שוודיה - במגרש המשחקים של ארץ הטרולים

אני לא ממש מסתנוור מאטרקציות המוניות או חופשות עתירות קלוריות. לא הספקתי לבקר בקלאבים בטורקיה בימים הטובים ההם וגם לא נסעתי לאיים בתאילנד ולג'ונגלים בדרום אמריקה. הטיול הכי מעניין שהייתי בו עד אותו יום היה באפריקה, חצייה של נמיביה בג’יפים של טויוטה וביקור במקומות שנחרטו בליבי ובזכרוני, אבל התמונה ההיא והחלום הישן שחלמתי מאז תחילת שנות ה-80 בהם חבר קרוב היגר לשוודיה וסיפר אודות ארץ הטרולים והמולדת של וולוו, להקת אבבא ובשנים האחרונות איקאה, החלום והתמונה עשו את שלהם וההחלטה נפלה, שבדיה אני מגיע!

העליתי את ההצעה על טיול אטרקציות בקרב כמה מחברי הקרובים והתגובה הראשונה הייתה נלהבת למרות שהיו שם כמה שאלות וכמה ספקות במיוחד אודות היכולת שלנו (קבוצת אנשים שסיימו את השירות הצבאי מזמן) לשרוד את התנאים הקרים עם אפשרות לטמפרטורה של מינוס 20 מעלות ואף למטה מכך.

"אל תדאגו לשום דבר, כל הציוד והביגוד מחכה לכם כאן" אמר לי מידד, המארגן השוודי/ישראלי של האתגר המושלג שחי שנים רבות בשוודיה והוא מארח קבוצות מרחבי אירופה מדי חורף. "אבל אתה זוכר שאנחנו ישראלים מפונקים שלא מכירים את התנאים הללו, אז קח בחשבון שיהיו בקשות ודרישות" השבתי לו בניסיון לבדוק את מידת סבלנותו. התשובות הגיעו בזו אחר זו בקול בטוח ורגוע וניכר שהאיש יודע על מה הוא מדבר.

הכל נסגר בסתיו, כמה חודשים לפני הנסיעה ושעון החול לקראת ינואר החל לפעול. מעבר לים החל החורף להכות והמדריך של הקבוצה החל את ההכנות שלו לעונת התיירות החורפית. "נדרש לגבש רשימת אטרקציות בכדי להתכונן, אז אני מציע לכם יומיים רכיבה על אופנועי שלג, יום נוסף של נהיגת ראלי על אגמים קפואים עם כל מיני מכוניות כולל מסלולים היתוליים וגם קצת ספורט סקנדינבי עם ירי בצלחות חרס, צפייה בזוהר הצפוני מתוך אמבטיה חמה תחת כיפת השמיים בלילה קר ולקינוח, אטרקציה מהטבע עם טיול במזחלות כלבים". זה נשמע מטורף לחלוטין ואחרי סקר קצר בין החברים חובבי הנהיגה במיוחד, סוכם כי זהו בדיוק המתכון המתאים לכולנו. מיד לאחר האישור של סדר היום למדריך בחו"ל על מנת שזה ייערך בהתאם, החלנו לברר את ענייני הטיסות מישראל עד לאחד המקומות הרחוקים באירופה כשנמל היעד הסופי הוא שדה התעופה הקטן בעיר אוסטרסונד (לא שמענו על המקום הזה עד אז למרות שבאירופה זה נחשב לאתר סקי מפורסם). אחרי שביטלנו את האפשרות לנהוג משטוקהולם לאוסטרסונד (מרחק של 600 ק"מ) מחשש לשלגים ותקלות אחרות, מצאנו את נתיב האוויר הבטוח להגיע ליעד דרך אמסטרדם ומשם לשטוקהולם וממנה בטיסה קצרה ליעד הסופי.

המועד הלך והתקרב ולא יכולתי להימנע מלהציץ כמעט מדי יום בתחזיות מזג האוויר של האזור אליו אני מתכונן להגיע ובכל פעם זה נראה מסקרן ומאתגר גם יחד. סמכתי על הבטחותיו של המדריך בענייני הביגוד והסתפקתי בגופיות ארוכות, מעיל פליז, כובע צמר וחם צוואר (חובה). ואכן התברר שכל הציוד שקיבלנו במלון איש איש לפי מידותיו, אכן התאים וזה כלל מגפיים, כפפות, ובמיוחד סרבל מצוין שסגר כל פינה אפשרית מכף רגל ועד צוואר ובכל זאת נותר קצת מקום לביגוד התחתון החם שהבאתי.

