אל פסגת העולם - טיול שחרור הודו 2019

סימה חסון נדב - מנהלת אגודת הידידים הישראלית של ארגון נכי צה"ל, התלוותה לטיול השחרור 2019 להרי ההימלאיה שבהודו ומסכמת את חוויותיה.
מצורף הסרט המסכם שהכינו: גילי מולכו (מנהל המשלחת) ואלון דגני
צילמו: רועי וינברגר והמדריך: עופר אוגש

צעד ועוד צעד, ושקט. רק קולות הפסיעות על האדמה הקשה במעלה ההר, וקול נקישת מקלות ההליכה המתלווים לכל צעד  של חברי המשלחת  נשמעים ברקע. אני שומעת בשלב הזה בעיקר את קול הנשימות שלי, 4000 מטר, נשימות מהירות כמו אחרי ריצת מרתון. ככה זה כשמטפסים אט אט לגבהים של מעל החמצן מתדלדל והגוף ממהר לינוק כמה שיותר חלקיקי חמצן מהאוויר, מרגישה שהלב שלי תיכף יוצא ממקומו מרוב מאמץ ואני תוהה כמה הוא חזק הלב הזה וכמה הוא יודע לשמור עלי כשצריך. מה עשיתי לו מה, ולמה להעמיד אותו בהתנסות הזאת ובמאמץ הזה  בכלל...
ואז אני רואה בזווית העין את שמואל ורמי, פוסעים זה לצד זה, לכל אחד מהם רגל אחת ביולוגית והשנייה פחות. אחד שועל ותיק נפצע כשעלה על מוקש בעת ששירת באחת מהיחידות המובחרות בצה"ל, עבר שיקום ארוך, חיבק את הפציעה ושם את החוסר מאחור ובמשך יותר מעשרים שנה טיפס ועלה וירד ודילג ורץ ובנה חיים שלמים, השני רק בתחילת הדרך, קבל את  הרגל החדשה רק לפני חודשיים והכאב חדש והאיזון של הגוף בהליכה חדש ובכל רגע צץ אתגר חדש שחייבים להתמודד איתו, ואני בוהה בפסיעות שלהם, בפלא הזה, ויודעת, פשוט יודעת שאם הם בתנאים האלה מצליחים להתקדם ולהניע את עצמם קדימה - אין שום סיבה בעולם שתמנע ממני להתגבר על הכאבים העזים ולעשות עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד עד לפסגה.

ואז אחרי שני מיליארד צעדים בערך פתאום עופר המדריך מצביע על נקודה קטנה באופק ומכריז: "הנקודה הזאת שם- זו הפסגה. לשם אנחנו מגיעים" ואז הלב מגביר את פעימותיו והדרך נראית פתאום קלה יותר, כאבי השרירים, השלפוחיות ברגליים, האף המדמם לסירוגין והבחילות זזו הצידה, התרגשות וחיוך מתמשך עלה על שפתי.
שמעתי כל כך הרבה סיפורים של בוגרי המסעות מחמש השנים האחרונות, ראיתי טונות של תמונות של אנשים מתרגשים בוכים צוחקים שם בפסגה וידעתי, ידעתי שכולנו הולכים לחוות שם רגע מיוחד. רגע שלשמו נתכנסנו. רגע שהוא הקפסולה הכי מרוכזת של עוזו והדרו של כל המסע הזה. הרגע שיש לו את הפוטנציאל לשנות חיים, להטמיע במוח סיפור חדש על עצמי, על היכולות שלי, על מה אני מסוגל, מה הכוחות שלי איפה אני חזק... ורק המחשבה הזו כשלעצמה גורמת לדמעות לזלוג מעצמן ללא שליטה, אבל יש עוד דרך לעשות, אנחנו כמעט כבר שם.
מסתכלת אחורה על הפנים של  נעמה, של  חן  ושל  דביר המרוכזים במסלול ונשימותיהם כבדות, והזיעה נוטפת. כן השמש בגובה הזה שורפת את מעט העור החשוף, אבל כשהיא מחליטה להסתתר מאחורי ענן אחד או שניים- מגיע גל קור מהשלג בפסגות הרי ההימלאיה, גל מרענן כזה שעוזר לקחת עוד נשימה.

