מילון מושגים ביין

הטעמים הבסיסיים שאנו טועמים נקלטים על גבי הלשון במה שמכונה קולטני בלוטות הטעם. על גבי הלשון ישנם בין 50 ל 500 קולטני טעם וישנם שלושת טעמים עיקריים הנקלטים בטעימת יין:

• מתיקות
  סוכר שאריתי או סוכר שמוסיפים ליין הם מקורות למתיקות הנקלטים בקצה הקדמי ביותר של הלשון. גם האלכוהול של היין מעט מתקתק ומוסיף מתיקות ליינות בעלי ריכוז אלכוהול משמעותי.
  
  
• חומציות
  חומציות היא תכונה המעניקה ליין חלק מטעמו במידה הנכונה וביחסים הנכונים ותורמת לאיזון עם האלכוהול, נוסף לרעננות וטריות. החומציות מבטיחה ליין את היכולת להתיישן, בעיקר חומצת טנין, עודף חומציות לעומת זאת פוגם באיכות היין ובטעמו. לרמת החומציות חשיבות רבה בקביעת מועד הבציר, היות והיינן שואף לאיזון האופטימלי בין רמות החומצה לכמות הסוכר בענבים.
  החומצה ביין אחראית בין השאר לשמור על רעננותו וטריותו של היין כאשר נמצא בבקבוק וכאשר נמזג אל הכוס.
  ישנם זני ענבים הידועים בחומציות גבוהה יותר מזנים אחרים ולכן זהו טעם נרכש.
  
  
• מרירות
  המרירות מורגשת בחלק האחורי של הפה ומקורה בגורמים הבאים:
  בזן ענבים עשיר בטאנינים שעשוי להיות מריר, באזור גידול הגפן- באזורי גידול קרירים הפרי יבשיל פחות וכמות הטאנינים תהיה גבוהה יותר, ובחרצני הענב וקליפתו ישנה מרירות.
  ישנם זני ענבים הידועים כיותר מרירים מאחרים, דוגמת המרלו.

גוף מתייחס לתחושה היחסית של היין כאשר הוא נמצא בחיך שלנו. גוף היין הינו סך המרכיבים שבו שאינם מים, בדרך כלל גוף כבד ומלא של יין אדום מתייחס לאחוז האלכוהול הגבוהה שבו . ככל שיהיה יותר אלכוהול ביין הגוף שלו יהיה מלא יותר. (מעל 13%).

יינות ישראלים אדומים בעלי גוף מלא, הם בעלי 14% אלכוהול ויש כאלו שמכילים אחוז אלכוהול גבוה יותר.

ביינות לבנים, המונח גוף מתייחס לגוף בינוני או קל.

שרדונה יכול לפתח יין בעל גוף מלא, לעומת סוביניון בלאן שניחן בגוף קל ולעומתו שרדונה שיכול לפתח יין בעל גוף מלא.

זן ענבים אדום, אשר מקורו בבורדו אשר בצרפת. במקור הוא השליט הבלתי מעורער של הגדה השמאלית בבורדו, אותה גדה שחוצה נהר הגראון. עד לפני כמה שנים חשבו שמקור הזן בגפן הרומאית העתיקה שהביאו הרומאים לצרפת. כיום מחקרים מודרניים יותר מראים שהוא צאצא של קברנה פרנק וסוביניון בלאן וזה רק מהמאות האחרונות.

זהו זן אציל, אשר נפוץ בכל רחבי העולם, הן באזורים קרירים והן באזורים חמים. סתגלנות ופרי שופע הפכו אותו לזן הבינלאומי הפופולארי מכולם.

קברנה סוביניון מכיל כמות טאנינים גדולה ולכן מקבל צבע עמוק, טעמים וארומות ומתיישן נהדר לשנים ארוכות.

זן ענבים אדום, אשר מקורו בבורדו אשר בצרפת. בדומה לאחיו, הקברנה סוביניון השליט של הגדה השמאלית בבורדו, המרלו שליטה של הגדה הימנית אזר חוצה נהר הגראון. המרלו נוטה להבשיל מוקדם יותר מהקברנה סוביניון ולכן הוא שופע ועסיסי. זהו אחד מהזנים האצילים הנפלאים שתמיד אינם מוערכים מספיק.

לרוב בשל נטייה ייננית לקחת את המרלו לבשלות יתר מאשר עידון או שילוב בממסכים שונים.

שם למומחה יין מדופלם (תואר סומלייה) שלרוב פועל בתחום המסעדות, בשירות ובניהול מחלקת היין של המקום.

הנפוץ והפופולארי ביותר מבין היינות הלבנים.

מגודל בכל ארצות שמגדלות יין.

