טיול נהיגה חוצה אירופה ל-4 ימים, אוקטובר 2018

היום הראשון למסע (חמישי)
טיסת הבוקר שלנו למינכן יצאה בזמן ומעט אחרי 9:00 אנחנו כבר עומדים בדלפק הכתום של Sixt. כל זוג בנפרד וכולם יחד, מתלבטים למשך כמה דקות לאיזה רכב הם משדרגים וההכרעות מגיעות במהירות. חתימה מהירה על טפסים, קבלת מפתחות ולפני שרגע נוסף חולף אנחנו כבר עומדים מולן בחניה. יפות ואלגנטיות, סקסיות כל אחת בדרכה ומבט חודר שמבטיח גם בלי להגיד מילה אחת - "בוא.. יהיה כיף..!"
אנחנו יוצאים מיד לדרך ומדרימים בטיסה נמוכה עם האוטובאנים של גרמניה לכיוון הגבול שלה עם אוסטריה. במהירות שנעה מעל ומתחת ל- 200 קמ"ש הזמנים מתקצרים ואת הגבול עברנו בלי לשים לב. הנוף יפהפה וברקע, מעל הכביש המתפתל שלנו אפשר לראות רכס הרים ענק שממשיך עמוק יותר אל האופק. היעד שלנו הוא ה- Grosglockner שהוא ההר הגבוה ביותר באוסטריה ופסגתו מגיעה ל- 3798 מטר מעל פני הים. צורתו כשל פירמידה והרווח שלנו הוא נהיגה במעבר ההרים הטוב ביותר באוסטריה, או בשמו הנוסף, "הכביש האלפיני הגבוה של גרוסגלוקנר" (2572 מטר), כביש ארוך ומפותל עם נופים מדהימים והבונוס שמדובר בכביש אגרה. המחיר לא נמוך אבל שווה כל אירו שכן התוצאה הישירה לכך היא שהתנועה בו דלילה מאוד, על אחת כמה וכמה עבורנו שנכנסנו אליו קצת לפני 5 אחה"צ. מעבר ההרים הזה מאפשר נהיגה חזקה ומהירה מאוד ועל הדרך, מספק טונות של הנאה. עצרנו לכמה עצירות קצרות בדרך וכולנו רק רוצים להמשיך ולנהוג.

את הירידה עשינו בתאורת דימדומים מרהיבה, חצינו את הגבול לאיטליה ומעט לאחר מכן הגענו למלון הבוטיק שלנו בעיירה הציורית San Candido. את ארוחת הערב סעדנו כמה צעדים מהמלון השוכן בלב מדרחוב מסוגנן ללא תנועת רכבים, במסעדה קטנה וותיקה המתמחה במנות גורמה מהמטבח הטירולי. הרמנו כוסית מזל טוב לאחד המשתתפים שחגג יומולדת ולאחר יום מאוד ארוך, התפזרנו לחדרים לשינה עמוקה.

היום השני למסע (שישי)

לאחר ארוחת בוקר מפנקת במלון התיישבנו בלובי המסוגנן לשיעור תיאורטי שעסק בכמה עקרונות נהיגה חשובים. דיברתי על עבודת הגה וקווי נהיגה נכונים, העברות משקל וכוחות פיסיקלים שונים שפועלים על הרכב ועל חשיבותם של הצמיגים ואחיזתם באספלט. זה רלוונטי כבר על הבוקר שכן היום נעבור בכמה וכמה פאסים מהטובים שיש בעולם. עברנו בעיירה Cortina d'Ampezzo שזכתה בשם "מלכת הדולומיטים" שכן היא שוכנת באמפיתיאטרון טבעי המוקף בפסגות הנראות כמו כתר ולמעשה נחשבת כאתר הסקי המפורסם והיוקרתי ביותר באיטליה.

המשכנו בנסיעה לכיוון מעברי ההרים המדהימים של האזור, Passo Falzarego ו- Passo Valparola, ברקע רכס ה Marmolada היפהפה שהוא הקרחון האחרון בהרי הדולומיטים ופסגתו היא הגבוהה מכולן (3343 מטר). הנוף פנורמי ומרהיב, סביבנו ומעלינו אין ספור פסגות משוננות המעוטרות במעט שלג, תחתיהן מצוקים אנכיים בדרמטיות מוגזמת מאות מטרים מטה, לעבר עמקים ירוקים המעוטרים בכפרים קטנים ועיירות ציוריות.

