טיפוס הרים > יומני מסע

הטיפוס לפסגת קילימנג'ארו 5895 מטרים

סיכום של מסע טיפוס רגלי אל פסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה - 5895 מטרים. אל הדרך לטנזניה יצאנו לפני בהלת הקורונה, בשמחה ובמאמץ טיפסנו אל הפסגה המושלגת של הר הגעש הרדום, ירדנו לשלווה של מושי - עיירה קטנה שלמרגלות ההר הגבוה וחזרו ארצה לתוך בהלת הבידוד והמולת הפוליטיקה של הכנסת ה-23

שיחה לווינית מפסגת קילימנג'ארו 5895 מטרים

יוצאים לדרך - טסים לקילימנג'ארו

הרבה זמן לקח לנו לגבש את הקבוצה הקטנה, לבצע מפגשי הכנה, טיפוס במדרגות, הליכה קבוצתית בים, ציוד, חיסונים ועוד הכנות במטרה להגיע לפסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה.
על הדרך דחינו את המסע בשבוע, בגלל הבחירות לכנסת ה-23, ושני מטפסים "ירדו" מהרשימה, במעלה ההכנות "איבדנו" עוד שניים בגלל בעיות בריאות (איחולי החלמה לכולם) וכך שיצאנו בקבוצה קטנה ומשפחתית לעבר המשימה, כשהקורונה מתחילה להתפשט בעולם, אך טרם הוכרה כמגיפה.
מסלול הטיסות לקח אותנו מתל אביב לאדיס-אבבה בירת אתיופיה ומשם לטנזניה לשדה תעופה שנקרא קילימנג'ארו ומשרת את התיירים המגיעים לטנזניה - רובם לצורך ספארי ומיעוטם כדי להעפיל לפסגת ההר הגבוה ביבשת.
קצת בירוקרטיה בשדה התעופה, חיטוי ידיים (כי לא רוצים קורונה בטנזניה), ויזה, איסוף התיקים והחוצה לצוות המקומי. כייף להיפגש עם אנשים מוכרים שמחייכים אלינו. נאספנו לתוך ואן טויוטה קטן ויצאנו לדרך לעבר מושי - עיירה קטנה למרגלות ההר.
נקלטנו במלון ויצאנו לטיול שווקים והכרת אפריקה - תופרות שעובדות עם מכונות זינגר בהפעלה רגלית, שווקים פתוחים, בנקים וחלפנים שבפתח עומד שומר חמוש, כלי רכב שנוסעים בכיווון ההפוך (בטנזניה נוהגים בשמאל), רוכלים המנסים למכור מרכולתם לתיירים ברחוב (מעניין איך זיהו שאנחנו תיירים?), שילוב של נצרות ואיסלם ומסגדים ללא צריך רק כנקודת איסוף חברתית ובתי קפה קטנים ושקטים למעט התיירים המגיעים למרכז מושי. סוג של "שלווה אולימיפית" בה אף אחד לא ממהר לשום מקום, ומה שאפשר לדחות למחר דוחים למחרתיים או בכלל מוותרים עליו.

מושי בצהרי היום (עוד תמונות ממושי בגלריה בהמשך יומן המסע)

