טיול משפחתי בערבות הירדן

מלכתחילה התכוונו בני משפחות ברא''ז וכהן על ילדיהם (ואפילו זוג קשיש יותר), לקיים את הטיול לירדן במתכונת משפחתית. בפסח האחרון הם עלו על רכבי השטח שלהם ויצאו לעבר מעבר הגבול הצפוני מתוך מטרה לגמוא את המרחקים ולחוות את החוויות בקצב המתאים לטיול 4x4 עם ילדים. התחנה הראשונה המסומנת במפה הייתה ואדי אבן חמד. הנסיעה שהתמשכה על פני כל היום בכבישי הארץ ובדרכי ירדן הביאה את המטיילים לעשות את הלילה הראשון על גדתו של הוואדי, שקידם את פניהם בזרימה מלאה ובמראות שהזכירו ציורים דמיוניים של מראות גן עדן. זה היה המפגש הראשון שלהם עם ואדי אבן חמד אך לא האחרון. לאורכו של הנחל פזוריםמעיינות חמים והמים הבוקעים מהמעיינות ממשיכים לזרום במורד הנחל, בלי שמישהו מהתושבים במאהלי האזור ינסה לנצל את המים לתועלות בריאותיות או למטרות דומות אחרות. הכניסה למקום אפשרית ברכבי שטח בלבד. הדרך מתחילה באזור ים המלח, עולה על קו הרכס וממשיכה לאורך כחמישה קילומטרים בכיוון מזרח. כאן יורדת הדרך אל תוך ערוץ הנחל והיא ממשיכה עוד כשני קילומטרים עד שמגיעים לאזור של מפלים. למחרת, לאחר ארוחת בוקר דשנה בקצב בדווי, כיאה לאזור הטיול, יצאו שלושת כלי הרכב מאזור המפלים דרומה לאורך קו הרכס בכיוון חזרה לים המלח. הם עשו עיקוף גדול דרך הכביש המוליך לכרך במטרה להגיע לקטע אחר של ואדי אבן חמד. מהכביש אל המעיינות שבוואדי נמשכת דרך 4x4 שבחלקה עוברת בתוך קניונים עצומים המתנשאים לגובה של כ -300 מטרים ויותר. קצב הנסיעה לא היה מהיר במיוחד, כדי לאפשר לכל אחד מבני המשפחה ליהנות בדרכו שלו מן המראות וההפתעות המזומנות לנוסעים בדרך הזאת.

להורדת הקובץ לחץ כאן

לקראת ערב הגיעו הג'יפים אל אזור הנביעות של סדרת מעיינות מים חמים נוספת וכשעלה הירח, כבר שכשכו הילדים במים באווירה הפותחת את סיפורנו. עם שחר נערכו כולם לארוחת הבוקר המסורתית. למרות תנאי הקמפינג לא נמנעו המטיילים מהנאות קולינריות של בשרים וסלטים משובחים. הם ערכו להנאתם שולחן והתענגו על המזון כאילו לא מדובר במקום נידח באמצע המדבר. בשעות הערב הותקנה תאורה מעל הסועדים וכך הפכו הארוחות למרכיב מרכזי בהנאת הטיול.