הטיסות עברו בשלום וזמני ההמתנה בין הטיסות היו נוחים כך שאפשר היה גם קצת לחלץ עצמות, לנשנש משהו ולבקר בדיוטי פרי של אמסטרדם ושטוקהולם. הנחיתה באוסטרסונד הזכירה את שדה התעופה הישן באילת. המסלולים היו הדבר היחיד שלא היה מכוסה בשלג וכאשר יצאנו מהמטוס היכה בנו גל של אוויר צונן שהיווה את החותמת האחרונה שזה עומד לקרות. היו הרבה רגעים של צחוק בתוך החבורה והאווירה הייתה מצוינת וזה רק חיזק את התחושה שאת המסע הזה לא נשכח לעולם.

הליכה רגלית קצרה מהמטוס לאולם הכניסה של שדה התעופה ושם אנחנו פוגשים לראשונה את מידד שקיבל את פנינו בחיוך גדול תוך שהוא נוטל פיקוד על העניינים ומסייע באיתור המזוודות ובחלוף 5 דקות כבר ישבנו בתוך מיניבוס מחומם שלקח אותנו אל בית המלון ואל ארוחת הערב הראשונה בשוודיה שהתקיימה בפיצריה קטנה שההתמחות שלה איננה דווקא בפיצות אלא בכל מיני המבורגרים, שווארמה ועוד כל מיני מאכלים שאנחנו מכירים מכאן. "קחו בחשבון כי המחיר של האלכוהול גבוה מאוד ומומלץ להביא איתכם משהו טעים מהדיוטי פרי אם כי הבירות השוודיות המקומיות טובות ולא יקרות במיוחד" הסביר מידד לפני שהגענו וכך גם עשינו.

בית המלון הכפרי המקסים בקצה העיירה הפך לבית שלנו לארבעת הימים הקרובים ואופנועי השלג שפגשנו למחרת בבוקר העלו את מפלס ההתרגשות. אחרי תדריך קצר על חוקי התנועה והתמרורים באזור ואחרי אימון רכיבה בהתאם לקצב וליכולת של כל אחד מאיתנו, יצאנו כשיירה קטנה לדרך ובה שישה אופנועים. בראש השיירה רכב רולף ששימש בתפקיד אייל הצפון והוא איתר את הנתיבים והשבילים הנוחים ביותר כשבזנב השיירה רכב מידד בתפקיד מאסף ומחלץ לכל מקרה שאחד מאיתנו יתקשה בטיפוס על תלוליות השלג או יאבד את הכיוון. בחלוף עשר דקות של רכיבה העברתי את תשומת הלב מהאופנוע לנופי הסביבה המדהימים ביופיים. השמיים היטיבו איתנו בתחילת היום והיו כחולים ונקיים מעננים ולכן הראות הייתה טובה ומהנקודות הגבוהות שאליהן טיפסנו יכולנו לראות רחוק ולהתרגש מעוצמת הטבע. מפעם לפעם פגשנו גם בדיירים מקומיים גדולים, מוסים ענקיים שגודלם כגודלו של סוס, ובכל אתנחתה שעשינו ברכיבה, קיבלנו הסברים גיאוגרפיים וסיפורי מורשת על המקום מפיו של מידד.

התחנה הבאה הייתה באגם רחב ידיים ובו היכרנו בצורה טובה יותר את יכולותיו של האופנוע כשעברנו למצב רכיבה ספורטיבי בזמן שהקפה שעשוי מי שלגים התבשל בפינג'ן על אש גלויה. לפתע נשלפו גם חכות דיג קטנות ואיתן גם מקדח ממונע שיצר חור בשכבת הקרח עליה רכבנו. לא האמנתי שזה באמת קורה, אבל למרות הטמפרטורה הקפואה יש המוני דגים שחיים שם והסתבר שהם פעילים למדי ורעבים למדי ולכן הדיג היה קל ומשעשע.

