טיול שחרור של פצועי צה"ל, פרו - יוני 2018

חזקים ביחד!

פרוייקט ''טיול שחרור'' נולד בעת מבצע ''צוק איתן'' בקיץ 2014. במהלך ביקורי הפצועים בבתי החולים, הבינו אנשי אגודת הידידים של ארגון נכי צה''ל בישראל עד כמה טיול תרמילאים נתפס עבור הצעירים - חיילי ולוחמי צה''ל, כאירוע חובה, כמוהו כמעין טקס סיום השירות הצבאי והמעבר לאזרחות, אך למרות הצפייה והרצון העז, מתקשים פצועי ונכי צה"ל לממש את החלום.

באגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל בישראל החליטו להרים את הכפפה ובפעם הרביעית תכננו מסע שחרור ייחודי, והפעם לפרו אשר בדרום אמריקה. מסע אשר משתלב בהליך השיקום ומעניק למשתתפיו כלים להתמודד עם המציאות החדשה אשר נכפתה עליהם. על פי התכנית החלה הקבוצה בסדרה של מפגשים בישראל והמשיכה למסע שחרור יחודי אשר החל בטיסת אל-על למיאמי, אירוח אצל ישראליים, המשך טיסות לפרו, היישר לדרך האינקה עד למאצ'ו פיצ'ו ולסיום אירוח אצל ישראלים הגרים בפרו וחזרה ארצה בטיסת אל-על מניו-יורק.
כמו בשנים קודמות - גם הפעם! חווית המסע, עוצמת המשתתפים ותמיכת המלווים גיבשו את הקבוצה והפכו את "טיול השחרור" להרפתקה ייחודית, שהיא תחילתה של דרך חדשה עבור רבים מהמשתתפים.

קישור לסיכום טיול השחרור הקודם - הרי ההימאליה, הודו 2017

טיול שחרור - פרו 2018 - ערכה: רותם עופר

הדרך לפרו...

בחירת המשתתפים במסע, הפצועים והמלווים שיעזרו כמנטורים, גיבוש הקבוצה, הכנת הציוד, הגוף והנפש הסתיימו ורגע לפני שעולים על טיסת אל-על משדה התעופה בן גוריון לעבר מיאמי, אשר בחוף המזרחי של ארצות הברית הגיע מעמד הפרידה מהמשפחות בו השתתף גם אביגדור ליברמן - שר הביטחון של מדינת ישראל, אשר הגיע לטרקלין של אל-על לתמוך ולשאת את ברכת הדרך לחיילות ולחיילים אשר נפצעו במהלך השירות הצבאי.
קבוצה גדולה של 35 משתתפים נחתה במיאמי, אשר על האוקיינוס האטלנטי, בדרום מזרח ארצות הברית. לעת ערב נסענו לבית משפחת אלפי לארוחה משותפת עם ישראלים המתגוררים באזור ושם גם שמענו את סיפורו המדהים של בנדה - דויד בן דויד, מראשוני חטיבת הצנחנים, עוד מתקופת פעולות התגמול כאשר רפול היה המפקד שלו בגדוד 50. מ"פ במלחמת ששת הימים שאיבד את רגלו בעת כיבוש רצועת עזה (ומאז הוא גם "פצוע צה"ל") ועד תפקידיו כמפקד בית ספר לצניחה, רכז בשירות הבטחון, מושל יריחו והשחרור בדרגת תת-אלוף.
קישור לכתבה ב-YNET המספרת את סיפורו של בנדה
בסיום הביקור טסנו ללימה - בירת פרו שם נחתנו בלילה ולמחרת בבוקר עלינו על טיסה פנימית לקוסקו - הנמצאת בלב הרי האנדים בגובה של 3,400 מטרים, בירת התיירות והמוצ'לרים של דרום אמריקה.

נוחתים בקוסקו ויורדים לעמק הקדוש

מבין העננים מנמיך המטוס לתוך עמק בגובה של 3,400 מטרים - קוסקו, בירת האנדים והמוצ'לרים של דרום אמריקה.
עלינו על אוטובוס והתחלנו את דרכנו צפונה ומערבה במורד נהר האורומבמבה לתוך העמק הקדוש.
ירדנו מהדרך הראשית לרחובות הצרים של העיירה מארס Maras ובשבילים צרים נסענו עד לאתר האינקה המרשים - מוריי Moray בו היופי של הטרסות מחביא תעלומה מלפני מאות שנים.
המשכנו בדרך צרה ומעט בוצית לרדת מראש ההר ללב העמק הקדוש ולקראת שבת הגענו למלון שלנו היושב למרגלות המצודה העתיקה של האינקה היושבת על מפגש הערותים של אוליטאטאמבו Ollantaytambo.
בבוקר שבת, במזג אוויר סגרירי, יצאנו לטייל, מרחק של יותר מ-2,000 אמות (פחות מקילומטר), במצודה המרשימה של האינקה באוליטאטאמבו. כאן שמענו על התכנון העירוני והכפרי של המבנים, מקומות האחסון והחלקאות בהתאם לעונות השנה, את הסיפור המדהים של הכיבוש הספרדי את האינקה, את שנות המאבק הרבות ואת סוד הקסם שבזכותו נשמרה מאצ'ו פיצ'ו ולא נכבשה מעולם!