הבוז’ולה הוא חבל ארץ צרפתי השוכן במזרח ארץ היין, במחוז בורגון בו מייצרים כמה מהיינות המפורסמים בעולם ביניהם את יין הבוז’ולה. זהו יין צעיר, לא מתוחכם, שזכה לגימיק שיווקי ייחודי, שמצוין כל שנה תחת חגיגות בוז’ולה, בשבוע השלישי של נובמבר, בדיוק בדקה אחת לחצות, מתחילות חגיגות הבוז’ולה.

כאשר הכריזו יצרני הבוז’ולה בצרפת על התאריך המדויק, התחילו להקפיד על יום טקס ההשקה, שהפך לטקס מסורתי וזוכה לתשומת לב והתרגשות,

מצרפת התפתחו חגיגות בוז’ולה ללילה של חגיגות בכל העולם.

בקבוק יין סטנדרטי מכיל 750 מ”ל. ישנם גם בקבוקים שתכולתם 375 מ”ל, בקבוקים אישיים, שתכולתם 187 או 200 מ”ל, ובקבוקים כפולים (המכונים “בקבוקי מגנום”) שתכולתם 1.5 ליטר. לעיתים נדירות (במיוחד ביינות קינוח) משתמשים בבקבוקים של 500 מ”ל. נדירים אך קיימים, הם בקבוקי הענק (3-15 ל’).

הוא זן ענבים משמש לייצור יינות לבנים, חצי-יבשים וארומטיים מאוד בדרך כלל.

מקור שמו של הזן הוא בשם הגרמני של העיירה האיטלקית טרמנו (איטלקית: Termeno sulla strada del vin ; גרמנית: Tramin an der Weinstraße) הנמצאת בצפון איטליה, במחוז טרנטינו – אלטו אדיג’ה ו”גווירץ” פירושו ארומטי או מתובל.

יין אדום כבד. זן שהיין המיוצר ממנו פירותי מאוד, החשוב ביותר בארה”ב והנפוץ ביותר בקליפורניה, משמש לעיתים לייצור יינות לבנים עשירים בטעם.

זינפנדל הוא ענב יין ממוצא איטלקי או קרואטי. הגידול הגיע לארצות הברית עם מהגרים מדרום איטליה באמצע המאה ה-19, ומשמש כיום לייצור יינות אדומים וליינות סמוקים פופולריים המכונים זינפנדל לבן.

חומציות היא תכונה המעניקה ליין חלק מטעמו במידה הנכונה וביחסים הנכונים ותורמת לאיזון עם האלכוהול, נוסף לרעננות וטריות.

החומציות מבטיחה ליין את היכולת להתיישן, בעיקר חומצת טנין, עודף חומציות לעומת זאת פוגם באיכות היין ובטעמו.

לרמת החומציות חשיבות רבה בקביעת מועד הבציר, היות והיינן שואף לאיזון האופטימלי בין רמות החומצה לכמות הסוכר בענבים.

מונח המתייחס לטמפרטורת הגשה של יין, בדרך כלל של יין אדום.

מכיוון שלכל מקום בעולם טמפרטורת חדר שונה, יש להקפיד על טמפרטורת הגשה של 18-20 מעלות צלזיוס עבור יין אדום. בפועל הכוונה היא לטמפרטורה של חדר באזור פריז.

הפירוש המילולי הוא קרקע בצרפתית. היות ומאמינים שהיין מגיע לטעמו המיוחד בהשפעת הקרקע, הטופוגרפיה והמיקרו אקלים והם סך הגורמים המשפיעים ,שיש למקום הגידול על היין.
יש חשיבות רבה לחלקת הכרם בה גדלו הענבים.
ייננים ברחבי תבל מייחסים חשיבות עליונה לאיתור פיסות קרקע בעלות טרואר מצטיין, שיעניקו לענבים את התכונות שמהן ניתן יהיה לייצר יין משובח.

ההרכב הסופי של היין מתקבל ע”י ערבוב יינות שונים מכרמים שונים (למעט יינות שבהגדרתם הם single vineyard).

תחושת פרי בוסר ,מונח המציין תחושה של יובש בחיך הנגרם מריבוי של טאנינים ביין. חלק מהיינות האדומים עשויים להיות עפיצים, כאשר יין משופע בטאנינים פוגש בפה חלבונים המצויים בבשר.
נהוג לייחס מושג זה ליינות אדומים.

רוזה הוא יין שצבעו ורדרד, המונח רוזה מתייחס ליינות בעל גוון ורוד/כתום המיוצרים מענבים אדומים.

תהליך הייצור דומה לזה של יין לבן, לכן יינות רוזה עשויים להכיל רמות יובש/מתיקות כמו של יין לבן.

תהליך הייצור של יינות רוזה, נעשה באמצעות השרייה של הקליפות יחד עם התירוש למספר שעות, במטרה לקבל את אותו צבע סמוק ורדרד.

יינות רוזה פופולאריים במדינות כמו ספרד ודרום צרפת, בשנים האחרונות הוא צובר פופולאריות גם בישראל.