לעומק השממה של מדבר גובי - מונגוליה 2019

מבט מהרחפן בערבות מדבר גובי - מונגוליה 2019

מונגוליה

התאריך הנבחר - סוכות 2019, יצא השנה בעשירי באוקטובר ובלב הסתיו המונגולי עת החורף הקשה והקפוא מתקרב במהירות לערבות ולרמת המדבר השוכנת בלב יבשת אסיה. מצפון רוסיה ומדרום וממזרח סין – שתי מעצמות על, כשמונגוליה משמשת חוצץ בינן ולכל אחת אינטרס להשפיע ולשלוט כמה שיותר. הצפונית רוסיה, שלטה במונגוליה, עד לנפילת ברית המועצות והדרומית סין, אשר שולטת על מונגוליה הפנימית מאז נפילת האימפריה של ג'ינג'יס חאן במאה ה-13 וכיום משפיעה ומשתלטת באמצעות הכסף. החבורה שהתגבשה למסע מיוחדת במינה ובנויה על זוגות או על הרכבים משפחתיים של זוג אחים, אבות ובנים, אם ובת או חברים ותיקים מתקופת השירות הצבאי, שלאחר קום המדינה.

הדרך למונגוליה עוברת במוסקבה

אמנם יש כיום הרבה יותר טיסות למונגוליה, גם דרך בייג'ין ואיסטנבול ואף בקרוב יפתח באולן באטר, בירת מונגוליה, שדה תעופה גדול וחדש, אך עדיין מישראל הטיסה הטובה ביותר היא דרך הבירה הרוסית.

נחיתת ביניים במוסקבה מאפשרת לנו לצאת ולבקר במרכז העיר הרוסית. רכבת למרכז העיר ועוד שלוש תחנות ברכבת התחתית המדהימה של מוסקבה מביאים אותנו ללב הכיכר האדומה ולשיאו של פסטיבל החקלאות והטרקטורים השנתי - כאן יש כבוד לעבודת אדמה!
ביקור בקבר החיל האלמוני על קיר הקרמלין - קריית השלטון הרוסי, פסלו של מרשל ג'וקוב - הגנרל שניצח את הנאצים במלחמת העולם השנייה, יושב על סוסו ומקדם את פני הנכנסים לכיכר. המאוזוליאום, מבנה הקבר הגדול, של לנין, מייסד ברית המועצות ומאחוריו על חומת הקרמלין קבורים גדולי האומה הסובייטית. ובקצה הכיכר כנסיית הבצלים הצבעונית והמרשימה. אוכל רחוב חפוז ב"גום" - המרכז המסחרי היוקרתי הצמוד לכיכר האדומה ואנחנו יוצאים בחזרה ברכבת התחתית וברכבת לשדה התעופה, לטיסת הלילה למונגוליה.

"רק" עוד 6 שעות טיסה, כולה מעל יבשת אסיה (ובעיקר מעל סיביר) אבל הנחיתה היא לאחר 11 שעות - בגלל שטסים היישר מזרחה כנגד סיבוב הכדור.

נוחתים באולן באטר

השדה עדיין ישן אך הפעם שוקק חיים, בחוץ מינוס 15 מעלות - כפור כלבים, מטורף! ואנחנו עדיין עם חולצות קצרות... המקומיים דואגים לנו לארוחת בוקר קלה ואנו מחכים לזריחת השמש כדי לצאת החוצה לכלי הרכב, כשקצת חם יותר ובעיקר כדי שהקרח יפשיר מהכבישים.

חותמים על כלי הרכב, מסדרים את השיירה ויוצאים לדרך... עולים על כביש אגרה חדש - שלושה מסלולים איכותיים בכל כיוון, שוליים רחבים, גדרות הפרדה מרשימים ואנו נוסעים דרומה וחולפים על פני שדה התעופה החדש ההולך ונבנה. משלמים אגרת מעבר בכביש, כי במונגוליה נסיעה על כביש (על כל כביש) עולה כסף, ועוברים לכביש דו מסלולי צר בן כמה שנים אך מלא בורות. שעוד נדבר עליהם ובעיקר נקפץ בהם.

לאחר כ-120 ק"מ יורדים לשטח לשבילים טובים וסופר מהירים, אפילו יותר מהכביש, ומתחילים להבין שכאן לא נוסעים! כאן טסים!! שעה "קצרה" של נסיעה ולאחר שישים ק"מ, מגיעים למאהל חדש ויפה בלב הגבעות. זה זמן טוב למקלחת חמה, לכל זוג אוהל מסורתי - גר, עם תנור עצים מחמם במרכזו, ארוחת ערב מוקדמת וקדימה לישון. אין כמו לילה במדבר כשהירח מלא בערב חג סוכות.

