שטח 4X4

בכוח הדיזל - סקודה קודיאק דיזל Skoda Kodiaq

קצת לפני הגעתה של הגרסה הבכירה של הקודיאק לארץ, לקחנו אותה לסיבוב ארוך במיוחד בחו"ל - סקודה קודיאק עם מנוע דיזל

27/11/17

עוד לפני שהגיע לארץ, הצליח קודיאק, רכב הפנאי הבינוני של סקודה, להפתיע אותנו — לא בנתונים הטכניים או בעיצוב, אלא ברמת העניין שהוא עורר בציבור. ההתרגשות לא שככה גם לאחר שהגיע, ובמהרה נצפה הקודיאק הקופסתי על כבישי הארץ ובחניוני חברות ההייטק. חלק מסוד ההצלחה שלו היה היצע הגרסאות הרחב — שלוש רמות גימור, שני מנועי בנזין, מנוע דיזל ואפשרות בחירה בין הנעה קדמית לכפולה.

וכל אלה רק בגל הראשון שהגיע ארצה. בחו"ל יש עוד — למשל גרסת דיזל חזקה יותר. עדיין עם מנוע 2.0 ליטר, אבל עם 190 כ"ס ו־40.8 קג"מ. ידענו שהיא מיועדת להגיע ארצה בקרוב (והיא אכן הגיעה מאז), ולכן ניצלנו ביקור בחו"ל למפגש אישי ויסודי.

מבחן דרכים סקודה קודיאק Skoda Kodiaq

דובדבן צ'כי - קודיאק של סקודה

על פני השטח

אין הרבה מה להרחיב על העיצוב החיצוני — אם הקודיאק מעניין אתכם, בטח כבר ראיתם אותו במציאות והחלטתם אם אתם אוהבים את העיצוב הרבוע והענייני, או לא. ואם הקודיאק לא מעניין אתכם — מן הסתם כבר שמתם לב אליו, כי בכל זאת אתם מתעניינים...

גם בפנים הרכב אין בשורות מיוחדות, לפחות לא ברכב ההדגמה שקיבלנו — זו הוורסיה הכהה, שעושה שימוש נרחב מדי בשחור ולכן למרות חומרים ראויים (כולל עור מלא במושבים) ואבזור נדיב מצליחה להראות קודרת יותר מאשר עשירה. והאבזור אכן עשיר ברכב המבחן — כולל אוורור מושבים שלמרבה הצער לא יגיע ארצה.

שלא במפתיע, אין הפתעות בתחום המרחב הפנימי — יש הרבה מקום מלפנים וקל למצוא תנוחת נהיגה נוחה (אבל מושבי העור היו מעט נוקשים ושטוחים מדי לטעמי); יש שפע מקום בשורה השנייה, כולל יכולת לשנות את זווית המשענת, והשורה השלישית מתאימה לילדים עד גובה 120 ס"מ, פלוס מינוס. ילדים גבוהים יותר כבר יתלוננו על המושב הנמוך. תא המטען מציע נפח סביר גם כשכל המושבים בשימוש — מספיק לצידנית, שישיית מים ועוד איזה תיק או שניים. בערך כמו תא מטען של מכונית מיני. כשהשורה השלישית מקופלת, תא המטען ענק — חמש מזוודות עלייה למטוס ועוד תיק לא קטן נכנסו מתחת לגובה הכיסוי.

דבר המומנט

השינוי העיקרי לכבודו התכנסנו כאן נמצא מתחת למכסה המנוע. בארץ בחנו בינתיים רק את גרסאות ה־1.4 ליטר של הקודיאק, שסיפקו ביצועים מספקים — אבל לא מעבר. כמה משמעותית תוספת של ארבעים סוסים, ולא פחות חשוב — חמישה עשר קג"מים וקצת? די משמעותית.

הקודיאק דיזל הבכיר מתנהל בנון שלנטיות ממכרת גם כשהוא עמוס ומטפס בשיפועים לא מבוטלים. לא צריך יותר מלחץ עדין על דוושת הגז כדי לשמור על קצב מהיר, ויציאה לעקיפה, גם בכבישים הרריים צרים, לא יוצרת תחושה של הימור לא אחראי. המנוע סובב בסל"ד נמוך במהירות שיוט (כ־1500 סל"ד ב־100 קמ"ש בהילוך שביעי), מקנה אווירה נינוחה בתא. המנוע שקט יחסית, וברוב המצבים לא יפרסם את העובדה שהוא שורף סולר ולא בנזין, אבל לפעמים הוא כן מטרטר בצליל דיזל אופייני — דווקא במצבי עומס קל, כגון תאוצות עדינות במהירות עירונית.

