קיריגיזסטן - מסע קסום לארץ הנוודים

קיריגזסטן היא מדינה הררית המורכבת משני רכסים גדולים החוצים את המדינה ממזרח למערב.
בחלקה הצפוני רכס הרי Tian Shen ובחלקה הדרומי רכס הרי פמיר המפורסם - Pamir.
לקירגיזסטן אין מוצא לים והיא גובלת עם קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן ממערב, טאג'יקיסטן בדרום ועם סין בחלק הדרום מזרחי.
בקירגיזסטן חיים כ-6 מיליון תושבים בשטח הגדול פי 9 משטחה של מדינת ישראל. כ-70 אחוז מהאוכלוסייה הם מוסלמים סונים, כשהטג'יקים הם מוסלמים שיעים ויש גם מיעוט נוצרי ועוד בני דתות נוספות. מסגדים ניתן למצוא בכול כפר ועיר ו"סאלם עליכום" היא הברכה הנפוצה לשלום.
רוב התושבים דוברים רוסית, האוכלוסייה המבוגרת עוד זוכרת את השפה הקירגיזית העתיקה (טרם נכבשו ע"י הגוש הסובייטי) והצעירים יודעים אנגלית.

יהודים בקירגיזסטן

כיום חיים פחות מ-1,000 יהודים בעיר הבירה בישקק וזאת לאחר שבשנות ה-90, עם הסרתו של מסך הברזל, עלו רוב היהודים ארצה. יהודים ראשונים התיישבו באזור קירגיזסטן במאה ה-4 והיו אלו יהודים כוזרים או יהודים מאוזבקיסטן השכנה ומאיראן שהתיישבו במקום בזכות צומת דרכי המסחר שחצה את האיזור. לאחר כיבוש מרכז אסיה על ידי הרוסים והגוש הסובייטי הגיעו לקיריגיזסטן גם יהודים אשכנזים שכן משנת 1905 הרשו הרוסים ליהודים להגר לאזור.
בזמן מלחמת העולם הראשונה החלו גלי הגירה גדולים מאירופה לקירגיזסטן ואז היה מספר האשכנזים בקהילה גדול ממספר הספרדים. יהודים רבים, שחששו מפני הפגיעה בהם על ידי הרוסים במהלך המלחמה נמלטו לאפגניסטן השכנה. בתקופת מלחמת העולם השנייה ישבו בקירגיזסטן כ-20,000 יהודים שנמלטו מאזורי הכיבוש של גרמניה הנאצית. הקהילה היהודית בבישקק קיבלה הכרה אך ורק בשנת 1945 ושימש אותה בית כנסת אחד שהיה גם אשכנזי וגם ספרדי. 

יגעת - מצאת - תאמין!

כמו במרבית הטיולים באתר השטח, גם במסע הזה חיפשנו לעשות משהו שאינו שגרתי. חיפשנו לטייל במקומות שאנחנו נהיה, יחסית כמובן, הראשונים! ו"מפורצי הדרך" לאזור.  וכך שהביטוי - "יגעת - מצאת - תאמין" יצא אל הפועל.
חלקה המערבי של קירגיסטן טרם התגלה ע"י הגיפאים - חבל ארץ מדהים, הררי, מעט מאוד כלי רכב נוסעים שם ובעיקר שיירות ארוכות של נוודים עם עדרי הענק של הסוסים והצאן שליוו אותנו כמעט בכל מקום. פה ושם חצו את השבילים כלי רכב של מקומיים שנאלצו לעצור כל כמה דקות כדי שהמנוע יתקרר שכן הטיפוס הרב בשבילים ההרריים הקשה את הנסיעה.
ככל שטיפסנו למעלה כך פגשנו קרחונים גדולים יותר - הנופים מהפסגות היו עוצרי נשימה. במסגרת איתור הצירים הגענו למספר משפחות של נוודים שגרות בצניעות מרובה באוהלים המסורתיים (יורטות) ובמבנים רעויים אך הדבר לא מונע מהם להיות שמחים ומלאי חיים ולאחר אותנו ביד רחבה.
כמו מארון ההפתעות מבית סבתא, כל פעם שהנכדים באים לבקר, כך נשלפים מאחד מקופסאות האחסון באוהל מאכלים מסורתיים - טוב לא כולם נראים אכילים אבל זה כבר עניין אינבדואלי - שומן כבש קר, חלב סוסים בקערת מרק, לחם מוחמץ , גבינות ועוד.
אין ספק שלמטייל החושש מאוכל שאינו מוכר לו זו התמודדות אינה קלה והשיטה ידועה: לעשות עצמך שותה וטועם מתוך כבוד למארחים... או שלאמץ את שיטת "הגיבורים" ולטעום ולהכיר טעמים חדשים.
 

דרך המשי החוצה את קירגיזסטן

"דרך המשי", אותו ציר מסחר חשוב בין מזרח למערב - בין אירופה לאסיה. הדרך עוברת בין הייתר לאורכה של קירגיזסטן דבר שהשפיע רבות על התרבות ועל הכובשים הרבים שהטביעו חותמם: המצרים, הרומאים, המונגולים, הפרסים, הערבים, הטורקמנים וכמובן הרוסים.
לרוב עברו הסחורות מיד ליד לאורך הדרך, והמתווכים הרבים היו הסיבה למחירן הגבוה מאוד של סחורות מהמזרח שנמכרו באירופה. דרך המשי שימשה כדרך חלופית ל"דרך הבשמים" המוכרת לנו, אך יכלה להיות פעילה רק בחודשי הקיץ - שכן בחורף לא ניתן היה לנוע לאורכה.

השוק הגדול בבישקק הבירה

קישור לפרטים על המסע הבא: מסע לארץ הנוודים - קירגיזסטן