השריטה - הגה בשטח משווה בין הג'יפים המסוקסים

סוזוקי סמוראי - ג'יפ CJ - תע"ר סופה- לנדרובר דיפנדר - טויוטה היילקס - לנד-קרוזר 73

נסיעה ברכב שטח היא כבר לא ביג-דיל. לפני שנים, מי שרצה להרגיש כמו איש המרלבורו נהג בג'יפ. היום הג'יפאות היא רק עוד סמל לפלצנות בורגנית כמו פלזמה מרובת אינצ'ים או שעון ממותג. וכמה הג'יפים אמיתיים? אצל מי עוד נשארו כאלה? מי מחזיק רכב שטח אמיתי, מטייל וחי איתו שנים על גבי שנים? אלה מוכרחים להיות השרוטים. אל תחפשו אצלם הסברים הגיוניים כי זו פשוט אהבה. אל תנסו לשכנע אותם שזה עולה להם המון כסף כי הם ישיבו לכם שטיפול מתמשך אצל פסיכיאטר עולה יותר...
השרוטים מתקבצים בפורומים ברשת, מתנגחים בקטטות וירטואליות על מי גדול יותר. הם מתאספים סביב מדורות אי-שם בדרום הרחוק ויורדים זה על רכבו של זה, מי נוזל, מי לא סוחב בעליות ומי הוציא השנה יותר כסף - איש הלנד-רובר על החלפת ציריות גזורות או רוכב הסופה עבור הדלק... ככה זה מתנהל שנים, הנושאים לדאחקות אותם נושאים, היריבות בין המותגים השונים מבעבעת לכדי 'מלחמות' של ממש - הם נושאים עמם מצלמות דרוכות ומוכנות לרגע שיוכלו לתעד את נציג הממלכה היריבה אובד עצות מול מכסה מנוע פתוח רחמנא ליצלן - תקוע וזקוק לחילוץ...
החלטנו לקבץ אותם ליום קרב מרוכז. לקחת אותם למסלול עבירות, לדהור קצת בשבילים, להשתעשע קצת בחולות, אבל גם מחשבה שטנית עלתה בראשנו הנכלולי - הם יתחלפו ביניהם בנהיגה... כל אחד ינטוש את סוסו הנאמן לאנחות ויעבור לנהוג ברכב היריב...
היינו בטוחים שישפך דם.

הבחירה הייתה קלה כי המבחר בארץ הקודש מצומצם יחסית - כלי שטח אמיתיים במספרים גדולים יש אצלנו מתוצרת ארבעה יצרנים בלבד - תע"ר (תעשיות רכב נצרת) הישראלי, לנדרובר הבריטי, טויוטה וסוזוקי היפניים. הודעה קטנה ב-Jeeptrip קראה למסוקסים להתייצב - וההיענות הייתה מעל ומעבר למצופה. עשרות נהגי SUV אכולי קנאה מיהרו להציע את עצמם לאודישן והבטיחו חגיגית שהאקווריום מרופד העור שלהם נותן בראש לכל סופה או דיפנדר. אפילו בעל מרצדס G אחד התחנן להצטרף...
אבל אנחנו הגדרנו רשימה קשוחה - סוזוקי סמוראי, ג'יפ CJ וסופה, לנדרובר דיפנדר, טויוטה היילקס ולנד-קרוזר 73. עם החמישה הראשונים לא הייתה בעיה. לנד קורזר 73 לעומת זאת קשה להשיג - הכלי יקר ונדיר. עד צאת המבחן לא הצלחנו לאתר בעל לנד-קרוזר כזה שיצטרף. לא נורא. ברגע האחרון הוחלט שגם ללנד-רובר דיסקברי יש מקום בחבורה. אמנם SUV, אבל עם גנים קשוחים במיטב המסורת.
אחד-אחד הם התקבצו בתחנת הדלק בבת שלמה. מבטים קשוחים מאחורי משקפי שמש, פוזה מאיימת. ציפינו מהקשוחים האלה לאכול זה את זה חיים, במיטב מסורת לשונם החדה השלוחה בפורומים... לקחנו אותם למסלול העבירות של 'אספיר' בתל עדשים, הם התמודדו מול המכשולים, עברו ונתקעו וחילצו זה את זה, דהרו בשבילי רמות מנשה, נלחמו בדיונות של קיסריה, ונאדה. גם אחרי שהכרחנו את נהג הסופה להזדחל בהיילקס, את איש הדיפנדר להצטופף בסמוראי ואת הדיסקבריסט המפונק לאכול אבק ב-CJ הפתוח, הנמרים הטורפים שמאחורי המקלדות שמרו על פאסון כאותם חתלתולים מנומסים להפליא. יותר מזה? כל אחד ואחד מהם הפליג בשבחן של המכוניות היריבות, ורק שלושה בחרו במכוניות שלהם כטובות ביותר...
מה נהיה כאן? איפה הדם?