שי יאיר - גולנצ'יק שאיבד את רגלו בתאונה עם RPG

סיסמת המשלחת: I Believe in me

נדב אלבז - צנחן שנפצע באוזניו בזמן מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה, בבית חב״ד בקוסקו - כאב של לוחמים של עידן עמדי (ההמנון, הלא רשמי, של משלחת "מצוייני צה"ל")

"המעגל" - חלק מעוצמת המשלחת

אוליטאטאמבו Ollantaytambo

יוצאים לטרק... חזקים ביחד! בעוצמה שלא ניתן לתאר!!

בליבו של מסע השחרור נמצא הטרק - מסע רגלי אתגרי ומעצים המטפס לגובה, הולך עמוק לתוך השטח ונמשך כמה ימים. הפעם בחרנו לטפס על אחת מדרכי האינקה העתיקות המטפס מעל נהר האורובמבה בין כפרים עתיקים שהשתמרו עוד מתקופת האינקה.
מתרגשים מאוד וכך גם השמים שלא מפסיקים להמטיר עלינו גשם, מהרגע שהתחלנו ללכת ובמשך שלושה ימים. מזג אוויר זוועה, גשם שוטף, רוח, בוץ חלקלק, שהייה של שני לילות באוהלים, טיפוס של 1,600 מטרים לגובה של 4,400 מטרים, כ-30 ק"מ של מסע מאתגר כולל הליכה בחושך בסוף היום השני וכל זה עם קבוצה מדהימה של גיבורי על - חלקם קטועים או הולכים עם קביים. מבלי שויתרו על הקושי והאתגר הצלחנו במשימה - סיפוק אדיר!!! לכל המשתתפים והמלווים.

החוד המוביל

בראש הטור הארוך של 35 ישראלים, צוות של 22 מקומיים ושיירה של 20 פרדות וסוסים נעמדה "חבורת החוד". עשהאל שנפצע בלבנון השנייה והולך באמצעות קביים, ירד בדרגה (כך זה במילואים...) והוביל את הפצועות והפצועים בגפיים ובעמוד השדרה. מורן האלופה שלא ברור כיצד היא הולכת, דניאל "אדמונית החורש" שלא מוותרת, למרות שהקרסול שלה לא בכיוון ההליכה, שי שאין לו רגל שמאל ושמעון שלא יכול לעמוד על הרגליים ללא קביים.
בבוץ הטובעני, בסלעים החלקלקים ובטיפוס קשה בגובה אין לוותר! ו"חבורת החוד" מושכת את כולם קדימה תוך שהיא מתגברת על הקושי הפיסי, הכאבים וקשיי מזג האוויר והגבהים. השראה לכול ההולכים אחריה, כשמידי פעם מצטרפים לחוד משתתפים נוספים השואבים כוחות מהחבורה - אירוע שמי שלא ראה הוא בחזקת "זר לא יבין זאת!".

ואף על פי כן נוע תנוע!

שלומי, אופק, ליאור, רז, נדב, דורון, רביבו, מתן, פסיל, רועי, איתמר, מתן, מנגיסטו, עלמנאו - גיבורים המתמודדים עם הפציעה, מושכים את המלווים, לא מוותרים לרגע! בגשם, בבוץ, בחושך ובקור - אין ציוץ, אין הקלות, אין עצירות והשיירה נעה לעבר המטרה, לעבר שיא הגובה. מרשים ומרגש גם יחד!

ה"מאהל הגדודי" - בגבהים של כ-3600 מטרים בקור ובגשם וכחלק בלתי נפרד מהאתגר

טקס ההטמנה המיוחד

בבוקרו של יום הטרק האחרון התכנסו יחד לכמה שעות של "העמקה בנפש" - כל פצועה ופצוע סיפרו את שעל ליבם, חשפו את הפצע הגדול ובחרו חפץ או זכרון להטמין בלב הרי האנדים. הטמנה שממנה יתקדמו הלאה וישאירו את הפצע מאחור. החזרה לרגע הפציעה, לתהליך השיקום הארוך והקשה והחשיפה לקשיים נחשפו בפני כל הקבוצה והתהליך הנפשי אותו עשו הפצועים מרשים ומאוד מרגש - "חזקים ביחד" זו לא רק סיסמה אלא דרך חיים!