ולמרות כל מה שנאמר לעיל, האמת היא שלאור ניסיון העבר עם יחידות ההנעה של VAG, ציפיתי לקצת יותר "אומפף" מיחידת ההנעה הזו. קצת יותר בעיטה בגב כשדוושת הגז נלחצת לרצפה. וכן, גם במצב 'ספורט' בתיבת ההילוכים ובבורר מצבי הנסיעה התגובות והתחושות לא ממש זריזות. יש די והותר כוח — אבל אין תחושה כוחנית.

מה שכן יש היא צריכת דלק נהדרת. במהלך הימים בהם בילינו עם הקודיאק דיזל הבכיר נסענו בקצב רגוע יחסית (כבישים לא מוכרים עם שפע מלכודות מהירות) אבל בתוואי שכלל הרבה נסיעה עירונית וכבישים הרריים, ותמיד עם יותר מנוסע אחד ברכב. התוצאה — 15 ק"מ לליטר בממוצע. נתון טוב יותר ממה שקיבלנו בשיוט בן עירוני בארץ עם גרסת ה־1.4 ליטר. לא רע. לא רע בכלל.

ועוד דברים

זה היה גם המפגש הראשון שלנו עם גרסת ההנעה הכפולה, אך למרבה הצער היצע ה"שטח" מסביב כלל בעיקר שבילי יער רטובים ובוציים — והקודיאק שלנו נעל צמיגי כביש טהורים. זה שילוב שכל האלקטרוניקה שבעולם לא תצליח לנצח... והיא אכן לא הצליחה. מצד שני, על כבישים רטובים כהוגן, המערכת תפקדה היטב והעבירה כוח במהירות לגלגלים האחוריים במקרה הצורך. גם עם רגל כבדה במכוון על הגז לא נרשמו פרפורים מכיוון הגלגלים הקדמיים.

זה גם היה המפגש הראשון שלנו עם הבולמים המתכווננים (שמוצעים גם בארץ בגרסאות ההנעה הכפולה). וכאן הרושם פחות חיובי — אם כי יכול להיות שחלק מהאשמה היא באיכות הסלילה הלא מבריקה בסלובקיה. גם במצב 'נוחות' המתלים העבירו יותר מדי מתלאות הדרך אל תוך תא הנוסעים, לא פעם בצורת חבטות חדות ולא נעימות. ההבדל ביחס למצב 'ספורט' בבורר לא היה גדול — לא מבחינת נוחות, ולא מבחינת יכולת דינמית. קצת יותר ריסון, קצת פחות ספיגה — בכל מקרה לא מכונת נהיגה. לא הייתי מתנגד לפער גדול יותר בין המצבים, עם העדפה למצב 'נוחות' רך וסופג יותר.

חשבון בבקשה

גרסת הדיזל החזקה מגיעה ארצה ברמות אבזור 'סטייל' ו'אקסקלוסיב', במחיר של 239,000 שקלים ו־255,000 שקלים, בהתאמה.
ברמת האבזור 'סטייל', מדובר בפער של 19,000 שקלים לעומת גרסת הדיזל הפחות חזקה עם אבזור זהה, והאמת היא שאלא אם אתם "חזירי גז" או נוסעים בעומס גבוה מהמקובל (גוררים, נוסעים הרבה בתוואי הררי וכדומה), קשה להצדיק את תוספת המחיר. מצד שני, רק גרסה זו מציעה את השילוב בין צריכת דלק דיזלית לרמת האבזור 'אקסקלוסיב', ובפער מחיר של 10,000 שקלים מגרסת הבנזין המקבילה (2.0 ל' טורבו, 180 כ"ס, הנעה כפולה), זו בחירה הגיונית למי שנוסע הרבה. ובהשוואה מחוץ למשפחה, המחיר אומנם לא מבוטל — אבל עדיין נמוך משל המתחרה הקרוב ביותר, קיה סורנטו, למרות יתרון בולט בתחום אבזור הבטיחות.