טיול פרארי משיא הגובה עד ים המלח וחזרה

נותנים בגז

אן עוד מותג בעולם המוטורי שכל כך נחשק, מעורר רגש ומושך תשומת לב כמו פרארי. הסוס האציל מאיטליה פורט על כל נימי הרגש של אוהב מוטוריקה בארץ ובעולם ומי שנוהג על פרארי זוכה לחוויה מוטורית ייחודית.
וכך אוסף סמלת - היבואן הרשמי של פרארי לישראל, את לקוחותיו, ומידי פעם (לצערנו לא קרה בשנת הקורונה) יוצא לטיולי כביש ספורטיבים במקומות נידחים (עד כמה שארצנו הקטנה יכולה לספק) כשהכל "ארוז" עם קצת הדרכה, אוכל משובח ובעיקר חברותא מיוחדת של בעלי הפרארי המגוונים שמשתתפים בטיולי הכביש.



את ראש השיירה הובילה Ferrari F8 Spider החדשה אשר החליפה את הפרארי 488 GTB. וקצת בנתונים:
בליבה של ה- F8 מנוע ה-V8 מוגדש, המגיע מגרסת המרוץ של ה- 488 המפיק 711 כ"ס ב- 8,000 סל"ד ו-77 קג"מ ב-3,000 סל"ד (שיפור של 50 כ"ס וקג"מ אחד לעומת ה- 488 GTB). התאוצה מאפס למאה קמ"ש עורכת ב-Ferrari F8 Spider רק 2.9 שניות והמהירות המרבית היא מעל 340 קמ"ש (לא בדקנו את זה, לצערנו...).

ל-F8 ספיידר החדשה מערכות אלקטרוניות ובין היתר בקרת אחיזה, בקרת יציבות מעולם ה-F1, דיפרנציאל אלקטרוני מוגבל החלקה עם מערכת מתלים המאפשרת שינוי גובה המרכב של הפרארי.

ים המלח הולך ונעלם

יצאנו לדרך משפלת יהודה לעבר הכביש המדהים המלווה את גדר ההפרדה שבין דרום הר חברון לשפלה. דרך בקעת ערד טיפסנו לקו פרשת המים של מדינת ישראל בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים התיכון. ירדנו מזרחה דרך כביש סדום-ערד עד לים המלח, כמינוס 420 מטרים ונסענו צפונה על כביש 90 לאורכו של ים המלח עד לבית הערבה.

ים המלח הידוע גם בשם ים המוות, באנגלית DEAD SEA, בגלל ריכוז המלחים הגבוה: 34% מלח למול 3.5% בים התיכון, שלא מאפשרים חיים. אבל ים המוות מביא גם חיים בזכות האשלג שכורים בו וממנו מייצרים דשן כימי להגדלת תוצרת גידולי השדה מהאדמה (בנוסף כורים כאן גם מגנזיום, ברום, סידן ותחמוצות כימיות נוספות).
לים המלח אין מוצא ולצערנו הוא קטן ומתייבש עם השנים. בשל ההתייבשות של ים המלח יורד מפלסו מידי שנה בכמטר שלם ונוצרים בולענים עמוקים בחלק האדמה שנחשף. הסיבות לייבוש רבות - בגלל האידוי של מפעלי ים המלח בצד הישראלי ובצד הירדני, בגלל שיורד פחות גשם, בגלל שישראל סכרה את סכר דגניה ובגלל שהירדנים סכרו את הערוצים הזורמים והיורדים מהרי אדום לעבר ים המלח, והתצואה נראית לעין בבירור ושפת המים מתרחקת מהכביש.

סנט ג'ורג' וסיפור שלושת הדתות

לארוחת צהרים מפנקת התיישבנו ב"מרפסת תצפית" המשקיפה על ים המלח, יריחו ושפך הירדן (הימים ימי קורונה ומותר להתכנס ולאכול רק בשטח הפתוח).
ממקום הצהרים טיפסנו ברגל לכיפת תצפית עם צלב נוצרי ענק המשקיפה על מנזר סנט ג'ורג', כאן סיפרנו את סיפור שלושת הדתות ואת סיפורו של השומרוני הטוב.

מנזר סנט ג'ורג' נבנה במהלך המאה החמישית על ידי יוחנן מהעיר תבאי שבמצרים. הוא הורחב והגיע לשיא פעילותו בתקופת הנזיר גיאורגיוס (הוא סנט ג'ורג') במאה השישית לספירה. במאה השביעית, עם הכיבוש הפרסי, נהרס המנזר ונשאר נטוש לזמן רב. המקום שוקם במהלך התקופה הצלבנית אך נהרס שוב בתום תקופה זו. המנזר הנוכחי, נבנה מחדש בסוף המאה ה-19 על ידי הכנסייה היוונית-אורתודוכסית ולאחר 1967 מגיע לשיא פריחתו בזכות חופש הדת והפולחן של מדינת ישראל.

קישור לסיכום אירוע 70 שנה של פרארי:

יומן מסע (כאן בישראל) - 70 שנה של פרארי

עוד תמונות של שי שחף:

תודה רבה לכל המשתתפים - היה מאוד מיוחד!

תודה מיוחדת לאנשי סמלת - יבואן פרארי לארץ הקודש. לנדב טל - מנהל המותג, לאיל מלכי ולעבד ותד ששמרו עלינו ופתרו כל אתגר ולאחת והיחידה שקיבצה את כולם ודאגה לכל הפרטים הקטנים - ספיר אלקריף.
תודה לאנשי הכנענית על האוכל המשובח, אי שם בשטח...
ולהתראות רק באירועים טובים