מרחבים אין סופיים

לאחר ארוחת בוקר אנו יוצאים לדרך המטפסת בין גבעות לעבר מנזר בודהיסטי הרוס שרק שרידיו נשארו לאחר שהסובייטים ובני בריתם המקומיים, אשר שלטו במונגוליה, החליטו שהמקדשים הם עבודה זרה ובהתאם ניתצו ושרפו את מרביתם. המפתיע הוא שמסביב שממה יבשה אך בערוץ הקטן עצים נותני פרי (הפרי נראה כמו של פיקוס והעלים כמו של צפצפה). שתי עליות לא קשות חיכו לנו ביציאה מהעמק ולאחריהן עוד כמה עשרות קילומטרים של שביל טוב, שסביבו בארות מים, המוביל היישר לתוך מה שהייתה עיירה של אוהלים / גרים ועכשיו במרכז כבר עיר בנויה בטון הנקראת מנדלגובי. התפנקנו בארוחת צהרים במסעדה במלון הטוב בעיר, קצת קניות בסופרמרקט המקומי ובחנות מזכרות וחזרנו לכביש הראשי (והיחיד) היוצא דרומה עליו כמובן שילמנו שוב אגרה.

שעה וקצת על הכביש, תדלוק לפני הירידה לשטח ושוב מישורים ענקיים אין סופיים מכוסים בעשב ועליהם עדרים של עיזים וכבשים, סוסים וגמלים דו דבשתיים וגם חידוש במונגוליה - עדרי פרות קטנים. לעת ערב ולאחר נסיעה מהירה אנו מגיעים לקרקע שונה - הקניון הלבן. סלע משקע יבשתי מעל אבני הגרניט שהמים חתרו בתוכו ונתנו צבע וצורה מיוחדת לכל שכבה.

מחליטים ״למשוך״ את היום (וזה לא קל לצוות הליווי המונגולי) ולהמשיך לכיוון המערות שהתחתרו בסלע. קצת זחילה עם פנסים במסלול מעגלי ולאחריה נהיגת לילה מהנה, לאור הירח המלא, לעבר הלודג׳ האקולוגי שנבנה על שרידי מאהל האוהלים/גרים הישן. אוכל טוב, מקלחות של מים רותחים בזרם טוב ומסיבת יום הולדת שארגן רמי - לוחם סיירת צנחנים בן 80 לחברו הטוב מזה 65 שנים - גיורא, שגם היה איתו בצוות והם לחמו יחד בששת הימים (67) ובכיפור (73) והשתחרר תת אלוף מצה"ל, בזמן שרוב המטיילים בקבוצה עוד היו בבית הספר. היסטוריה של גיבורי על ישראליים בלב המדבר הגדול שבלב יבשת אסיה.

הלילה גם עם ירח מלא ולכל חדר יש חלון גדול הפונה למרחבי המדבר האין סופיים כך שמי שנשאר קצת ער יכול לראות את חיות המדבר מסתובבת מסביב למתחם המיוחד.

ממזרח למערב

את היום השלישי לנהיגה אנו מתחילים בנסיעה מערבה, שוב שבילים מהירים בערבות המדבר. עדרים ענקים של חיות מבויתות, שרועים מונגולים מובילים באמצעות "טוסטוסים" סינים לעבר בארות מים חפורות למי תהום לא עמוקים ובאמצעות משאבות פק-פק שואבים אותם ומשקים עדר עדר לפי הסדר.

בחיפוש אחר שביל שנראה על המפות עוברים ליד בית אבן מונגולי כשמסביבו 3 גרים - אוהלים מונגולים מסורתיים, ומסתבר שהיום חוגגים חנוכת בית. למרות שהמקומיים שאיתנו לא התלהבו בהתחלה, הזמנו את עצמנו אל המקומיים והם בשמחה מפתיעה אירחו אותנו. אנחנו חילקנו להם מתנות והם הגישו לנו אוכל מסורתי אמיתי (לא בהכרח טעים לחיך הישראלי) אבל השמחה הייתה גדולה ולא פחות מזה שאנו צילמנו אותם הם צילמו אותנו וכל אחד בירך את השני בשירה ובברכות. תענוג אמיתי.