מטפסים במעלה הקילימנג'ארו

יצאנו לדרך - 4 ישראלים ועוד 13 טנזנים

מטפסים על הקילימנג'ארו - היום הראשון

היום הראשון לטיפוס הוא יום קל מבחינה פיסית אך חשוב מאוד להרגיל את הגוף להליכה האיטית והמתןונה, לשימוש במקלות ולהתסגל לגובה לאט לאט.
את הבוקר התחלנו במלון במושי, פגשנו את הצוות המקומי - לא פחות מ-13 מדריכים, טבח, אנשי מטבח וסבלים ויצאנו לעבר שער השמורה שמעל הכפר מראנגו. בכפר עצרנו להצטייד בעוד מזון טרי ולאסוף עוד כמה אנשי צוות בעוד אנחנו מסתובבים בין המקומיים ורוכשים פירות טריים וטעימים. נכנסו לשער השמורה כשאיתנו קבוצה קטנה מהולנד ועוד זוג ומטפס בודד מאירופה. הצוות המקומי מחלק את המשקל בין הסבלים וצועד לשער היציאה - כאן נשקלים כל התיקים של הסבלים כאשר הנוהל המקומי בשמורה מאפשר לסבל עד 20 ק"ג. אנחנו בזמן הזמן נרשמים בספר המטפסים, עוברים שוב על מסלול הטיפוס ומחכים לסיום ההתארגנות של הצוות ולקבלת אישור היציאה מהשער לעבר השביל שמטפס מעלה.
שער השמורה נמצא בגובה 1,960 מטרים והיעד הוא בקתת מנדרה - הנמצאת בקרחת יער קטנה ובגובה של של 2,700 מטרים. 8 ק"מ של הליכה איטית בתוך יער טרופי עבות וסבוך. רק השביל הרגלי, שהוכשר עבור המטפסים, עביר. מסביב הכול סבך טרופי כשמידי פעם מתקרבים לנחל הזורם ואפשר להגיע לקרבת המים. ציפורים נשמעות ולא נראות ומידי פעם אפשר לראות קוף שחור או שחור-לבן וגם שפנים גדולים החיים על העצים ומסתכלים בפליאה על המטפסים - כאילו לראשונה הם רואים אדם.
בירידה פוגשים מטפסים - כאלו שהגיעו לפסגה, כאלו שלא הצליחו ולא מעט תיירים שבאים לסיור של יום או חצי יום ביער הטרופי - הברכה המקומית היא ג'מבו (שלום) ואנו מקפידים לברך את היורדים ואם הם הספיקו לברך קודם אנו עונים ב- ג'מבו-ג'מבו (שלום-שלום). הפסקת צהרים כמעט באמצע הדרך באתר שולחנות מסודר שבנו הטנזנים לטובת המטפסים ועד כשעתיים של הליכה וטיפוס ביער והגענו לבקתה. סה"כ כ-4 שעות של הליכה בקצב איטי של טיול כיתה א', אבל בגובה של עד 2,700 מטרים - גבוה מהחרמון הישראלי!
התנאים בבקתות טובים ונוחים, בטח כשבחוץ יורד גשם וקר! בקתת חדר האוכל גדולה אבל ההפתעה האמיתית (למטפסים) היא האוכל! מרק טעים, אורז ופסטה, דגים ועוף ותוספת ישראלית של הרבה הרבה סלט מירקות מקומיים טריים, טעימים ולא מהונדסים.

מטפסים על הקילימנג'ארו - היום השני והשלישי

בוקר טוב מנדרה! לאחר שרחצנו פנים במים חמים, אכלנו ארוחת בוקר עשירה - חביתה, טוסטים, פנקייק וגם סלט טרי, אך השיא הוא הדייסה החמה כשעם תוספת "שוקולית" של נסטלה - זה להיט! כשלאח הבכיר המכובד ביותר בחבורה, בן 77 "הצעיר הנמרץ", זה אף מזכיר לו את אימו המנוחה.
יוצאים לדרך וממשיכים בטיפוס ביער הטרופי הסבוך כשמסביב חיות היער מתעוררות. לאחר כשעה בעלייה היער הופך נמוך ועוד כשעה של טיפוס העצים הופכים לשיחים ועם השמים הבהירים להם זכינו בבוקר רואים את פסגת קילימנג'ארו המושלגת, הנישאת כ-3 ק"מ בגובה מעלינו וההתרגשות רבה!
ממשיכים בטיפוס בסוואה, מידי פעם חוצים נחל זורם, לצידי השביל פרחים צבעוניים ובשני שליש הדרך עוצרים להפסקת צהרים במזג אוויר סגרירי.
לפנינו יורדת קבוצה גדולה של ארגון צדקה בריטי שלא הצליחו להגיע לפסגה - לטענתם בשל מזג אוויר קשה. לצידם עשרות סבלים וצוות מקומי המברכים אותנו בברכת פולה-פולה (לאט-לאט) ואנו עונים להם בג'מבו-ג'מבו.
לאחר כשעה הפסקה יוצאים במעלה הדרך, השמיים מתקדרים במהרה וגשם עז יורד עלינו. כשעתיים של הליכה בגשם שהופך לברד (יש שיזכרו את הברד הדק ככדורים גדולים...) אבל אנחנו מסתגרים תחת חליפות הסערה, שחלקן לא עומדות בכשעתיים גשם ומגיעים לאחר כ-12 ק"מ הליכה ועוד 1,000 מטרים בגובה לבקתת הורומבו - 3700 מטרים.
גשם זלעפות לא מאפשר לנו לבצע מתיחות ושחרור כמתוכנן אבל הסוכרייה מגיעה בזכות המפתחות לבקתות החדשות של הורמבו - משהו מפנק במיוחד - מרווח, עם מיטות נוחות, חשמל לטעינה ונוף לעמק! ממש מסע פינוקים על הקילימנג'ארו!
את השבת אנו עושים במקום - נחים, שותים הרבה, אוכלים טוב ומסתגלים לגובה ללא שום פעילות! ועם שנת צהרים טובה! ממש פינוק של "שאלה" (בקתה בשוויץ).