והינה אנחנו מתקרבים, עוד קצת והינה זה בא. הראשונים בטור שהגיעו כבר לפסגה מתחילים להשמיע קולות של התרגשות וצמד המילים "עשיתי את זה" נשמע ביותר ויותר קולות, הינה גם אני הגעתי לפסגת ההר. מרימה את הראש למעלה ומסתכלת סביב על הנוף המהפנט על ההרים המתנשאים בעוצמה השמימה, הגבוהים שבהם עטויים בשלג לבן, ופתאום קולטת את עמית ישוב על האדמה בתנוחה עוברית, מכונס בעצמו, חווה את הרגע, הרגע הזה הוא רק שלו. מתלבטת אם להתקרב ולחבק ולחזק, ומחליטה פשוט לתת לו לחוות את הרגע, בקצב שלו.
מסביב קולות מנצחים של החברים בהתרגשות עצומה מהרגע. יודעים שהגיעו לשיא, וצחוק ושירה ואנרגיות גבוהות ושמחה ודמעות. המון דמעות  זלגו להן שם מעצמן. והמכשירים הסלולאריים  מורמים מעלה שוב ומתעדים את כל הרגעים האלה. לבד, בזוגות בשלשות ובקבוצות. ורק עמית יושב לו שם עדיין מכונס בתוך עצמו. אני שותפה לאנרגיה הגבוה בעין אחת והעין השנייה צופה באדיקות עליו - על עמית. עוקבת אחרי כל תזוזה שלו מנסה לחשוב מה עובר לו בראש ברגעים האלה. מחליטה להתנתק ולאפשר לעצמי לחוות את הרגע הזה גם לעצמי, הולכת הצידה ומדברת אל עצמי ובמילים ברורות ובקול רם מאשרת לעצמי את הרגע הזה. אבל הדאגה לעמית לא מרפה. אני עושה את הטקס הזה במהירות וחוזרת לצפות בעמית שעדיין ישוב לו שם הרחק מהקבוצה. פתאום קולטת את מורן אוזרת עוז ומתקרבת אליו. הוא עונה לה עדיין עם ראש מורכן אבל ככל שהם ממשיכים לדבר הראש שלו מתרומם לאט לאט, ואז חיבוק חם וחזק, ושטף של דמעות נוטפות, ואני מתקרבת קצת יותר ושומעת את השיח ומתרגשת, כל כך מתרגשת כשפתאום משקט מוחלט הוא מתחיל לתאר בשטף את החששות שלו, את חוסר האמונה שלו ביכולת שלו להגיע לגובה הזה, והסרעפת שנפגעה בפיגוע, והינה הוא כאן והוא לא מאמין, פשוט לא מאמין שהגוף שלו שסבל כל כך וקרטע ולא תמיד תפקד ונזקק לתכשירים ומכשירים כדי לעזור לו לתפקד בארץ- דווקא כאן הוא פתאום עומד בהכל ומתפקד ופועם, ובועט ללא מנוח. הוא לא מאמין והוא מדבר בקול שהולך ונהיה חזק יותר ועוד כמה חברים מתקרבים אליו מקשיבים לשטף דיבורו הרהוט, יש לו כשרון לעמית לבטא את עצמו באופן כל כך חד ומדויק ומרגש ועוצמתי שהחברים סביבו פשוט עומדים ומקשיבים לו ורק מחבקים לסירוגין, ללא מילים. אני מרגישה כמה כוח עמית מקבל מהחיבוק הזה של הקבוצה, כמה עוצמה יש בביחד הזה.  

