אחים לחיים על פסגת קילימנג'ארו 2017

קילימנג'רו - ההר הגבוה ביבשת אפריקה

קילימנג'רו - KilimaNjaro הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, ופסגתו אוהורו - Uhuru מתנשאת לגובה של 5,895 מטרים. הקילימנג'ארו הוא הר געש רדום ובראש ההר מכתש גדול שהוא הלוע של הר הגעש. הקילימנג'ארו הוא הר בודד על הרמה הטנזנית לאורכו ''טבעות'' שונות של אזורי אקלים וצמחייה - חלק טרופי, סוואנה, מדבר אלפיני ובראשו קרחון עד לבן ובוהק ולרוב גם שלג. הקילימנג'ארו נמצא במרחק של 350 קילומטרים דרומה מקו המשווה, רב שטחו ופסגתו שייכים לטנזניה וחלק ממורדותיו הצפוניים נמצאים בשטחה של קניה. סביב ההר מספר מסלולי טיפוס - כולם ברגל, למעט שביל לכלי רכב המשמש לחילוץ פצועים.

הסרט שהכין סמיילי (אמיר מלכה)

יום ראשון למסע

נפגשנו בשדה התעופה של נתב''ג לקראת חצות שלפני הטיסה. חיבוקים, חלוקת חולצות, תדריך קצר ולאחר כשעתיים המראנו מתל אביב לשדה התעופה של אדיס אבבה שבאתיופיה. המתנה בשדה של כחמש שעות, שהתארכה בשעה, ומשם בטיסה פנימית, כמעט פרטית מאדיס אבבה לשדה התעופה של הקילימנג'ארו.

15 לוחמים מעמותת אחים לחיים - 5 מגולני, 3 מגבעתי, 2 מהנח''ל, 2 מהנדסה, 1 מצנחנים, 1 מעוקץ ואחרון חביב ו''צעיר'' מכפיר.

לאחר שקיבלנו ויזה - הליך מקומי בשדה התעופה, אספנו את התיקים יצאנו למזג האוויר הטרופי של צפון טנזניה. לאחר כשעה של נסיעה הגענו למלון בעיירה שנקראית מושי.

שכרנו ציוד נוסף להשלמת הרשימה - בעיקר משקפי סקי וביגוד חם (למרות שלמרגלות הקילימנג'ארו חם מאוד), פיצה במסעדה, עוד ארוחת ערב במלון ותדריך של עופר לקראת תחילת הטיפוס, יחד עם תזכורת לקחת כדורי גובה (אורמוקס) ולשתות מלא מים (כי שקוף זה אלוף!).

פרשנו לישון כשההתרגשות בשיאה וכול אחד עם הדימיון שלו על המסע ועל יום הפסגה שעוד מחכה לנו. לילה טוב קילימנג'ארו.

בדרך אל טנזניה

יום שני למסע - מתחילים לטפס

יצאנו בנסיעה בהסעה פרטית מהעיירה מושי לכיוון מרנגו - השער בכניסה לשמורה, על שם הכפר הסמוך. נסיעה של שעה וחצי באוטובוס עמוס, כשאיתנו עוד חלק מהצוות המקומי ומאחורינו הסעה נוספת עמוסה בצוות הטנזני שיטפס איתנו על ההר.

מתחילים בתדריך של עופר, חלוקת התיקים לסבלים המקומיים (פורטרים), כמה בדיחות להרמת המורל, שקילה של כל תיק ותיק שייסחבו הסבלים, עוד תדריך, תמונת פתיחה ויצאנו לדרך...

מגובה של 1,970 מטרים - שער השמורה, 8 ק''מ ראשונים של הליכה איטית מאוד, על מנת שנתרגל לגובה, עד לבקתה הראשונה - מנדרה, שבגובה של 2,720 מטרים.

4 שעות של הליכה איטית במעלה ההר, עם הרבה עצירות לבדיחות, לשתייה ולחטיפי אנרגייה. יוני לא חש בטוב - קצת עייף, קצת כואבת הבטן וקצת חושש. עופר מקדם אותו לראש הטור הארוך על מנת ש''ייתן'' קצב וישמור על מוטיבציה גבוהה.

