דף מתוך

יומן מסע משנה חיים - רומניה, אוקטובר 2018

טל ברוש וארז מלצר, מטפלים ריגשיים, יצאו להעניק מהידע הרב שצברו במסעות עם לוחמים שעברו אירועי לחימה קשים, גם לקהל הרחב שרוצה להתבונן לעומק חייו על מנת ליצור את השינוי המיוחל באמצעות מודלים של הובלת תהליכי התפתחות, חוסן נפשי ומנהיגות.

בחודש יולי 2018, החלטנו, טל ברוש ואני, שאחרי שנים שאנחנו מובילים מסעות עבור לוחמים שעברו אירועי לחימה, וצברנו הרים של ידע, ניסיון, מקצועיות, רגישות, מנהיגות, הגיעה השעה לפתוח את הידע הזה לקהלים רחבים יותר. ובעצם – לכולם. כי החיים מזמנים לכולנו מלחמות וקרבות ואירועים שאינם שונים בעוצמתם מחוויות צבא ולחימה. ולמעשה כולנו נמצאים במסע כל הזמן. לקח 3 חודשים לבנות קבוצה. אוסף אנשים שהפכו לחבורה מופלאה שיצאה למסע מרתק ותהליך אישי וקבוצתי שאף אחד לא צפה את עוצמתו.

אנחנו תמיד פוגשים את משתתפי המסע לפגישה אישית של היכרות ותאום ציפיות וחששות. כי יש דברים שאפשר לומר רק ב-6 עיניים. (במהלך המסע מתברר שאת אותם הדברים, אפשר לומר גם מול הקבוצה. וזו חוויה מעצבת ומשמעותית לחיים.)

תחילת חודש אוקטובר, ערב חמים, חורשה במרכז הארץ, חבורה של זרים נפגשת להיכרות ראשונה. קצת אוכל, קפה, מעגל, מבוכה שנשברת במהירות. המסע מתחיל.

26.10.18, לפנות בוקר, נתב"ג, עולים על מטוס לרומניה. התרגשות ודריכות ברמות גבוהות.

בטיול אנחנו באים להנות, וכל מה שפוגם בהנאה, מקלקל את הטיול. במסע לעומת זאת, אנחנו עוברים דרך. ולאורך הדרך הזו יש חוויות רבות, חלקן משמחות ומהנות וחלקן מאתגרות, מעציבות, מעכבות. אבל כולן מעצבות אותנו. כמו מים בסלע.

אז בשביל להדגיש את המשפט הזה, ולהתחיל מסע ולא טיול, אחת המזוודות לא מגיעה לרומניה.

כשדבר כזה קורה, כל אחד מתקשר למי שיכול לעזור או למי שיכול להרגיע. ויש מי שמתקשר ישירות למנכ"ל אלעל, ולראש אגף אבטחה. חצי שעה של מתח ויש תשובות – המזוודה בבולגריה. נמצאה ועברה לידיים ידידותיות. תגיע בלילה למלון. אפשר לצאת לדרך.

בדרך עוצרים בסינאייה. מסעדה אותנטית רומנית שאנחנו עוברים בה כמעט כל מסע. אני בא בשביל מרק הגולאש שלהם. כל השאר... גם מדהים. ללקק את האצבעות.

אחד האירועים המכוננים במסע הזה, שאותי תמיד מכניס למתח רב, זו העצירה בסופרמרקט, לקנות מצרכים לכל המסע – אוכל ל-11 איש למשך שבוע. מתחלקים לזוגות, כל זוג אחראי על חלק מהרשימה. אחרי שעה, בתור לקופה – 6 עגלות סופר מלאות לעייפה. עבודת צוות במיטבה –חלק מוציאים מהעגלות, חלק מסדרים על המסוע, חלק אורזים בשקיות, חלק בארגזים, חלק מתחילים להוביל לאוטובוס... ובסוף החשבון... אחחח רומניה רומניה... פחות מחצי מהעלות בארץ...

לפנות ערב הגענו לקבנה (בקתה), שם נתגורר במהלך כל ימי המסע. כל משתתף בחר לו חדר, מלאי האוכל נפרק למטבח ולמזווה והתמקמנו. בסיום ההתארגנות ומנוחה קצרה, ניפגשנו לסשן פתיחה מסביב לאח ולאחריו ארוחת ערב טעימה שהוכנה בכשרון רב.

במסע הזה אנחנו מבשלים לבד. כל השבוע. המטבח כולו לרשותנו, רק אנחנו בקבאנה, כמו במשפחות הכי טובות – המטבח הוא לב החיים והמקום בו קורים הדברים החשובים.

ב 12 בלילה, נפתחת דלת הקבאנה, נכנסים 3 אנשים שנראים כמו יצאו מסרט של ג'ימס בונד. (מהצד של הרעים...) נסעו 8 שעות מסופיה בולגרייה. הביאו את המזוודה האבודה. כשיש קשרים... מי צריך פרוטקציה...

היום השני (יום שישי)
נפתח בתרגילי חימום בחוץ (בקור של 4 מעלות) ואחריהם ארוחת בוקר.

לאחר מכן, מול האח המבוערת, מעגל ראשון בנושא חוזה קבוצתי - איך זה הולך להיות, ציפיות וחששות. הרי זו עדיין חבורת זרים...

קצת התחמם ויצאנו אל השטח. הלכנו בזוגות לאורך הנחל, בדרך כל אחד סיפר על אירוע קשה או משבר שפקד אותו. פרסנו מעגל כסאות על שפת הנחל, במרכז המעגל פרסנו מודל לבניית חוסן, וכל אחד מוזמן לבדוק את השטח – האם זה מקום בטוח? האם אפשר להיות גלוי פה? מה התגובות שאקבל על החשיפה? הכל מותר, הכל בסדר, אין לחץ... יש לנו עוד שבוע פה.

ומסביב – פסגות גבוהות וחשופות, יער עד, נחל זורם, טבע ראשוני במלוא הדרו.

אחר הצהריים חזרנו לבקתה המחוממת, להכנות לשבת - זמן בישול והתארגנות.
בערב - קידוש וארוחת שבת נהדרת - הקבוצה מתחילה לסמן את הייחוד והיצירתיות שבה. נראה שזה הולך להיות שבוע טעים...

היום השלישי (יום שבת)
נפתח בתרגילי צ'יקונג שהעביר אחד המשתתפים , ארוחת בוקר ושני סשנים אישיים.
לאחר ארוחת הצהריים, יצאנו בהליכה אל האחו הצפוני. הליכה בזוגות עם שיתוף בנושא "מקום בטוח". לאחר חציית פלג מים וטיפוס מתון, הגענו אל האחו ממנו נשקף נוף מקסים של העמק, כשכל העצים בו לבשו צבעי שלכת מרהיבים. לאחר פק"ל קפה, פתחנו מעגל לשיתוף קבוצתי.

לאחר הסשן, התפזרנו לכל מרחבי האחו לחצי שעה של "סולו". שבנו למעגל לשיתוף החוויה ושמנו פעמינו חזרה לבקתה. זמן מנוחה, ואז התכנסות לארוחת ערב.

הערב הוא זמן מצוין לשיחות אישיות. שיחות לא פורמאליות. כל אחד מה שעל ליבו. עם מי שנכון לו.

היום הרביעי (יום ראשון)
נוסעים ל 7 Scari. התחלנו בהליכה לאורך מסלול של כ 4 ק"מ שתחילתו עלייה מתונה לאורך הנחל ביינות לעצים והמשכו, טיפוס תלול יותר. הגעה לאזור שבעת הסולמות וטיפוס על סולמות אנכיים בין המפלים בתוך הנקיק. חוויה באמת יוצאת דופן בעוצמתה.
הדרך למטה – נעשית כולה בגלישה באומגות, למעלה מ 20 מסלולי אומגה בין העצים במורד הנחל. חוויה מאתגרת ומלהיבה.

היום החמישי(יום שני)
אליפות הטסת מטוסי נייר, למי ששכח מהילדות...
מתארגנים ויוצאים רגלית לכיוון האחו הדרומי. מקום קסום שמאפשר לכולם להפתח. 3 סשנים אישיים עם הפסקות קפה ומשחק בכדור פוטבול. אחר הצהריים שיחררנו... זמן חופשי... גם זה חלק חיוני מהמסע.

היום השישי (יום שלישי)
נוסעים לפארק החבלים בזרנשט. פארק קטן ומאתגר. למעשה יש בו רק מסלול אחד שמתאים לכולם. על פניו זה חיסרון. אבל בפועל, מה שקרה לאורך המסלול, התברר כחוויית קצה במסע. לטובה ולרעה.הקבוצה פעלה יחד וחצתה את המסלול כמו צוות בסיירת. בדיוק כמו שאתה רוצה לראות קבוצה. ואז... רגע לפני הסוף, אחד המשתתפים נפצע בנחיתה ממסלול האומגה. אירוע קשה שהעביר את כולנו מהתעלות והתרגשות, לדאגה גדולה. במבט לאחור, הקבוצה חוותה חוויה קבוצתית מאד חזקה, שכללה התגברות על פחד וקושי והרבה תמיכה אישית וקבוצתית (לפצוע שלום).

ממשיכים בתכנית. נוסעים במיניבוס לבראשוב. מעבר חובה בסניף דקטלון. להצטיידות מסיבית של הקבוצה, ומשם למרכז בראשוב. זמן חופשי לשיטוט ברחובות העיר העתיקה וארוחת ערב משותפת במסעדה איטלקית בפיאצה. אחחח איזו בירה מקומית מעולה...
בערב, בקאבנה, התלבטנו על מה מדברים. האם הפציעה בפארק החבלים קטעה את המסע. האם הקבוצה מסתגרת?...
שמעתי פעם הרצאה של פסיכולוג בריטי ידוע. הוא אומר, שכשאתה לא יודע מה לעשות עם מטופל, פשוט תשאל אותו מה שלומו ומה הוא צריך. וכך עשינו...
לפעמים אני כל כך מופתע מאנשים ומקבוצות... לפעמים אני באמת לא יודע. ואני כל כך שמח ששאלנו. התפתחה שיחה פורצת דרך, מחשבות ותובנות שעלו מתוך חוויות של התרגשות ופחד ותסכול וכאב ושמחה. כל טווח הרגשות. בדיוק בשביל זה באנו. את זה אנחנו מלמדים. שהחיים מורכבים מטווח גדול של רגשות. וכולם חשובים ולכולם צריך לתת מקום.

היום השביעי (יום רביעי)
יום אחרון למסע. השיחות מכינות אותנו לחזרה הביתה: לאיזו מציאות אני חוזר...? איזה action item אני לוקח ומתחייב לבצע...? היה מפתיע וחזק והעביר תחושה של וואו, קרה לכל אחד משהו משמעותי.

כולנו חוזרים קצת אחרים.

לפני הצהריים, קיפול והתארגנות לעזיבת הקבאנה ויציאה לשדה התעופה. בדרך, בסינאייה, עולים במעלה ההר לכיוון אתר הסקי, מפגש מרגש עם שועל יפהפה, טיפוס רגלי קצר, ועלייה ברכבל לפסגת האתר. מעגל סיום. דמעות של התרגשות מציפות אותי. את זה דמיינתי בחלומות הורודים שלי. הרבה מילים טובות על התהליך, על מקצועיות המנחים והקשר הטוב בינינו שתרם לקבוצה, ובקשה לקביעת מפגש סיכום בעוד כשבועיים/שלושה.

יורדים מההר. ישר למרק הגולאש... והפעם הוא יותר טעים מתמיד...

המסע הבא: 22/10/19 עד 29/10/19 - לפרטים הקליקו כאן

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

תגובות

0 תגובות

דף מתוך