טיול שחרור הודו 2019

סרטון הסיכום: טיול שחרור הודו 2019

טיפס וכתב את הטקסט: גילי מולכו - הכין וערך את הסרטון: אלון דגני

מתגבשים למשלחת

היוזמה של עדי שטראוס, החבר באגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל, יחד עם הארגון ואנשי בית הלוחם הגיעה לאחר מבצע צוק איתן בקיץ 2014, והניב סדרה של מסעות ייחודים - "טיול שחרור"! מסעות אשר משלבים טיולים במקומות ובמסלולים האהובים על המוצ'לרים הישראלים הצעירים יחד עם "מעגלי שיח" ותמיכה של צוות מלווים.
תחת הסלוגן "חזקים ביחד" מקבלים כל המשתתפים כלים להתמודד עם המציאות החדשה אשר נכפתה עליהם ומוכנות לקראת עתיד מחושב טוב יותר.
המשלחות של בית הלוחם הינן שוויוניות ומכנסות לתוכן צעירים מכל החברה הישראלית המוכרים כפצועים ע"י אגף השיקום של משרד הבטחון. משלחת הודו 2019 הינה המשלחת החמישית של "טיול שחרור" - מאה פצועים משוחררים בסך הכול עד היום. המשלחת כללה 13 גברים ו-8 נשים, והפעם השלישית שהטיול נערך בצפון הודו. כמו בשנים קודמות - גם הפעם! חווית המסע, עוצמת המשתתפים ותמיכת המלווים גיבשו את הקבוצה והפכו את "טיול השחרור" להרפתקה ייחודית, שהיא תחילתה של דרך חדשה עבור רבים מהמשתתפים.
חצי שנה של תכנון, הכנות ומפגשים הביאו אותנו יחד להתגבש לקבוצה ועם כל החששות וההתרגשות קבענו להיפגש באולם היוצאים של נתב"ג.

איתי שיקמן מסכם את המסע ב-YNET:

הכאבים שיתקו, הרגל נקטעה: כך כבשו נכי צה"ל את ההימלאיה
דביר נפצע לפני יותר מעשור במבצע עופרת יצוקה והתמודד גם עם אובדן אחיו הצעיר. שמואל סבל שנים מכאבים קשים עד שנאלץ להיפרד מרגלו הימנית. ynet התלווה ל-21 נכי צה"ל במסע מרגש במיוחד ברכס ההרים הגבוה בעולם. "הדבר הכי טוב שקרה לי פה זה שהשתחררתי נפשית"
קישור לכתבה של איתי שיקמן ב-YNET

סרטון הסיכום הקצר של המסע

הכין וערך את הסרט: משה תייר

יוצאים לדרך - הודו אנחנו באים!

חברת אל-על, אחת מנותנות החסות למסע, אירחה את הנוסעים במסע ובני משפחותיהם בטרקלין המפנק שלה, ולאחר צילום קבוצתי למרגלות המטוס, עלינו לטיסת אל-על מתל אביב למומביי שבהודו.
נחתנו במומבי ולאחר הליך קצר של קבלת ויזה להודו עלינו על טיסת המשך לדלהי - בירת הודו.
מלון אייכותי חיכה לנו בסמוך לשדה התעופה ולפנות בוקר חזרנו לשדה התעופה במטרה להמריא ללה - העיירה הגבוהה שהיא "בירת הרי ההימאליה". רגע לפני שכולם על הטיסה, אנשי הביטחון של שדה התעופה, עיכבו את דביר בר-חי - שנפצע אנושות במבצע "עופרת יצוקה" (קישור), והובילו את דביר והח"מ לחדר הביטחון במרתפי השדה. מסתבר שכיאה לגולנצ'יק גאה - לעולם לא תתפסו את דביר שלא ב"כוננות" ובלי תחמושות חיה. אבל ההודים פחות אהבו את הרעיון שבתיקו של דביר נמצא כדור 5.56 חי וירוק. שוטרים רבים הגיעו לראות את המאורע כשכול הביטחון של השדה מאוד התרגש מהאירוע (דביר היחיד שנשאר cool). אך בעזרה אדירה של משרד החוץ ובראש הקונסול המקומי - אלי סנה ועוד גורמים רשמיים של מדינת ישראל אשר הפגינו את דאגתם ועוצמתה של מדינת ישראל, שוחררנו לאחר כמה שעות ולמחרת טסנו יחד ללה במטרה להצטרף לכל הקבוצה, שבנתיים עברה יום מנוחה והסתגלות לגובה במלון שבלב הרי ההימאליה (3,200 מטרים).

