הנשים של מרצדס

כלמוביל, יבואן מרצדס בישראל הפך את זה למנהג, והוא עורך ימי השתלמות ונהיגה אם זה בשל דגם חדש שמצטרף לארסנל או כדי להעשיר את העובדים בעוד ידע אודות תוצרת המותג. אלא שהפעם היה טוויסט חשוב ואנשי החברה החליטו לפרגן ביום כיף מושקע, לחמש עשרה מעובדות החברה, כאשר מטרת היום - להכיר ולנהוג על כמה שיותר כלי רכב, אך לא פחות חשוב - להנות עם שאר החברות לעבודה.
כאן המקום להזכיר לכל העובדים, גברים ונשים, על הקשר הגורדי שבין חברת מרצדס לנשים, או לאישה אחת במיוחד. בסוף המאה ה-19 כאשר התחילה החברה לייצר כלי רכב הם בכלל נקראו דיימלר (או DMC אם אתם חייבים) על שם אחד מהמייסדים, והשם המוכר הגיע מאוחר יותר. איש עסקים יהודי אוסטרי, שנתפס על השיגעון החדש של עשירי התקופה, ספורט מוטורי, רצה לרכוש כמה מכוניות מירוץ אך התנה זו באם דיימלר יקראו לשם הדגם מרצדס, על שם בתו האהובה, ומשם הדרך לשם המותג המוכר כיום הייתה קצרה למדי.

אבל בחברה כמו במרצדס לא יתנו לאווירת הטיול להשתלט לגמרי על המשתתפות, ולפני היציאה דואג אופיר - מנהל ההדרכה, להרביץ מעט תורה לפני היציאה, למען ידעו טוב יותר על מה הן עומדות לנהוג. תחזית הגשם לא האירה פנים והצפי היה לגשם מצהרי היום ואילך, אי לכך דגשים לנהיגת חורף ניתנו בתדריך היציאה, לאחר מכן, יציאה לדרך מהרצליה הפקוקה עם שמיים בהירים שמשאירים שביב תקווה כי שוב החזאים טעו.

תחנה ראשונה להחלפת נהגות זריזה נקבעה למושבה גבעת עדה, ולאחר מכן החלפה בכניסה לפארק מי קדם. ברגע זה נפל האסימון מיד כי גשם הוא רק עניין של זמן ואי לכך כדאי למהר ולנהוג כמה שיותר בכבישים יבשים. כך שלאחר עצירה מהירה המשכו בכיוון רמת מנשה בואך קיבוץ גלעד, להמשך הנסיעה.

לאחר עצירה למוזלי מרענן, שגם בה דאגנו לתקתוק ולקיפול מהיר, המשכנו לתצפית על עמק יזרעאל מאזור המוחרקה, רק ששם נגמר לנו המזל בכל מה שקשור למשקעים, וארובות השמיים נפתחו באופן סופי. הקבוצה עשתה מה שמצופה ממנה במצב שכזה, הווה אומר ריצה מהירה אל המכוניות ותהייה מתי כבר מגיעים אל המסעדה...
לאחר ארוחה ביקנעם המושבה, התחלנו להדרים בנסיעה איטית על כבישים רטובים וגשם סוחף, רק שהגשם נשאר בצפון ולא הגיע איתנו עד הרצליה.