מטפסים על הקילימנג'ארו - היום הרביעי

עשרה ק"מ ועוד 1,000 מטרים בעלייה מחכים לנו. תחילת הדרך בסוואנה כשסביב מקוות המים הזורמים גדלים קקטוסים אנדמיים ייחודיים לקילימנג'ארו.
לאחר כ-4 ק"מ חוצים את קו הרכס ועוברים לתא שטח חדש - מדבר אלפיני, כמעט שומם עם צמחייה מדברית דלילה ביותר, הצומחת על הקרקע העשירה של הר העגש.
ממשיכים בטיפוס איטי על דרך מדברית נוחה כשמולנו מעט מקומיים שיורדים מההר ומברכים אותנו בהצלחה ואנו עונים להם אקונה-מטאטה (הכול בסדר).
לאחר כשש שעות אנו מגיעים לבקתת האבן הגדולה והוותיקה של קיבו - 4700 מטרים, כשכולנו מרגישים מצוין. עם קצת מו"מ עם הפקח המקומי אנו זוכים לחנוך, גם כאן, את הבקתות החדשות - אמנם קצת קר ויורד שלג אבל לנו יש בגדים חמים (ותודה לירמי היקר מחנות מצוק) וממש כייף לנו!

יום הפסגה על הקילימנג'ארו - היום זה היום!

היום זה היום! ליום זה התכוננו חודשים, עבורו טיפסנו עד לכאן ועכשיו מחכה לנו יום הפסגה - 1,200 מטרים בעלייה, כ-12 שעות על הרגלים ושיא הקושי של המסע!
התעוררנו בהשכמה מקודמת, ארוחת בוקר קצרה ובדיוק בשעה 06:00 עם אור ראשון של הזריחה יצאנו לדרך, נרגשים אך דרוכים ומוכנים למשימה. הקצב טוב ואיטי והשמש מתחילה לזרוח מאחורינו מכיוון המוונזי - ההר השבור.
צעד ועוד צעד ואנו מגיעים למערה.
שעתיים ועשרים, בסה"כ 2.5 ק"מ של הליכה וטיפוס של 500 מטרים בעלייה מביא אותנו לפתחה של מערה קטנה (יותר נכון כוך) כשמסביב השלג מתחיל להיערם.
עוד שעתיים ועשרים של טיפוס אבל בשיפוע "ברברי" שסופו קטע סלעים תלול במיוחד. מסביב הכול מושלג, בוץ וקרח - ופחות מ-2 ק"מ הליכה ועוד 500 מטרים בגובה מביא אותנו לאוכף של גילמן הנמצא על המכתש המושלג ועמוק של הר הגעש קילימנג'ארו.
הפסקה קצרה ואנו ממשיכים בדרך וצועדים בטיפוס מתון לאורך הלוע של הר הגעש של הקילימנג'ארו - כשהשביל עמוס בשלג רך וחלק. הולכים בזהירות, אוחזים במקלות, נזהרים שלא להחליק לתהום של הלוע העמוק.
לאחר כשעה וק"מ של הליכה עם טיפוס של 70 מטרים בלבד אנו מגיעים לאוכף של סטלה ונהנים מעוד הפסקה קצרה.
מסטלה אנו יוצאים לעוד שעה וחצי של טיפוס קשה בשלג בעלייה מתונה, בסך הכול עוד 130 מטרים בגובה, אך ארוכה שבסופה אנו מגיעים לאוהורו - פסגת הקילימנג'ארו - 5895 מטרים - הנקודה הכי גבוהה ביבשת אפריקה!
ירידה של 3 שעות, בה נאבד 1,200 מטרים בגובה, כשהשלג עם הרוח מכה בנו - אבל זה בשלב הזה אנחנו כבר "על אוטומט" וממשיכים בירידה למרות השלג, למרות הרוח ולמרות הכאבים בברכיים.
כשעה לפני שקיעה אנו מגיעים חזרה לקיבו - ארוחת ערב קלה ולילה טוב קיבו - איזה אושר אדיר!