להורדת הקובץ לחץ כאן

כחלוף שעות הארוחה הותנעו הרכבים והמשפחות יצאו בדרכן דרומה בכיוון קניוני סדום. לאחר מפגש עם כביש הבקעה הירדני הופנו חרטומי הרכב מערבה לכיוון הלשון, ומשם דרומה לעבר קניון ואדי חודירה המכונה בפי כול ''ואדי אין שם''. כאן ערכו חנייה קצרה ולאחר התארגנות יצאו למסע רגלי קצר המתאים לכל נפש ונמשך כשעה וחצי. הם ירדו אל תוך הקניון הנודע ביופיו והגיעו לערוץ הנחל המצוי בזרימה כל ימות השנה. הסלעים סגרו על ההולכים מכל עבר ולפעמים נותר להם רק מרווח צר של מטר אחד בלבד. הקירות הצרים התרוממו מעל ראשיהם לגובה מאות מטרים, ולרגליהם התחתר הנחל בתוך אבן החול האדומה בדרכו אל המפל השוצף. המפל מהווה כאן תחנה אחרונה על ציר הנחל, אין אפשרות להמשיך הלאה ולא נותר אלא לבצע סיבוב של 180 מעלות כדי לחזור בדרך בה נכנסים אל הוואדי. לאחר המפגש עם כלי הרכב המשיכו שלוש המשפחות לנוע דרומה על ציר כביש הבקעה הירדני, עד שהגיעו בערך מול חצבה, שמן העבר האחר של הגבול. כאן פנו מזרחה אל לב מישורי הדיונות הגדולים ונסעו בדרך לא דרך עד עין אל פידן. עין אל פידן מצוי במוצא המערבי של קניון דנה הידוע כשמורת טבע כמעט יחידה בירדן. אין אפשרות לרדת כאן בכלי רכב לערוץ הקניון, אך ניתן להגיע למעיין עין אל פידן המספק מי שתייה ומי השקיה לכל מאהלי הבדווים באזור. הבדווים חפרו מן המעיין תעלות המוליכות את המים לתוך ברכות גדולות. מתוך הברכות יוצאים צינורות שמורידים את המים בגרביטציה אל שטחי הגידולים שמרכיביהם העיקריים הם עגבניות, חצילים ושאר ירקות. ליד המעיין הוקם המאהל לחניית הלילה השלישי. המזרנים נפרסו והמטיילים חזרו לשבת ולשוחח בניחותא על הא ועל דא, כמו למשל על קבלת הפנים הלבבית לה זכו בכל אשר הגיעו במהלך היומיים האחרונים. תושבי המאהלים והיישובים הקטנים במדבר הירדני יודעים לחלוק כבוד לאורח. חיוכים, ברכות וכוס של תה מהביל, הם חלק בלתי נפרד מהמפגש עם תושבי הסביבה. אם להוסיף לכך את תחושת הביטחון הקיימת בכל מקום והיכולת לנטות את המאהל בכל אשר יחפצו, מתקבלת תמונה של הנאה ושלווה אמיתית בטיול אל מדבריות ירדן.

להורדת הקובץ לחץ כאן

כדרכם, לא חסכו הנוסעים מעצמם את הנאת ארוחת הבוקר. בסביבות השעה 11:00 הם יצאו לדרכם וערכו עצירה קצרה להצטיידות בעיירה קריקירה. על המדפים בחנות המכולת המקומית ניצבו מגוון מוצרי מזון פיקנטיים כמו גבינות צאן ומטעמים דומים הנחשבים במקומותינו כמעדנים. בירדן ניתן להשיגם בעבור כמה דינרים וליהנות מחוויות קולינריות מגוונות. מקריקירה יצאו כלי הרכב דרומה בדרכם אל אזור הדיונות. האזור מקביל גאוגרפית לערבהשלנו, אבל להבדיל מהמצוי אצלנו, מדובר כאן בשטחים חוליים משובצים במעיינות ובשטחים חקלאיים לרוב. כשהגיעו עד נקב נמלה, המצוי ממש בלב האזור החולי, התחילו לטפס בציר דרך הבשמים העתיקה על גב ההר בכיוון לפטרה. כאז גם היום זהו הנתיב היחיד באזור זה למי שרוצה לראות את שכיות החמדה של העיר הנבטית המפורסמת מכיוון זה. הדרך נמשכת לאורך כ- 15 קילומטרים והיא רצופה מעלות ומורדות. בתחילתה ניתן לערוך תצפיות נהדרות לכיוון הערבה ולחזות בנופים המשנים את גווניהם מלבן, לאדום ולצהוב. באזור נחל נמלה השאירו המטיילים את הרכב על תוואי הדרך וירדו רגלית לאחד הקניונים. מכל עבר ליוו אותם צורות מצורות שונות והמראות המרהיבים סחטו מפיהם קריאות התפעלות חוזרות ונשנות. הכול נראה כמו נוף בתולי שיד אדם לא נגעה ולא פגעה בו.

