שטח 4X4

סיכום הדרכת נהיגה בחולות לרכבי סובארו - 4/12/20

ושוב אנחנו בחולות אשדוד כדי להתוודע לאמנות הנהיגה בדיונות, עם בעלי סובארו – מותג ה-4X4 הנמכר ביותר בישראל, עם הפורסטרים שמצטיינים מאוד על הכביש ומפתיעים מאוד בשטח טרשי, אבל מסתבר שבנהיגה נכונה הם יודעים לתת בראש גם בחולות!

מאת: דרור ברלי

19/01/21

סובארו הוא מותג ה-4X4 הנמכר ביותר בישראל בשנים האחרונות, להיט מבוקש עם אחוז לקוחות נאמנים גבוה ביותר – כאלה שיחליפו סובארו WD4 רק בסובארו WD4 אחרת. אפשר להבין אותם - אלה מכוניות נהדרות ומהנות מאוד על הכביש, עם התנהגות דינמית מצויינת ורמת בטיחות גבוהה, נוחות, מרווחות וכמובן - אמינות.

אבל הן מצויינות גם בשטח – בהדרכות נהיגת השטח הבסיסית שאנחנו עורכים לרוכשי סובארו חדשות בהר חורשן וביער בן שמן, רבים מופתעים לנוכח ביצועי העבירות המופגנים על ידי כלי הרכב התמימים לכאורה הללו. אבל סובארו 4X4 יודעת לנסוע טוב בעוד מתאר שטח – חולות! וכמו כל תחום בנהיגה, בכביש ובשטח, גם בחולות צריך לדעת לעשות זאת נכון ובטוח – כדי להצליח להתקדם באופן מהיר וזורם, לא לשקוע ולא לגרום נזק לרכב. לכן לפחות אחת לחודש אנחנו עורכים הדרכות ספציפיות לנהיגה בחולות, וביום שישי ה-4/12/20 ההדרכה היתה על טהרת מותג סובארו.

תחילת דצמבר זה גם תחילת החורף. גשמים כבר ירדו והרוו את חולות הקיץ היבשים שכעת ספגו מספיק מים על מנת להיות פחות רכים וטובעניים ולכאורה – רק לכאורה, לדרוש פחות מיומנות בנהיגה, והפחתת לחץ אויר יותר מינורית. אבל גם בחורף, החולות הם שטח "שקרן" שרק ממתין לנהגים זחוחים או לא ערניים, שלא בוחרים קו התקדמות נכון ולא נחושים מספיק לתת חזק בגז....

נהיגת חולות היא מענגת ביותר ולכאורה נראית כמו משהו שקל מאוד לעשות – רוב נהגי השטח החדשים סבורים שבגלל שהחול רך ומלטף, פונטציאל הנזקים כתוצאה מטעויות נהיגה הוא נמוך עד זניח – זה נכון רק לכאורה ורק בתיאוריה. ואני מבטיח לכם שלא רק נהגי ג'יפונים נמוכים ומעוטרי פלסטיקים עדינים כמו הסובארו, למדו זאת בדרך היקרה..... גם רכבי שטח גיבורים ומסוקסים רבים חטפו חזק בדיונה. כי החול גם מטעה – הוא דורש מהנהגים/ות עירונת גבוהה ומחייב הקפדה על הרבה מאוד כללים ומי שטועה – לא רק ישקע ויזיע רבות בחילוצים מתישים, אלא עלול לגלות שהחול הרך והתמים יודע גם לעשות לנו צרות ולפעמים גם להרביץ לנו חזק באוטו - בכיס...

כמעט כל המשתתפים כבר עברו את הדרכת נהיגת הטרשים הבסיסית ומכירים את הרכב שלהם, מי פחות ומי יותר. אבל הם רוצים להיזכר ולרענן אינפורמציה לגבי המערכות האלקטרוניות מבוססות מערכת ה-ABS שגם בנהיגת חולות יש לתת עליהן את הדעת, בעיקר משום שכאן הן ממש מפריעות לרכב לצבור תנופה ולסחוט מהמנוע את כל כוחו – ובדיונות אנחנו רוצים שהמנוע ייתן לנו את המקסימום! הנסיון מלמד שבנהיגה נכונה, הבנת הרכב והוצאת המון אויר מהצמיגים, גם מנועים צנועים באופן יחסי יספקו ביצועים שיעלו חיוך על פני בעליהם.