1584546999691

158454699440115845469955971584546996801158454699834915845470022891584547004046158454700757815845470098281584547011819158454701510115845470137841584547016744158454701794815845470187561584547019972158454702083415845470221831584547023207158454702470815845470276351584547028895

המלצה מגלעד שרון מפסגת קילימנג'ארו

בין שלגי קילימנג'ארו - הכתבה של גלעד שרון בידיעות אחרונות

בין שלגי קילימנג'ארו - הכתבה של גלעד שרון בידיעות אחרונות

קישור לכתבה של גלעד שרון ב- YNET

LINK TO JERUSALEM POST


1584797908460

יורדים מהקילימנג'ארו - היום השישי

היום השביעי על ההר הוא יום הירידה מקיבו (4,700 מטרים) דרך הורמבו (3,700 מטרים) ומנדרה (2,700 מטרים) עד לשער של מרנגו ( 1960 מטרים).
30 ק"מ בירידה, כשכל צעד בירידה משפר את התחושה שגם כך מעולה לאחר שאתמול היינו על פסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה! אבל גם לא קל! הברכיים צועקות, השרירים עייפים וכעשר שעות של הליכה עם הפסקה של שעה לארוחת צהרים אינם קלים. אך הנפש עולזת ולמרות שהקורונה מתחילה להדביק בארץ ואנו מיועדים לחזור לבידוד (למרות שעוד אין קורונה באפריקה) מצב הרוח שלנו מצוין.
בשער השמורה אנו חותמים בספר המטפסים שהגיעו לפסגה (כבוד!!!), מקבלים תעודות וזוכים לטקס מרשים של שירה וריקודים של כל הצוות המקומי שמאושר כמונו שכולנו הגענו לפסגה.
חוזרים למושי - מקלחת חמה במלון הפשוט, ארוחת ערב שהוזמנה מראש (כדי שיכינו אותה בזמן) ולילה טוב טנזניה!
למחרת בבוקר נהנים ממושי, קונים חולצות, קצת מתנות, מכינים עצמנו נפשית לבידוד מחשש לקורונה (לשמחתנו אפשר היום - שבועיים מאוחר יותר, לדווח שאף אחד מאיתנו אינו חולה!) ומקנחים בארוחת צהרים נהדרת במסעדה מקומית המארחת תיירים ותיירות מכל העולם. ומכאן חזרה בטיסות לנתב"ג.

1584795933217

1584795919318158479592134815847959234711584795935347158479593693015847959561601584795941231158479594304515847959444871584795946049158479594799315847959501661584795952296158479595458715847959392591584795959827158479596147815847959651741584795967521158479596918115847959708851584795972203158479597633115847959784201584795974079

1584796864431158479686602115847968673811584796868435158479686975815847968712401584796872003158479687325715847968747231584796875877158479687678615847968781731584796879716158479688143715847968835371584796884410158479688581415847968871991584796888292158479688919815847968903141584796891761158479689347115847968945611584796898512158479690133915847969029511584796904310158479690629715847969079221584796909081158479691014115847969112751584796912626158479691566315847969143241584796917051158479691855015847969219241584796922902158479692437715847969251731584796926470

15847978786071584797880023158479788171915847978828291584797884740158479788567115847978873581584797888830158479789052315847978928271584797894539158479789579315847978975231584797899697158479790172315847979034391584797904311158479790558015847979071731584797909344158479791007815847979117061584797914117158479791515015847979177591584797919675158479792108115847979291071584797930203158479793193815847979329681584797934036158479793551015847979378721584797942106158479794601315847979472511584797948287158479794941515847979501701584797951665158479795324715847979547531584797957230158479796101415847979623751584797963512158479796493715847979666821584797972422158479797742415847979788141584797980119158479798178415847979831061584797985375158479798654915847979883151584797989774158479799153115847979928771584797994878158479799604615847979969681584797997941

158479861169615847986129301584798614934158479861742015847986203491584798621437158479862307015847986242081584798627129158479862506115847986285621584798629201158479863431715847986377971584798639546158479864101115847986427331584798643853158479864501315847986466021584798648128158479864972015847986515441584798653217158479865523015847986599881584798661925158479866373315847986661181584798670471158479866827915847986722921584798674251158479868213615847986869421584798688610