נקודת ההטמנה - במרכז של באר עתיקה תישאר חסויה לעולמים

עשהאל לובוצקי - מ״פ בגולני נפצע בקרב בבינת ג׳בל בשנת 2006 - לבנון ה-2 מספר על השיקום המופלא שלו בבית חב״ד - קוסקו פרו

על המאצ'ו פיצ'ו

רכבת לילה היורדת לאורכו של נהר האורובמבה מביא אותנו לאגוואס קאליאנטס - Aguas-Calientes, עיירה של מים חמים הנמצאת בעמק צר שמסביב צוקי סלע אדירים. התנועה ברחובות העיירה ברגל בלבד ואל העיירה מגיעה הרכבת שלאורך הנהר. ואוטובוסים היוצאים ומטפסים למאצ'ו פיצ'ו - העיר העתיקה של בני האינקה.

מאצ'ו פיצ'ו, בקצ'ואה - שפת האינקה: Machu Pikchu, ואם לדייק, אז לבקשתו של המלווה היקר - יוסי גינצבורג יש לקרוא למקום: מאצ'וּ פיקצ'וּ שפירושו בעברית: "הפסגה העתיקה".
ה-מאצ'ו פיצ'ו היא עיר עתיקה שהייתה מיושבת בתקופת השיא של תרבות האינקה ולאחר מכן "נעלמה" מהתודעה, בעיקר בזכות שהכובשים הספרדים לא הגיעו אליה. עד אשר בשנת 1911 הגיעו אליה הארכאולוגים. מאז שוחזרה ושופצה העיר וכיום היא אתר התיירות המרשים ומספר אחד בדרום אמריקה!
המבנים במאצ'ו פיצ'ו בנויים מאבנים גדולות שסותתו בדייקנות זו לזו ואין שכבת טיט ביניהן. בין המבנים מחסנים, מבני מגורים, אתרי פולחן לשמש ולגשם, אחוזת קבר, מקדש, "שער שמש" ועוד... כשצורתה הכללית של העיר מזכירה את קונדור האנדים - הדורס הגדול שהוא סמל של האינקה.

ועוד הטמנה אחת מיוחדת!

שמעון יפרח, מפקד ולוחם במג"ב שנפצע קשה מאוד בקלנדייה (באזור ירושלים), בזמן שפיקד וחילץ שני חיילים שנכנסו בטעות למחנה הפליטים ורכבם נשרף ע"י מחבלים וקיבל "עיטור המופת" הטמין את נעלי הצבא שלו המגואלות בדם רב בנקודה חסויה לעולמים בראש "שער השמש" שמעל המאצ'ו פיצ'ו בטקס מיוחד, אישי, מרגש וסוחט דמעות.

רז ביבי - לוחם מג״ב, גיבור!, הותקף ע״י מחבל בשער שכם, הדף את המחבל וירה בו כשהוא מדמם מ-7 דקירות בצוואר מספר את סיפור הצל"ש שלו בבית חב"ד בקוסקו

רז ביבי בחדשות הבוקר: לוחם מג"ב שנפצע אנושות כובש את המאצ'ו פיצ'ו

ולקראת סיום קוסקו והביקור בבית חב"ד

לאחר המסע הקשה הנפש צריכה מרגוע. ולשם כך נבחרה קוסקו - בירת התיירים של פרו ודרום אמריקה. השתכנו במלון בליבה של העיר העתיקה והחבר'ה מצאו מיד את השווקים, מקומות הבילוי ובעיקר את שאר המצ'ולרים הישראלים הנמצאים במקום במסגרת טיולי השחרור שלהם.
לעת ערב התכנסנו בבית חב"ד המקומי אותו מובילים יעל ועופר היקרים - שליחי חב"ד לקוסקו ויחד עם הרב עמית פליישר שהגיע במיוחד מישראל, הוזמנו כ-300 ישראלים מהסביבה לערב מרגש ומאחד לכל הישראלים.
בערב הוקרן סרטו של הרבי של חב"ד הקורא לפצועי צה"ל - "מצוייני צה"ל", הושמעו כמה סיפורים של הפצועים, אכלנו טוב (וכשר!) ובעיקר הייינו "חזקים ביחד" עם כל המטיילים הישראלים.