מתאקלמים בלה

אז כנכתב - יום ראשון בלה, בירת הרי ההימאליה של הודו, הושקע בהסתגלות לגובה! מנוחה, שתייה מרובה, קצת כדורי אורמוקס (דיימוקס) ובעיקר הכנות נפשיות לקראת הטרק שצפוי בשבוע הבא.
ביום השני בלה, יום שישי בשבוע, יצאנו להליכה ולטיפוס התאקלמות בגובה - ירדנו ללב המדרחוב החדש של לה, דרך הסימטאות הצרות של העיירה המאובקת טיפסנו במדרגות וברחובות עד לארמון המלכותי של לה - ארמון מפואר בן 9 קומות שנבנה ע"י המלך הטיבטי. המשכנו לטפס למקדש צ'מו - מקדש בודהיסטי המשקיף מראש הגבעה לעבר כל העיר לה, הפרוסה למרגלותיו ולרכס ההרים של הסטוק-אנגרי, הנמצא ממערב.
את השבת קיבלנו בבית חב"ד החדש שנפתח רק לפני שנתיים בלה. שליח חב"ד - הרב אוהד מרציאנו ואשתו הרבנית, ארחו אותנו בערב מיוחד זה, כשסביב ישראלים רבים המטיילים באזור ובאו לקבל את השבת יחד איתנו.
את השבת, למחרת, ניצלנו למנוחה, סיור קצר בעיר, מעגל מיוחד (אחד מתוך כמה מעגלי שיח) בהנחיית ד"ר אופיר לוי, ולתדריך אחרון לקראת הטרק - שיתחיל מחר.

היום הראשון לטרק - מטפסים ל-4,300 מטרים

ההתרגשות של הבוקר: הנסיעה בכלי הרכב במורד נהר האינדוס הענק, הפריקה, העמסת הציוד על הפרדים ותחילת ההליכה - התרגשות אדירה!
מתחילים לעלות במעלה ההר, לאורך הנהר ובתוך שמורת הטבע המיוחדת. הדרך רחבה ובהמשכה בונים גשר לכלי רכב שיחבר את הכביש החדש העולה מהאינדוס עד לרומבק - הכפר הקטן השוכן לצד הנהר.
המשכנו וטיפסנו לאורכו של נהר הרומבק סה"כ 11.2 ק"מ בעלייה שארכה 8 שעות הליכה דרך הכפר רומבק (4 בתים) והבית הגדול ב-יורטצ'ה עד למחנה הבסיס התחתון של הגנדה-לה. מגובה של 3,500 מטרים טיפסנו 800 מטרים עד 4,300 מטרים, כאן במאהל שהמקומיים בנו עבורנו ישנו את הלילה.