"הרכיבה ביערות המושלגים והיציאה מהם מפעם לפעם למישורים מדהימים או פסגות עוצרות נשימה איננה דומה לחוויות אחרות על אופנועי שלג במקומות אחרים" הסביר מידד. "כל הרעיון הוא לאפשר לכם להרגיש שאתם מנהלים את הטיול הזה ואין כאן לחץ לעמוד בזמנים או להספיק להגיע למקום מסוים לפני ששעריו יסגרו באותו יום, הדרכים שרולף בחר עבורנו מיוחדות". השעות חלפו במהירות והדרך חזרה למלון בצבעי השקיעה הכתומים הייתה לקוחה מסצנה בסדרה משחקי הכס.

התנאים במלון היו מצוינים והחשש כי נתרסק מעייפות אכן התממש אבל לא לפני ארוחת ערב נוספת, סיכום יום וחוויות, טעינת סוללות למצלמות וכמובן, תדריך לקראת יום המחר. יום הרכיבה השני החל ישירות מהמלון כשהאופנועים בחניה חיכו בסבלנו והתקררו כל הלילה. אחרי ארוחת בוקר מפוצצת בפנקייקס, טיפסנו על האופנועים ויצאנו דרך העיירה לנתיב אחר. "אנחנו נגיע לנקודה הגבוהה ביותר באזור היערות ושם נטפס אל בקתת התצפיתן שבימי הקיץ מוודא שלא פורצת אש ביער" הסביר המדריך. הנוף הקסום והמסתורי בדרך היה פשוט מופלא מלהכיל. כל ענף שעליו ערימה של פתיתי שלג היה סיבה לעצור וצלם אותו אבל ידענו שעדיף להתרכז בחוויית הרכיבה וכך עשינו. הגענו לנקודה הגבוהה ושם חיכתה לנו ביקתה חמימה עם אח ועצים למדורה שמיד נדלקה ועליה הוכן הקפה השחור ולצידו התופינים המקומיים. אחרי התצפית המהממת באדיבותו של מר מזג אוויר, חזרנו לרכוב והגענו אל אחד הכפרים בסביבה ושם למדנו על אורחות חיי הציידים באזור והדרך שבה הם שורדים את הימים הקרים, הארוחה שקיבלנו הוכנה על מחבתות מיוחדות כששלג החל לרדת אבל איש לא התרגש מכך. אחרי הסעודה הגיעה העת לשלוף את רובי הספורט והתחלנו במטווח של צלחות חרס. עבור כולם הייתה זאת חוויה ראשונה אך שניים מאיתנו הוכיחו את כישרונם וסחטו את ההדק בצורה מדויקת וסחטו גם קריאות התפעלות ומחיאות כפיים. איך אומרים: לא עשינו בושות. הרכיבה למלון הייתה מלאה בהעלאת חוויות מצחיקות שהיו באותו יום וארוחת הערב התקיימה הפעם במלון עצמו ושם למדנו כמה דברים מעניינים על התפריט של המטבח השבדי.

עוברים להגה
בית הספר לנהיגת ראלי של פול גראנדה, נהג מירוצים שוודי בעברו, הוא שם דבר במחוז הצפוני של שבדיה. מעבר למבנה המרשים, כיתות הלימוד, הציוד וכל השאר, התרשמנו מהמכוניות שחיכו בחנייה ואלה הוכיחו כי יש פה עסק עם מקצוען.
האופציות שקיבלנו היו נסיעה במכוניות פורשה חזקות על אגם קפוא במסלול שאורכו 2 קילומטרים מפותלים או נסיעה במכוניות וולוו עם הנעה אחורית לרבות דגמי סטיישן גדולים וארוכים. הפיתוי לנסוע במכוניות של פורשה היה גדול, אבל הידיעה כי המהירות בנסיעה בקרח איננה מפתח משמעותי אלא הביצועים על הדוושה וההגה הם החשובים, זה גרם לנו דווקא לבחור במכוניות של וולוו ולא טעינו. צי המכוניות חיכה לנו במסלול ואיתן קסדות בטיחות. נכנסנו אליהן בזוגות והתחלנו להקיף וללמוד את המסלול באופן חופשי במשך שעה ארוכה. החלפנו בין המכוניות והחלפנו בין הצוותים וגם נהגנו איש איש לבדו במטרה להציב זמן שיא של הקבוצה. עם תום המשחקים והאימונים, הגיע מדריך הראלי השוודי ובעצמו ניהל את התחרות וקבע את התוצאות.