בסיום הטיפוס, כשקצת הגשם מטפטף (בכול זאת מזג אוויר טרופי), ביצענו מתיחות לשרירים, התחלקנו לבקתות עץ, התכנסנו לארוחת ערב, תדריך של עופר על יום המחרת (לא יכולנו לבקש מדריך מקצועי ממנו) ופרשנו לישון שכולנו עם מוראל אדיר. לילה טוב קילימנג'ארו.

יום שלישי למסע - מטפסים לבקתה השנייה

התעורננו בשעה שבע בבוקר, בחוץ מזג אוויר טוב, לא קר והשמים פתוחים. בפתח הבקתות קערות מים חמימים לשטיפת פנים. ארזנו את התיקים ולאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך. התחלנו ביער הטרופי כשמזג האוויר לטובתנו. לאחר הליכה ביער של כשעה וחצי, העצים הופכים נמוכים ודלילים ואז יוצאים לעבר סוואנה אפריקאית של שיחים נמוכים עם נוף פתיח. ברקע רואים את פסגת ה''מאוונזי'' - פסגה געשית הנישאת לגובה של 5,149 מטרים.

בסיום הליכה של 6 שעות, 12.5 קילומטר וטיפוס של 1,000 מטרים נוספים בגובה, הגענו לתחנת הבקתות השנייה - אורומבו בגובה של 3,700 מטרים. את פנינו קיבל ערפל סמיך וקריר - מאוד נעים ומרענן. ביצענו מתיחות, רישום בספר המבקרים, חלוקה לבקתות והתחלנו בהכנות לארוחת שישי וקבלת השבת.

התפללנו ערבית ובקידוש מפי החזן דוד בן סימון - יוצא גולני שניפצע בצוק איתן, קיבלנו את השבת. לאחר ארוחת הערב פרשנו לבקתות. לילה טוב קילימנג'ארו.

יום רביעי למסע - שבת שב!

שבת בבוקר - יום ללא הליכה. התחלנו בארוחת בוקר, המשכנו במשחקים, בדיחות וסיפורים סביב השולחן. סמיילי רוצה לטבול בנהר שזורם ליד הבקתות - אבל המים קפואים מאוד. רק עומרי טובל את הרגלים במים הקרים - גולנצ'יק אמיתי!

באזור הזה על ההר צומח צמח אנדמי, כלומר ייחודי רק לאזור הזה (בין 3,000 ל-4,000 מ') - סביון ענק (שם מדעי Dendrosenecio kilimanjari). הסביון הענק דומה לקקטוס ולו גזע גבוה ומרשים המגיע עד לגובה של 7 עד 10 מטר.

הצוות הטנזני מורכב מאנשים מאוד נחמדים שקטים ונעימים אקונה מטטה הם אומרים בכל משפט שני כלומר הכול בסדר, או ג'מבו - שלום וגם פולה-פולה כלומר לאט לאט...

לאחר ארוחת הצהרים התכנסנו ל''שיחת פצועים'' - החברותא, הגובה, דלילות האוויר והאווירה המיוחדת בקבוצה ועל ההר גורמים למשתתפים ''להיפתח'' ולספר את הסיפור שלהם, לשתף בקשיים ולעשות טוב לנפש ואחד לשני - עוצמתי מאוד, מרגש מאוד ומיוחד מאוד!

במקרה (''כך יצא...'') והכרתי בשיחה חבר משלחת - גיא אלאלוף, שניפצע אף הוא במלחמת לבנון השנייה ומסתבר כי אנחנו היינו באותו הקרב בכפר (עיטא-אשאב) בו נהרג סמל קיריל, המילואימניק הראשון שנהרג במלחמה. סוג של סגרת מעגל עם גיא התותח !!!

לאחר ארוחת ערב, התפזרנו לבקתות, מתרגשים לקראת מחר ומחרתיים... לילה טוב קילימנג'ארו.

יום חמישי למסע - מטפסים לתחנת הבקתות האחרונה

יצאנו מבקתת הרומבו (גובה 3,700 מטרים) בטיפוס לבקתת קיבו הבקתה השלישית והגבוהה ביותר על הקילימנג'ארו (בגובה 4,700 מטרים) - הליכה של 10 קילומטר בטיפוס של 1,000 מטרים נוספים בגובה.

הליכה בגבהים אלו איטית מאוד, ההתרגשות כמעט בשיאה. מסיימים את ההליכה בסוואנה, חוצים את נקודת המים האחרונה על ההר ויוצאים לעבר המדבר האלפיני כשמסביב שממה אדירה. לאחר כ-4.5 שעות עצרנו לארוחת צהריים ולאחר עוד כשעה וחצי הגענו לבקתה הגבוהה על ההר.

