוד בעוד יום קשה, כי בסך הכל ההכרות הראשונית כבר נעשתה ומה מגבש יותר מכמה מכשולים? היום התחיל רגוע, במצפה מכוור עם נוף עוצמתי ומרשים, משם המשכנו לנחל חצצון ועברנו את ההתיישבות של שבט דוואבשה. לאורך הדרך הגובלת בשטחי A נסענו מהר עד למעלה שפן. תאמינו או לא... הוא לא פשוט גם  לג'יפים ''גיבורים'' עם הילוך כח. את חלקו הראשון של המעלה התחלנו לעשות בירידה, אחד אחד גלשנו מטה, ג'יפאים שהיו בסביבה לא האמינו שהג'יפונים שלנו עושים את זה. באמת לא קרתה שום תקלה טכנית או נזקים לאף רכב, רק פנצ'ר אחד, בדיוק בקטע התלול והדרדרתי! הנחת הגלגל בזוית טיפה לא נכונה על האבן ונוצר לנו קרע גדול בצמיג... (באופן מפתיע לא קרה לנו שום פנצ'ר במהלך המסע בכל הימים הקודמים. דבר לא פשוט כשלעצמו כשנוסעים במקומות שנסענו עם צמיגי כביש מלאים). לשמחתי לא נרשם שום לחץ חריג בקבוצה, רק עלו תהיות אם למעלה כזה התכוון המשורר, או לחילופין יצרן הרכב, כשהוא בנה ג'יפון לשטח כי שביל קק''ל זה לא...

מחליפים גלגל בעבודת צוות

אודי מיד נרתם למלאכה, גם יניר פירפר לא מעט והכי חשוב ירון, נהג הרכב, והמשפחה עם אורלי והילדים, שזה מסע שטח ראשון שלהם, תיפקדו בצורה פשוט מדהימה. נרתם או נודב לעבודה (תלוי בזווית הראייה) גם עמית, אחד משני הילדים שיצאו עם אורית גררו. הכלים והציוד לפתרון הבעיה היו מעט רחוקים, בסוף הירידה ברכב שלי, ומישהו היה צריך להביא אותם... המשימה ניתנה לעמית והוא עמד בה בגבורה. ובזמן שהחבר'ה החליפו את הגלגל אני המשכתי להוריד את כלי הרכב במעלה, בכדי לעכב כמה שפחות את הקבוצה שאחרינו.

התגלגלנו לאט, סידרנו שוב את כל הרכבים שהיו מעורבים והוציאו ציוד, הכל קובע למקום ועכשיו נותר לעבור את המעלה, בידיעה שנשאר לנו רק עוד גלגל ספייר נוסף אחד בפורסטר של הנומרולוגית שלנ ו- דפנה, ועודד שהצטרף אליה. וכבר צריך לחשוב מה נעשה כשנגיע לערד ולחניון הלילה, הרי ערב שישי ואנחנו צריכים להמשיך את המסלול בשבת כשדפנה, עודד והפורסטר שלהם לא ממשיכים איתנו, בשל התחייבויות קודמות, וזה אומר שאין לנו ספייר נוסף...

עליה בדרך לחניון מורג

על העלייה הלא פשוטה בהמשך התגברנו גם כשהשמש היתה לנו ממש מול העיניים, בכל זאת, עכשיו הנהגים כבר הרבה יותר מנוסים. הראשונים הצליחו לעלות בהכוונה, כשמאחור דוידי עם עומר והמשפחה כולה, אחריהם משה עם הסוזוקי שלו, ואחריו יהונתן ודוד עם הספורטז'. כולם הוכיחו שהם צברו מספיק ידע והם יכולים להתמודד עם האתגר, אפילו רננה ויניר שהיו די חדשים בעסק הועברו לאחור בזכות יכולת הנהיגה המדויקת של שניהם.