היום השני לטרק - מטפסים ל-5,000 מטרים

בוקר קריר בהרי ההימאליה. הצוות המקומי מעיר אותנו עם תה חם ישר לאוהל ואנו מתארגנים להמשך הטיפוס. השביל צר ותלול, האוויר דליל אבל כל ההולכים מנוסים מיום האתמול ולרובם ההליכה היום קלה יותר, לפחות בראשית הדרך. עם הטיפוס בגובה מגיע גם הקושי והאתגר - אבל אנחנו "חזקים ביחד" וכקבוצה לא מוותרים לרגע!
במשך חמש וחצי שעות הליכה טיפסנו כמעט 700 מטרים בגובה עד לאוכף הוא מעבר ההרים של הקנדה-לה. כמעט 5000 מטרים מעל גובה פני הים - האוויר, ככתוב, דליל, השיפוע חד, השביל צר ולבסוף גם מתנה ייחודית- שלג וקרח על השביל ומסביב לו, עם רוח קלה המורידה את הקור מפסגות ההרים המושלגות סביב.
4.7 ק"מ של הליכה בטיפוס קשה ומזקק את הנפש עד לשיא הגובה! וכאן זה היה אדיר ועוצמתי!!
חבורה של פצועים ומלווים, שרק לפני כמה ימים היו זרים, הופכים ל"כוח אחד" עוצמתי ומגובש - חזקים ביחד!! (כבר כתבתי).. שיאה של החוויה!
מכיוון שרוב המשתתפים הרגישו בטוב, ואפילו מי שהרגיש פחות טוב נעזר באחרים והרגיש הרבה יותר טוב, המשכנו ע"פ תוכנית וירדנו לצד המזרחי של רכס הקנדה-לה. עוד 8.5 ק"מ של ירידה תלולה בעמק הצר, כ-5 שעות הליכה בשיירה עם כמה פרדות שסייעו לנו (וחלקנו, ובראש דורון ליבשטיין, למדנו להוביל פרדות גם על המרעולים הצרים). חצינו את הנהר שמסביבו בנוי הכפר שינגו והמשכנו עוד קצת למטה עד למאהל המקסים שבנה עבורנו הצוות המקומי, ממש למרגלות הכפר המקסים שינגו.
ארוחת ערב ובעיקר לילה טוב כשכולם עייפים, שלא לכתוב מרוסקים, אבל מאושרים! באופן כזה ש"זר לא יבין זאת!".

היום השלישי בטרק - יורדים למטה

את הבוקר פתחנו ב"טקס ההטמנה" - אחד משיאי המסע, אם לא השיא! העוצמתי ביותר! הגובה, האווירה והחברותא המיוחדת יוצרים חיבור אדיר בין הפצועים למלווים ובין כולם יחד. זה הזמן להתיישב במעגל כשבמרכז שק של מקומיים ולתוכו הפצועים משליכים חפץ, נייר או סיפור שזה המקום וזה המסע וההזדמנות להשאיר מאחור. לאחר מכן צעדנו לעבר גל אבנים קדוש ובליבו הטמנו את הסוד האישי של כל אחד ואחת - מאוד מאוד מרגש!

המשכנו בירידה לאורך הנהר המקסים והזורם, באווירה משוחררת וכייפית - 5 שעות של הליכה במורד - לא קל לחלק מהמשתתפים, כ-10.5 ק"מ של הליכה עד לכפר סקיו הנמצא בגובה 3400 מטרים ובפתחו של עמק מרכא המפורסם. עם שיירת מכוניות ירדנו לכיוון נהר הזנסקאר, נסעו במורד של הזנסקאר עד למפגש המדהים עם נהר ההינדוס האדיר ולאורך ההינדוס טיפסנו מזרחה לכיוון לה.

הגענו ללה מאושרים, "מרוקנים" ועם המון תחושת סיפוק והצלחה - ה״מבצע המיוחד״ של הטרק הרגלי בלב ״טיול השחרור״ הסתיים בשלום ובהצלחה: 35 ק״מ של טיפוס וירידה של 1,500 מטרים בגובה. 24 שעות מצטברות של צעידה בתוך 3 ימים קשים בשהייה בשטח בלב רכס ההרים האדיר של ההימאליה וכולם - 38 משתתפים במשלחת!עשו זאת!! כל אחד עם כאביו ובעיותיו עזרו ונעזרו וכקבוצה הם חזקים ואלופים ביחד!

חזקים ביחד! סיום הטרק - 35 ק"מ ביחד

יומיים שקטים - בכפר אלצ'י

בבוקר הרגוע בלה עוד הספקנו לסכם את החוויות והחששות במעגל שהובילו אופיר ועדי ואז עלינו על כלי הרכב ובשיירה ארוכה נסענו במורד נהר האינדוס - הנהר הגדול שמנקז את כל מערב ההימאליה עד לאוקיינוס ההודי, עד הכפר השקט והקסום אלצ'י שבליבו מקדש טיבטי עתיק. השקט והשלווה, האווירה ובעיקר הכייף שלאחר הטרק הקשה. כאן התיישבנו סביב בן עטייה ורמי ברכה אשר סיפרו לכולנו את סיפור הפציעה שלהם בקרב (במזרח ירושלים ובלבנון), את סיפור חייהם מאז הפציעה ובעיקר את המוטיבציה האדירה שדחפה אותם לנצח את המגבלות שהפציעה השיטה עליהם.
למחרת עברנו סדנה מיוחדת של העצמה בראשות גלית פילוסוף ודורון ליבשטיין ולאחריה חזרנו להמולה של לה.