היום כשאני מסתכלת אחורה על כל החוויה הזאת שקרתה לפני קצת יותר מחודש אני גאה על שני דברים מרכזיים. אני גאה על כך שהמסע הזה הפך להיות היום כל כך מזוהה עם העשייה של אגודת הידידים הישראלית של ארגון נכי צה"ל משום שהמסע הזה חובק בתוכו את כל הערכים שאנו מאמינים בהם. אני גם גאה על כך שבזכות המסע נוצרה כאן קבוצה של אנשים שלמדו על בשרם את כוחה ועוצמתה של קבוצה, של קהילה. מסע כזה שזור בכל כך הרבה קשיים ואתגרים ויחד איתו כל כך הרבה ביטויים של עזרה הדדית ושיח משתף, מחוות קטנות וגדולות של אהבה ונתינה.
המסע הזה לא קל, אבל יש בו את הפוטנציאל לעשות שינוי. המסע הזה נבנה באהבה גדולה ובאמונה גדולה בכוחם של פצועי צה"ל צעירים שנמצאים בתהליכי שיקום והתמודדות מורכבים. לעצור רגע משגרת היום, לגלות עוצמות ויכולות חדשות, לשזור לעצמם חלומות חדשים ולחשב מסלול מחדש.   

לצפייה ביומן המסע המלא - טיול שחרור הודו 2019 הקליקו כאן

הכתבה שפורסמה במגזין ארגון נכי צה"ל

סימה חסון נדב מנהלת אגודת הידידים נשואה + 2, החלה לכהן בתפקידה בתחילת השנה, סימה שמשה במשך כעשור כמנהלת שותפויות ברשת חינוך אמי"ת, רשת החינוך  השלישית  בגודלה בישראל, בעבר ניהלה את עמותת "אם הפצועים" של דליה שץ ז"ל. סימה הגיעה מהעולם העסקי ושמשה במספר תפקידי מפתח בתחום השיווק והפרסום ברשת אורט ומכללת תל אביב, וניהלה את  בית הספר לפרסום של עבודי במשך 7 שנים.

אגודת הידידים הישראלית של ארגון נכי צה"ל הוקמה בשנת 2014 מתוך רצון לרתום את הציבור הישראלי לשותפות במלאכת השיקום של פצועי צה"ל ולעשיה המבורכת של ארגון נכי צה"ל עבור  50,000 חברי. בראש האגודה עומד אלוף במיל' אליעזר שקדי שבשלוש שנות כהונתו באגודה צמח היקף פעילות האגודה למען פצועי צה"ל באופן משמעותי  וכן התרחב מעגל ידידי העמותה והשותפים המעורבים בפרויקטים השונים באופן ניכר בניהם אנשי עסקים בכירים וחברות עסקיות מובילות בישראל.

טיול שחרור -  מסע אחרי צבא הוא אחד מהפרויקטים המובילים שיזמה האגודה  לפני 5 שנים במסגרתו יוצאת משלחת של למעלה מ-20 פצועי צה"ל צעירים שוויתרו על חלום הטיול שאחרי צבא בעקבות פציעתם. הטיול שהפך להיות כל כך מזוהה עם מסלול הצמיחה הטבעי של הרבה מאוד משוחררי צה"ל.

במהלך המסע מתמודדים הפצועים עם אתגרים פיסיים ומנטאליים מורכבים שההתגברות עליהם מאפשרת לכל אחד מהמשתתפים לגלות עוצמות חבויות ומודחקות ומחזירה להם במקרים רבים אחרים את האמונה מחדש בעצמם וביכולותיהם. מעל 100 פצועים בוגרי טיול שחרור חזרו אחרים מהמסע הזה ורבים מהם בנו לעצמם מסלול חיים חדש. איש העסקים עדי שטראוס - חבר דירקטוריון פעיל של אגודת הידידים תומך במסע זה מיומו הראשון ודואג לגייס את אנשי הקהילה העסקית לתמיכה והתנדבות לפרויקט משמעותי זה.  


 

יומני המסעות של טיולי השחרור הקודמים:

טיול שחרור של פצועי צה"ל, פרו - יוני 2018
 
טיול שחרור - הודו 2017

 

תגובות

0 תגובות