סוף עידן הדינוזאורים

בתקופת השיא של מתקפת רכבי השטח בישראל, מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת ועד אמצע העשור הראשון של שנות האלפיים (ולמי שהתבלבל – 1995-2005, בערך), היצע הכלים ה"קשוחים" אותם אפשר היה לרכוש כחדשים היה גדול (ואיני נכנס כאן לדיון על עבירות, יכולות, אמינות, תחזוקה ושאר ירקות, מתייחס רק לשני פרמטרים: סרן חי אחד לפחות והילוך כוח אמיתי): לנד רובר דיפנדר ודיסקברי (1 ו-2), ניסאן טרנו ופטרול, איסוזו טרופר ורודיאו, יונדאי גאלופר ומחליפו הטאראקן, מיצובישי פאג'רו (כן, גם הוא, למרות הקינג...), טויוטה לנד קרוזר ו-4ראנר, ג'יפ רנגלר, גרנד צ'ירוקי (ZJ ו-WJ), צ'ירוקי (XJ) ומחליפו הליברטי, תע"ר סופה, קיה ספורטאז' וסורנטו, סוזוקי ויטארה, גרנד ויטארה, סמוראי וג'ימני, סאנגיונג קורנדו, מוסו ורקסטון ובוודאי שכחתי עוד כמה, בעיקר כאלו שהגיעו מארה"ב בטפטופים, חלקם ביבוא אישי.

ומה נותר לנו מכל הרשימה המפוארת הזו? היום אתם יכולים להיכנס לסוכנות רכב ולצאת עם פאג'רו חדש, לנד קרוזר, רנגלר, ג'ימני או רקסטון (שעומד להיות מוחלף בקרוב בדור חדש, עם יכולות שטח פחותות). כל השאר נעלמו או שעברו שינויי דרסטי, עדיין תמצאו חלק מהשמות אבל הם משויכים היום לקרוס-אוברים שגרסאות הבסיס שלהן נטולות הנעה 4X4... ואיני בא כאן לשלול את יכולות השטח של כלים כמו הגרנד צ'ירוקי הנוכחי או של הדיסקברי החדש למשל – יש להם, אבל אלו כבר כלי רכב עםDNA שונה לחלוטין, הם עתירי טכנולוגיות, מחשוב ואלקטרוניקה, ונושאים תגי מחיר שמרחפים בסטרטוספרה הנמוכה, לא ברי השגה למרביתנו. ובכוונה לא הכנסתי לרשימה את המרצדס G, שמחירו מתאים רק לאנשי המיליוניון העליון...

אפשר כמובן להבין את יצרניות הרכב, שהמטרה העיקרית שלהן היא להרוויח. ומה לעשות, הן מצליחות למכור הרבה יותר קרוס-אוברים מפונפנים מאשר מכונות שטח. ובכל זאת, אלו שעדיין מייצרות את הקשוחים, "מהלכות על ביצים" בכל שינוי דגם, עם הרבה מאוד הצהרות על כך שיכולות השטח יישמרו ולא ייפגעו, כי הרבה מהמוניטין שלהן נבנה בשטח והן לא מעוניינות שייפגע.

קחו לדוגמה את לנד רובר, שמתחבששת עם מחליפו של הדיפנדר מאז שהופסק הייצור שלו. ה-DC-100, דגם הקונספט שהוצג בזמנו כמחליף אפשרי לא התקבל יפה, ואיפול כבד הוטל על המשך צעדיה של החברה בפיתוח הדגם החדש. השינויים שעשתה ג'יפ בדור החדש של הרנגלר הם מינוריים (לכתבה על הרנגלר החדש), וכך גם תעשה מרצדס עם הדור הבא של ה-G, סוזוקי עם הג'ימני (הצצה לג'ימני החדש) וטויוטה עם הפראדו שעבר מתיחת פנים. אחד המרכיבים העיקריים בשינויים האלה אפילו לא נראה לעין - כולם יעברו דיאטה חריפה, כדי להקטין את צריכת הדלק ואת פליטת המזהמים.

דינוזאור נוסף שדור חדש שלו עומד על הפרק הוא הפג'ארו, שמיוצר ללא שינוי למעלה מ-10 שנים. תחילה דובר שהייצור שלו יופסק כליל, אבל ההשתלטות של קונצרן ניסאן-רנו על מיצובישי טרף קצת את הקלפים. ככל הנראה, הדור הבא של הפאג'רו יחלוק מכלולים עם ניסאן פטרול חדש שנמצא בתהליכי תכנון. במסיבת עיתונאים שנערכה בתערוכת הרכב בג'נבה, אמרו ראשי החברה כי המשקל הגדול של כלי רכב מהסוג הזה מחייב מנועים עתירי מומנט. מנועים כאלה בהכרח מזהמים וקשה להפיק מהם נתונים שיעמדו בתקנות זיהום האוויר העכשוויות ובוודאי לא באלו העתידות להיכנס לתוקף. לכן, מעבר לניסיונות הבלתי פוסקים להקטנת משקלם (ע"י שימוש נרחב באלומיניום ובחומרים מרוכבים קלי משקל) הפתרון היחיד הנראה לעין בטווח הזמן הנוכחי הוא הנעה היברידית.

האם בתוך עשור יופסק כליל ייצורם של הדינוזאורים שנותרו? ואולי ההתפתחות של ההנעה החשמלית – בעיקר הגדלת הקיבולת של המצברים - תאפשר להם להמשיך ולחיות? אולי נאלץ להסתפק רק בטנדרים או שאולי נעבור לטייל עם כלים אחרים לגמרי, דוגמת ה-SBS-ים? לעתיד פתרונים.