עם גבי ידעתי שלא יהיו בעיות, ואם יהיו בעיות אצל מיכל עם הטיוטה ראב4 והילדים ידעתי שגבי תמיד יגיע לעזור ונוכל להתמודד ביחד עם האתגר. ידעתי שכולם יעלו גם אם לא יהיה פשוט, ואכן לא היה קל אבל כולם עלו ללא נזקים. כמובן שכל אחד שסיים את העלייה קיבל עידוד ותרועות מהקבוצה, והאתגר היה כפול בגלל השמש ש''התיישבה'' לנו על העלייה וסינוורה בכל הכח (כי מה לעשות אם כבר קשה אז שיהיה קשה מאוד). ללא ספק קבוצה מרשימה כולם יוצאים לצלם וכולם עוזרים כל אחד בתחומו.

אט אט הגענו לערד, תדלקנו וירדנו אל חניון לילה מורג גם הלילה בסביבות 22:15 קרועים מעייפות ומלאי חוויות. בהחלט היום הקשה ביותר שלנו. אבל כגודל הקושי גודל הסיפוק.

היום הרביעי למסע חוצה ישראל

בשעה 08:00 אודי נתן תדריך נהגים כאשר פנינה ואני נסענו כבר ב 07:00 לחפש צמיגים בכפרים השכנים לערד שכן בשום אופן לא רציתי לאבד את משפחת עיני (שלדעתי היתה לא פחות ממופלאה) בגלל מחסור בגלגל.

לאחר לא מעט חיפושים - את כסייפה חרשנו וגם את חורה עד שנמצאה הפנצ'ריה בקצה חורה, הגענו לפנצ'רייה שהיה לה צמיג דומה, מידות קרובות מספיק רק רוחב הצמיג קצת שונה אבל לנו זה היה מספיק טוב וככה גם ידענו שמשפחת עיני תוכל להמשיך איתנו בבטחה ולא יאלצו לסיים את המסע.

נפגשנו עם כולם בצומת זהר, שם גם פתחנו ''פנצ'רייה'' משלנו. החלפנו את הצמיגים, העברנו את הצמיג העבה יותר אחורה שלא יפריע בסיבוב ההגה ואת הצמיג האחורי קדימה ויצאנו יחד אחרי עוד הרפתקה כמו חדשים. ללא ספק היה שווה את המאמץ. 

מתחילים לטייל את היום הרביעי

את היום הרביעי התחלנו בכל הכוח עם נסיעה של 20 דקות לכיוון נחל סדום. הנחל הזה הוא בהחלט אחד מהמקומות שמשאירים אותנו פעורי פה. בסוף המסלול החבר'ה עוד רצו לעשות אותו שוב, אבל בגלל היום הלוחץ, אין ברירה, צריך לעשות עוד דילוג לכיוון תחנת הדלק ואז להיכנס לנחל עשוש.

חצינו את מישור עמיעז המרשים ויצאנו לדרך. תוך זמן קצר הגענו לנחל עשוש   והתיישבנו ליד העץ המיתולוגי לארוחת בוקר והסבר על היום קצת יותר לפרטים.

המשכנו בנחל עשוש, ובתור אחד שמכיר מקרוב את המעלה שאינו מיועד לרכבים שכאלה, הובלתי את הקבוצה למעקף שאותו עשיתי גם בחוצה ג'יפונים הקודם.

מי שלא עשה את המעקף לא יודע מה הוא מפסיד. עם כל הכבוד למעלה המיתולוגי, ''התיאטרון'' שנחשף מולנו בשיא תפארתו כ-60 מטר של קיר ב-180 מעלות שנראה כמו מסך קולנוע ענק פשוט מדהים בעיני.

לאחר כמה קטעי עבירות קלים, אבל עם אבנים חדות, הצלחנו לעבור את המסלול. היה לנו אירוע קטן... 5 ק''מ לפני סיום המסלול! אבל אודי וגבי התגברו על האירוע כשחילצו את מיכל לאחור ולכולם שלום. בסביבות 16:30 סוף סוף הגענו ותפסנו מקום טוב בחניון הלילה של באר אשלים.