תן קיק! הסמוראי של אייל

אייל הוא סטודנט, נווט צוות "תרמודן" במירוצי הראלי-רייד. חולם על דיפנדר, אבל בינתיים יכול להרשות לעצמו רק סמוראי, או כמו שהוא קורא לו "דיפנדר 60". זהו כבר הסמוראי השני שלו. למה סמוראי? אייל טיפוס מעשי, נצמד לטיעונים הפרקטיים: "סמוראי הוא רכב הסטודנטים (התפרנים) האולטימטיבי. התמורה הטובה ביותר לכסף, אמין, זול בדלק, בתחזוקה ובתיקונים, ושומר על ערכו". אשכרה לוי יצחק קטן יש לנו פה.

ומה אנחנו אומרים:

בשטח יש לסמוראי כמה בעיות שמצריכות טכניקת נהיגה שונה מזו שאנו מכירים בכלים הגדולים: אין כוח, יש "בורות" בין יחסי העברה, בייחוד בין הילוך ראשון לשני.
ה-LOW אינו קצר דיו, והמנוע דל מומנט (בסל"ד נמוך פשוט כבה), ולפיכך אין מה לדבר על זחילה. הדרך להתגבר על המכשולים היא לדלג מעליהם באלימות מבוקרת. גם אם תשקיעו בשיפורי מתלים, הסמוראי לעולם יהיה קופצני ומטלטל. במסלול העבירות הסמוראי זרח משום שהוא קטן ומתמרן היטב. במקום שהוא נתקע - הפעלת צמד הנעילות חילצה אותו חיש קל ממצבים מביכים, ובכלל זה ממכשול הבור העמוק.

תן גז! - הדיסקברי של שי

כיאה לבעל SUV, שי צפדיה היה היחיד שהגיע לבוש כמו בן אדם... אבל מתחת לתפאורה היאפית הדיסקו מחביא נתונים טכניים ויכולות של רכב שטח אמיתי, אז סולחים לו. שי, למה דיסקו? "הנוחות, הפינוקים. חוץ מזה לנד-רובר הוא יצרן רכבי השטח הבריטי הטוב בעולם"... טיעון מקורי ללא ספר.

ומה אנחנו אומרים:

בשטח הוא מגהץ ומשכך ובולע כל מהמורה וקפל קרקעי. אין קפיצות או טלטולים, רק נדנודים מונוטוניים רכים. ייתכן כי בולמים נוקשים יותר יסייעו לו לגהץ טוב יותר. אבל הם יפגמו בנוחות שלו. מסלול המכשולים לא הציב קשיים יוצאי דופן בפני המתלים הארוכים והנעילה האחורית. אבל במכשול הבור העמוק ובמעבר הסוללה העדיף שי לוותר ולא להסתכן בתקיעה או בנזקים... בכל זאת SUV.

הכיף שבאיטיות - טויוטה היילקס של איציק וזיו

למה היילקס? "אוהבים לטייל, אנחנו צריכים המון מקום לציוד, רוצים עבירות טובה כתכונת יסוד, בלי להשתגע בשיפרים, זקוקים לפשטות ולאמינות". ניכר על ההיילקס הזה, 1995 יוצא חברת חשמל, שלבעליו יש הידע הטכני (איציק הוא בעל מוסך) והיכולת לפנק אותו - אף שהוא כבר גמע 300 אלף ק"מ, הוא נראה, מרגיש ונוסע כמו חדש. כלומר לאט-לאט...

מה אנחנו אומרים:

בשטח יש לגמל היפני הרבה מה לומר - בזכות קפיצים מעל לסרנים, מרווח גחון חריג וזווית הבטן ללא תחרות - טובה יותר אפילו מהסופה על צמיגי 33 אינץ' ומהדיפנדר.
הקפיצים האוסטרליים מעניקים מהלך מכובד שמאפשר להיילקס לחצות בשלום הצלבות קשות כמעט בלי להזדקק לנעילת הדיפרנציאל האחורית. יחסי העברה קצרצרים מחפים על חולשת המנוע ומאפשרים זחילה מבוקרת בכל מצב. כיף אמיתי.

הפטיש - הסופה של מוטי

מוטי משחק ברכבי שטח כבר עשר שנים ושלוש שנים עם הסופה. למה סופה? "בגלל הכוח, העבירות, פלטפורמה טובה לשיפורים, אמינות וחוסן טכני. יש לי מסגרייה, אז אני יכול לפרק, להרכיב ולבנות דיגומים לרכב בעצמי. מבחינתי הסופה היא כמו לגו. זה ג'יפ אמיתי כמו פעם אבל עם יותר איכות חיים...".