במעבר ההרים Passo Pordoi שנמצא בגובה של 2239 מטר מעל פני הים, עצרנו להפסקת צהריים ועלינו ברכבל הגבוה שלו, שתוך דקות נשא אותנו לפסגה (2950 מטר) ולטמפרטורה נמוכה מעט מתחת לאפס. בפסגה חיכתה לנו הילולת "אוקטובר-פסט" שחצתה את גבולות גרמניה ומאות אנשים שמחים, דוברי שפות שונות, עם כוסות יין ובירה צבאו את המקום. הנוף מדהים ולעיתים בלתי נתפס. המוני מצנחי רחיפה וגלשני אוויר חגים מעלינו, הכביש המפותל ממנו באנו פרוש תחתינו ועוד כמה דקות החבורה שלי תגלה שההמשך שלו אפילו טוב יותר. כמויות האלכוהול מסביב לא רלוונטיות עבורנו ואנחנו ממהרים לתפוס את הרכבל היורד למטה ולחזור לפיתולי הכבישים שגם הם בדרכם, יודעים לשמח לבב אנוש.

קטע הנהיגה בחלקו השני של הפאס הוא מהמשובחים שיש אבל כמו כל דבר טוב, גם לו יש סוף. כאקט נהיגה אחרון לכיוון המלון שלנו לשני הלילות הקרובים, עלינו על הכבישים המהירים של צפון איטליה וחלפנו על פני הערים Bolzano ו- Merano היפהפיות, שזכו לארח כבר לפני מאות שנים את מלכי ועשירי אירופה כולה ועד היום, הן נחשקות מאוד וזוכות לכמויות תיירים עצומות מרחבי העולם כולו.
הגענו למלון הבוטיק שלנו בעיירה הקטנה Naturns למנוחה והרגעות בספא האינטימי. לקראת ערב יצאנו למסעדה המתמחה במנות בשריות מצויינות שהשף שלה, מישל, עמד על זכותו לתת לנו שירות באופן אישי. הרווח שלנו היה חוויה קולינארית אמיתית וכמה כוסיות של גראפה ולימונצ'לו שמישל ואישתו מכינים בעצמם.

היום השלישי למסע (שבת)
אין צורך באריזת המזוודות הבוקר שכן היום מחכה לנו מסלול ארוך ומעגלי, שבסופו נחזור לאותו המלון, כך שמיד לאחר ארוחת הבוקר עלינו למכוניות ויצאנו לדרך של כ-300 ק"מ, כשרוב רובה במעברי הרים וכבישים מפותלים. בסיום התלבטות עם עצמי, לגבי ניצול שעות היום ותיכנון כיוון הנסיעה ביחס למיקום השמש במהלך היום, במטרה שתסנוור אותנו פחות בפרקי הנסיעה החזקים, החלטתי פה אחד, לצאת למעגל עם כיוון השעון. יצאנו לכיוון Merano וקצת לפניה ירדנו לכבישים הצדדים והמפותלים של האזור. אלו היו הדרכים בעבר, לפני שבנו את האוטסטרדות הגדולות והמהירות באזור והנהיגה בהם מהנה הרבה יותר. המכוניות המדהימות שלנו עוברות במסלול החוצה עיירות קטנות עם הפרשי גובה דימיוניים, סביבנו המוני רוכבי אופניים בקבוצות וביחידים, אין סוף קבוצות של רוכבי אופנועים שחלקם "בלתי אפויים" ועוקפים על קו לבן כאילו הוא בכלל לא שם. הנוף מטריף וקשה מאוד שלא להציץ בו תוך כדי נהיגה, אז מידי פעם עצרנו כדי להבין באיזה גן עדן יפהפה אנחנו מטיילים. הקפה כאן מצוין בכל פינה. כאילו שיש הסכם בלתי כתוב שבתחום הזה אין מקום לפשרות. דרום טירול בשיא תפארתה וכמו שכבר אמרתי, אלוהי המזל בירכו אותנו ב-4 ימים שטופי שמש ושמיים כחולים ומאחר ואנחנו באמצע אוקטובר, נראה שאף אחד לא מוכן לוותר על הזדמנות שכזו וכולם יצאו לטייל. מידי פעם צץ לו איזה אגם בגווני טורקיז הנחבא בין ההרים הגבוהים, הכל ירוק מסביב והמחזה המתמשך הזה מרגיש כמו חלום.
הדרך ל- Passo Tonale מתחילה כמו עוד פניה רגילה לעוד לעיירה אחת מיני רבות, אבל הכביש המטפס מעלה מתגלה מהר מאד בגדולתו והוא פשוט מרגש. הנהיגה בו מהירה וזורמת ומידי פעם יש פניות עיוורות שבהן חובה להאט ולהיצמד לימין. לאחר מעבר של כמה עיירות רפאים נטושות לגמרי, שכבר בעוד שבועות ספורים תהיינה עמוסות באלפי תיירי סקי מכל העולם, הגענו למעבר עצמו. מצד ימין אנדרטה ענקית, רחבת חניה עצומה וגישה לרכבלים השונים שיעמיסו אלפי גולשים ביום לראש ההר ומצד שמאל של הכביש בתי קפה ומסעדות. כשהכל יהיה כאן לבן ומלא בשלג, המקום יראה בדיוק כמו שאתר סקי צריך להיראות. כרגע הוא יבש לגמרי בלי טיפת שלג אחת והרווח כולו שלנו.
אנחנו ממשיכים בדרך למעבר ההרים הבא שהוא אחד המיוחדים ביותר שמצאתי עד היום, Passo Di Gavia שמו והוא חלק מהכביש SS29 שנחשב לאחד הכבישים הטובים ביותר בצפון איטליה. מעבר ליופי המדהים סביבו, מדובר בכביש צר מאד, כמה צר? קצת יותר מרוחב מכונית ממוצעת, המטפס חזק בגובה בפיתולים חדים והכל בין צמחייה במקרה הטוב ובמקרה הפחות הגיוני, תהום של מאות מטרים. למזלנו התנועה דלילה מאוד וכמעט שלא מופיעות מכוניות ממול.

