אגדת שטח: סאורר MH4

ההיגיון הבריא אומר, שכלי רכב שנועדו לשימוש צבאי צריכים להיום חזקים, אמינים, פשוטים לתחזוקה, כאלה שגם נהג צעיר יוכל לתפעל בקלות. מנגד, עומדות דרישות מבצעיות שלא תמיד הולכות יד ביד עם הפשטות, שמביאות פתרונות טכנולוגיים חדשניים ומיוחדים – אבל מסובכים (ראו מקרה הגמה גואט של צבא ארה"ב). כלי נוסף שנופל באותה משבצת הוא הסאורר MH4 (Saurer MH4) שיוצר בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 עבור הצבא השוויצרי.

הכלי יועד לשמש כגורר תותחי הוביצר 105 מ"מ, וככזה היה צריך להיות בעל כושר גרירה טוב ולשאת צוות גדול יחסית כולל כל הציוד שלהם, בתנאי שטח קשים, אבל עם ממדים צנועים יחסית וצללית נמוכה. הפתרון שמצאו מהנדסי חברת סאורר היה מדהים מבחינה טכנולוגית, אבל לא פחות מכך מורכב ומסובך.

הכלי נבנה על שלדה מרכזית שנשאה עליה את כל מכלולי ההנעה, עם מנוע דיזל שהותקן מאחור (!), תיבת הילוכים ידנית עם חמש מהירויות, סרנים פורטליים, מתלה נפרד לכל גלגל, הנעה קבועה בכל הגלגלים - והילוך כוח. המנוע, ארבע בוכנות בנפח 5.3 ליטר שסיפק כ-70 כ"ס, צויד בהזרקת דלק ישירה, פיצ'ר נדיר באותה תקופה. בכל הכלים שיוצרו הותקנה כננת מכנית עם כבל באורך 70 מטר, שהופעלה דרך תיבת ההעברה. גלגלים גדולים על חישוק 20 אינץ', יחד עם הסרנים הפורטליים, סיפקו מרווח גחון של כ-40 ס"מ וזוויות גישה ונטישה של 36 מעלות.

ומה היה שם עוד? כדי לאפשר את הנסיעה על דרכים כבושות עם ההנעה הקבועה, הותקן גלגל פריילוף בין הסרן האחורי לקדמי, שניתן לנעילה בזמן נסיעה בשטח. לצורך העבירות, היתה גם נעילה רוחבית בסרן האחורי. בזמן הצלבה, מערך מיוחד של מוטות קישור לחץ את הגלגל הנגדי כלפי הקרקע, מה שגרם לרכב להתרומם בצד אחד וכך להוריד את הגלגל שבאוויר.

עם אורך של קצת יותר מחמישה מטר על בסיס גלגלים של 2.9 מטר, הסאורר נשא שמונה לוחמים, בארבע שורות מושבים, ועוד מקום למטען מעל המנוע. המושבים כולם הותקנו בין בתי הגלגלים, כך שהנהג ישב מרוחק מאוד מדופן הצד. צורת התקנה זו נבחרה כדי להשיג את הצללית הנמוכה שנדרשה. המשקל העצמי של הכלי עמד על כ-4.5 טון עם יכולת נשיאת מטען של כ-1.7 טון וכושר גרירה של כ-6 טון. המהירות המקסימלית על הכביש היתה 70 קמ"ש.

הדור הראשון של ה- MH4 נבנה בשנים 1946-1948 ויוצרו ממנו בסך הכל 50 כלים. הדור השני, עם מנוע מעט יותר חזק נבנה במהלך שנות החמישים ויוצרו ממנו עוד כ-400 יחידות. הם שרתו בצבא השוויצרי עד ל-1985 ואז הוצאו לגמלאות. רובם שרדו עד היום, מיעוטם במוזיאונים צבאיים וחלק הארי בידיים פרטיות של אספנים. אחד מהם, אספן כלי רכב צבאיים משוויץ, אמר בראיון למגזין הרכב הגרמני AUTO BILD, כי למרות ששיפץ את הכלי במו ידיו, בכל טיפול הוא מוצא עוד ועוד פיות גירוז שלא ידע על קיומן...

סאורר היתה חברה שווייצרית ותיקה מאוד לייצור משאיות ואוטובוסים. היא הוקמה באמצע המאה ה-19 כחברה לייצור מכונות אריגה ורקמה ובתחילת המאה ה-20 עברה גם לייצור כלי רכב. בשיאה, היו לה מרכזי ייצור בכל העולם, כולל ארה"ב. לאחר גלגולים רבים, "נבלעה" בתחילת שנות ב-80 על ידי מרצדס-בנץ.

ואם אתם מעוניינים בכלי כזה, מוצע עכשיו אחד למכירה בהולנד באתר www.machinio.com. על פי התמונות והתיאור הוא ככל הנראה במצב סביר, והמחיר עומד על קצת פחות מ-9000 דולר. רק לא בטוח שניתן לייבא לארץ רכבי אספנות עם מנועי דיזל. שווה בדיקה.