הטיפוס לפסגת קילימנג'ארו 5895 מטרים

שיחה לווינית מפסגת קילימנג'ארו 5895 מטרים

יוצאים לדרך - טסים לקילימנג'ארו

הרבה זמן לקח לנו לגבש את הקבוצה הקטנה, לבצע מפגשי הכנה, טיפוס במדרגות, הליכה קבוצתית בים, ציוד, חיסונים ועוד הכנות במטרה להגיע לפסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה.
על הדרך דחינו את המסע בשבוע, בגלל הבחירות לכנסת ה-23, ושני מטפסים "ירדו" מהרשימה, במעלה ההכנות "איבדנו" עוד שניים בגלל בעיות בריאות (איחולי החלמה לכולם) וכך שיצאנו בקבוצה קטנה ומשפחתית לעבר המשימה, כשהקורונה מתחילה להתפשט בעולם, אך טרם הוכרה כמגיפה.
מסלול הטיסות לקח אותנו מתל אביב לאדיס-אבבה בירת אתיופיה ומשם לטנזניה לשדה תעופה שנקרא קילימנג'ארו ומשרת את התיירים המגיעים לטנזניה - רובם לצורך ספארי ומיעוטם כדי להעפיל לפסגת ההר הגבוה ביבשת.
קצת בירוקרטיה בשדה התעופה, חיטוי ידיים (כי לא רוצים קורונה בטנזניה), ויזה, איסוף התיקים והחוצה לצוות המקומי. כייף להיפגש עם אנשים מוכרים שמחייכים אלינו. נאספנו לתוך ואן טויוטה קטן ויצאנו לדרך לעבר מושי - עיירה קטנה למרגלות ההר.
נקלטנו במלון ויצאנו לטיול שווקים והכרת אפריקה - תופרות שעובדות עם מכונות זינגר בהפעלה רגלית, שווקים פתוחים, בנקים וחלפנים שבפתח עומד שומר חמוש, כלי רכב שנוסעים בכיווון ההפוך (בטנזניה נוהגים בשמאל), רוכלים המנסים למכור מרכולתם לתיירים ברחוב (מעניין איך זיהו שאנחנו תיירים?), שילוב של נצרות ואיסלם ומסגדים ללא צריך רק כנקודת איסוף חברתית ובתי קפה קטנים ושקטים למעט התיירים המגיעים למרכז מושי. סוג של "שלווה אולימיפית" בה אף אחד לא ממהר לשום מקום, ומה שאפשר לדחות למחר דוחים למחרתיים או בכלל מוותרים עליו.

מושי בצהרי היום (עוד תמונות ממושי בגלריה בהמשך יומן המסע)

מטפסים במעלה הקילימנג'ארו

מטפסים על הקילימנג'ארו - היום הראשון

היום הראשון לטיפוס הוא יום קל מבחינה פיסית אך חשוב מאוד להרגיל את הגוף להליכה האיטית והמתןונה, לשימוש במקלות ולהתסגל לגובה לאט לאט.
את הבוקר התחלנו במלון במושי, פגשנו את הצוות המקומי - לא פחות מ-13 מדריכים, טבח, אנשי מטבח וסבלים ויצאנו לעבר שער השמורה שמעל הכפר מראנגו. בכפר עצרנו להצטייד בעוד מזון טרי ולאסוף עוד כמה אנשי צוות בעוד אנחנו מסתובבים בין המקומיים ורוכשים פירות טריים וטעימים. נכנסו לשער השמורה כשאיתנו קבוצה קטנה מהולנד ועוד זוג ומטפס בודד מאירופה. הצוות המקומי מחלק את המשקל בין הסבלים וצועד לשער היציאה - כאן נשקלים כל התיקים של הסבלים כאשר הנוהל המקומי בשמורה מאפשר לסבל עד 20 ק"ג. אנחנו בזמן הזמן נרשמים בספר המטפסים, עוברים שוב על מסלול הטיפוס ומחכים לסיום ההתארגנות של הצוות ולקבלת אישור היציאה מהשער לעבר השביל שמטפס מעלה.
שער השמורה נמצא בגובה 1,960 מטרים והיעד הוא בקתת מנדרה - הנמצאת בקרחת יער קטנה ובגובה של של 2,700 מטרים. 8 ק"מ של הליכה איטית בתוך יער טרופי עבות וסבוך. רק השביל הרגלי, שהוכשר עבור המטפסים, עביר. מסביב הכול סבך טרופי כשמידי פעם מתקרבים לנחל הזורם ואפשר להגיע לקרבת המים. ציפורים נשמעות ולא נראות ומידי פעם אפשר לראות קוף שחור או שחור-לבן וגם שפנים גדולים החיים על העצים ומסתכלים בפליאה על המטפסים - כאילו לראשונה הם רואים אדם.
בירידה פוגשים מטפסים - כאלו שהגיעו לפסגה, כאלו שלא הצליחו ולא מעט תיירים שבאים לסיור של יום או חצי יום ביער הטרופי - הברכה המקומית היא ג'מבו (שלום) ואנו מקפידים לברך את היורדים ואם הם הספיקו לברך קודם אנו עונים ב- ג'מבו-ג'מבו (שלום-שלום). הפסקת צהרים כמעט באמצע הדרך באתר שולחנות מסודר שבנו הטנזנים לטובת המטפסים ועד כשעתיים של הליכה וטיפוס ביער והגענו לבקתה. סה"כ כ-4 שעות של הליכה בקצב איטי של טיול כיתה א', אבל בגובה של עד 2,700 מטרים - גבוה מהחרמון הישראלי!
התנאים בבקתות טובים ונוחים, בטח כשבחוץ יורד גשם וקר! בקתת חדר האוכל גדולה אבל ההפתעה האמיתית (למטפסים) היא האוכל! מרק טעים, אורז ופסטה, דגים ועוף ותוספת ישראלית של הרבה הרבה סלט מירקות מקומיים טריים, טעימים ולא מהונדסים.