חלפנו על פני Santa Caterina והאגמים בקרבתה והגענו ל- Bormio שהיא כפר יפיפה בן 500 שנה מימי הביניים המשלב מסורת עתיקה לצד מסלולי סקי מודרניים ומטופחים.
היציאה הצפונית מבורמיו מובילה לגולת הכותרת של היום, מעבר ההרים Passo dello Stelvio שהוא מעבר ההרים הגבוה ביותר באיטליה (2758 מ') והמפורסם ביותר בעולם, זה שנבחר בתוכנית הרכב המפורסמת - Top Gear, כ"כביש המהנה ביותר בעולם לנהיגה". השיירה המהירה שלנו מתחילה לטפס ברצף בלתי נגמר של 48 סרפנטינות ממוספרות במעלה הכביש. חוויית הנהיגה אינה דומה לשום דבר אחר, בין פניית פרסה אחת לזו שאחריה פרוסים קטעי כביש קצרים וארוכים, הנוף הולך ומשתפר והטיפוס בגובה מהיר מאד. ההתרגשות בשיאה שכן הנהיגה בכביש הזה, בטח במכוניות חזקות ומהירות כמו שלנו, היא לא פחות ממדהימה.

במעבר עצמו המוני אופנועים ומכוניות שכמונו, באו להנות מגן השעשועים המוטורי הסלול כאן. דוכני הנקניקיות מחכים רק לנו ולמרות הטמפרטורה שירדה אל מתחת לאפס, מעלינו שמש ושמיים כחולים.

הירידה מהפאס צפונה מהנה לפחות כמו העליה אליו. הנהגים מתחלפים ביניהם ואלו שישבו ליד הנהג בדרך למעלה, יחזיקו את ההגה בדרך למטה. ההרים סביבנו ענקיים וערומים משלג כמעט לגמרי ורוב העצים שכבר לבשו צבעי שלכת של חום ואדום מוסיפים עוצמה לתפאורת הטבע הקסומה הזו.

לקראת ערב הגענו חזרה למלון עייפים ומרוצים. כמו בימים הקודמים, עברנו על אינספור תמונות וקטעי וידאו ממצלמות האקסטרים ויצאנו לגיחה אחרונה להיום לארוחת ערב במסעדה איטלקית מומלצת בעיירה הסמוכה.

היום הרביעי למסע (ראשון)

יצאנו ליום האחרון למסע בנסיעה לכיוון Merano הידועה במרחצאות החמים שבה. מראנו ממוקמת בשקע המוקף בהרים המתנשאים עד לגובה של 3335 מטר. הכביש לוקח אותנו, תחילה בעליה מתונה, דרך Val Passeier שהוא אחד המקומים היפים ביותר באיטליה כולה. בהמשך הוא מתפתל צפונה לאורך נהר Passer ומיד ביציאה הצפונית מהעיירה St. Leonhard in Passeier מגיעים למעבר ההרים Passo Giovo שבעיניי, הוא אחד הכבישים המהנים ביותר לנהיגה בכל המסע. הטיפוס בגובה מהיר מאוד והנוף רק הולך ומתעצם. במעבר עצמו יש מעט מאוד שלג אבל בשל הגובה הטמפרטורה נמוכות.

הירידה למטה מסיימת את פרק מעברי ההרים שלנו בטיול בכבוד רב וממנה, אנחנו ממשיכים צפונה למעבר הגבול מאיטליה לאוסטריה. עצירה אחרונה באאוטלט שכולו מותגים למעט קניות ולארוחת צהריים מאוחרת ולאחריה נסיעה ארוכה לחציית אוסטריה ובהמשך, על האוטובאנים המהירים של גרמניה לעבר נקודת הסיום של הטיול, בשדה התעופה של מינכן.
הטיול שלנו הסתיים לאחר כ-1200 ק"מ ו- 100 שעות רצופות יחד. חוויה מדהימה שלשמחתי הרבה חלקתי עם עוד קבוצה נהדרת של אנשים שמבחינתם קבעו פה אחד ש"כזה דבר עוד לא היה להם..!".

תודה לכם חברים, היה לי לעונג..

להתראות בטיולים הבאים,
שלכם,

קובי בצלאל

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן