שברולט קאמרו חוגגת את יום העצמאות האמריקאי במסע רכוב וספורטיבי

וידאו: GOREN ORI

יום העצמאות של ארצות הברית הידוע יותר בכינוי ה-4 ביולי, הוא חג פדרלי המציין את אימוץ הכרזת העצמאות של ארצות הברית בתאריך זה בשנת 1776, שבמסגרתה הכריזו 13 המושבות הראשונות על התנתקותן מממלכת בריטניה הגדולה. החג נחשב לחג פדרלי ולכן הוא יום שבתון שבו כל השירותים שאינם חיוניים נסגרים והוא מצויין לרוב באמצעות זיקוקים, מצעדים, ברבקיו ומשחקי Baseball. בדרך כלל האירועים מקושרים להיסטוריה ולמורשת האמריקנית, אולם רבים מתייחסים ליום זה כחגיגת קיץ ללא המימד הלאומי וכך יוצא שהשבוע הראשון של יולי, נחשב לאחד השבועות הכי עמוסים בנסיעות שכן משפחות רבות נוסעות לטייל ברחבי המדינה.
השנה, ארצות הברית חגגה בפעם ה- 243 את יום העצמאות שלה ובשברולט ישראל, החליטו לחגוג ברוח המקור ובהתאם למסורת הזמינו את בעלי שברולט קאמרו הישראלים, לטיול נהיגה בצפון הארץ.

לפני שאני מספר לכם משהו על הטיול אליו יצאנו, בואו נעצור לרגע, ניקח נשימה ארוכה ונדבר על המכונית הזו, Chevrolet Camaro. מדובר באייקון אמריקאי מהחזקים.. מרגשים.. מהנים.. נחשקים וסקסיים שיש. בישראל נאלצנו לחכות לה במשך חמישה עשורים(!!!!!) וראינו אין ספור דורות, מתיחות פנים וגרסאות חולפים על פנינו מבלי לזכות לראות את הקאמרו על אדמה ישראלית. כאחת שנולדה כדי להתחרות במכוניות שרירים אמריקאיות אחרות, על כיסם של החיילים שחזרו ממלה"ע השנייה עם תשוקה לריגושים נגישים, הפכה הקאמרו, יחד עם הקטגוריה אליה היא שייכת, לשם נרדף למכונית ספורט עממית וברת השגה עם שפע של כוחות סוס, הנעה אחורית, ועיצוב ספורטיבי לעילא. לקמארו החדשה מנוע V6 בנפח 3.6 ליטר שמשחרר בכל לחיצה על הדוושה 335 כ”ס ו-39.1 קג”מ, אגזוז ספורטיבי בעל שני מצבים (רועש ורועש לאללה שבא לך למות ולא להוריד את הרגל מהגז..), מבנה שלדה חדש, הנעה אחורית ותיבת הילוכים אוטומטית בעלת 8 הילוכים. על זה נשאר רק להוסיף את המראה המדהים וה"רע" שלה ואת הסאונד שהיא יודעת להוציא. החבילה כולה ומדובר בחתיכת חבילה.. מספקת חוויית נהיגה חייתית במיוחד.

יום שבת בבוקר וחבורה של קאמרו-אים מתכנסת בחניון שמול סניף ארומה ביוקנעם. מסתבר שזו לא מכונית שמתאימה רק לגברים קשוחים וחסונים שאוהבים לתת בגז, אלא כזו שמסתדרת מצוין גם עם אבא אמא ושני ילדים שלא מפסיקים לחייך. אי אפשר שלא לחייך למראה הזה שלהן, הן אמנם נראות אותו הדבר אבל רמות גימור שונות ונגיעות אישיות של כל אחד מהבעלים, מגלים שאף אחת לא דומה לחברתה. אחרי שכולם אספו קפה ומאפה, קיבלו מכשירי קשר ותדריך להמשך היום, יצאנו בשיירה ארוכה שלא מאפשרת לאף אחד מהשותפים שלנו על הכביש להתעלם ממנה. על הכביש המהיר למחלף גולני ולצומת נחל עמוד בהמשך, נסענו בשיירה מתוחה ומסודרת והמשתתפים למדו די מהר איך מתנהלים בשיירה תוך שמירת קשר רציף ממני המוביל ועד לרכב המאסף.

ירדנו מהכביש המהיר והתחלנו לטפס צפונה דרך שמורת הר מירון שידועה בעושר יחסי בקברי צדיקים ובמגוון רחב של מקומות קדושים, בצימרים מפנקים, ביקבי בוטיק ובמסעדות מצויינות. אבל בעולמנו אנו, חולי הרכב והנהיגה, היא ידועה לא פחות בכבישים המפותלים הרבים שבה ובנוף המרהיב מכל עבר.
עברנו בשמורת רמת דלתון ובשמורת נחל דישון ובניגוד גמור למה שהחבורה שלי מכירה, ירדנו לרגע קצר מהאספלט לדרך כורכר כבושה ויפה שלקחה אותנו לקרן נפתלי, ממנה יש תצפית יפהפיה על עמק החולה ובאותה הזדמנות, עשינו לדוגמניות האמריקאיות שלנו כמה תמונות על רקע הנוף הישראלי המרהיב.

חזרה לאספלט וממש מתחת למצודת כ"ח פנינו מערבה על כביש 899 הידוע יותר בשם כביש הצפון. הכביש נסלל בשנת 1937 במסגרת הניסיונות לדכא את המרד הערבי הגדול. לאחר סלילת הכביש, נפרסה לאורך תוואי הכביש גדר שכונתה גדר הצפון שהעבודה עליה הסתיימה ביולי 1938. תוואי הכביש כיום מקביל ברובו לתוואי הכביש המנדטורי, אבל הוא סוטה ממנו במספר קטעים. לאורך השנים עבר הכביש שיפוצים ושיפורים רבים. במספר מקומות בכביש מפנים שלטים לכביש הצפון הישן, לקטעים של קילומטרים ספורים בתוואי הכביש ההיסטורי, העוברים במסלול צפוני מעט מזה של הכביש הראשי הסלול כיום, ושבים ומתחברים אליו. כדי לראות איפה אנחנו נמצאים וכדי להבין קצת יותר את חשיבותו של הכביש הזה, אנחנו חוצים את שמורת סאסא ומנצלים את ההזדמנות לעוד הפסקה קצרה במצפור הר אדיר, השוכן קרוב לגבול עם לבנון וממנו יש תצפית מצויינת לעבר רוב אתרי הקרבות במלחמת לבנון השנייה. המצפור היפהפה הוקם ביוזמתם של המשפחות השכולות ומורכב ממרפסת עץ היכולה לשאת 180 מבקרים. על המעקה יש הסברים על מהלך המלחמה, לוחות מתכת עליהם חקוקים שמות 121 הלוחמים שנפלו במלחמה ותצלומי פנורמה.

אז חשיבותו ההיסטורית של הכביש, הרלוונטית גם היום ברורה, אבל אם נחזור לעולם המוטורי ולסיבה למענה התכנסנו, מדובר בקטע נהיגה שהוא תענוג צרוף הנמשך לאורך עשרות ק"מ, בהם עבודת ההגה לא מפסיקה לרגע ולא רק היא. הפיתולים הרבים והגובה המשתנה ללא הרף דורשים מאיתנו הנהגים, עבודת רגליים מהירה על דוושות הגז והברקס והחלפות הילוכים תכופות. לא בדיוק הכביש המתאים לבעלי קיבה רגישה וכמות הרכבים הכמעט אפסית שחלקו איתנו את הכביש, היוותה בונוס אמיתי. הקאמרו מספקת הנאה לא פחות ממטורפת, ערימות של כח ומהירות, התנהגות כביש למופת וסאונד מעולמות אחרים, פשוט חוויה מרטיטה שמרגישים בכל הגוף והנשמה.

מקומות כמו מצפה בירנית, עמק עקרב, הר מנור או מערת נמר, מתקרבים אלינו במהירות ונעלמים מאחור כלעומת שבאו, הכבישים הם אלו שמעניינים היום את אנשי השיירה שלי שמתגלים כחבורת חולי הגה מדופלמים, שכל מה שמעניין אותם זה להמשיך לנהוג ולנהוג ואז לנהוג עוד קצת. מה לעשות שקצה הדרך מערבה מתקרב מהר מאוד במדינתנו היפה והקטנטונת, אנחנו נלאצים לומר שלום לאזור הגליל ופונים לכיוון דרום. התחנה הבאה שלנו היא צומת נשר ממנו טפסנו במעלה כביש מפותל וחד לעבר הגן הלאומי הר הכרמל ולארוחת צהריים במסעדת בשר בבית אורן, שם המסלול שלנו הסתיים.

היה לי לעונג להוביל אתכם ביום נהיגה מושלם,
מקווה לראות אתכם בטיולי נהיגה ספורטיבים נוספים בארץ ובעולם.

קובי בצלאל.