בחזרה ללה ולאירוח בבית חב"ד

חזרנו לבלאגן של לה ההומה ולמפגש עם עשרות הישראלים שזה מרכז טיול השחרור שלהם לערב מיוחד שאורגן עבורנו בבית חב"ד.
וכך כתוב באתר של חב"ד: "אל פסגות הרי ההימלאיה הגיעה בסופ"ש האחרון משלחת נדירה. משלחת המונה כ-26 מצויינים מלאי מוטיבציה וחדורי מטרה. העפילו על פסגות בגבהים של מעל 5,000 מטר, ללא חמצן, נעזרים אחד בשני ברגעים הקשים, אחד בלי ידיים, נעזר באחד בלי רגליים. יחד, כולם התאספו בבית חב"ד בעיירה לה שבצפון הודו, בראשות הרב אוהד מרציאנו לסעודת שבת מיוחדת ומגובשת עם מאות מטיילים".

קישור לאתר של בתי חב"ד ובו דיווח על הביקור בלה

סופ"ש "מטורף" בדלהי

בשישי בבוקר נפרדנו מלה וטסנו לליבה של דלהי - מלון טוב בלב הכרך הסואן היווה את הבסיס לשוטטות בעיר שבה פאר מעורבב עם זוהמה. התחלנו את הסיור בעיר בביקור בבית חב"ד המקומי שאירח אותנו לשבת בוקר. בית חב"ד של דלהי נמצא במרכזו של שוק ענק ומנוהל ע"י הרב עקיבא ואשתו השאקלית מושקה, שגם דאגה לשומרי הכשרות שלנו לאוכל טעים וכשר, היישר למלון בו שהינו.
מבית חב"ד יצאנו לעבר המיין - באזר (השוק המרכזי) של אולד - דלהי (דלהי העתיקה). התחלנו מחוץ למבצר העתיק - הרד-פורט. המצודה השלטונית העתיקה של דלהי הישנה על נהר היאמונה החוצה את העיר. כאן התחילה השושלת המוגולית ששלטה בהודו, כאן ישב השלטון הבריטי טרם הפכה הודו למדינה עצמאית (והדמוקרטיה הגדולה בעולם) וכאן נואם ראש ממשלת הודו בפני מליוני אנשים, כל שנה ב-15 באוגוסט, הוא יום העצמאות ההודי.
חצינו את הרחוב הסואן והמשכנו לסיור מטורף בתוך הבלאגן של השוק המיין באזר העתיק של דלהי הישנה. בלב הסלאמנס של הודו, עם ביוב, מי המונסונים, זבל בערימות ברחובות ומאות אלפי אנשים בכאוס אדיר, אבל חינני ומיוחד - חוויה שווה וחובה בכול סיור בהודו! נכנסו לסיור לתוך המקדש הסיקי - דת ייחודית, שוחרת שלום שבה אתה לא נולד סיקי, אלא בוחר - בכול שלב בחיים, להיות סיקי. יחפים נכנסנו למקדש ויחפים המשכנו יחפים (איכס...) לתוך בית התמחוי הענק שמספק מזון לעשרות אלפי אנשים כל יום, והכול בהתנדבות של מאות אנשים שנרתמים למשימה של הכנת האוכל.
מהמקדש הסיקי יצאנו ללב הרחובות הצרים של המיין באזר - זוהמה על הקרקע, אין ספור חוטי חשמל גלויים וקווי טלפון באוויר, צפיפות, מחנק, המוני אנשים וגם קטנועים וריקשות שמפלחים דרכם בהמולה. לקינוח יצאנו למסע ריקשות מטורף במתוך המיין באזר אל עבר הרחובות הסואנים - חוויה מיוחדת במינה!
למחרת היום המשכנו בטיסת ביניים לשהייה בהילטון מומבי שצמוד לשדה התעופה. בערב ארגן גילי מולכו - ראש המשלחת ומנהל בית הלוחם באר שבע, ערב בדיחות וחיקויים על המלווים - היה גדול!
למחרת בבוקר פרץ המונסון - זה כאילו אלוהים פתח ברז מים אדיר שלא הפסיק לרגע אחד להמטיר כמויות מים אדירות. שנייה אחת מחוץ לקורת גג, עם מטריה או בלי מטריה, ואתה רטוב כולך וכול זאת ללא רגע אחד של הפוגה. בטיסת אל-על ממומביי חזרנו לקבלת פנים של ארגון נכי צה"ל והמשפחות בשדה התעופה בן גוריון שבארץ.
תם ולא נשלם - מסע מופלא ומיוחד - אי שם בצפון הודו.