לכן לא מוותרים על פרק התיאוריה ובדגש על כלי הרכב הספציפיים להיום, יתרונות וחסרונות בדגש מיוחד על סגנון הנהיגה שנדרש בחולות שצריך להיות אגרסיבי, מהיר וזורם והעיקר - עם הרבה תכנון מקדים – הפחתה מסיבית של לחץ האוויר בצמיגים, שמירה על תנופה, בחירה בקו נכון וזוית נכונה ב"ריצת ההמראה" לתוך דיונה תלולה, צמצום ככל האפשר של שימוש בבלמים, שמירת מרחק בין כלי הרכב ותנועות היגוי עדינות ומתונות, כי כל הפניית הגה קלה בעצם בולמת את הרכב. מצד שני, יש לנו כאן גיר רציף שמצריך התייחסות בהתאם, תכנון של אורך מסלול ההמראה ומהירות התנופה שצריך לקחת, האם בניצב למדרון, או אולי באלכסון קל? ולאיזה לחץ אויר אנחנו צריכים לרדת בדיוק?.... חלק מהפרטים קבועים וידועים מראש, חלק אחר צריך לגלות תוך כדי תנועה. כל רכב וכל נהג והסיפור שלו.

"כלל האצבע" שלי אומר שלפני שבכלל נכנסים לשבילי הדיונה, יש להפחית מהצמיגים לפחות חצי מלחץ האויר – זה נכון לשבילי דיונה שטוחים. אבל כאן יש לנו גם "סכינים" לטפס, ולכן אני מדגיש שנידרש להפחית עוד! ויש לזה משמעות בצמיגים שונים, עם סוליות שונות (כביש, חצי-חצי, שטח מלא) ובחתכים שונים (חתך נמוך, כלומר 65 ומטה, דורש יתר זהירות). כלל האצבע השני אומר שבלי לתת גז בנדיבות העסק לא יזוז – אבל אי אפשר לפתח מהירות בלי לטלטל ולחבוט את הרכב, מה שמחייב בחירת קו נכונה שתאפשר שמירה על התנופה הדרושה. משהו בסגנון של "הכי לאט שאפשר, הכי מהר שצריך" ובכל רכב זה קצת אחרת, פועל יוצא של הרבה מאוד משתנים – מבנה המתלים, סוג ומצב בולמי הזעזועים, גובה הגחון ופגושי הפלסטיק הפריכים מהקרקע.... וגם נחישות הנהג... והיום יש לנו צמיגים שרגישים ללחץ נמוך וגם זויות מרכב קצת בעייתיות, במיוחד פגוש קדמי....

ואז הפחתנו את לחץ האוויר בנדיבות מכל הצמיגים (10-12 PSI) ויצאנו אל הדיונה. השביל החולי המוביל אליה מלא ב"גלים" וכולל גם שיפועים על סכיני דיונה קטנים שצריך לטפס. אבל אחרי האזהרות וההנחיות איך לעשות זאת נכון, כולם מסתדרים היטב בטיפוסים ובירידות, נעים באופן רצוף ללא עיכובים או תקלות ומגיעים ללא בעיות אל מרגלות הדיונה הגדולה.