אלא שגם אחרי התחרות, זה לא הסתיים. לצד אותו מסלול ארוך ומפותל נסלל לו מסלול משוגע ומאתגר במיוחד שחייב נהיגה מדויקת כאשר האתגר היה לא לגעת בבלמים. זה באמת היה שיעור של נהיגת קרח אמיתית והעברת משקל של המכונית מצד לצד תוך שימוש בהגה ובדוושת התאוצה בלבד ואני שמח לספר כאן כי התוצאות שלנו היו מצוינות והמסלול נשאר שלם אחרי מקצים רבים ולא נהרס. מה שלא נשאר שלם הוא המסלול האחרון שחיכה לנו בשיאו של היום.
אחרי שחזרנו למנוחה וארוחה מצוינת בבית הספר לראלי, שבנו אל האגם הענק הקפוא ואל מסלול חדש שפוזרו עליו קונוסים רבים בשורה ארוכה שנמתחה לאורך כמה מאות מטרים. על קו הזינוק היו שתי מכוניות שונות ומשונות שעד מהירה התברר שהן יותר משונות מכפי שחשבנו. האחת הייתה בעלת היגוי הפוך, כלומר המכונית הסתובבה לכיוון ההפוך שאליו הפניתי את ההגה והשנייה הייתה בעצם שני חצאים של מכוניות שחוברו זה לזה כאשר בחצי אחד יש מנוע והיגוי ובחצי השני יש היגוי נפרד לגלגלים האחוריים. כמות הצחוק שנשמעה בשעות האחרונות של יום הבילוי הזה בלתי ניתנת למדידה. החוויה כולה מראשית היום ועד סופו הייתה פשוט מרגשת, סוחפת, מצחיקה ובלתי נשכחת. במחשבה נוספת בחלוף כמה שבועות, העלינו תהיה שכדאי לקחת יומיים על המסלול עם מכוניות ויום אחד של אופנועי שלג אבל זה כבר לפעם הבאה.

הלילה השלישי עבר בבקתה שוודית אותנטית מחוץ לעיירה במרחק כמה דקות נסיעה בסביבה חשוכה לחלוטין. הבקתה כבר המתינה לנו עם אש בוערת בתוכה, בשר צלוי על הגריל, אלכוהול משובח והפתעה. אחרי שהתמקמנו וקצת זללנו, הגיעה ההנחיה לאמיצים: "זה הזמן להתפשט ולהישאר בתחתונים ולצאת החוצה אל אמבטיה מחוממת שנמצאת במרחק 10 מטרים בסך הכול והיא בטמפרטורה של 40 מעלות וזאת כאשר הטמפרטורה החיצונית של האוויר היא מינוס 30 בערך. הצחוק של המבוכה התחלף בקריאות רבאק שלא היו מביישות מחלקה מסתערת בצנחנים וככה רצנו בתחתונים אל הבקתה ונכנסנו פנימה למים החמים והתשכשכנו כמו ילדים. "יש ימים בהם אפשר לראות את הזוהר הצפוני, אולם לצערי לא רואים אותו הלילה" אמר מידד. "אבל מי שמוכן לעלות מדרגה במבחן האומץ, מוזמן לטבול במי קרח בבור מיוחד וגם לעבור לסאונה חמה שנמצאת קרוב". אני וויתרתי על שני האתגרים הללו והעדפתי לחזור אל הגריל החם והטעים ואל הבקתה החביבה.