להורדת הקובץ לחץ כאן

הקינוח של אותו יום היה בפטרה הקטנה, המטוילת פחות מאחותה הגדולה. המקום משופע במבנים חצובים בסלע, ארמונות ומקדשים, והכול ללא צורך בתשלום דמי כניסה. לאחר בדיקה קצרה נמצא קניון קצר הראוי למעבר כלי רכב, וכאן הם עצרו לחניית לילה. למחרת, הם דילגו על ביקור בפטרה וירדו בדרך המלך דרומה עד לעיירה ראס א נקב. מכאן ודרומה כל האזור הוא שלוחות של אבן חול בגובה של לפחות 1,000 מטרים מעל פני הים, והפסגות מתנשאות לגבהים של כ-1,600 מטרים. הוואדיות רחבים ונוחים למעבר כלי רכב, והאזור הופך להתגשמות החלום של כל נהג 4x4 ממוצע. אפשר לנסוע במרחבים האלה ללא כל דרך ושביל תוך התמודדות עם אתגרי נהיגה לרוב. מזג האוויר האיר להם פנים וצורות הסלעים עוררו את סקרנותם. הילדים והמבוגרים חיפשו בצורות האלה דמויות מדמויות שונות, והשעות חלפו להן בלי רגע אחד של שיעמום בדרכם אל ארץ הקשתות. לקראת צהריים הופיעה מולם הקשת הראשונה במפתיע. זה היה האות לחפש גם את הקשתות האחרות. המרחקים בין קשת לקשת קצרים יחסית וכעבור זמן קצר התגלתה גם הקשת השנייה במלוא עצמתה. היא נפרסה מעליהם לגובה של כ-40 מטרים ולרוחב כ-100 מטרים, ומיותר לדבר כאן על קריאות ההתפעלות שהרעידו את דממת המדבר.

להורדת הקובץ לחץ כאן

מכאן פנו כלי הרכב אל עבר המעלה של נחל חפיר והפעם מתוך מטרה ברורה לגלות מערה חצובה באבן חול הנחבאת באחד הערוצים. לאחר שקיבלו עליה מידע מוקדם החליטו משפחות ברא''ז וכהן לערוך כאן את קטע הפרידה שלהם מהאזור. כשהתקרבו לפתחה של המערה נגלה לעיניהם בתחילה מראה תמים למדיי בדמות חריץ קטן שלא היה בו אפילו רמז לגבי ההמשך. הנשים הלכו ראשונות מצוידות בפנס, וככול שהתקדמו פנימה הלכה המערה וסגרה עליהם. לרגע נדמה היה שכבר הגיעו לסוף, אך ככול שהמחשבה הזאת שבה ועלתה הלכה הדרך ונמשכה עוד ועוד. בשלב מסוים התקרבו הקירות אלה לאלה עד שהמטיילים נאלצנו לדחוק את עצמם בכוח מבעד לחריץ. עשר דקות חלפו מהרגע שהם ירדו למערה ועד שנראה להם האור בקצה המנהרה. לאחר שגמאו את 100 המטרים של המערה והגיעו אל העבר האחר שלה ניצב בפניהם עוד אתגר קטן. מפתח המערה ועד תחתית ערוץ הנחל התמשך מצוק תלול של כ-40 מטרים. הירידה הייתה קשה ומסוכנת וצריך היה לתמוך בילדים בזהירות רבה תוך חיפוש אחר נקיק שיאפשר להעביר אותם בשלום למטה. לאחר זמן מה נמצא הנתיב הרצוי וכולם מצאו עצמם בתחתית הנחל, כדי למהר משם לרכב, להתניעו בכיוון ואדי רם, ומשם דרך מעבר ערבה הביתה.

להורדת הקובץ לחץ כאן

-סוף-

הכתבה באדיבות מגזין ''טבע הדברים''