מטפסים על הקילימנג'ארו - היום השני והשלישי

בוקר טוב מנדרה! לאחר שרחצנו פנים במים חמים, אכלנו ארוחת בוקר עשירה - חביתה, טוסטים, פנקייק וגם סלט טרי, אך השיא הוא הדייסה החמה כשעם תוספת "שוקולית" של נסטלה - זה להיט! כשלאח הבכיר המכובד ביותר בחבורה, בן 77 "הצעיר הנמרץ", זה אף מזכיר לו את אימו המנוחה.
יוצאים לדרך וממשיכים בטיפוס ביער הטרופי הסבוך כשמסביב חיות היער מתעוררות. לאחר כשעה בעלייה היער הופך נמוך ועוד כשעה של טיפוס העצים הופכים לשיחים ועם השמים הבהירים להם זכינו בבוקר רואים את פסגת קילימנג'ארו המושלגת, הנישאת כ-3 ק"מ בגובה מעלינו וההתרגשות רבה!
ממשיכים בטיפוס בסוואה, מידי פעם חוצים נחל זורם, לצידי השביל פרחים צבעוניים ובשני שליש הדרך עוצרים להפסקת צהרים במזג אוויר סגרירי.
לפנינו יורדת קבוצה גדולה של ארגון צדקה בריטי שלא הצליחו להגיע לפסגה - לטענתם בשל מזג אוויר קשה. לצידם עשרות סבלים וצוות מקומי המברכים אותנו בברכת פולה-פולה (לאט-לאט) ואנו עונים להם בג'מבו-ג'מבו.
לאחר כשעה הפסקה יוצאים במעלה הדרך, השמיים מתקדרים במהרה וגשם עז יורד עלינו. כשעתיים של הליכה בגשם שהופך לברד (יש שיזכרו את הברד הדק ככדורים גדולים...) אבל אנחנו מסתגרים תחת חליפות הסערה, שחלקן לא עומדות בכשעתיים גשם ומגיעים לאחר כ-12 ק"מ הליכה ועוד 1,000 מטרים בגובה לבקתת הורומבו - 3700 מטרים.
גשם זלעפות לא מאפשר לנו לבצע מתיחות ושחרור כמתוכנן אבל הסוכרייה מגיעה בזכות המפתחות לבקתות החדשות של הורמבו - משהו מפנק במיוחד - מרווח, עם מיטות נוחות, חשמל לטעינה ונוף לעמק! ממש מסע פינוקים על הקילימנג'ארו!
את השבת אנו עושים במקום - נחים, שותים הרבה, אוכלים טוב ומסתגלים לגובה ללא שום פעילות! ועם שנת צהרים טובה! ממש פינוק של "שאלה" (בקתה בשוויץ).

מטפסים על הקילימנג'ארו - היום הרביעי

עשרה ק"מ ועוד 1,000 מטרים בעלייה מחכים לנו. תחילת הדרך בסוואנה כשסביב מקוות המים הזורמים גדלים קקטוסים אנדמיים ייחודיים לקילימנג'ארו.
לאחר כ-4 ק"מ חוצים את קו הרכס ועוברים לתא שטח חדש - מדבר אלפיני, כמעט שומם עם צמחייה מדברית דלילה ביותר, הצומחת על הקרקע העשירה של הר העגש.
ממשיכים בטיפוס איטי על דרך מדברית נוחה כשמולנו מעט מקומיים שיורדים מההר ומברכים אותנו בהצלחה ואנו עונים להם אקונה-מטאטה (הכול בסדר).
לאחר כשש שעות אנו מגיעים לבקתת האבן הגדולה והוותיקה של קיבו - 4700 מטרים, כשכולנו מרגישים מצוין. עם קצת מו"מ עם הפקח המקומי אנו זוכים לחנוך, גם כאן, את הבקתות החדשות - אמנם קצת קר ויורד שלג אבל לנו יש בגדים חמים (ותודה לירמי היקר מחנות מצוק) וממש כייף לנו!

יום הפסגה על הקילימנג'ארו - היום זה היום!