הגענו לבקתת קיבו - בקתת אבן גדולה בה ישנים בחדרים גדולים - התחלקנו לשני חדרים והקור התחיל לחלחל לעצמותינו. התלבשנו בכול שכבות הלבוש שיש לנו והתכנסנו לארוחת ערב.

חלק מהאנשים מתחילים להרגיש כאבי ראש, קובי חש ברע - צמרמורות וחולשה, אבל אנחנו יודעים שהוא כמו מלך הולך לכבוש מחר את הפסגה אוהורו!!

לקחנו כדור גובה, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. לילה טוב קילימנג'ארו.

יום שישי למסע - מטפסים לפסגת הקילימנג'ארו

התעוררנו בשעה 05:00 בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר קלילה, לקחנו את הציוד ובשעה 06:10 התחלנו לצעוד בטור ארוך של ישראלים וטנזניים לכיוון הפסגה של הקילימנג'ארו. את 500 המטרים הראשונים (בגובה) טיפסנו בקצב טוב, עד שהגענו להפסקה הגדולה במערה. בדרך עשינו 3 הפסקות ולא ארבע כמתוכנן - המטפסים לא מתלוננים! אז אם עופר יכול לקרוע אותנו... למה לא!!!

המערה על שמו של הנס מאייר - מטפס הרים הגרמני שידוע כאחד ממטפסי הראשונים שכבשו את פסגת ההר ב-6 לאוקטובר 1889. בזמן ההפסקה במערה שתינו מלא מים נפרדנו מבגדים מיותרים שכן היה כבר חם ואספנו אנרגיה לקראת המשך הטיפוס.

מהמערה התחלנו מקטע של 300 מטר בעלייה שניקרא ''הנחש'' ולאורכו ביתענו כל 50 מטרים בגובה - הפסקה קצרה. זה השלב שבו מתחילים להרגיש את העלייה הקשה ואת הדלילות באוויר. לאחר המקטע של הנחש התחלנו מקטע אחר שניקרא ''הצינור'' - 200 מטר בסה''כ בגובה. נישמע קל... אבל שאומרים צינור אז זה חתיכת צינור!! כל 40 מטרים הפסקה של 2 דקות בערך וכל צעד קשה וכבד עד מאוד!

מה''צינור'' הגענו לאוכף של גילמן מעל המכתש של הר הגעש. הנוף מגובה 5,700 מטרים מדהים. לא רע בשביל כמה שעות של טיפוס. בגילמן עצרנו לכ-25 דקות הפסקה לאגור אנרגיה מחודשת. משם המשכנו בכיוון הלוע של הר הגעש בדרך של קילומטר וחצי לכיוון האוכף של סטלה. הליכה מתונה באופן יחסי אך ארוכה ומתישה וחלקה בשלג עמוק.

מהאוכף של סטלה מתחיל קטע הדרך האחרון - קשה, ארוך ומאתגר ומחייב מאמץ עילאי כדי להגיע לפסגת הקילימנג'ארו. מזג האוויר שהיה נעים עד כה הפך פתאום לקר מאוד בגלל הרוח הנושבת ובזכות העייפות של הגוף. מסביב ההר מושלג - מדהים!

עופר מגיע ראשון לפסגה, בראש הטור הארוך שהלך יחד, מברך את כולם ונותן חיבוק חזק לכל מטפס - איזה איש מדהים! זכינו ממש!! אנשים מברכים אחד את השני בגאון וכל הכבוד. חלק בוכים מהתרגשות עצומה - אין על האחים לחיים! אוהב אתכם ממש כל אחד ואחד!!

הגולנצ'יקים הצטלמו עם הדגל הירוק-צהוב בגאווה עצומה, הנח''לים היצטלמו עם הדגל הירוק גם בגאווה עצומה וכולנו הצטלמנו עם דגל ישראל ועם דגל אחים לחיים. מדהים כמה זה מרגש! וכמובן בסוף תמונה עם עופר אוגש המדריך התותח. אני מאמין שכל אחד שהגיע לפחסגת קילימנג'ארו יודע שהוא חייב תודה ענקית לעמותת אחים לחיים על העונג הצרוף על ההשקעה, התמיכה וההבנה שהם מעניקים לאחים החברים בעמותה.