ומה אנחנו אומרים:

במסלול העבירות הייתה הסופה הרכב העביר מכולם: למתלים מהלך מרשים בזכות הריבולברים ולמרות בולמי זעזועים באורך לא מתאים. קוטר הצמיגים, מרווח הגחון והנעילות עשו את ההבדל, והסופה גברה על מכשול הבור העמוק ללא בעיה רצינית. נהיגת שבילים מהירה לא הייתה ממש נעימה, ואין ספק שבולמים משובחים ישפרו את התנהגות הסופה. שלא במפתיע, הסופה הרשימה מאוד בדיונות, עם כוח רב ויכולת נשימה מצוינת בסל"ד גבוה.

אוטובוס ספורט - דיפנדר 110 של אורן

סיפור האהבה של אורן עם דיפנדרים התחיל עם 90 קצר והיום 110 ירוק מודל 1997. "ה-90 היה יפיפה ומתוק ואהבתי אותו, אבל כשהמשפחה מתרחבת צריך דיפנדר גדול יותר. גם הטעם שלי השתנה - מעבירויות לטיולי נוף ומשפחה רגועים."
לתאר את אורן בשתי מילים? "פדנט חולני" יהיה מדויק. הדיפנדר שלו מטופל ומסודר בקפדנות מפחידה. אין חופשים ואין קירקושים.

ומה אנחנו אומרים:

הדיפנדר הפתיע לטובה בדיונה, המקום שהיינו בטוחים שיתקשה בכלל להזיז את עצמו. נכון שכללית הוא אינו כוכב חולות מטבעו כמו הסופה או הסיקס, אבל איכות המתלים אפשרה לנו לגהץ גלי חול קטנים ולשמור על תנופה עד קצה הדיונה. אין כאן תאוצות מסחררות או יכולת כיבוש "סכינים" תלולות, אבל נהג מיומן יוכל לצלוח בו שטחים חוליים ללא קושי מיוחד.

כן לזקן - ה-CJ של ערן

ערן הטריח את הסיקס הקשיש מהדרום במיוחד לכבודנו. מכיוון שאיחר בכמה דקות, כבר רצו הדאחקות על סיקסים מתפרקים מטפטפי שמן, שמסמנים את דרכם בשובל חלקים שנשרו... אבל אל תיתנו למראה המוזנח להטעות אתכם. ערן אינו מתעניין בקוסמטיקה, אבל הוא פריק אמיתי של תחזוקה מונעת אינטנסיבית. מתי לאחרונה פגשתם CJ עם מנוע מכוון פיקס? הסיקס הזה מנגן כמו שעון שווייצרי, חרישי ועגול לחלוטין.
למה CJ? ערן מביט האהובו בעיניים מצועפות: "כבר תשע שנים שהוא איתי, אין שום סיבה לחיות איתו חוץ מאהבה, הוא רכב השטח הכי טוב שיש, והוא כמעט אנושי, גם במראה וגם באופי...".

ומה אנחנו אומרים:

שטח - זוהי מהות קיומו של הסיקס הפתוח. זהו הרכב המחובר ביותר לשטח, התמצית המרוכזת, "ציר" עשיר בטעמים מענגים של חוויית השטח - למרות ההיגוי, למרות הבלמים המעפנים, למרות האבק בעיניים. גם על קפיצים סטנדרטיים, ה-CJ מעניק מהלכי מתלה מעולים, וחלק מגמישות מופלאה זו מיוחס לשלדה הגמישה שלו. ערן חשש שמא לא יספיק מרווח הגחון הסטנדרטי בכמה מכשולים, בפועל הוא תפקד להפלא, בזכות צמד הנעילות האוטומטיות שלו.
כצפוי, הצטיין ה-CJ בדיונות, שם מנועו רב-האון הטיס אותו בעצמה מעל כל הסכינים, כאילו היה באגי חולות קליל. כיף אמיתי!

לסיכום:

אנחנו מתים על הג'וב הזה, שמפגיש אותנו מדי חודש עם רכבי שטח מסודים שונים ומוציא אותנו מהמשרד הסגור אל מרחבי הטבע, אבל גם אם נסתכל על הכול בעיניים ציניות של כתבי רכב שכבר ראו הכל ונגעו בכול, אנו מודים שמזמן לא נהנינו כל כך במבחן שטח. פגשנו אנשים מדליקים ושישה רכבי שטח אמיתיים מהסוג שכבר לא עושים, עם מעטפת יכולות גבוהה עשרות מונים מצעצועי הפלסטיק המודרניים שיצרני הרכב בחוצפתם מעזים לקרוא להם "רכב שטח".