היום זה היום! ליום זה התכוננו חודשים, עבורו טיפסנו עד לכאן ועכשיו מחכה לנו יום הפסגה - 1,200 מטרים בעלייה, כ-12 שעות על הרגלים ושיא הקושי של המסע!
התעוררנו בהשכמה מקודמת, ארוחת בוקר קצרה ובדיוק בשעה 06:00 עם אור ראשון של הזריחה יצאנו לדרך, נרגשים אך דרוכים ומוכנים למשימה. הקצב טוב ואיטי והשמש מתחילה לזרוח מאחורינו מכיוון המוונזי - ההר השבור.
צעד ועוד צעד ואנו מגיעים למערה.
שעתיים ועשרים, בסה"כ 2.5 ק"מ של הליכה וטיפוס של 500 מטרים בעלייה מביא אותנו לפתחה של מערה קטנה (יותר נכון כוך) כשמסביב השלג מתחיל להיערם.
עוד שעתיים ועשרים של טיפוס אבל בשיפוע "ברברי" שסופו קטע סלעים תלול במיוחד. מסביב הכול מושלג, בוץ וקרח - ופחות מ-2 ק"מ הליכה ועוד 500 מטרים בגובה מביא אותנו לאוכף של גילמן הנמצא על המכתש המושלג ועמוק של הר הגעש קילימנג'ארו.
הפסקה קצרה ואנו ממשיכים בדרך וצועדים בטיפוס מתון לאורך הלוע של הר הגעש של הקילימנג'ארו - כשהשביל עמוס בשלג רך וחלק. הולכים בזהירות, אוחזים במקלות, נזהרים שלא להחליק לתהום של הלוע העמוק.
לאחר כשעה וק"מ של הליכה עם טיפוס של 70 מטרים בלבד אנו מגיעים לאוכף של סטלה ונהנים מעוד הפסקה קצרה.
מסטלה אנו יוצאים לעוד שעה וחצי של טיפוס קשה בשלג בעלייה מתונה, בסך הכול עוד 130 מטרים בגובה, אך ארוכה שבסופה אנו מגיעים לאוהורו - פסגת הקילימנג'ארו - 5895 מטרים - הנקודה הכי גבוהה ביבשת אפריקה!
ירידה של 3 שעות, בה נאבד 1,200 מטרים בגובה, כשהשלג עם הרוח מכה בנו - אבל זה בשלב הזה אנחנו כבר "על אוטומט" וממשיכים בירידה למרות השלג, למרות הרוח ולמרות הכאבים בברכיים.
כשעה לפני שקיעה אנו מגיעים חזרה לקיבו - ארוחת ערב קלה ולילה טוב קיבו - איזה אושר אדיר!

תמונות נבחרות מיום הפסגה

המלצה מגלעד שרון מפסגת קילימנג'ארו

בין שלגי קילימנג'ארו - הכתבה של גלעד שרון בידיעות אחרונות

קישור לכתבה של גלעד שרון ב- YNET

LINK TO JERUSALEM POST

יורדים מהקילימנג'ארו - היום השישי

היום השביעי על ההר הוא יום הירידה מקיבו (4,700 מטרים) דרך הורמבו (3,700 מטרים) ומנדרה (2,700 מטרים) עד לשער של מרנגו ( 1960 מטרים).
30 ק"מ בירידה, כשכל צעד בירידה משפר את התחושה שגם כך מעולה לאחר שאתמול היינו על פסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה! אבל גם לא קל! הברכיים צועקות, השרירים עייפים וכעשר שעות של הליכה עם הפסקה של שעה לארוחת צהרים אינם קלים. אך הנפש עולזת ולמרות שהקורונה מתחילה להדביק בארץ ואנו מיועדים לחזור לבידוד (למרות שעוד אין קורונה באפריקה) מצב הרוח שלנו מצוין.
בשער השמורה אנו חותמים בספר המטפסים שהגיעו לפסגה (כבוד!!!), מקבלים תעודות וזוכים לטקס מרשים של שירה וריקודים של כל הצוות המקומי שמאושר כמונו שכולנו הגענו לפסגה.
חוזרים למושי - מקלחת חמה במלון הפשוט, ארוחת ערב שהוזמנה מראש (כדי שיכינו אותה בזמן) ולילה טוב טנזניה!
למחרת בבוקר נהנים ממושי, קונים חולצות, קצת מתנות, מכינים עצמנו נפשית לבידוד מחשש לקורונה (לשמחתנו אפשר היום - שבועיים מאוחר יותר, לדווח שאף אחד מאיתנו אינו חולה!) ומקנחים בארוחת צהרים נהדרת במסעדה מקומית המארחת תיירים ותיירות מכל העולם. ומכאן חזרה בטיסות לנתב"ג.

מושי שלמרגלות הקילימנג'ארו

קילימנג'ארו - הדרך לפסגת ההר הגבוה באפריקה

טקס הסיור בשער השמורה של מרנגו - תודה לצוות המקומי ותודה למטפסים שהיה לנו כייף "משפחתי" יחד