158480100827915848010126981584801014186158480101572615848010172071584801018439

15848011309171584801132115158480113369615848011350721584801136721158480113837115848011408191584801143327158480114491115848011479361584801149154158480115050915848011513841584801152555158480115378115848011549801584801156267

תגובות

2 תגובות

1

אורח/ת - דניאל מורגנשטיין

24 במרץ ב 12:55

ציף אוגש נכבד,

סיכום מסע לפסגת הקילימנג'רו מאת זקן המטפסים...

הקילימנג'רו כמו הקורונה - ככל שהנך מתקרב אליו ומתחיל לטפס עליו מתחיל להתנהג כמו כל הר נורמלי : התבור, גבעת המורה, הר כרמל, הר חורשה ואפילו הג'רמאק. הפחד, החרדה והחששות - רק מהשטן !

היום הראשון לטיפוס - מ-1960 מטרים עד 2700 מטרים. טיול "שפאצירן" בחורשת בית הבראה של קופת חולים, הרבה שורשים, המון צל, ארץ פלגי מים, לא כל כך מובן מדוע לסחוב 4 ליטר מים כאשר אפשר למלא מימיה של מי (גן) העדן בכל מפל ופלג. עוד 4 מתיחות של התאומות וכבר מכינים ה"בוטקה" של מנדרה ללינת הליל.

יום שני לטיפוס – מתחילים ב- 2,720 מטרים. שלושה נמרי ערבות, אחד פנתר הונגרי והשאר- ילידי מרנגו. בוקר בהיר, ראות טובה ואנו מתחילים לסיים את היער. קו חיגור היער בגובה 3,150 מ' לערך. מתחילה סוואנה, שיחים ובני שיח, פרחים יפים ובכללם המין האנדמי של פרוטיאה קילימנג'רו. בינתיים פוגשים נון סטופ קבוצות יורדות (מקנאים ?), הפסקת צהרים - אוכלים את 1/8 העוף ברדיד הכסף והעורב הלקחן, לא זה של רוסיני - מסיים בגירגור קולני. השמים מבשרים קדרות, עננים כבדים אך חבורת החוד נחושה...ממשיכים. בעוד אנו מטפסים בניחותה מתחיל טיפטוף קליל. מי שיכול מתעטף, שם שכבת ברזנט על המשא, על הראש, הרגלים ומי שלא - הופך או אט לקרטיב! כי הגשם השוטף עובר להיות ברד נחוש קפוא ו ... כואב! עוד מעט ערב שבת קודש, האם הקב"ה כועס עלינו ?. הלכנו בברד למעלה משעה, עד שהגענו קפואים לבקתות אוהורו – היעד הנכסף בגובה 3,720 מטרים. קפואים ורטובים עד התחתונים והגרביים נחתנו בבקתות חדשות, נעימות ומזמינות: שנים שניים בבקתה של 4. ממש "הילטון אוהורו". לאט לאט הפשרנו, התייבשנו (גשם כמקלחת יחידה השבוע, אמרנו כבר?) וכך פרשנו לחדר האוכל לקבלת שבת ולקידוש "יבש" ללא יין.

"וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה..." - כך עברה עלינו שבת האיקלום לגובה. היעלים כמעט ולא יצאו מהדיר, רק זקן המטפסים יצא לסיור במרחב והגיע עד למגורי הצוות המקומי לשיחות נפש מרתקות...

ויהי ערב ויהי בוקר - יום ראשון. פותחים בעליית קאסח לניעור העצמות, הנשימות קצרות וקצובות, הגוף מתחמם. אט אט אנו מסתגלים לעובדה שהסוואנה מסתיימת, ומשם מהלכים בשביל רחב שהותאם מראש להליכתנו בשורה חזיתית. עברנו את הגובה של 4 ק"מ ואנו מהלכים במדבר אלפיני. לא פרח, לא צמח רק אבנים וחצץ וולקני דק. השמים שוב קודרים, רוח מנשבת ועוד מעט נגיע לבקתות קיבו 4,720 מ'. אנו מתקבלים בגשם מהול בפתיתי שלג וקררררררררר ! גם החניון דומה יותר למעברת בית ליד או זרנוגה של 1950. בכל זאת קיבלנו שוב בקתות חדשות, שבנייתן טרם הושלמה... דן פנורמה! הפעם שוב לשני לילות.. "המכה השביעית", מכה יותר משבע פעמים כמעט כל שעה על השעון... לקום, לצאת לחשיכה ולהטיל מימנו - בזכות השתייה המרובה, וכדורי הגובה. לצעירים זו אולי המכה הרביעית אך זקן המטפסים, כמו זקן המטפסים... !