תודה ממני ותודה בשם כל אחד שהיה במשלחת הקלימנגרו 2017

שיחת טלפון לוויני מפסגת הקילימנג'ארו

המסע חזרה הבייתה מתחיל בפסגת הקילימנג'ארו

לאחר שהצטלמנו והתרגשנו מאוד התחלנו בירידה חזרה לכיוון האוכף של גילמן, בהליכה מהירה יחסית תוך שאנחנו נזהרים לא להחליק בשלג למטה.

אחד מאתנו הקיא באוכף בגלל תשישות יתר - מותר לו הוא טיפס עד הפיסגה. מהאוכף של גילמן ירדנו חזרה 1000 מטרים - לאט לאט ומי שהתקשה נעזר אחד בשני ובמלווים המקומיים. בזמן הירידה עשינו מעט עצירות קצרות. את העצירה השנייה עשינו במערה בגובה 5,200 מטרים. חזרה לבקתת קיבו לאחר יום טיפוס והליכה של 11:42 שעות. הגענו תשושים אבל ממש מרוצים!

הבנו שהמטרה הושגה בכבוד רב למרות שרובנו התקשנו לעכל את ההישג האדיר!

לילה טוב קילימנג'ארו.

היום השביעי - יורדים 30 ק"מ למטה

לאחר ארוחת בוקר יצאנו מבקתת קיבו בירידה לכיוון הורומבו ובשעה שבע בבוקר יצאנו ל-10 קילומטר בירידה ב-3 שעות של הליכה. בבקתת הורומבו העלנו 4 לוחמים לג'יפ, מכוון שלא רצינו שיגרם להם נזק לרגליים לאחר שהם השיגו את ההישג של ההעפלה לפסגת.

מבקתת הורומבו המשכנו בירידה לכיוון בקתת מנדרה - מרחק הליכה של 12 קילומטר בזמן הליכה של 3.5 שעות. לאחר ארוחת צהרים במנדרה המשכנו לרדת לשער של מרנגו. סך הכול זמן הליכה 9.40 שעות עם מרחק מצטבר של 30 קילומטר הליכה ביום.

הגענו סחוטים ועייפים אך מלאים באנרגיה. רגע לפני שעזבנו את השמורה ניהננו מטכס מדהים של הפורטרים והמדרכים הטנזנים בשירים וריקודים -משהו מדהים!

לאחר נסיעה במיניבוס הגענו חזרה למלון במושי. מקלחת מרעננת ארוחת ערב ושנת לילה טובה. לילה טוב קילימנג'ארו.

למחרת יצאנו ל''סיבוב של אלופים'' בעיירה מושי. החזרנו את הציוד השכור, הסתובבנו בשוק, קנינו מתנות ומזכרות לחברים ובני משפחה ולאחר ארוחת צהרים יצאנו לדרך חזרה לשדה התעופה והבייתה.

קטע קצר ממסיבת הסיום למרגלות הפסגה:

תודה לעמותה "אחים לחיים" ולעופר שנתנו לי להיות חלק מהמסע המופלא הזה

תודה לעמותת ''אחים לחיים'' שנתנו לנו את הכלי הכי עוצמתי שלהם ,שנתנו מעצמם יום ולילה ושעדיין נותנים ,והכול בשביל שנוכל להיות חיים!

תודה לגילי המדהים מנכל עמותת ''האחים'',

תודה ליניב ליינדר שנותן מעצמו כל יום,

תודה לראש המשלחת - אמיר מלכה (סמיילי),

תודה לעופר אוגש שבלעדיו לא הינו מגעים למעלה,

תודה לכל אנשים שהיו במסע!

ואחרון הכי נכון, תודה לקב''ה שנתן לנו להיות עדים לנס אמיתי של כל אחד ואחד מאתינו, שנתן לנו לראות את העולם מהפסגה.

קישורים למסעות טיפוס הרים הבאים:

קישור לכל יומני מסעות טיפוס ההרים באתר השטח

קישור לפרטים על המסע לטיפוס לפסגת האלברוס (ההר הכי גבוה ביבשת אירופה)
קישור לפרטים על מסע הטיפוס לאקנקגוואה (ההר הכי גבוה ביבשת אמריקה)
קישור לפרטים על מסע הטיפוס הבא לקילימנג'רו (ההר הכי גבוה ביבשת אפריקה)