טיפוס עם אופניים לפסגת החרמון

האתגר מתחיל בראש

אדם רגיל לרכוב באזור מסוים - שזה בעצם אזור הנוחות שלו. שם הוא "שולט", שם הוא מכיר את המסלול ושם הוא מודע לקושי ויודע להכין את עצמו למאמץ.
אבל ברגע שהאזור משתנה, כשהמשימה משתנה ובטח כשהיא הופכת להיות אתגרית - נכנס קושי חדש והוא הקושי בהתגברות על הראש. והקושי הזה הוא הקושי המשמעותי ביותר והקשה ביותר ברכיבת הטיפוס על החרמון, בטח לרוכב שזו הפעם הראשונה שלו בעליות חדות ומתמשכות: אתה יודע לקראת מה אתה הולך, אתה לא יודע איך הגוף שלך יגיב ויתפקד!
הקושי של אי הוודאות וההתמודדות עם הלא נודע הוא רב! האם אצליח? שלא יתפס לי שריר, שלא אפול בעליות החדות, שאצליח לדווש, שאצליח לבלום בירידה ועוד ועוד פחדים וקשיים שעולים לפני ובמשך הרכיבה בעלייה. אך עם ההתקדמות לאט לאט הפחד מתפוגג ואפשר להתחיל ליהנות מהרכיבה - מומלץ לכל רוכב!
עבורי כמדריך של מסעות טיפוס אתגריים זה היה שיעור מעולה באיך המטפסים שהולכים אחריי, בטח המטפסים לקילימנג'ארו - שזו להם הפעם הראשונה על הר גבוה, מרגישים.

המסלול

כולו כביש! התחלנו בבית הלל שבעמק - גובה 80 מטרים מעל פני הים, רכבנו 38 ק"מ - הכל בעלייה, כ-2,000 מטרים של הפרש גובה, 4 שעות של דיווש, בקצב לא מהיר במיוחד ועם עצירות (כי תמיד שמרנו כוחות "לסוף הקשה"), והסיום בתחנת הרכבל העליון על החרמון - גובה של 2030 מטרים.
על כביש 99 היוצא מקריית שמונה רכבנו מזרחה בטיפוס מהעמק לכיוון צומת שיאון והבניאס. בצומת מפל סער פנינו שמאלה לכיוון צפון-מזרח ועל כביש 989, דרך קלעת נמרוד היישר לשער הכניסה של נווה אטיב. חוצים את נווה אטיב ומטפסים עד צומת הפניה הראשון - זו הפניה למג'דל שמס. פונים שמאלה חזק וממשיכים בטיפוס על כביש 98 דרך "הקיר של מג'דל שמס" עד הכיכר בקצה המדרחוב התיירותי. בכיכר יש סופר מרקט (עם מזגן) - וזו נקודה טובה למילוי מים קרים. פונים שמאלה על כביש 98 לכיוון החרמון ומטפסים עד לחניון הקופות של אתר החרמון. ממשיכים לטפס עד לכניסה לאתר ולרכבל התחתון. עם אישור צבאי מהחמ"ל של חטיבת החרמון אפשר לחצות את השער ולטפס על הכביש עד לרכבל העליון שבראש הר חבושית.
באופן לא מפתיע, הסוף הגיע מהר והוא מאוד מאוד מתוק. זה ללא ספק הישג נאה לצבור 2,000 מטרים של טיפוס ב-4 שעות של דיווש.

הקירות שבדרך

כל הדרך היא בעלייה, כאשר בטיפוס שלפני קלעת נמרוד וביציאה ממג'דל שמס העלייה בזווית חדה אבל יש כמה "קירות", עליות בשיפוע חד, בו כמעט ומדוושים במקום ויש תחושה (וגם קרה לנו בפועל) שאפשר ליפול בגלל המהירות האיטית.
הקיר הראשון הוא בכניסה למג'דל שמס - לא ברור מי תיכנן זווית שכזו, אבל זה בהחלט קיר וקטע איטי מאוד, מאתגר ודורש ריכוז (או הליכה ברגל).
היה וקיבלתם אישור לטפס את הקטע האחרון מרכבל תחתון לרכבל העליון צפו לזוויות חדות. העלייה הראשונה ביציאה מהשער הצהוב ובהמשך הדרך עוד כמה שיפועים מכובדים.
טיפ לטיפוס: ב"קירות" אפשר לרכוב באלכסונים לרוחב הכביש על מנת למתן את השיפוע - ממש כמו טיפוס "נחש" בימי הפסגה של טיפוס הרים אלפיני, רק שיש להיזהר מתנועת כלי רכב.
ועוד טיפ קטן לקטעי הזוויות החדות: שמרו את הגלגל הגדול ביותר בקסטה של ההילוכים מאחור לרגע הקשה באמת. ואז בשיא הקושי של הדיווש הורידו להילוך הנמוך ביותר ותוכלו ליהנות לרגע.

גם כי־אלך בגיא צלמות לא־אירא רע כי־אתה עמדי

חברים החיים קשים והכל בראש!
אבל אל דאגה מי שמתאמן ומי שנחוש יכול גם יכול. ואם צריך גם ללכת את הקירות אז אל תתביישו. ותזכרו "אין לנו על מי לסמוך אלא על הרגליים החזקות שלנו".
תודה לרונן ולערן שמשכו אותי ל"מבצע המיוחד" הזה, ותודה מיוחדת לזיו "המאמן" ולעידו האתלט שדוחפים אותי, מזה זמן רב, ומשפרים את הביצועים שלי בתחום.

הכנות:

אופניים תקינים עם גלגלים מנופחים ובדוקים.
ציוד רכיבה מתאים וקסדה.
משקפי שמש.
קרם הגנה מהשמש.
כלי תיקון לדרך: משאבה, פנימית ווכלים מתאימים.
מים ואם אתם מוהלים תוספים בדקו מראש שזה טעים לכם ושזה עושה טוב לגוף שלכם.
מזון עתיר אנרגיה / חלבון.

בהצלחה ולהתראות בפסגה