ויהי ערב ויהי בוקר - היום החמישי הוא יום הפסגה) השכמה מוקדמת, ארוחת בוקר חטופה כמו בני ישראל ביציאת מצרים. 06:00 הגדוד נע! רק ארבעתנו ושלושה מלווים. שמש חביבה מלטפת לעיתים בחוזקה. אנו לבושים לתיאטרון אבסורד אלפיני (בגדי סקי, כפפות שלג, כובעי צמר) והשיפוע, שיפוע!! מרגע לרגע תלול יותר, אכזר ובלתי מתפשר, עברנו את 5,000 מטרים בגובה, ההפסקות נעשות קצרות וקצובות עד הגיענו ל"מערה". הפסקת אוכל. אין צורך, למי בכלל יש תיאבון? מתחילים לטעון רק חטיפים וג'לים bcaa, טכניקה של טריאתלטים ואנשי ברזל. זר לא יבין את זאת! יאללה עצלים. קדימה לדרך! עכשיו אנו הולכים כבר בשלג ובקרח, השיפועים נעשים אכזריים פי כמה וה"שביל" רצוף בולדרים שכל אחד אימתני מחברו. טיפוס מצוקים? כמעט. כך מתנהל לו השביל כדיאלוג בין סלע לסלע, רוב הזמן הראש... באדמה. פתאום אני מרים מבט: הוי שלט הכוונה - גילמן 5,725 מ' עצירה !

צ'יף אוגש מכריז שביננו לפסגת היקום מפרידים רק 170 מ' בגובה, המון המון שלג טרי, וקילומטר ומחצה אותם נחסל בשעתיים. נשמע מעודד/ מפחיד - מחק. תוכנית כבקשתך.

יוצאים לקטע האחרון. שלג די עמוק, המקלות נתקעים כמו ב off pist עוצרים. הראות מוגבלת ל 10 - 15 מ'. הוראות להתארגנות חרום: צ'יף אוגש מסביר את עומק הסכנה (כעומק לועו של הר הגעש) וממשיך: "חברה' :להישמר מהימין, מי שנופל, גם מסוק לא יחלץ אותנו מפה! " חד וחלק. רק אז הבנתי כמה טוב שהקב"ה ברא לנו עכוז. כולנו התיישבנו בשלג הטרי וגלשנו על אחורינו כ 20 מ' עד חלוף הסכנה... משקמנו הלכנו עדיין בזהירות יתירה בשלג העמוק, פעם התהום מימין, ואחר היא עוברת לשמאל , כמו בפוליטיקה. ההליכה קשה, הגוף יגע אך הסוסים מונעים ע"י ריח החציר הממתין באבוס שבאורווה. ..עוד מעט הפסגה, זהו. כבר רואים אותה קדימה - מצד ימין, זהוווווו הגענו 5,895 מטרים! דווקא השמש מאירה לנו פניה, מלאכת הצילום מניבה תוצאות חיוביות, "כבשנו את פסגת אפריקה" נוסח ההודעה בטלפון הלוויני לאוגש ג'וניור (אמיר) הממתין בקוצר רוח במולדת הקודחת. ומיד בנל"ן לבני המשפחות בין חרדה לקורוניצ'קה!. צ'יף אוגש פורס (שלט של) ג'יפ מקרטון 4X4 (מזכיר לי את ימי באוגדת ההונאה בששת הימים), וכמובן... שאו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה... 5 דקות לתזוזה לכיוון בקתות קיבו!