מדברי הרבי: " התנהלותכם היא הוכחה שה' נתן לכם כוחות מיוחדים להתגבר על מגבלותיכם ולעלות בכך על הישגיהם של אנשים אחרים. אינכם נכים או מוגבלים אלא אנשים מיוחדים, כיוון שיש לכם פוטנציאל שאין לאף אחד מאיתנו. לכן אני מציע, שמהיום והלאה לא יקראו לכם 'נכי צה"ל' אלא 'מצויני צה"ל' - הגדרה יותר מדויקת של מהותכם. "

קפה מעודד

לעודד הייתה אהבה מיוחדת לקפה. בעיקר אהב קפה שחור.
כל מי שהכיר אותו, הכיר גם את ערכת הקפה המפורסמת שלו, שנסעה איתו ברכב לכל מקום. בארץ ובעולם!
אלוף משנה (במיל') עודד ראור, לוחם ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, היה איש מיוחד, איש של אנשים ומפקד שידע לעשות את הטוב ביותר.
עודד נפטר בשנתו בטרם עת ולכבודו הוקם מיזם חברתי שכל רוויחיו מופנים לטובת חינוך והקהילה.
לפרטים נוספים על עודד והפרויקט המחבר בין אנשים
אנחנו חבריו לשירות לקחנו שקיות של "קפה מעודד", הצטלמנו איתן על רקע הנופים והעברנו אותן הלאה למטיילים צעירים שימשיכו את המסע בדרום אמריקה.
קישור לעמוד פייסבוק של "קפה מעודד"

תודה ענקית ליזמים ולמלווים

בסיום תהליך תכנון ארוך שהתחיל בצוות קטן בהובלתם של ורד רוט - מנהלת אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל והוגת רעיון "מסעות שחרור" והיזם והרוח החיה שבראש המסעות עדי שטראוס נבחר היעד - פרו! התגבש הצוות המלווה למסע של הקיץ: גילי מולכו - מנהל בית הלוחם בבאר שבע, מונה בשנית לראש המשלחת ונטלי שטרית - רכזת הצעירים של ארגון נכי צה"ל בבאר שבע, שיחד ראיינו את המשתתפים והרכיבו את המשלחת המיוחדת. לאורך המסע הובילו, הדריכו ותמכו פיסית במשתתפים וכמובן בטיפול בנפשות הפצועות. ד"ר ציפי שטראוס יחד עם הפראמדיק עמית אקרמן היוו את הצוות הרפואי. עידו זיו, הפסיכולוג של המשלחת, דאג בשקט המיוחד שלו להוביל אותנו תמיד לחוף מבטחים. יפתח קיסוס - מנהל האבטחה של המשלחת, דאג לכולם, כאילו היינו ילדיו או חייליו הצעירים. יוסי גינסברג - ההרפתקן המיוחד מבחזרה מטואיצ'י, ליווה אותנו, הלך את כל המסע וסיפר לנו את סיפור ההשירדות המופלא שלו. פיליפ לואב - מהתורמים המרכזיים למשלחת, הגיע לחוות ולעזור בפעם השנייה. מיקי צימט - שתומך שנים ותמיד רצה להגיע - הגיע ונסחף לתוך החבורה ואייל אלפי שהתאהב באנשים והמשיך איתנו ממיאמי ללב דרך האינקה. רוני כנפו הצלם - שהיה לכולנו כחבר וכאח ומעיין דגן - עורך באתר וואלה שהגיע על מנת לסקר את המשלחת המיוחדת. איילת קולירין מאגודת הידידים שדאגה למשלחת מבית הלוחם בתל אביב ונאחל לה בהצלחה בלידה הקרובה וחנן גרינברג דובר ארגון נכי צה"ל שדאג להפיץ ולפרסם את חוויותינו בזמן אמת. ובראש - חברי הטוב, האיש החזק והגדול בגוף ובנפש, זיו כספי, שתמיד היה שם בשבילי ובשביל כולם!
תודה ענקית לכולם!!!
קישור לכתבה המסכמת באתר וואלה

תמונות מהיום הראשון בעמק הקדוש

תמונות מהיום באולטאטאמבו

תמונות מהיום הראשון לטרק

תמונות מהיום השני לטרק

תמונות מהיום השלישי לטרק

תמונות מהמאצ'ו פיצ'ו

תמונות מהרכבת לאורך נהר האורובמבמה

תמונות מקוסקו

היום האחרון - ללב של לימה וללב ההרים שסביב

מהרגע שנחתנו בחזרה בלימה דאגו לנו גיל שביט - ישראלי החיי במקום והצוות המדהים שעובד איתו. התחלנו בסיור ברובע המתחדש של לימה - רובע אל קאיהו שלצד הנמל של עיר עיר הבירה. אמנות לצד פשע, בתי קפה סטייל סוזן דלל באזור בו רצח הוא הדרך לפתור סכסוכים, אבל עם תקווה לעתיד טוב יותר בזכות ההשקעה האדירה והאמונה במקום של גיל והצוות. המשכנו לבית של גיל, היי שם בגובה של 800 מטרים, בהרים המשקיפים על לימה. גיל פתח בפניננו את ליבו ואת ביתו ואפשר לנו להירגע ולהינפש. תודה ענקית על הכול!