המטיילים והמלווים - צוות של אלופים

הצלחתו של המסע היא בזכות המשתתפים הנהדרים - גיבורים בפציעתם וגיבורים כל יום ויום בהתמודדות עם הצלקות והפצעים, ובזכות המלווים שהתחברו יחד כצוות מוביל וכחברים לפצועים.
מעגלי השיח, טקס ההטמנה וכמובן הטרק המאתגר בהימאליה היו רק טריגר לגיבוש החברתי המיוחד שנוצר בין המשתתפים. האירועים והקשיים שחווינו ביחד מייצרים דבק חברתי מיוחד, גם פורץ גבולות בין הפצועים וגם מחבר את המלווים כמקשה אחת.
כאן המקום להודות לכולם על שיתוף הפעולה, התמיכה והעזרה: לנועה ברדריאן האהובה - רכזת הצעירים מבית הלוחם בירושלים, לסימה נדב חסון המקסימה - מנהלת אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל, על הרוגע והבטחון שהשרתה עלינו, לגילי מולכו האלוף - מנהל המשלחת ומנהל בית הלוחם באר שבע על הניהול החד והשקט, לרועי פלג האדיר - מנהל האבטחה של המשלחת על השקט הנפשי, העזרה וחוש ההומור העוצמתי, לאופיר לוי - המוביל הפסכולוגי על העזרה, הרוגע וניהול מעגלי השיח ביד רמה ורגישה, לעמית אקרמן - הפרמדיק שדאג וטיפול בכולם, לשגית שרון על הדאגה לפרטים הקטנים, לשלי מנחם - על הלב הרחב והחיבור האנושי הייחודי, לג'סיקה על החיבור לתפוצות, לגלית פילוסוף ודורון ליבשטיין - המנטורים, על הסיוע, התמיכה, האנושיות, הסדנה (וגם על הובלת הפרדות המקצועית...), לבן עטייה ולרמי ברכה - פצועי המופת, על מי שאתם ועל גבורתכם בקרב ומאז בחיים, ליולי ולחנן מבית הלוחם, לאיתי שיקמן - הכתב הרגיש והמיוחד של YNET, לצוות ההודי הנהדר ולכל מי שעזר וסייע, ולד"ר ציפי ועדי שטראוס המקסימים ובעלי הלב הרחב שבלעדיהם כל המבצע הזה לא היה יוצא לדרכו (כבר בפעם החמישית!).

הסיכום הפחות רשמי של המסע

הכין וערך את הסרט: משה תייר

רועי וינברגר ונעמה יהל יחד עם סימה חסון ב- "פותחים יום" רשת 13

החלק הראשון של המסע: מהארץ ועד לה - בירת הרי ההימאליה

היום הראשון לטרק - במעלה נהר הרומבק

היום השני לטרק - מטפסים למעבר הגנדה-לה

טקס ההטמנה והירידה לכיוון הזנסקאר

יומני המסעות של טיולי השחרור הקודמים:

טיול שחרור של פצועי צה"ל, פרו - יוני 2018

טיול שחרור - הודו 2017

ספר הסיכום של טיול שחרור – הודו 2019

הכין וערך: גילי מולכו, ראש המשלחת ומנהל בית הלוחם באר שבע