בזמן שכולם הכינו את המאכלים שלהם והביאו לשולחן, לקח גבי פיקוד על כל הילדים ששיחקו משחקי כדור (לא יודע מאיפה היה לגבי את הכוחות לזה הרי בכל תקלה הוא היה הראשון לעזור), שיא התחרות היה כש''הפועל גגונים'' קיבלה חיזוק בדמות פנינה ההולנדית-הבדואית, דבר שלא עצר את ''מכבי טמבונים''. באמת כייף גדול! והמסקנה: פנינה היא בהחלט לא וואן באסטן... 

לאחר מנוחה ואוכל טוב, המשכנו לשבת, לצחוק ולהעביר חוויות וידענו שמחר קמים ליום האחרון של חוצה ישראל... 

היום החמישי והאחרון למסע חוצה ישראל ג'יפונים

את היום האחרון למסע, היום החמישי, אמנם התחלנו ללא דפנה ועודד שהיו חסרים לנו גם בארוחת הערב, אבל יצאנו בהחלט כקבוצה מגובשת ועם המון חוויות, וידענו שיהיה קטן עלינו היום הזה ואולי אנחנו בכלל לא רוצים לסיים...

התחלנו בנחל פארן, הגענו לקניון עדה, שם רוב החבר'ה יצאו בהובלת פנינה להליכה קצרה במקום המרשים הזה - המקום מאוד מומלץ לטיול לכל המשפחה.

המשכנו על ציר הפלמ''ח ועברנו את בית מגלן. בבית שלדג מצאנו פינה קטנה לחטוף ארוחת בוקר / צהריים קלילה. המשכנו למטוסי המטרה, אז גם למדנו שדוידי שלנו היה נווט על מטוסי הפנטום הללו בדיוק. אם לא הייתי חוקר אותו, בחיים לא הייתי מנחש מהבחור השקט והצנוע הזה.

עברנו ללא טבילה את גב צניפים שהיה מלא בצורה מרשימה, על אף שהמים מאוד קרצו לנו (עכשיו אני קצת מצטער על זה ורושם לעצמי בפעם הבאה להקשיב לאורית). המשכנו לשמורת הנחלים הגדולים במישור פארן, משם ניצלנו את כביש 10 שנפתח לנסיעה בחג ולא כדאי לפספס את הנוף המדהים הנצפה ממנו. 

לפני שהגענו לאילת נכנסנו לנחל שלמה - מרקם הקרקע והצבע המיוחד שבו אהובים עלי במיוחד.  וכך הגענו אל היעד לשמחתנו ללא פציעות לנו או לרכבים (ואם לדייק יותר... ללא פציעות משמעותיות :-)  ).

תודות לסיום

בסוף בשונה ממנהגי, שיתפתי את סיפורי האישי, והסיבה למה בכלל לא פשוט לי לצאת למסע כזה בפסח במיוחד, ועם כל זה נהניתי ופגשתי באוסף כזה של אנשים. 

תודה על המשוב המרגש בסוף המסע, תודה על התשר הנדיב - ניצלתי להעניק לפנינה, בכדי שתקבל קצת עזרה במימון הלימודים שלה בארץ ועל הארץ. אז המון תודה לכם מפנינה וממני על פרגון ענק שבכלל לא מובן מאליו.

מודה אני על האפשרות שהייתה לי לחלוק את המסע המיוחד הזה עם הצוות המיוחד שלי והקבוצה המדהימה שהייתה איתי. 

המון תודה לכל מי שתרם למסע זה: לאורית גררו והתמונות המופלאות שלה, לשלי ואודי טימר, לפנינה וכמובן לג'ים שתרם את חלקו בלילות בשמירה על הקבוצה. 

ניפגש במסע הבא - בשטח יש תמיד למה לחכות... 

לתמונות נוספות עברו לדף 2 >>>

קישורים למסעות והדרכות נוספות של אתר השטח: פרטים על הדרכות הנהיגה של אתר השטח - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בארץ - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בעולם - הקליקו כאן   

מהיום הראשון

היום השני

היום השלישי

היום הרביעי

קישורים להדרכות הנהיגה ולטיולים של אתר השטח בארץ ובעולם:

פרטים על הדרכות הנהיגה של אתר השטח - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בארץ - הקליקו כאן  
פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בעולם - הקליקו כאן