לאחר קטעי השלג העמוק, סכנת התהום (רק מימין), מקלות בזהירות בשמאל, הוי גילמן, מוכר כבר, פעם היינו חברים. עכשיו בא קטע ירידת מצוקים, בין בולדרים חלקים, רטובים ו... מסוכנים. אסור למעוד, בטח לא לנקוע קרסול!, גם זה עבר והופ אנו שוב במערה. הפסקת מים + פיפי + חטיף תפוח, שרידים אחרונים מזבח הפסח. קדימה , קומו עם עבדים נרפים! מתחיל קטע ארוך תלול בתוך חצץ טוף וולקני. טכניקה שונה של ירידת עקבים, בכל זאת לעיתים מחליקים ומתיישבים, בום! הקצב מסחרר ואנו פשוט שועטים במדרון תוך הרמת אבק וולקני, זהו נגמרה הדהירה וירדנו שוב לשביל העלייה. הנה מרחוק הגגות הירוקים של מתחם קיבו... עוד מעט קט, נגיע. השעה 16:15 הגענו ! ירידה של 1,200 מ' "חוסלה" בשלוש שעות חסר 5 דקות! מ ד ה י ם !!

ויהי לילה ויהי בוקר יום השלישי (פעמיים כי טוב): א. בוקר מלכותית, דייסה של אמא ז"ל, חביתות -אין, קפה ותה.

06:00 זריחה מדהימה אחרונה בבקתת קיבו 4,720 מ' עוד צילום למזכרת ו....פנינו אל השמש העולה....הפעם אנו יורדים במדבר האלפיני שעדיין קפוא, אט אט החבורה מתפזרת ומתבדרת זקן המטפסים מוביל, אחריו המדריך צ':יף אוגש וסגן צ'יף גלעד ממתיקים סוד, וזה לוקח זמן והטור נע בקצב של 4 עד 4.5 ק"מ לשעה.. פה ושם עוצרים להפסקה, הנה הגענו לסוואנה. הפסקונת במתחם אוהורו, וממשיכים. ממש דוהרים. השמיים מתבהרים, כך גם הנוף ומבלי משים יוצאת לה שמש אכזרית ומתחילה לשרוף כל פיסת עור גלויה ובלתי מוגנת. תוך כך מתקלפים מהבגדים ועם הגיענו למתחם מרנגו אנו זוכים אפילו לחלוץ נעליים ולאוורר אצבעות יגעות. ארוחת צהרים אחרונה בהר, וקדימה לסגור את 8 הק"מ האחרונים עד שער השמורה. זוכרים את סינדרום הסוס והתבן באבוס? הוא שב גם כאן, יחד עם גשם טורדני בטיפות גדולות במיוחד הנוטפות מצמרות העצים התמירים של יער הגשם הטרופי. אלה 8 הק"מ הארוכים שצעדתי, בין שרשי העצים והסלעים החלקים כאשר המוטו המתנגן: מהירות בקרב - יתרון, ביער הרטוב - חיסרון !

סיכום היום: 2,750 מ' ירידות לאורך 30 ק"מ ב 9 שעות ו 15 דקות. . יחידת עילית ? אולי.

זהו הגענו למגרש החנייה וכאן החל פסטיבל שירה ומחולות שרק סרט וידאו מרגש יכול להמחיש. מרגש מאוד

דובר המסע מודיע: כל כוחותינו שבו בשלום לבסיסם ! קצר וענייני. תם אך לא נשלם, ועל כך עוד יסופר רבות בספר דברי הימים למסעות עם צ'יף אוגש הראשון !

2

אורח/ת - גלעד שרון

24 במרץ ב 13:11

חודשים מראש נערכתי למסע, בלי לדעת שכשאחזור זה יהיה לבידוד ולא להמשך רגיל של משפחה ועבודה. כך יצאתי עם חברי הטוב עופר אוגש לטפס על הקילימנג'רו. אין לך מישהו מתאים יותר לכזה מסע. זה לא בדיוק טיול משפחות, אפילו לא קל אפשר לומר, אבל לא קשה כמו הטיפוס בתרגיל ההוא במילואים לפני כמה שנים, אז טיפסנו עופר ואני על הכרמל. בקילימנג'רו הלכנו על שבילים, ואילו בכרמל על בולדרים ובסבך הצמחייה הצפופה, היכן שגם חזירי הבר אינם הולכים.
כשאתה על ההר, כל כך גבוה וכל כך נידח, אתה מה שמוגדר "מנותק קשר". שם רק האדריכל העליון יכול לשמוע אותך. זה בסדר גמור כשאתה מדבר עם אלוהים, הבעיה מתחילה כשאתה שומע אותו מדבר אליך.

קישור לכתבה המלאה לסיכום המסע ב- YNET