יש אטרקציה ללא מנוע וקוראים לה מזחלות כלבים
הבוקר האחרון זימן לנו אטרקציה אחרת. במרחק של שעת נסיעה מהמלון חיכה לנו זוג נחמד שנפגשו באקראי והחליטו לחיות יחד ולהקים עסק של טיולי מזחלות וגידול פרחי צבעוני (טוליפ) נדירים בשוודיה. אחרי שהתיידדנו עם הכלבים ושמענו את הסיפור של הזוג המקסים, נרתמנו למזחלות וקיבלנו תדריך כיצד לנהוג בהן ולשלוט בכלבים החזקים שמשכו קדימה ללא הרף. בראש השיירה רכב המאלף שלהם על אופנוע שלג ואילו אנחנו השתרכנו מאחור. הפתיחה שלי הייתה עגומה ואחרי כמה מטרים איבדתי שליטה על המזחלת והתרסקתי, אבל הצוות בא לעזרתי מיד ואני לא וויתרתי ושבתי למזחלת הסוררת שלי. אחרי עוד כמה צרות בדרך כשהכלבים באמת נראו נחושים לרוץ במלוא הכוח, החליט המדריך לשנות את המיקום שלי ולהחליף את המזחלת שלי באחרת שלדעתו תתאים לי יותר כי היא רחבה יותר וכך אכן היה. לפתע הרגשתי כמו אחד שנולד על מזחלת כלבים ואז הגענו לקטע הכי מרגש של היום הזה כולו, הקטע שלא אשכח לעולם. המדריך זז הצידה מראש השיירה ועבר בין המזחלות וציווה על הכלב המוביל בכל מזחלת לחזור הביתה. לפתע הכלבים הפכו להיות משהו אחר ומלהקה חזקה ששואפת לרוץ בפראות, הם הפכו לצוות ממושמע שמושך את המזחלת בדרך הבטוחה הביתה ללא מדריך לפניהם. השקט סביב וקולות החיכוך בשלג יחד עם נשימות הכלבים היו אחת החוויות הסוריאליסטיות שחוויתי בימי חיי. אני לא ממש משוכנע שנסיעה במזחלות כלבים חייבת להיות בכל רשימת אטרקציות כי היו שם גם דברים אחרים, אולם המקום וההרגשה שאנחנו רוצים לעשות את זה כי אנחנו כבר שם ולא נוכל לשוב בקרוב, אלה היו הסיבות העיקריות ואיש מאיתנו איננו מתחרט על כך.

אחרי קפה חם וכמה עוגות שוקולד עשירות בקלוריות, נפרדנו מהזוג והכלבים המדהימים מגזע האסקי ומלמוט בעלי העיניים הצבעוניות ונסענו לשדה התעופה בעיר אוסטרסונד בדרכנו הביתה.
אם חשבנו שההרפתקה נגמרה, הרי שתהליך הרישום והבידוק העצמאי בשדה התעופה היה אתגר חדש אבל מידד היה שם איתנו עד לרגע שעברנו את הבידוק ונפרדנו לשלום ועל כן חשנו בטוחים ונינוחים. כמו הדרך לשבדיה שעברה בצורה חלקה, כך גם הטיסות עד לאמסטרדם עם נחיתה בשעת ערב מאוחרת. החלטנו שהחזרה הביתה מהקור המקפיא אל החורף הישראלי הלוהט עשויה להיות בעייתית ולכן נותרנו באמסטרדם 24 שעות נוספות ושבנו ארצה למחרת (זה טוב גם להשלמת קניות לאלה שסובלים מחוסר שעות בקניונים).

הטיול הזה הפך לשיחת היום במשך זמן רב בין החברים ובהמשך ערכנו ערב מיוחד של תמונות וסרטונים וזכרונות מהחוויות המצחיקות והמיוחדות. אלה שלא הצטרפו אלינו בהתחלה הביעו רצון לתקן את העניין ולנסוע יחד פעם נוספת ולחוות אטרקציות אחרות ויתכן שזה באמת יקרה.
השאלות והחששות על כל הדברים שיכולים להיות בארץ רחוקה בתקופה כזאת של השנה, זכו למענה מושלם ואף למעלה מכך של מידד ורולף שדאגו לכל הפרטים עד לאחרון שבהם. התנאים היו מצוינים והאווירה פשוט היתה מעולה. זהו טיול שמותאם במיוחד לקבוצות של חברים/רות או למשפחות ואפשר לשנות את האטרקציות מתוך מגוון גדול ולהתאים אותן לחלומות האישיים של כל אחד. גן המשחקים של הטרולים בצפון שוודיה הוא אחד המקומות הקסומים בעולם, הטרולים עצמם קיימים רק באגדות אבל זה לא הפריע לנו לנסות ולמצוא אותם.

לטיול הקרוב - הקליקו כאן