חנוכת בית מונגולי - מדבר גובי

המשכנו מערבה והתחלנו לרדת דרומה לעבר הגבעות האדומות. לפניהן עצרנו בגר (אוהל) מקומי שמשפחתו רגילה שתיירי המדבר פוקדים אותם והם בתמורה מארחים את האורחים עם כל כללי הטקס.
נכנסו ללב שמורת טבע ירוקה של עצים דמוי אשל שמוגנים ע"י החוק, אבל לא בהכרח מפני המקומיים הוותיקים שמאוד קר להם בחורף.

המשכנו בטיפוס עם כלי הרכב על הגבעות האדומות - סלעי משקע עתיקים שבתוכם מצא חוקר בריטי ביצים של דינוזאורים מלפני 80 מיליוני שנים וכיום עוד מקווים למצוא כאן עצמות ושלדים אמיתיים של דינוזאורים.

את הלילה ישנו על הרמה המדברית, חלקנו באוהלים וחלקנו בחדרים, כשבחוץ הרוח מכה אבל בפנים למי שהתכסה היטב חם ונעים.

לעבר הדיונות של מדבר גובי

בבוקר יצאנו דרומה לעבר כפר קטן, חלקו בנוי אבן וחלקו אוהלים, ובכניסה אליו תחנת דלק קטנה בה תדלקנו את כל הכלים בבנזין וסולר, כל רכב עם הדלק שהוא "שותה" ויצאנו מערבה לעבר הדיונות של גובי.

140 ק"מ "בקטנה" של שבילים מהירים במדבר הנכנסים ללב קו הרכס הבנוי גרניט. השביל מטפס לשיא גובה של 2400 מטרים ומיד יורד לתוך רצועת דיונות, ברוחב של כ-10 ק"מ ובאורך של כ-250 ק"מ הכלואה בין שני רכסי ההרים. על שביל חולי נכנסו ללב הדיונות לפריסת צהרים.

לאחר ששבענו יצאנו ל״השתעשע״ קלות בנהיגת דיונות - לא פשוט עם כלי רכב כבדים, במיוחד כשאי אפשר להוציא אוויר מהצמיגים, שכן ברובם פנימיות (משום מה המונגולים אוהבים פנימיות בצמיגי טיובלס), ושגם המונגולים המלווים אותנו מפחדים מהנסיעה, מכל שקיעה ושקיעה בחול ומנזקים הצפויים לכלי הרכב.

חילוץ מאמבטיית החול של הדיונות במדבר גובי

המשכנו בנסיעה בערוץ מי תהום זורמים לצד הדיונות הגבוהות, ולסיום נסענו למרגלות הדיונה הגבוהה באזור. חלק (הרוב יש לכתוב) שתו קפה וחלק (המיעוט) טיפסו לראש הדיונה - משהו כמו 150 מטרים של הפרש גובה וכשעה של טיפוס מפרך ומתנשף (חוץ מאיתי הצעיר שעשה זאת בקלילות רבה).

עם סיום הדיונה נסענו למתחם השינה. מתחם אותנטי של אלמנה מקומית, שנשארה לגור במדבר ומחזיקה מספר אוהלים בתוך מתחם שמכנס לתוכו את כל שרידי הברזל של האזור. לכול האוהלים תנור עצים ואוהל (כשבכול אוהל 4 מיטות) ששמר על "תורנות עצים ואש" נהנה מחום אדיר במהלך כל הלילה. האוכל של המקומית בסיסי אך מזין והאווירה מיוחדת במינה.

אמנון באמבטיה או איך בנחת לא שוקעים עמוק בחול...

בלב הרי הגרניט של מדבר גובי

לאחר ארוחת בוקר באחד מהאוהלים שבמתחם יצאנו לדרכנו מזרחה - מימין דיונות חול, משמאל רכס הרי הגרניט ובאמצע - במישורים עם העשב הנמוך, עדרים - עדרים כשמידי 20 ק"מ גם בית, ולייתר דיוק גר, של מקומיים, מעוררי הערצה על קשיחותם ושרידותם במדבר הקשוח.

לאחר כ-80 ק"מ במישור המהיר נכנסנו ללב ההרים ובשביל המטפס על הגרניט התחלנו להתפתל על קווי הרכס שלו. הפסקת קפה ליד מתחם משפחתי של 3 גרים, עליהם המקומיים מיבשים בשר, גבינה וגם חובצים חמאה.