הדיונה הגדולה של אשדוד מתנשאת מעלינו, גבוהה, מאיימת. הדיונה ארוכה ומאפשרת לטפס עליה מהרבה נקודות – בכמה נקודות המדרון ארוך אבל פחות תלול ומתמתן לקראת שיא הגובה, בנקודות אחרות הוא קצר אבל תלול יותר. אני מסביר שמה שאנחנו מחפשים זה "מסלול המראה" שיאפשר לנו לצבור מהירות מספיקה, ובעיקר כניסה חלקה ככל האפשר למדרון, ללא טלטולים וקפיצות שיבלמו את הרכב ובעיקר ללא ה"מכה" המפורסמת בכניסה אל המדרון, מכה שיכולה לתלוש פגוש קדמי או לעקם קורת רוחב/קצה שילדה.... הדגמה עם הסופה הקשישה – קצת לא חוכמה, כי כאן יש מנוע גדול וחזק עם המון מומנט גם בסל"ד נמוך, זויות המרכב לא רלוונטיות בכלל ואני גם רוקנתי אויר בנדיבות מצמיגי ה-BF העתיקים המחשבים להתפורר... הזקנה הישראלית המצולקת קורעת את הדיונה כמו שהיא יודעת, כמעט אגב פיהוק... אבל ג'יפ סופה וחולות זה רומן ארוך וידוע שאף אחד לא מופתע ממנו. זה הזמן עבור גיבורינו להתחיל לטפס.

נסיונות ראשונים קצת מהוססים ולא מוצלחים. זה הזמן לסגת אחורה עם הגה ישר ולא להישפך הצידה. ריצת המראה מעט ארוכה יותר, עם קצת יותר תנופה, וכל הפורסטרים מצליחים להגיע למעלה. עם מנוע ה-2.5 ליטר החזק של הפורסטרים החדשים זה כמעט צפוי, אבל גם הדגם הקודם עם 2 ליטר ו-150 כ"ס "בלבד" נותן כאן בראש ומפגין ביצועים מצויינים.

עוד עליות וירידות מהדיונה, קצת צילומים ואנחנו עוברים הלאה, הפעם כדי "להטביע" את אחד הפורסטרים בחול כדי לתרגל חילוץ משקיעה. כולם רוקנו המון אויר מהצמיגים ולכן קצת קשה לשקוע, אבל מהר מאוד אני מוצא להם תלולית חול שתאפשר להושיב עליה את הדוגמן התורן, שנהגו מתבקש גם לתת בגז כמה שניות רצופות על מנת שארבעת הגלגלים המסתחררים יחפרו לעצמם "קברים" ואחיזתם בחול תפסיק להיות רלוונטית. תקיעה על אמת.

הסבר קצר על חילוץ – קודם כל לפנות חול מלפני ומאחורי כל צמיג בנפרד כדי לייצר לו "מסלול המראה". ועכשיו – האם אנחנו מבצעים חילוץ עצמי או שרכב אחר מושך?.... לאיזה כיוון מושכים? האם בנסיעה קדימה או ברוורס?... האם להרים את הרכב עם ג'ק? ומה אם הג'ק שוקע בחול ולא מרים את הרכב אלא דוחף את עצמו אל תוך החול?....

זה זמן שליפת ציוד החילוץ מירכתי הסופה והסבר קצר על כמה חשוב להגיע לדיונה מצויידים במשטחים מפזרי לחץ למיניהם (גם קרש או לוח עץ ואפילו שטיחוני הרכב יכולים לחולל פלאות!) רצועות ושאקלים, מדחס אויר ואת חפירה ועוד כמה אביזרים שיקלו על מלאכת ההיחלצות מתקיעות - ובעיקר להקפיד על בטיחות בזמן שמחלצים. כי חיפוף כאן יכול לעלות בפגיעות קשות. אחרי שחפרנו ארבעה נתיבים, פורסטר נוסף נרתם ברצועה ומשיכה קלה הספיקה על מנת לשלוף את זה התקוע מהחול.

יום-חולות שכזה הוא כיף גדול שעובר מהר מדי. עוד לא התחלנו, עוד יש לי המון טיפים להעביר לכם... והופ – כבר כמעט 15:00 אחר הצהריים וזמן לחזור לתחנת הדלק, לנפח אויר בצמיגים ולחזור הביתה. עוד הדרכת חולות הגיעה לסיומה, היה לי טוב וכיף אתכם, נהניתי להעביר לכם את הידע, וכמו תמיד – כמה טוב לגלות שאחרי הקשבה ותרגול, הביצועים משתפרים והופכים למרשימים.
תודה רבה לכולם, אנחנו עוד ניפגש בשטח ובטיולים בקרוב!