עוד כשעתיים נהיגה והפסקת צהרים מעל ערוץ מים שקפא לקרח ולסיום עוד כמה קווי רכס ואנו חוזרים למישור האדיר צפונה עד המאהל של הדינוזאורים.

לעבר הערוץ הקפוא

פותחים את הבוקר בנסיעת שטח - שוב המהירות גבוהה כשלפעמים השיירה נפרסת במישורים הענקיים ולפתע מצטמצמת לתור ארוך ומלא אבק, כשכולם חוזרים לשביל המרכזי כדי לעבור ערוץ רחב שזרם בשיטפון. לאחר כשעה וחצי של דהרה נכנסים לתוך ערוץ קניוני מוריק ובו מטפסים לגובה של 2600 מטרים. הליכה של קילומטר וחצי בערוץ שחציו קפוא וחציו זורם מביאה אותנו לערוץ נחל צר שבסיסו קרח קשה. הסלעים הזקורים סביבו מסגירים עם פס שחור את גובה הקרח בחורף, כ-4 מטרים מעל הקרח של סוף הקיץ.

חוזרים בהליכה ובנסיעה בערוץ הקניוני ועוצרים במוזיאון החדש המציג את חיות מדבר גובי, כפוחלצים שמורים (המוזיאון הישן היה באוהלים שנותרו עומדים ליד). מיר, המדריכה המקסימה שמלווה אותנו כל הטיול, היחידה מהצוות המקומי שגם דוברת אנגלית, מפליאה בהסבריה על המדבר, הנוודים ועל ההרמוניה עם חיות הבר שחלקם בויתו לטובת האדם.

חוזרים לכלי הרכב, עולים על הכביש החדש ומגיעים לדאלאנדזאגד - עיר המחוז הדרומית ביותר במונגוליה. כאן כבר רואים בבירור את המהפכה הכלכלית העוברת על מונגוליה ואת ההשפעה הסינית, שמביאה כסף ומשתמשת במשאבי הטבע של מונגוליה בתמורה.

ארוחת צהרים קצובה בזמן ולפנינו ״רק״ 305 ק״מ על הכביש עד מנדלגובי - עיר המחוז המרכזית של מדבר גובי. עצירות מדודות ומחושבות מראש, נוהל שיירה והרבה מאוד אחריות של המשתתפים מביאים אותנו בשלום ובשמחה, מעט אחרי רדת החשיכה למלון המפנק, בהשוואה למה שעברנו עד כה במדבר, בעיר מנדלגובי. לילה טוב מונגוליה.

על הכביש צפונה

כמעט 300 ק"מ על כביש אגרה צפונה בדרך לבירת מונגוליה - אולן באטר. לקרוא לדרך הזו כביש זו מחמאה אדירה! מידי פעם או לייתר דיוק - באופן תכוף: בורות, מהמורות וסדקים היכולים לבלוע או לפחות לשבור ולפרק כלי רכב בתוכם, משאיות שנוהגות בשיטה ״כל דאלים גבר״, נהגים ללא רישיון ושלא מכירים חוקי תנועה כך שיש להיזהר שבעתיים - גם מהכביש וגם מהנהגים!

נוהגים ע״פ "השיטה המסדרת" את השיירה, ועוצרים לפני תכנון, כך שאת אחת העצירות מבצעים בחנות מכולת מקומית ש"עושה קופה לכל השנה". לאחר שעת הצהרים וכמעט לפני העיר השלג מתחיל לרדת ולהיערם לצד הדרך ועל חלונות כלי הרכב. לאחר כחצי שעה השיירה שלנו נכנסת לעיר הבירה כשמסביב הקרקע מתחילה להיצבע בלבן. במגרש חנייה מאולתר בכניסה לעיר מחזירים את כלי הרכב לאחר שגמענו יחד 1772 ק״מ מכובדים וללא כל נזק, למעט מעט סדקים בחלונות ובפנסים שנוצרו בגלל הפרשי טמפרטורה קיצוניים בין הפנים לחוץ ובין היום ללילה.
כאן אולי המקום לומר תודה לכלי הרכב השונים ששימשו אותנו ולהזכיר כי במונגוליה אין חברות השכרה ואין בכלל נהיגה עצמית! וכי כל המסע הזה הינו הפקה מיוחדת עבורנו הישראלים וגם עבור חברת התיירות המונגולית.
הכלים המשתתפים היו שונים אחד מהשני במודולים, בסוגי המנועים ובדגמים השונים אך רובם היו ניסאן פטרול או טויוטה 100 (קישור למבחן דרכים ייחודי המשווה בין שני הכלים (במרוקו)) וניבה של לאדה, אחת חדשה 2019 - שהתגלתה כשובבה, "לא מביישת את הפירמה" ועם יכולות מפתיעות בדיונה!

עוברים לאוטובוס צפוף וקדימה לפקקים האדירים של עיר הבירה. אולן בטור - שהייתה פעם אוסף של אוהלים ומעט מבני שלטון עברה מהפיכה של ממש ותנופת הבנייה האדירה ניכרת בה. עם השפע הגיעו גם כלי הרכב ויחד יוצרים פקק תנועה אחד גדול. שעה וחצי באוטובוס עד מרכז העיר ואנו פורקים במלון מפנק (באמת) המשקיף על מבנה הפרלמנט המונגולי, ממש במרכזה של אולן באטר, היכן שפעם היה מגרש ריק ששימש אותנו כחניון למלון שישנו בו ליד.

ארוחת צהרים מאוחרת אוכלים במסעדה הודית טובה, ובערב יוצאים לקניון הקרוב לבית קפה עם גלידה (כן. כן. קראתם טוב! גלידה במונגוליה!!) וגם קניון עם חנויות ומסעדות כפי שמוכר בכול עיר מערבית בעולם.

יום טיול של תיירים

עלינו בבוקר על האוטובוס הקטן ומכיוון שהיה צפוף צרפנו גם ניסאן פטרול אחד ויצאנו לדרך. מסתבר שהכביש הראשי נחסם ללא התראה לעבודות תשתית ואנחנו נחושים להגיע לפסל הענק של ג'יג'נס חאן, אז בחרנו בכביש העוקף, שחלקו עדיין מלא קרח מהלילה הקפוא.

מוזיאון לזכרו של מקדש בודהיסטי שלא שרד את הקומוניסטים ״מאריך״ לנו את הזמן אך מוסיף להבנת המדינה המתפתחת ולבסוף אנו מגיעים לפסל הנירוסטה המרשים של ג'ינג'ס חאן - המנהיג המונגולי הגדול מכולם. כאן ובדרך מפליאה המדריכה המקומית בהסבריה וכאן גם אפשר לסכם את המסע הקשוח והקשה שעבר על החבורה הנפלאה, שהתגבשה לקבוצה אחת.

עולם הולך ונעלם

לסיכום המסע הייחודי (מתרחש רק כל כמה שנים): טיול קשוח ללב חבל ארץ אדיר ממדים עם תנאי מזג אוויר קיצוניים ולא צפויים, המאוכלס באנשים קשים ומחוספסים, אי וודאות והפתעות לצד צוות מונגולי מסור שרוצה שנצליח ומאפשר לנו לנהוג את כל הדרך בעצמנו (ולא ברור להם למה), בשילוב של פריצה כלכלית, עם פתיחות למותגים ותרבות המערב אבל עם כסף ושליטה סינית על משאבי הטבע, יוצרים מהפיכה אדירה במונגוליה. רק לפני כמה שנים כמעט ולא היה כאן אספלט וכיום יש כביש לכל ישוב גדול (כביש אגרה כמובן), אנשים כבר אינם חיים באוהל, בית מחומם ומאובזר בחשמל זה הסטנדרט, מכוניות יפניות גדולות, חנויות כלבו עם כל טוב ושפע המוכר לכל אזרח מערבי גורמים לכך ששירותי התיירות המדברית מצטמצמים ומתקרבים לקרבת הכביש והתיירות האתגרית הופכת קלה יותר. ממש עולם הולך ונעלם.

תודה ענקית למשתתפים הנהדרים על הסבלנות ועל העזרה והתמיכה לאורך כל הדרך

מסיימים את המסע במונגוליה בערבות הענקיות של מדבר גובי

דורסים וציפורים במדבר גובי - צילם: פרופ' יוסף אבגיא

תמונות מהסיור במוסקבה (בדרך למונגוליה...)

תמונות מהיום הראשון - מונגוליה 2019

תמונות מהיום השני - מונגוליה 2019

תמונות מהיום השלישי - מונגוליה 2019

תמונות מהיום הרביעי - מונגוליה 2019

תמונות מהיום החמישי - מונגוליה 2019

תמונות מהיום השישי - מונגוליה 2019

תמונות מהיום השביעי - מונגוליה 2019

תמונות מהיום האחרון - מונגוליה 2019

קישור לכל המסעות הבאים של אתר השטח בעולם